מאמרים וראיונות

דבריו האחרונים של משה הם דברי ברית הנצח והעדות לבני ישראל, דברי החיזוק בינם לבין הקב"ה. משה מגייס עדי נצח, את השמים ואת הארץ ואומר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".

משה נצטווה לומר את השירה המעידה ונותנת תוקף נצחי לברית בכל דור ובכל מצב שבו ימצא עם ישראל - "והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו...".

אתם ניצבים היום.. התורה רומזת במלה "היום", ל"היום תחילת מעשיך" ל"היום הרת עולם". הרת-לשון הריון. בראש השנה יש את האפשרות ל'הריון' חדש, חידוש הברית בין עם ישראל והקב"ה. וכך חוזר העניין בכל שנה ושנה.

אסמיך - מקום שאינו נראה, סמוי, כך היא הברכה, סמויה מן העין. ומה שנראה כקללה, בעצם זו ברכה שאינה גלויה. הקללה היא ברכה סמויה. כל קללה בפרשה נאמרה גם בצורה הפוכה, כברכה.

"כי תצא למלחמה על אויביך", אין כתוב "כי תלחם", כי במלחמה הזו יש סיוע, האדם אינו יכול לבדו. אמרו חכמינו:(קדושין ל) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו".

אלול-ראשי תיבות 'אני לדודי ודודי לי'. אלול בארמית - חיפוש. זמן של התבוננות וחיפוש עצמי. האות שקשורה לחודש אלול-האות י'. האות הקטנה מסמלת ענוה, נקודה פנימית, שממנה ניתן לצמוח.

בפרשתנו נמצא יסוד הבחירה החופשית והיכולת לבחור בטוב או במוטב. מעשיו של היחיד משפיעים על הרבים וכך אומרת הגמרא: (קידושין מ, ע"ב): עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.

חז"ל אמרו (אבות פרק שני) "והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". "רבי חנניא בן עקשיא אומר,רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". "לזכות את ישראל", שהוא מלשון "זכות והזדככות".

להתפלל אומר שהיעד הוא להתחבר למי שאמר והיה העולם. תפילה כמו 'תופל (-מחבר) כלי חרס', להתחבר אל יסוד העפר שבאדם שהוא כחרס הנשבר. להתפלל במדויק, מילה במילה.

"אלה הדברים, אשר דבר משה אל-כל-ישראל..." פרשת דברים נקראת לרוב בשבת הסמוכה לתשעה באב, משה מדבר על חטא המרגלים, שהוציאו דיבת הארץ, חטא שארע בתשעה באב.

רבי נחמן מברסלב אמר: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", שלמדת השמחה אפשר להגיע על ידי מציאת נקודות טובות בעצמו, וצריך רק לחפש.

מסופר על עיירה אחת בה כולם היו דנים את כולם לכף חובה כל הזמן. הצטער על כך רב העיירה ופסק כי מעתה, אדם שנפטר לא יובא לקבורה עד שלא יאמרו עליו דבר אחד לזכותו.

הפרשה מלמדת שליטה במידות. להיות רחמנים במקום שיש לרחם ולהיות אכזרים במידה והמציאות מחיבת.לאהוב את השלום כאשר הוא טוב לעולם, ולא להסכים לשלום בכל מחיר.

"לכה איעצך", בלעם אומר לבלק, יש דבר עדיף על הקללות, אלהיהם של אלו שונא זימה הוא. כדי להפילם, צריך לפגוע בצניעות שלהם, תביא את בנות מדיין והם כבר יתבוללו,יבלעו כעם. זה רצון בלעם.

אומר רבי נחמן מברסלב, שפרה אדומה הייתה מטהרת במקדש מטומאת מת, ואין באפשרותנו להקריב פרים בימנו וכדי לצאת מטומאה לטהרה יש לצאת מהשכל לאמונה דרך התפילה לה' מתוך ליבנו, "ונשלמה פרים שפתינו" - זו תפילה, שיוצאת מהשפתיים.

רבי שלום מבלז היה אומר: קרח עניו היה, אלא שענוותנותו הייתה פסולה, שהיה אומר: איני צדיק, וגם אחרים אינם צדיקים. אבל משה רבנועניו אמת היה, שהיה אומר: איני צדיק, אבל עמך ישראל כולם צדיקים הם.

'שלח לך אנשים' - סופי תיבות חכם, אנשים חכמים נשלחו נשיאים - כ'נשואי פנים'. אנשים חשובים, מקובלים, בעלי שיקול דעת.

