מאמרים וראיונות

"אלה, תולדת נח-נח איש צדיק תמים היה, בדרתיו:
את-האלהים, התהלך-נח".

נח=חן. נח מצא חן.
צריך למצוא את החן בין אדם לה' ובין אדם לאדם.
"ומצא-חן ושכל-טוב--בעיני אלהים ואדם." (משלי ג')

אמרו רז"ל (סוטה מז) - "שלש חינות הן:
חן תורה על לומדיה ,חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה".
בברכת המזון אומרים:
"הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים".
חן היא הנעימות של העשייה,
זהו "החן" של הקב"ה בעשייתו עם ברואיו
וזהו החן שהיה בנח.

"ונח, מצא חן בעיני ה"
מהו החן
חכמה נסתרת,חניה וחנינה.
חן לשון חניה: "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם".
"חונה" - החן הוא שליח ה', כמו מלאך שחונה ומגונן.
"חנינה" - לשון חינם, שזוהי מידתו של הקב"ה "חנון",
הגומל לחייבים טובות גם אם אינם ראויים.

אלה תולדות נח" - ראשי תיבות "אתן" - נח נותן.
..."האלוהים התהלך נח" - סופי תיבות חכם
ולוקח נפשות חכם, זה הזן ומפרנס עני,וזה נח-שזן ומפרנס את החיות.

"ונח מצא חן בעיני ה'"- ר"ת מחויב...
תהליך בניית התיבה מרמז על פעולת כפרה.
נח מצווה לכפר –לכסות – את התיבה בכופר
התיבה היא מחסה וכסות לחטאי הדור.
אין "נחת" בתקופתו של נח, אלא חוסר שקט.
מבול לשון בלבול.
גם היונה אין לה מנוחה,
"לא מצאה היונה מנוח לכף רגלה…"
היונה נשלחה "לראות הקלו המים...",
לא נכתב: "הכלו", - פסקו,
"קלו" -לשון "קל", - פחות מים זדוניים,
קלו- קללה - מבול המים תוצאה של קללת אלוהים,
מידה כנגד מידה,חטאו במים (תאוות),נענשו במים.

בפרשת בראשית נרמז על פרשת נח.
"ורוח אלהים, מרחפת על-פני המים".
הרוח-מזל הרוח-מאזניים-חודש תשרי-פרשת בראשית
על פני המים-מזל המים –העקרב. חודש מר חשון, ובו פרשת נח.
מר-טיפת מים,מרמזת על בא הגשם
מר-לשון מרירות וקושי.(מסומלת על ידי ענף הזית המריר שהיונה מביאה)
חשון-מלשון חשבון,ה' בא חשבון עם דור המבול.
עקרב אותיות עוקר בית,מסמל את הצורך בהרס הישן(מבול)
ובניית החדש על יסודות בריאים יותר.(היציאה מן התיבה)
חשון-אותיות שחון- שמצפה למים.
האות נון מסמלת את מזל עקרב - נשמה, ניצחון, נצחיות.
והאות נון סופית שמסמלת נפילה.

פרשת המבול שממנה בליה ,בלבול וערבוב הדברים.
"וישלח, את-הערב; ויצא יצוא ושוב, עד-יבשת המים מעל הארץ"
עורב-לשון ערב- נקרא כן על שם ערבוב הדברים, מפני חסרון האור.
בזמן המבול המאורות לא שימשו,אין התגלות במקום שיש בו מים זדוניים.
המבול הוא קללה ואיתו התיקון-ההתכנסות.
ישנם מצבים בהם על האדם להתכנס בתוך "תיבת נח"
לאסוף כוחות,לבניית מציאות חדשה.
כך ה"תיבה" אצל נח,שמגינה מפני המבול שהוא קללה.
"תיבה"-בהיפוך אותיות-"הבית" שמגונן פנימה,והוא ברכה.
"צהר תעשה לתבה" צהר אותיות צרה,ממנה ניתן להיחלץ.
צהר הוא חלון ממנו נשקף האור.
ה' מנחה את נח לבנות חלון ממנו יראה האור.

