מאמרים וראיונות

"וירא אליו ה', באלני ממרא; והוא ישב פתח-האהל, כחם היום. וישא עיניו, וירא, והנה שלשה אנשים, נצבים עליו; וירא, וירץ לקראתם מפתח האהל, וישתחו, ארצה".

הפרשה פותחת בהתגלותו המיוחדת של הקב"ה לאברהם.
"וירא אליו ה' באלוני ממרא".הקב"ה בא אל אברהם לביקור חולים,
ביום השלישי למילתו.
אלוהים נראה לאברהם בזכות שנימול ומתוך יראת ה'- (המילה), זוכה לראיית ה'.
מובא במדרש:
"ומבשרי אחזה אלוקה - אמר אברהם:...
אילולא שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי, וירא אליו ה'"
(בר"ר מח, ב)
פרשת "וירא" עומדת בסימן 'ראיה' ו'יראה'
" וישא עיניו, וירא, והנה שלשה אנשים, נצבים עליו; וירא..."
ה' מראה עצמו לאברהם הנושא עיניו ורואה...
שלושה אנשים.אורחים, מלאכים, שליחים.
בראיה הראשונה אברהם מבחין אחר כך הוא "רואה" ומבין.
ה' נגלה אל אברהם עוד לפני שמל עצמו כשהבטיח לו את הארץ
"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת"
אך בניסיון העקדה, ה' נגלה אליו בדרך מרוממת ואברהם רואה כנביא.
'וירא אליו ה' באלוני ממרא'.'באלני' -אותיות לנביא.
רמז לעתיד,שבכל המילות יתגלה אליהו הנביא.

" יקח-נא מעט-מים, ורחצו רגליכם; והשענו, תחת העץ"
אברם פונה אל שלשת המלאכים.
מבואר שאלו יצר הטוב יצר הרע והיצר הממוצע שבאדם.
יוקח נא מעט מים- זו תורה (כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל-תעזבו.)
מעט תורה לרחוץ ההרגלים,אותם עזבנו ב"לך לך"
והשענו תחת העץ - עץ החיים. קבלו את העצה הזו והשענו עליה.

לעומת הראיה ישנה בפרשה ראיה מעוותת הראייה של הסדומים
אורחיו של אברהם, עומדים ומשקיפים למרחק,לעבר סדום שכולה רשע.
ואז מכריז ה', " ארדה-נא ואראה, הכצעקתה "גם ה' יורד ל"ראות" את סדום.
אברהם מתמקח עם ה': "ויגש אברהם, ויאמר: האף תספה, צדיק עם-רשע"
אכן "הומניזים". אלא שאין זו דרך התורה.
כי המרחם על האכזרים סופו להתאכזר אל הרחמנים.
לוט יושב בערב בשער סדום-יושב ב'ערב'
ערב-לשון ערבוב- כשהראיה לוטה בערפל.
בעוד אברהם יושב "כחום היום"-ראייה מוארת
אנשי סדום הרשעים מקיפים את ביתו של לוט
"טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על-הבית"
המלאכים מכים בסנוורים את ראייתם הפגומה של האספסוף.
"ואת-האנשים אשר-פתח הבית, הכו בסנורים, מקטן, ועד-גדול"
ומה עושה ה'
"ויהפך את-הערים האל, ואת כל-הככר, ואת כל-ישבי הערים, וצמח האדמה"
מידה כנגד מידה.
הפיכת סדום ועמורה שעיקר חטאם ב"הפוך" , הפך החסד.
ובגילוי עריות ומשכב זכר.כמו כן גאוותנים היו.
עוון הגאווה נרמז במלחמת ארבעת המלכים כנגד החמישה, כאשר מלך סדום מייצג את אנשי הערים.מקור נוסף לגאוות סדום , על פי הפרשנים,
"כי-מגפן סדם גפנם,ומשדמת עמרה...", (דברים לב, לב)
מסביר הספורנו:
מפני שהם מתגאים ברב שלוותם, ונותנים כל מחשבתם להשיג תענוגי הגוף בלבד, כמו שעשו אנשי סדום, ולהשיג זה היו מאוסים בגמילות חסדים.
מבאר הרמבן:'כי מגפן סדום גפנם' - יאמר, כי העובדי גלולים אובדי עצות המה ולא ישכילו ולא יבינו, ולא יחשבו רק רע כל היום, כי משרש רע היו ולא יעשו
רק פרי רע ומר האוכל ממנו ימות.
במדרש פרקי דרבי אליעזר מובא שעשירי עולם היו בסדום
"ולא בטחו בצל יוצרם, אלא על רוב עושרם"
ולכן לא חסו על כבוד קונם. ולא היה מי שיחוס עליהם.

"ויהי, אחר הדברים האלה, והאלהים, נסה את-אברהם;"
אברהם מוכן לקראת המימוש האולטימטיבי,הניסיון האחרון.
בניסיון העקידה הקב"ה ניסה אותו במידת היראה
כי עיקר מדתו של אברהם היא אהבה.
הקב"ה מראה לאברהם שמידת האהבה חייבת הגבלה- היראה.
אברהם הולך לעשות משהו שנראה בלתי מוסרי,
אלא שמוסר אלוקי אינו מוסר אנושי.
חיים בעלי משמעות הם חיים בדבקות אלוקית
אברהם לא חושב מה האל רוצה ממנו
אברהם מאמין בה' ובהבטחותיו: "כי ביצחק, יקרא לך זרע. " (בראשית כא,יב)
הוא מבין שניסיון הוא לשון נס ,אם יעמוד בניסיון אז הנס הוא דגל.
ויהי אחר הדברים האלה והא-לקים נסה את אברהם - כתיב: 'נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה' - ניסיון אחר נסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם, כנס הזה של ספינה..." (בראשית רבה, נה).
אמונה כמו יניקה מהאם.
אברהם מלמד אותנו מהי אמונה שלמה ,אמונה שמעל הדעת.
"כל עצמותי, תאמרנה ה', מי כמוך ".(תהילים לה' י')
אמונה ממלאת את עצמיות האדם.
ראיית אברהם אינה ראיית העין,אלא ראיית הנשמה.
לאחר ניסיון העקידה הוא זוכה לתואר השלם-"ירא אלקים".
כדברי הכתוב: " כי עתה ידעתי, כי-ירא אלהים אתה".
יראת אלקים היא ראיית אלקים.

"ותהרין שתי בנות-לוט, מאביהן. ותלד הבכירה בן,
ותקרא שמו מואב: הוא אבי-מואב, עד-היום".

במעשה בנות לוט ואביהן גילוי עריות.
מדוע מספרת לנו התורה על מעשים מטרידים אלו
חז"ל מצאו נקודות שבח מסוימות שהיו בבנות לוט,
שהיו זריזות במעשה גילוי העריות ואף חשבו שהוא מצווה,
כי בנות לוט- (ערפל),פשוט לא ראו טוב,
חשבו שה' החריב את העולם ורצו להמשיך את קיומו
וחכמינו אמרו שמתוך הריון זה יצאה לעולם נשמת דוד המלך,
מצאצאיה של רות המואבייה .בת מואב שקרוי כך על שום שבא מאב, מלוט אביה.
הפרשה מורכבת מטוב ורע ,מאור וחושך.שגם מתוך החושך והמעשים המעוותים,
בסופו של דבר יבוא העולם לתיקונו.

"אורות מאופל אמר ויהי"