מאמרים וראיונות

ימי בין המייצרים הם ימי חשבון הנפש לגבי הפרט והכלל
זמן זה, שהוא ביסודו זמן אבל על חורבן בית המקדש, על סילוק שכינת בורא עולם מתוככי איש ישראל, הוא זמן המשמש להתבוננות האדם על עצמו ועל סביבתו, בכדי לידע את אשר טעון תיקון. אולם בתחילת הכל עלינו לברר באופן אמיתי האם אשר טעון תיקון הוא האדם עצמו, או שמא הסובב אותו הוא שזקוק לתיקון.
יעקב ועשו מסמנים שתי תכונות שונות הנמצאות באדם, יעקב הוא כח הקדושה אשר נמצא באדם, דהיינו הכח של "ואהבת לרעך כמוך" והכח של קבלת עול מלכות שמים "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", ואילו עשו הוא כח הטומאה שבנפש האדם, דהיינו תכונת הרצון לקבל הנאה ותענוג ותכונת האהבה העצמית.

מאבק עם ישראל והרומאים אף הוא מסמל את המאבק בין הקדושה לבין הטומאה בתוך נפשו של האדם, כי עם ישראל הוא המשך ישיר של תכונת יעקב, ואילו הרומאים הם המשך ישיר של תכונת עשו. ובית המקדש הוא המקום המיוחד לתכונת יעקב, אשר בו שורה התגלותו של המלך השי"ת. ומרמז על רצונותיו הטהורים של האדם, אשר מוקדשים בזמנים של התעלות באהבה לבורא עולם. ועל הרצונות הללו ניטש מאבק מתיש בין הקדושה והטומאה, כל חיי האדם. 
תורתנו הקדושה אינה ספר תיעוד היסטורי, אלא שהיא ספר הדרכה בעבודת ה', אשר ניתן לנו ע"י בורא עולם, ובתוכו מקופלות וגנוזות הדרכות לכל דור ודור. כי "לא יטשנו ה'", ו"לא עזב חסדו מאיתנו", ולא נעלה על דעתינו שהשליך אותנו לתוך המים הסוערים של העוה"ז. אין האדם יודע את הקשר בין חייו היום יומיים לבין נושאים רבים בתורה, הוא למשל איננו יודע את הקשר בינו לבין המשכן, בינו לבין סיפורי האבות, בינו לבין חורבן בית המקדש. וכי מה נוגע לחיי האדם טרגדיה היסטורית שארעה לפני שנים כה רבות? ומכיוון שהעניינים הללו כה טמונים ונסתרים ע"כ הם מכונים סודות התורה, כי אינם מגולים לכל אחד ואחד.

מציאות השי"ת עצמו נסתרת היא מחיינו
האדם חי את חייו, אם בביתו במחיצת בני המשפחה, אם בעסקיו בחברת שותפיו לעבודה, אבל האדם אינו מרגיש בצורה מוחשית את מציאות המלך השי"ת. אפילו כאשר האדם נמצא בבית הכנסת, פעמים רבות כלל אינו חש שעומד בפני מלך כל הבריאה, ואינו חש קשר אמיתי למילים אשר פיו ממלמל מתוך הסידור. מציאות הבורא גנוזה וטמונה בתורה, באופן שנזקק האדם להכשרה בכדי להסיר את הלוט מעל שני העניינים הללו, ולפי הכשרתו כך יתגלו אליו ביתר בהירות.
לפי כל הנ"ל נבין את המשמעות האמיתית של החורבן. כי ודאי עיקר המדובר הוא מבחינת רשות היחיד, דהיינו החורבן של מצב הרוחניות הפנימי שבנפש כל אחד ואחת מאיתנו, ומזה נגזרים גם הקלקולים והפגמים הקשים אשר עינינו רואות בכלל החברה הישראלית. ומצבינו דומה למצבו של אסיר שנידון למאסר עולם, וכבר יושב בבית סוהר מבודד זה שלושים שנה, והזמן הארוך הזה השכיח ממנו שיש עולם חיצוני נורמאלי, עולם שבו בני אדם מתהלכים חופשיים, עובדים לפרנסתם, מקימים משפחות וכו'. כך גם אנו: מחמת שאנו נמצאים בבית האסורים של האהבה העצמית שלנו, ע"כ נתרחקה מאד איכות חיינו מן האיכות המקורית השורשית של אבותינו. עד כדי כך - שכאשר מציירים לנו את דגם חייהם של אבותינו קשה לנו להאמין בכך, ולחוש את הדברים באופן ממשי. כי אבותינו חיו במציאות של הרגשת האלוקות בכל מצב של חייהם, והיו באופן מוחשי מרגישים את עצמם שנמצאים במחיצת מלך גדול ונורא, עד שיראה עצומה ואהבה מילאה את חדרי ליבותיהם. לא היה מצב שלא היו מחוברים בו עם הבורא. אולם כאשר אנו מתבקשים לנסות לצייר צורת חיים נפלאה שכזאת, אנו מתקשים מאד לעשות זאת, ואנו אפילו מתקשים להבין איזו עוצמה כבירה של אושר ושמחת חיים, מתלווים לצורת חיים שכזו.