בחסידות מוסבר שבביטוי "לא" "כן", טמון סוד. משה רבנו מסוגל לקחת את ה"לא" ולהפוך אותו ל"כן". ראייתו של משה היא ראייה אלקית, זו סגולתו ובזה יחודו.

ברכת הכהנים המובאת בפרשה מורכבת משלוש ברכות כל אחת ארוכה ונעלה יותר, ושיאה של הברכה היא המילה "שלום". "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום."

במדרש רבה כתוב: "אם אין אדם משים עצמו כמדבר, אינו יכול לדעת תורה ומצות". "מדבר" הכוונה למרחב הפתוח והחופשי.

הקב"ה מבטיח שבסופו של דבר: "בחוקתי תלכו". עתידים ישראל ללכת בדרך התורה, שהרי דרך אחרת אינה קיימת כלל.

שתי שביתות הקשורות אחת לשנייה. האחת, שביתת השמיטה - "שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר" והשנייה, שביתת היובל - "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם".

הקב"ה פונה אל משה בלשון רכה - אמירה, וגם מורה לו לפנות באותה צורה אל אהרן ואל בניו. האמירה היא ההוראה. אמירה היא אמת. "להשיב אמרים אמת, לשלחיך".

עולם הקדושה, שייך לכל רובד ומימד בבריאה, הוא ממוקד בארץ ישראל ובבית המקדש, שם שורה השכינה בעוצמות גדולות. הוא ממוקד בשבתות ובמועדים. הוא ממוקד בבני האדם, ובתוכם - בנשמה.

בני ישראל נגאלו ממצרים בין היתר, בזכות העובדה שלא שינו שפתם. שפה, בלשון הקודש, היא כניסה, פתח. לא לשנות את השפה, לא לדבר דיבורים "חמוצים", שהם החמץ הנורא ביותר והפתח להחמצה.

ולקח למטהר שתי-צפרים. צפור בגימטרייא - שלום. לרמז לבעל לשון הרע שיש תיקון לפירוד שגרם, לכוון לשלמות - בשלום.

לשון הרע, רכילות היא כה חמורה, שעל ידה מעבירים את הנגע השלילי לעוד בני אדם שעלולים להידבק. לשון הרע גוררת אוזן רעה שרודפת לשון הרע ככתוב בפרקי אבות: "עבירה גוררת עבירה".

שתיקתו של אהרון, אינה שתיקה של אין ברירה ,או כניעה, זו שתיקה של הבנה וקבלה. אומנתו של האדם בעולם הזה ,שישים עצמו כאילם. אהרן מבין שאין לבוא בקושיות ובתלונות כלפי ריבונו של עולם.

"אש, תמיד תוקד על-המזבח -- לא תכבה", המזבח נמצא בליבו של כל אדם. והאש- אש ההתלהבות - אותה אסור לכבות...

הכלי יקר אומר" לכל אדם יש תאווה לחמדות העולם הזה המכונים דבש. וכמו שהדבש מתוק לחיך וריבויו מזיק, כך חמדות העולם הזה הכרחיים וריבויים מזיק.

הענן הזה הוא שריית השכינה בתוכנו "ושכנתי בתוכם", זו מציאות חדשה התעלות רוחנית גבוהה.ויש להיזהר,עבודת האלוהים עלולה להיהפך לעבודה זרה אם לא יהיו ברורים מגבלות החיים לצד הקדושה.

"ששת ימים, תעשה מלאכה" - נאמר תיעשה כלומר, מי ששומר שבת יש לו ברכה בימות החול והמלאכה תיעשה מעצמה שנאמר: 'לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה'

אמר הקב"ה למשה:כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזאת-ישראל רומם אותה וכאילו אותי אתה מרומם, שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל"ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה.

ישראל נמשלו לשמן. השמן=נשמה.כפי שהשמן אינו מתערבב בשום משקה אחר ותמיד צף ועולה למעלה, כך גם ישראל עומדים תמיד למעלה מאומות העולם ואינם מתערבבים בהם.

"וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאתם: זהב וכסף, ונחשת. ..." ודרשו חכמים: זהב וכסף ונחושת, שלוש דרגות בנתינת צדקה.

התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם תובע את חברו, יתבע אותו בפני בית דין הדן על פי דיני התורה בלבד, ולא בפני בתי משפט הדנים על פי חוקי הגויים.

היכולת לדבר תלויה בלהיות "איש שומע". מי שיש לו פתיחות לקבלה כמו ליתרו, יוכל גם להשמיע דבריו ואכן משה שומע לעצתו כיצד לנהל את מערכת השיפוט בעם: "וישמע משה, לקול חתנו; ויעש, כל אשר אמר."

