מאמרים וראיונות

אומר ר' נחמן זי"ע (ליקו"מ ,א',ג' ) - מי ששומע נגינה ממנגן רשע, קשה לו עבודת ה', וכששומע ממנגן הגון אזי טוב לו. כי קול הנגינה נמשך מהצפורים (במדרש,ויקרא פ' טז') - מפני מה מצורע, טהרתו תלוייה בשתי צפורים חיות טהורות? יבוא קלניא ויכפר על קלניא כי נלקה מחמת קולו שדיבר לשון הרע,נמצא מי שהוא כשר - נמשכת נגינתו משתי הצפורים החיות הטהורות.

וכתוב בזהר הק' (ויקרא נג') - ששתי הצפורים הנ"ל יונקות האתר שנביאים יונקים, לכן נקרא המנגן חזןמלשון חזון, היינו לשון נבואה - כי לוקח נגינתו מאתר דנביאים ינקין. וכשהמנגן-רשע, לוקח נגינתו מצפורים אחרות שבקליפה, ומוסיף הזהר, כי הצפורים שבקליפה יונקות מדדי המלכות, וכד איתפליג ליליא, כדין כרוזא כריז"כצפורים האחוזות בפח כהם יוקשים בני-אדם".

כי קול הנגינה הוא דבר גדול וגבוה מאד, וכל עיקר פנימיות האדם נכנס בתוך קול הנגינה שלו-
ולכן כששומע ממנגן הגון-זה טוב לעבודת השם ית', כי המנגן מכניס מחשבותיו הטהורות בתוך ניגוניו, והן מעוררות כל השומע...

ומבואר בדברי מוהרנ"ת זצ"ל (ליקוה"ל, הל' אפוטרופוס,ה"ג)
שנגינה באמת כוללת כל מיני קולות היוצאים מפה האדם (וכן ליקו"מ,א',מ"ג) שהבל הפה של אדם רשע מוליד אווירים ארסיים של ניאוף בלב השומע.  (ואגב, "מילה" היינו- ברית = גימטר' "פה"-)
וכמובא במדרש פ' השבוע  (ויקרא רבה, פ'מצורע, פ'טז')- שלכן צריך המצורע להביא שתי צפורים חיות טהורות לטהרתו, כי 'יבא קלניא' היינו צפורים שתמיד מפטפטות ומצפצפות בקולן, -על המצורע שפטפט ודיבר לה"ר,כי עיקר הפגם שלו, הוא ע"י קולו-שבלה"ר שדיבר וברכילות-גרם פירוד בין איש לאשתו ובין אדם לרעהו, ועל כך נקרא מצורע,מוציא רע,וקלקל מה שקלקל.

ואמרו חז"ל (מ' תנחומא, פ' מצורע, סי 'ב')-
קשה לשון הרע משפיכות דמים ומגילוי עריות ומעבודה זרה. וכן אמרו (ילקוט תהלים, רמז תרנ"ו) - כל המספר לשון הרע כאילו כפר בעיקר.כי בעוונות אחרים הם נגמרים אחר המעשה והאדם יכול לעשות תשובה עליהם,אך בלה"ר,שהלכו הדיבורים עד למחלוקות שהזיקו והפרידו איך יחזירם?

ולכן יביא הציפורים - וילמד מהן הטהורות, שתמיד מצפצפות בקולן שירות ותשבחות להשם ית', ואינן מזיקות לשום בריה בעולם...

ומביא ר' נחמן זי"ע את דברי הזהר הק' (ויחי, רי"ז)
איתפליג ליליא, היינו בשעת חצות לילה, כדין כרוזא כריז, כצפורים האחוזות בפח וכו'-כי אז, בחצות לילה,מתגלה עיקר כוחן של הצפורים שבטומאה, ואז עיקר הזמן לקום ולעסוק בעבודת ה' ית', כי אז הוא עת רצון גדול בכל העולמות,ומי שזוכה הוא בבחי' "שפכי כמים לבך, נכח פני א-דני"-(איכה ב')
ובקולות דקדושה שמוציא מפיו אז-הוא מכניע ומבטל הקולות דטומאה שלא ישלטו בו,וניצל מהם...

ועל זה נאמר שראוי לכל אדם לומר אז התיקון חצות שנתקן מהארי ז"ל, ושחצות לילה מסוגל כמו פידיון
(ליקו"מ,א',קמ"ט)ואז יכולים לעשות פדיון בכל הכ"ד בתי דינין שיש למעלה בשמים (ליקו"מ, א', רט"ו), ואם היה לאדם משפט קשה בגשמיות, והיו אומרים לו שעכשיו ביהמ"ש הכי גדול פתוח לו, ויכול לפעול שם
המתקה וביטול הדין-בוודאי היה רץ לשם בכל כוחו, ואם כן למה ברוחניות יתרשל אדם מלומר תיקון חצות באמצע הלילה, שבאמירתו יכול לפעול המתקה גמורה?

וכן אומר רבינו, שהתיקון שיוכל אדם לשמוע נגינה מכל אדם, הוא ע"י שילמד בלילה תורה שבעל-פה, היינו גמרא, שהיא בחינת לילה, כנא' במדרש (שוחר טוב, תהלים יט')- כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק ע"י זה שכשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבע"פ, היה יודע שהוא לילה. נמצא שהתורה שבעל-פה הוא בחי' לילה, וכמו שאמרו חז"ל(סנהדרין כ"ד)- "במחשכים הושיבני"- זה תלמוד בבלי,וכתיב- "ולחשך קרא לילה"-(בראשית א'), היינו,ע"י שילמד ש"ס, יתקן השית עזקאין(השש טבעות)שבקנה, שמהם יוצא הקול, וזהו(איכה ב')- "קומי רני בליל (בלילה)- שתהיה תקומה לרינה-ע"י הלילה, שהיא גמרא, ש"ס. ש'כל הלומד בלילה- חוט של חסד נמשך עליו ביום'.

וסגולת הלימוד בלילה, בבחי' מה שאמרו חז"ל (עירובין סה')
'לא איברי לילה וכו' אלא לגירסא', וכן מובא ברמב"ם ובשו"ע (הל' תלמוד תורה)- אין אדם זוכה לכתרה
של תורה אלא בלילה,כי אז עיקר זמן שאדם יכול לבטל עצמו אל השם ית' ולפנות לבו מטרדות העולם
(ליקו"מ,א',נב')ובזה מבטל קולות הרשעים שזה עיקר זמן שליטתם....

וכמובא בספר החיים לאחיו של המהר"ל מפראג ז"ל,
שגמר"א-ר"ת ג' בריאל,מ 'יכאל,ר 'פאל,א 'וריאל, שהם ד' מלאכי המרכבה, וכן מובא בדברי רבנו (ליקו"מ, א', רי"ד) שתלמו"ד עולה בגימטריה כמו הקליפה לילי"ת - כי לימוד גמרא מבטל אותה. וכן מובא בספרים שר"ת של הס"מ, הוא ס 'יום מ' סכת א 'ין ל' עשות כי הוא מפחד מבן אדם שלומד גמרא ומסיים מסכת אחר מסכת. אשרי מי שאינו מטעה עצמו כלל, ומקדש קולו ודיבורו בדברי תורה ותפילה!