מדוע כה נתרחקנו משורש מוצאינו?
סיבה אחת ויחידה לדבר, היות ואין אנו ראויים להתחבר עם הבורא, לא נותר לנו אלא להסתפק במים דלוחים ומעופשים של התענוגים הגשמיים - התאווה הכסף והכבוד.
הקב"ה מצוונו - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". פירוש הדבר שאנו צריכים לטהר ולקדש את עצמנו מזוהמת האהבה העצמית, ואז הקב"ה ישכון בתוך בית המקדש שבתוכנו. נמצא א"כ שענין בית המקדש הוא קודם כל פנימי בתוך נפשנו, ואת בית המקדש הזה שהוא נקודת אהבת הזולת, אנו צריכים לקומם מעפרו, ולבנותו ולטפחו עד שיהפוך ויהיה בנו טבע אחר מזה שיש לנו כעת, טבע של אהבת הזולת. ואז "ושכנתי בתוכם",
ללא עבודה זאת, אנו בתוך חורבן. הן חורבן אישי והן חורבן כללי. והכללי נגזר מן האישי. כי ללא עבודה זו, איננו חיים למעשה את היעוד שהציב עבורנו הבורא, וע"כ אנו מנסים להשיג תחליפים שונים עמ"נ לספק את עצמנו, אבל עיננו הרואות - אין זה מספק , אנו חיים בריקנות, ובחוסר שמחת אמת. האדם אינו מסוגל לשמוח כאשר חייו מושתתים על מילוי תאוותיו השונות, כי אין אדם מסוגל לשמוח במילויים אשר מספקים בהמה. גם עניני כבוד והערכה אינם מסוגלים לספק את האדם, כי כל כולם מושתתים על מציאת חן בעיני הבריות.
הסיבה העיקרית למחלות הפיזיות והנפשיות של דורינו, כולן נמשכות מתוך הריקנות והדכדוך השורה בנפש האדם, באשר אין הוא ממלא את יעודו כאדם. ודאי כאשר האדם שרוי בשמחה, ההסתברות שיחלה במחלה פיזית או ילקה באיזו בעיה נפשית - איננה גדולה.

החורבן האישי אף מוביל לחורבן כללי
הבעיות הרבות אשר אנו רואים בכללות עמינו: עם אשר רבים מבניו נצרכים לחיזוקים מלאכותיים בחייהם בדמות סמים רח"ל. עם אשר מנהיגיו הם רחוקים מצדק ומיושר, וערכים כמו אמת אהבת הזולת ואהבת ה' הם לא יותר מאשר סיסמאות נבובות מתוכן לגביהם. עם אשר נזקק למשטרה בכדי להשליט סדר וצדק בחייו. עם אשר ניזון מתרבות של עמים אחרים, במקום לקבל את מושכלותיו מן המקורות. אלו הם הענפים מן החורבן הפנימי שבנפשנו ובנפש האומה.
כאשר אנו מקוננים על החורבן בימי בין המייצרים, כאשר אנו נוקטים בכל מנהגי האבלות של שלושת השבועות ושל תשעת הימים, כאשר אנו יושבים על הרצפה בתשעה באב ומבכים את החורבן, בל נעיז אפילו להרהר על החורבן של העבר, עלינו לחשוב על ההווה. על החורבן שלנו. כי "מי שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו". החורבן של העבר אינו מסוגל לעוררנו לתשובה, אבל החורבן הנוכחי מסוגל, וזהו כל הנרצה.
וכאשר אנו אומרים את פסוקי איכה והקינות ניקח בחשבון שהמדובר עלינו: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". פירוש: איך יושב עם שלם בדד, ללא הרגשת אלוקות כלל? "היתה כאלמנה רבתי בגווים" פירוש: כמי שנפטר בעלה. "בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה" הלילה מציין את זמן הסתרת פני השי"ת מאיתנו, הדמע והבכי מציינים את חוסר הסיפוק בחיינו, ואת הריקנות. "אין לה מנחם מכל אוהביה, כל רעיה בגדו בה, היו לה לאויבים". פירוש: כל המשענות אשר האדם מנסה למצוא בחייו בתענוגים הגשמיים בוגדים בו, אין לו נחמה בהם, להפך - כולם נהפכים לאויבים, כי מהם כל חורבן חיי האדם והאומה.
ימי בין המיצרים הם ימים של חשבון הנפש, וע"כ שומה עלינו לעשות את חשבון הנפש הנכון. כאשר נבחין בחולי האמיתי, נוכל גם בעזרת השי"ת לבוא למרפא האמיתי ולנחמה. שומה א"כ עלינו לתקן את עצמנו בתחילה, ואח"כ או במקביל גם יבוא תיקון לסביבתנו. בית המקדש יבנה בעזרת ה' בהר הבית, כאשר נבנה קודם כל את בית המקדש בתוך אישיותנו. וביאת המשיח והגאולה וקיבוץ נידחי ישראל כולם תלויים ועומדים בתיקון אשר אנו צריכים לבצע.