" ויחי-למך, שתים ושמנים שנה ומאת שנה; ויולד, בן. ויקרא את-שמו נח,
לאמר: זה ינחמנו ממעשנו, ומעצבון ידינו, מן-האדמה, אשר אררה ה'. "

יכולת התיבה לעמוד בסערות נבעה ממסירות הנפש שנח השקיע בבנייתה.
נח הראשון שמכונה בן בתורה: "ויולד, בן".בן לשון בנייה.
ונח לשון נחמה ותקווה."זה ינחמנו ממעשינו.."
נח הוא בן,הוא בניין היסוד שכל העולם נמשך ממנו.

ויולד נח, שלשה בנים--את-שם, את-חם ואת-יפת
שלשה בנים שבהם טמון מבנה האנושות.
שם-וממנו העמים השמיים.
חם-וממנו העמים שחומי העור.
יפת-עמי אירופה.
שלשה בנים-שלוש תובנות
שם- האמונה בשם-המשמעות.
חם- מתייחס לחום הגוף ותחושותיו
יפת-רגישות ליופי חיצוני
גם במהותו של נח,מציאות של שם חם ויפת.
נח מאמין בשם: "ויעש, נח, ככל אשר-צוהו, ה'".
דמו חם: "וישת מן-היין, וישכר"
יפת- יש בנח חן, אסטטיקה,ומעשיו נאים.
שם-שלימות פנימית.
יפת –שלימות חיצונית.
חם-מקולל.

כנען בן חם, התוצאה של הדם החם של נח ,מקולל.
כנען- לשון כניעה.
נח מקלל את הכניעה לדמו החם,
ומצהיר על מקומו של חם כעבד לאחיו:
"ויאמר, ארור כנען: עבד עבדים, יהיה לאחיו. ויאמר, ברוך ה' אלהי שם;
את שם, נח מברך:"ברוך ה' אלהי שם"
שם שהוא המשמעות, ועליו הברכה.

אחרי המבול, מתחיל עידן קוסמי חדש
והזדמנות נוספת שהקב"ה מעניק לאנושות,
ברכת 'פרו ורבו' שהפכה לסמל הברית והשגחת ה'.
על המבול, כתוב בספר הזוהר
שכאשר יגיע העולם למאה השישית באלף השישי,
יהיה מבול רוחני בעולם.
כמו שהמבול הגשמי היה שילוב של מים עליונים מן השמים,
ומים תחתונים שבקעו מן המעיינות ומי התהום.
כך גם המבול הרוחני,
יהיה שילוב של מים עליונים ומים תחתונים.
המים התחתונים הם חכמת הטבע והמדעים
והמים העליונים הם חכמת פנימיות התורה.
כי "אין מים אלא תורה".
" כי-מלאה הארץ, דעה את-ה', כמים, לים מכסים." (ישעיהו,יא ט)

"דעה את-ה' " -"את" - מ א' עד ת', כל המציאות,תהיה דעת ה'.

ובהפטרה:(ישעיהו נד ט)

"כי-מי נח, זאת לי, אשר נשבעתי מעבר מי-נח עוד, על-הארץ--כן נשבעתי מקצף עליך, ומגער-בך. כי ההרים ימושו, והגבעות תמוטינה--וחסדי מאתך לא-ימוש,
וברית שלומי לא תמוט, אמר מרחמך, ה'"

ההפטרה עוסקת בשבועת ה' במי נח.
אומר רש"י מי נח נזכרים פעמיים ,
נח בעולם הזה, נח בעולם הבא.
אמר הקב"ה, כאשר נבוא לנחם את ירושלים ולפצוח ברינה,
בנח הצדיק אני נשבע לה שאינני משעבד את בניה עוד כי מי נח זאת לי.
ע"פ תנחומא נח סימן ו.