מאמרים מאת: "הרב רמי פדלון"
רבי נתן הפנים את הדברים.אנחנו ב"ה נעשה הכל. נבקש ונתפלל שנזכה גם כן להבין, הימים כולם הם היום, היום הגדול הזה נמצא עכשיו ממש - יום הגאולה וביאת משיח.
אומר רבינו (ליקוטי מוהר"ן קמא כב, יא) כי "הירידה היא תכלית העליה" - ללמדך שדווקא במקומות הצרים - בירידה - יש גילוי עצום ויש חיות. "ויחי יעקב בארץ מצרים", כי הירידה והסתימה היא דמיון.
אומר מורנו רבי נתן: "ויגש אליו יהודה" - זה כלל ישראל, הנקראים 'יהודים' על שם יהודה - שהם נגשים אל צדיק האמת ושבים בתשובה על מכירתו, שהיא פגם אמונת חכמים. (ליקוטי הלכות, תענית ד, ח)
אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול, ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו, כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב (ויקרא יט): הוכח תוכיח את עמיתך, אף על פי כן, לאו כל אדם ראוי להוכיח, כמו שאמר רבי עקיבא (ערכין טז ע"ב): תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח; ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשיו.
כי זה עיקר הניסיון של האדם - שרואה כל מיני מחלוקת וליצנות על צדיק האמת, ומתגבר ולא נותן לה להחליש דעתו, ח"ו, מלהתקרב אל הקדושה; ואדרבא, עושה כל שביכולתו להגיע אל המקום אליו נכסף, ומתגבר כארי כנגד כל הדיבורים הרעים, אחר שמבין באמונה כי הכל לטובתו הנצחית, שתהיה התקרבותו באמת, כמו שאמר רבינו: כִּי אָז, מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו - הוּא בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי יָכוֹל לְגַיֵּר גֵּרִים, לֹא מִשּׁוּם שָׁלוֹם וָנַחַת, כַּנַּ"ל.
מי ששומר על קדושתו ושמח במצוות - בסופו של דבר, תעיד עליו התורה בעצמה שהוא באמת שייך לצדיקי אמת הדבוקים בו יתברך, כמו שכתוב: "ויבא יעקב שלם" - שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו (כדברי רש"י).
יעקב אבינו - איש תם, יושב אוהלים (בראשית כה, כז), יוצא מבאר שבע - מקום בו היה עסוק כולו בלימוד תורה (וכמו שביארו חז"ל 'יושב אוהלים' - יושב באוהלה של תורה), לחרן - חרון אפו של עולם.
אתה רוצה להתקרב לקב"ה. אתה חוזר בתשובה. יש לך מחשבות טובות ורצונות טובים לגלות את הקב"ה בעולם, ופתאום... תקלה. עולות מחשבות רעות מהעבר, רצונות בלתי מוסברים - "עשו מפרכס לצאת".
דע כי לכל דבר יש תכלית, ולתכלית יש עוד תכלית אחר, גבוה מעל גבוה. למשל, תכלית בנין הבית - כדי שיהא לאדם מקום לנוח; ותכלית המנוחה - כדי שיוכל בכח הזה לעבוד את ה'; ותכלית העבודה - וכו'.
שרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה; וצריך להיות לו שני בקיאות, היינו בקיא ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב: 'זכאה מאן דעייל ונפיק' (זהר ויקהל ריג: האזינו רצב); וזה בחינת (תהילים קלט): "אם אסק שמים - שם אתה" - בחינת עייל, בחינת בקי ברצוא; "ואציעה שאול - הנך" - בחינת נפיק, בחינת בקי בשוב (עיין שם).