נדמה את עם ישראל לכלי חרס שנשבר לאלפי חלקים והודבק בדבק בלתי נראה. בין סדק לסדק יש איזה מרחק זעיר בו עובר פס הדבק. לא סתם המילה דבק זה מלשון דבקות. איזו דבקות? דבקות במטרה לאחדות הרצון להיות מקשה אחת.
במהלך ההיסטוריה המפוארת שלנו אנו חולמים לנוח בשלווה ולחיות לבטח. איך ננוח ללא ביטחון. האם יש לנו ביטחון בבורא עולם ? איפה האמונה הזכה אמונה של אותו ילד בן השלוש שהבין יום אחד כי בורא אחד יש לעולם והוא נפלא ונורא ומסוגל לכל המעשים. עם ישראל במה נבדל מכל העמים?
מתוך החורבות אנו צריכים להקים את עצמנו ולהבנות מחדש. הדור חלש התקופה קשה והבלבולים רבים וסבוכים.

מלחמת עולם משתוללת בחוץ
זוהי מלחמה אכזרית וקשה בין קדושה לטומאה, שעוד לא הייתה כמוה בהיסטוריה האנושית. החולשה המרכזית במלחמה הזו, עוד יותר מהתאוות זה הבלבול. משמעות הבלבול היא שאנחנו פשוט לא מבינים מי נגד מי במלחמה הזו.
אנחנו חשים שאנחנו בתוך המערכה, אבל לא ברור לנו בדיוק באיזה צד אנחנו צריכים או רוצים להיות. עד כדי כך החושים שלנו התקהו. אחד מכלי הנשק של הצד הנלחם בקדושה הוא זריקות הרדמה כלליות לכל מי שרק אפשר.
חיילים רדומים קל מאוד לנצח. ואם הם רדומים ומבולבלים על אחת כמה וכמה. וזה מה שקורה לנו. שפע גירויים, מידע, בילויים, ים של מוצרים מבלבלים שיכסה על צלילות הדעת. העיקר להשתיק אצלנו את בת הקול הפנימית העמוקה, האמיתית.
מעולם לא היה בהיסטוריה מצב כזה, שיהודי רק יצא לרחוב, ובאופן אוטומטי ייחשף מיידית לגילוי עריות, עבודה זרה, ושפיכות דמים. לא רק בחוץ. גם בתוך הבית. אדם יושב בתוך ביתו, ויש לו קופסא שחורה במרכז הסלון. הוא רק לוחץ על הכפתור, ויכול להתחבר מיד לזרם רעל קטלני שחוקק לתוך מוחו תמונות ויזואליות של שפיכות דמים גילוי עריות ועבודה זרה, שעליהן היהודי מצווה ב"ייהרג ובל יעבור.."
אחרי שמטוס מתרסק, ומנסים למצוא מה היה המקור לתקלה, מחפשים את הקופסא השחורה. שם נמצאים הרישומים של הנסיעה, ואפשר לברר דרכם מה גרם להתרסקות. המטוס המרוסק הוא אנחנו. עם ישראל מרוסק מבחינה רוחנית ומוסרית. איפה אפשר למצוא את הסיבה לתאונה? -בקופסא השחורה שבמרכז הסלון.
חוסר הצניעות, חוסר הערך לחיי אדם וכפירה בכל מה שקדוש שזורמים אלינו מתוך הקופסא הזו מוריד את הצופים בה למדרגת הנפש הבהמית שלהם. מנתק אותם מקשר לקדושה ומזרים לוורידים רצון להיות ככל הגויים.
גלות - פרושה שאנחנו לא נמצאים במקום השייך לנו באמת. שאנחנו לא יודעים בעצם מי אנחנו. רחוקים מהשורש. במצב כזה אנחנו חלשים, ולא יכולים לתת כוח לקדושה כדי לגבור על החושך ולהאיר. בתורה כתוב במפורש: "תנו עוז לאלוקים" – כלומר הקדושה כביכול, זקוקה לעבודה שלנו ולתיקונים שאנו מתקנים, כדי להגיע לתכלית.
הדור שלנו קרוב לגאולת הדעת יותר מאי פעם, וזו הסיבה שנשמות רבות חייבות לעבור את התהליך הקשה של מירוק וזיכוך, כהכנה למצב רוחני גבוה שישרה על העולם כולו בעתיד הלא רחוק.
מובא בספרים הקדושים שמלחמת גוג ומגוג תהיה ברוחניות, ולא דווקא בגשמיות. יש אנשים שאולי יראו בכך איזו נחמה, אבל האמת היא שמלחמה רוחנית היא אכזרית וקשה לא פחות ממלחמה פיזית. במלחמה פיזית אנשים נהרגים, אבל הם יכולים לבוא בגלגול נוסף לתקן את עצמם. במלחמה רוחנית, נשמה יכולה לאבד את עצמה לנצח.