המופת החמשי - 'מיום שנבראו שמים וארץ לא נהפכו מי הים ליבשה עד שיצאו ישראל ממצרים'. ישראל עמדו בזמן קריעת ים סוף במדרגה נשגבת של אמונה. אומרים חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן".

הקב"ה ברא את הרע ונתן לו חלק בעולם, כוח של שליטה שנראה כאילו יש לו כוחות משלו. כוח השליטה המתעתע שמזין את עצמו. פרעה אותיות רע פה, הוא כח הרע ומשה נצטווה לבוא אל פרעה ולשבור כוח זה...

"אם ראה אדם שיסורים באים עליו-יפשפש במעשיו, שנאמר: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'", הקב"ה מביא מכות וסבל כדי לעורר את האדם,שיתבונן.

מבאר רבינו בחיי: 'כי טוב הוא', היה מספיק לאמר 'כי טוב', למה להוסיף מילת 'הוא'?כי 'הוא' - הוא שמו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "אני ה', הוא שמי"

בברכת יעקב ליהודה יש את כל אותיות הא"ב חוץ מהאות זין. והטעם שזין הוא נשק. וזהו רמז, שמלכות יהודה לא תהיה דומה לשאר המלכויות שמנצחים אויביהם בכוח הנשק, אומנותו של עשיו. נצחונו של יהודה, ניצחון רוחני.

ה"ויגש" של יהודה, כלומר קרבתו גרמה לכך שיוסף מזמין את כולם לגשת אליוהחל לקרבם, והבטיח את ארץ גושן, שגם הוא מלשון "ויגש", קרבה ואהבה. ויגש היינו לשון פיוס ושלום ,הגורם לאיחוד המשפחה.

אחיו של יוסף באים לשבור שבר במצרים מצרים-מקום צר, צרות. יוסף מתנכר אליהם, והם תוהים מדוע אלוהים עושה להם רע. לא מפשפשים במעשיהם "מה-זאת עשה אלהים, לנו"

האחים שונאים את יוסף המקבל מיעקב כתונת פסים ולא יכולים לדברו לשלום. מעיר רבי יהונתן אייבשיץ, שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני, ואילו נדברו ביניהם ,אפשר שהיו מוצאים דרך לרכך השנאה שאפיינה את היחסים.

מדרש לקח טוב אומר: אמר רבי יונתן, כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם, יניח פרשה זו לפניו וילמד ממנה טכסיסי פיוסים וריצויים".

"ויקח מאבני המקום, וישם מראשתיו; וישכב, במקום ההוא" אומר המדרש: שתים עשרה אבנים לקח מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק, רמז שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר השבטים ונעשו כולן אבן אחת, שנאמר: 'ויקח את האבן אשר שם' שעתידין להיות גוי אחד.

שואלים חז"ל למה נמשלה תפילתם של צדיקים לעתר כפי שקילשון מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפילתם של צדיקים מהפכת את דעתו של הקב"ה, ממידת האכזריות למידת הרחמים.

המדרש מציין את גדולתה של רבקה,שהיתה ראש לדורשות את ה' "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת"

"ויהי, אחר הדברים האלה, והאלהים, נסה את -אברהם: "אברהם מוכן לקראת המימוש האולטימטיבי, הניסיון האחרון. בניסיון העקידה הקב"ה ניסה אותו במידת היראה כי עיקר מדתו של אברהם היא אהבה.

אברהם הוא העברי הראשון,הוא רואה מעבר,יוצר מעבר ושינוי בעצמו. ומכאן מקור הברכות - "ואעשך לגוי גדול", שעיקר הגדלות במעשים שמעל הדעת.

יכולת התיבה לעמוד בסערות נבעה ממסירות הנפש שנח השקיע בבנייתה. נח הראשון שמכונה בן בתורה: "ויולד, בן". בן לשון בנייה. ונח לשון נחמה ותקווה. "זה ינחמנו ממעשינו.."

"כיון שירדה לעולם הזה (התורה), אם לא היתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הספורים ודברי הדיוט,לא היה יכול העולם לסבול". (זהר בהעלתך נ"ט).

ראש השנה כשמו מסמל תחילת שנה חדשה - ראשית השנה - שנה לשון שונה-חוזר שנית, שנה לשון שינוי, ראש השנה-ראשית השינוי בפנימיותנו.

הרב ישראל הראל שליט"א (הנכד של הבבא סאלי זצוק"ל). סרטון בלעדי לאתר עם הרב ישראל הראל שליט"א -יא' בסיוון תשס"ו... מברך את האתר בסעודת מצווה לסיום מסכת בבית משפחת ראש בצפת!