מלחמת עולם רוחנית
הגענו היום למלחמה רוחנית עם המדרגה הגבוהה ביותר של הטומאה. יש חמישים שערי קדושה,וכנגדם חמישים שערי טומאה, שנבראו זה כנגד זה. קרב צודק. בחירה חופשית שהיא חוק בסיס בקיומנו. גם בגלות מצריים נלחמו ישראל עם כוחות טומאה גדולים של כישוף ועבודה זרה אבל הם לא הגיעו לשער החמישים, רק לשער הארבעים ותשע (מ"ט). אילו היו מגיעים לשער החמישים היו הולכים לאיבוד בתוך הטומאה, לא היה את מי לגאול.
ואפילו שם, במצריים – הטומאה הייתה כל כך חזקה, שכתוב שהקדוש ברוך הוא בעצמו היה צריך לרדת ולהוציא אותם ממצריים, ("אני – ולא מלאך" ) כי אם היה מגיע לשם מלאך, הוא היה נשרף מעוצמת הטומאה.

אם כך, תשאלו – אז איזה כוחות יש לנו, בדורנו החלש והמנותק להתמודד עם כוחות חזקים כמו השער החמישים של הטומאה ?
התשובה היא – שלנו יש תורה, ובמצריים היא עדיין לא ניתנה.

התורה – היא זו שנותנת לנו את הכלים, ואת הכוח הרוחני להתמודד עם צבאות גדולים כאלה של רע. היא מוליכה אותנו במעלה ההלכה, ומדריכה אותנו מה לעשות ומה לא לעשות על מנת שנינצל, הנבואות שניבאו לנו הנביאים וגדולי החסידות (כמו הבעל שם טוב ותלמידיו, ורבי נחמן מברסלב, ועוד רבים) – קרוב לודאי שהיינו נופלים לייאוש. אבל הם הזהירו אותנו, והדריכו – שכל התגברות, וכל תנועה שאנחנו עושים לכיוון הקדושה, יש להם משקל רב בהכרעת המערכה.

כל רצון טוב, ומחשבה טהורה – נותן כוח לשכינה ולקדושה להתגלות בעולם החומר העייף הזה. ("תנו עוז לאלוקים"…) י
יש לנו שליחות לא קלה, אבל מובטח למי שבא להיטהר שמסייעים לו משמיים.
הזמן שלנו, הוא זמן שקרוב לביטול הטומאה מן הארץ, משום שרוב העבודה כבר נעשתה בדורות הקודמים. אותם ענקי רוח בעם היהודי, שהקריבו את חייהם במסירות נפש על הצמחת ושמירת היהדות, ורוח הטהרה בעם ישראל – כבר עשו בשבילנו את ברור ניצוצות הקדושה מבין הקליפות.
מאמצים האחרונים כדי להאריך את הסתר הפנים של הקדושה, ולהאריך את הגלות והחורבן שלנו - מתרכזים בשבירת הבית והנישואין.
מעולם לא היה מצב בעם ישראל שיש כל כך הרבה רווקים ורווקות, וכל כך הרבה גרושים וגרושות. ילדים במשפחות חד הוריות…י
הבית היהודי מתפורר למול עינינו, ילדים ובני נוער נזרקים לרחובות, מבולבלים רגשית, וחסרי צלילות דעת , לא ברור כלל מה יהיה על עתידם הרוחני והפיזי

המלחמה על הצלם הרוחני
זוהי בעצם מלחמה על הצלם האלוקי שלנו. ועל הזהות הרוחנית שלנו.
הצופה התמים, רוצה " רק להתבדר קצת אחרי העבודה, עם איזה סרט טוב. "מה יש, אסור כבר ליהנות?…." בנקודה הזו אנו נופלים. "למה לא? בואו תיהנו הרי אדם בא לעולם ליהנות… וכך הצופה התמים נופל לבור עמוק ממנו לא יכול לצאת. מראים "דוגמאות" לחיים מושלמים, של אנשים עשירים מצליחים ונוצצים. הם כל כך זוהרים ומלאי קסם עד שדמותם הבלתי אפשרית נחקקת מיד בתוכנה הפנימית שלך, יחד עם פס קול שלוחש באזנך: "כזה אתה צריך להיות ! כזה בית צריך להיות לך, כזו אישה צריכה להיות לך, כאלו בגדים, וכזו מכונית. ואם אתה לא יודע באיזה צבע אתה רוצה את כלי המטבח שלך – אל תדאג, גם על זה חשבנו כבר בשבילך, ומיד אחרי הפסקת הפרסומות נראה לך בדיוק באיזה צבע אתה מוכרח לבחור, כמובן - בבחירה חופשית לגמרי… " מה, זה הכול?…. לא, זה לא מספיק לי. אני מוכרח להיות כמו…. אני צריך משהו כמו מה שראיתי בקופסא השחורה… לא מגיע לי ? …ולכן….עד שלא תשיג בית כמו בהוליווד, או לפחות כמו בשכונות היוקרתיות עם מכונית תואמת או לפחות עד שלא תשדרג את האישה והילדים למודל המשוכלל יותר מהסוג המדווח על המסך, לא תהיה לך מנוחת נפש.
תמיד תרגיש שאתה מפסיד משהו. תמיד תרגיש מעונה וסובל כי תחוש את החיסרון הגדול .
בתוך תוכנו אנחנו יודעים, שאותם שחקנים בחייהם האישיים אינם מושלמים בכלל כמו שהם נראים על המסך, ואולי הם אפילו אומללים יותר מאיתנו בגלל התמכרויות שונות תחרות קשה וחיי נהנתנות מזיקים ובכל זאת… המקסם החושי מצליח לתעתע בנו.
במלחמה על הצלם האלוקי שלנו, אחד מהכלים שאסור לזלזל בו הוא – הצניעות. זהו נשק בעל הצלחה מוכחת.
כמו שצבא שיוצא למלחמה לא ישאיר מאחוריו את הטילים המשוכללים שיעזרו לו להכריע בקרב, אסור לנו להזניח את עניין הצניעות, שנועדה להגן עלינו. לרכז את כוחות המחשבה והרגש שלנו בבני או בנות זוגנו.
הבגדים שלנו הם– לבושי הנפש הדרך בה אנחנו בוחרים להתלבש, ולהראות את עצמנו לעולם החיצון, מלמדת הרבה על הפנימיות שלנו, על הזהות שלנו.
חלק נכבד מזמנינו ותשומת ליבנו מוקדש לבגדים שלנו. אנחנו קונים אותם, מתקנים ומתקינים אותם, מנקים אותם, מחדשים אותם, מוסרים אותם לאחרים – בקיצור, מתעסקים איתם ללא הרף, משום שהם חלק מאיתנו. הם משקפים אותנו.
הבגדים הם לבושי הנפש שלנו. אפשר לדעת הרבה על אדם מהדרך שבה הוא מתלבש אפשר להכיר את הנפש לפי הלבושים, והעטיפות שהיא מתלבשת ומתגשמת בהם. לנפש יש כמה לבושים – מחשבה, דיבור, ומעשה. הנפש מתלבשת בצורות של המחשבה, באותיות ובצלילים של הדיבור, ובחיצוניות של המעשה. הבגדים הם חלק מלבוש המעשה. אדם ניכר על פי מעשיו, כלומר על פי הבחירות שלו.
חלק חשוב מהבחירות שלנו קשורות לבגדים שאנחנו בוחרים ללבוש כי הם השגרירים שלנו המייצגים אותנו כלפי חוץ. הם שולחים מסרים לעולם לגבי הזהות וההזדהות שלי, ומה אני רוצה מהסביבה שלי. מה אני מוכן לגלות ולחשוף ומה אני מעוניין להסתיר.
יש לנו גם בחירה בשאלה – האם נבחר בעצמנו את הזהות שלנו, או שמתכנני אופנה בעלי אינטרסים אישיים וכלכליים יכתיבו לנו בעריצות את הזהות שלנו.
בני מלכים אינם לובשים סמרטוטים, או בגדים שמעוצבים לפי הנהגות השווקים והאופנות המתחלפות.

איך זה קרה לנו? איך לא תפסנו שאנחנו בתוך בית סוהר מחשבתי ענק וצבעוני מאוד, ששלל מאיתנו את חרות המחשבה שלנו, את חופש ההרגשה שלנו, ויצק לנו תבניות מתוכננות מראש שקבעו עבורנו באיזה בחירות לבחור, איזה מחשבות לחשוב, איזה הרגשות להרגיש, ואלו בגדים "הכי כדאי"  ללבוש...
ואם יש לנו עדיין ספקות לגבי מלחמת המוחות שנערכה על גבינו, נוכל תמיד לבדוק את התוצאות והפירות של התהליך. כל דבר נמדד על פי התוצאות והפירות שהוא מניב.
אם אנחנו מתבוננים על הרס מוסד הנישואין, הרס מוסד החינוך, הרס הסמכות ההורית אלימות ופשע שגואים לדרגות שיא….

אחריי גלות של אלפיים שנה
שיבה אל חיקה של ארץ ישראל בתור עם חופשי. מה זה אומר בכלל עם חופשי?
להיות עם חופשי בארצנו, זה אומר לחיות על פי חוקים רוחניים שקיבלנו מאברהם אבינו דרך משה רבנו ודרך גדולים שדאגו במהלך כל ההיסטוריה שלנו להקנות לנו חוקים אלו, על מנת לשמור עלינו כעם גם בגלות.
הכינוי "ישראל": "ישר-אל" מסמל את הרצון של האדם להגיע ישר אל הבורא עולם, כוח האהבה והנתינה. "להיות ישראל" פירושו לחיות על פי חוק הטבע הכולל שגילה אברהם אבינו - מידת החסד, אהבת השם, אהבת הבריות, ומשה הביא לנו את דרך החיבור - אהבת התורה.
חוק האהבה הוא הבסיס היחיד לקיומנו כעם, ויישומו מחדש הוא המתכון הבלעדי עבורנו "להיות עם חופשי בארצנו". כשתשרה בינינו אהבה, לא יקנן בנו הצורך להיאבק בינינו על "מי צודק" או "מה נכון יותר" וגם לא נצטרך להתחבט בשאלות של זהות.
היום, יש לנו הזדמנות נפלאה לממש את זכותנו על ארץ ישראל, להיות עם חופשי בארצנו. לא באמצעות כוח, פוליטיקה או בנייה, אלא דרך מימוש החוקים הרוחניים שניתנו לנו עוד מימי אברהם אבינו, אם נצליח לקיים חוקים אלו, חוקים הקוראים לאיחוד ואהבה בין בני האדם, מעל האגו והרצונות הפרטיים נזכה לשלום ולביטחון.

אף מדינה לא תבקש עוד למחוק אותנו מהמפה, לא נצטרך להילחם על מקומנו, למסור שטחים או לחלק את המדינה אלא להפך, אומות העולם ירגישו שיש בנו צורך ויתייחסו אלינו בכבוד ובהערכה, כי סוף כל סוף נקיים את התפקיד הרוחני שניתן לנו כישראלים, בני מלך מלכי המלכים.

שנזכה לגאולה שלמה ברחמים, אמן כן יהי רצון.
מוקדש: להצלחת אברהם יוסף בן רחל החמוד שיגדל לתורה ומעשים טובים.