מאמרים וראיונות

"ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים--שני, חיי שרה. ותמת שרה, בקרית ארבע הוא חברון--בארץ כנען",

הפרשה נקראת חיי שרה,אך פותחת במותה,
שצדיקים במותם נקראים חיים, שאורם מאיר יותר מאשר בימי חייהם.
"שני, חיי שרה":מבאר רש"י- 'כולן שווין לטובה'
שרה חוותה קשיים בחייה,עקרותה,צרות מהגר וישמעאל
ולמרות הייסורים.עמדה בקשיים ויכלה להם.
"ויהיו חיי שרה, מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים"
אומר המדרש :שרה אימנו, כשהייתה בת מאה הייתה טהורה במידותיה ובאופייה, כבת עשרים.בריאותה ויופייה, כבת שבע.
הייתה כולה חכמה וחסד. שלימות נשמתה שמרה על גופה.

'ויהיו" - גימטרייא- 37
רמז ל-37 השנים האחרונות של שרה, מהרגע שילדה את יצחק.
השנים שקדמו, כאילו לא נחשבות,כי מי שאין לו בנים, חשוב כמת.
מדוע בחרו חז"ל להנציח את שם הפרשה 'חיי שרה'- דווקא במותה
כי 'צדיקים במותן קרויין חיים'.
התורה רוצה להדגיש ששרה אימנו, חיה את חייה עד תום ובשלמות.
"יודע ה', ימי תמימם; ונחלתם, לעולם תהיה".
(תהילים ל'ז)

מסביר ה'ערבי נחל':"שמצד שאנו רואין, ששני חייה היו כפי שורש חיותה,
מוכח שלא הייתה שום פעם בקטנות,רק הייתה כל ימיה בחד קטורא (בקשר אחד(
והיינו כולם שווים לטובה".
על פי הזוהר הקדוש הסוד הוא,שכל ימיו ושנותיו של אדם,תלויים באדם עצמו.
מה שמתגלה במותה של שרה אימנו,ששמרה כל הזמן על מדרגה גבוהה,
שלטה בחייה וקידשה את הזמן.

נאמר כשמתה - "חיי שרה",כי 'הצדיקים מחיים ימיהם
והרשעים ימיהם מחיים אותם'
שרה שהייתה גלגול של חוה,באה ותיקנה.
'ויהיו חיי שרה, מאה'- סופי תיבות –הויה
רמז,לפגם שפגמה חוה בשם הויה-באה שרה ותיקנה.

"ויאמר—ה' אלהי אדני אברהם, הקרה-נא לפני היום"

זו תפילתו של אליעזר המבקש מה' לפגוש את רבקה "במקרה"
"ויהי-הוא, טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת... וכדה, על-שכמה"
לא הספיק לסיים תפילתו והיא יוצאת. זו כוחה של תפילה.
"הקרה-נא לפני היום"-הקרה-לשון קרירות, רמז להמתקת הדין,
כי החום הוא דין וקור הוא חסד,אליעזר מתפלל לחסד.
"הקרה-נא לפני היום"-הקרה-לשון רקמה,
אליעזר מתפלל שה' ירקום לפניו מציאות, את מציאת רבקה.
"מקרה"="רקמה"= רק מה'= ה' רקם...
"הקרה-נא"-מבאר הבן איש חי: "נא"-ראשי תיבות נתיב איתן
רמז לנתיבו של איתן,כינויו של אברהם.
אליעזר במילה "נא" רומז לבקשתו למצוא כלה שתלך בדרכו של אברהם.

אליעזר פוגש ברבקה ומשתאה מזריזותה ומגמילות חסדיה.
"ותמהר, ותער כדה אל-השקת, ותרץ עוד אל-הבאר, לשאב; ותשאב, לכל-גמליו. והאיש משתאה, לה"
זריזות רבקה דומה לזריזותו של אברהם בפרשת וירא: "ואל-הבקר, רץ אברהם".

אליעזר נותן לרבקה נזם זהב ,שני צמידים, עשרה זהב משקלם.
"ויקח האיש נזם זהב, בקע משקלו--ושני צמידים על-ידיה, עשרה זהב משקלם".
'בקע'-ראשי תיבות-ברכה, קדושה,ענווה.
'שני צמידים' - רמז לשני לוחות הברית הצמודים.
'עשרה זהב משקלם' - עשרת הדיברות שבם.

"והנער, טבת מראה מאד--בתולה, ואיש לא ידעה; ותרד העינה, ותמלא כדה ותעל"
רבקה בת בתואל-בתו של אל.
הנערה טבת המראה-רמז לתורה הקדושה,שהיא בת של מלך,
בתו של אל.
כד-גימטריא -24 , שהם 24הספרים הקדושים
'ותרד העינה'-מהעין-משורש עליון.
'ותמלא כדה'- עשרים וארבעה ספרי קודש, מלאי סודות ורמזים.
מלאה כדה במים-ואין מים אלא תורה.
בתחילה היה הכד על שכמה-מקום עליון וגבוה
אך כאשר העבד רוצה לגמוע ,נתנה אותו על ידה,מקום שיכול להשיגו.
ותשקהו-רוותה אותו בדברי תורה.

המדרש מציין את גדולתה של רבקה,שהיתה ראש לדורשות את ה'
"מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת"
(בראשית רבא - ס"ג, ח')
המדרש מכנה את רבקה "שושנה בין החוחים) ."שיר השירים - ב, ב (
שהיתה אחותו של לבן הארמי-אותיות נבל הרמאי.
ולמרות שחיה בין רמאים,מתגלות תכונותיה הנעלות.
והיא נחשבת לצדקת.
המפרשים מודדים אותה בדרגת שרה אמנו.
בפרשם "וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית - כ"ד, ס"ז(
מסופר שכשמתה שרה פסק הנר לדלוק מערב שבת לערב שבת,
הברכה לא נמצאה בעיסה, והענן ניתק מהאוהל,
אך "כשבאת רבקה חזרו) "בראשית רבא(

"ויצא יצחק לשוח בשדה, לפנות ערב"

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב..."
"דע! כשהאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כולם באין
בתוך התפילה ומסייעין לו, ונותנין לו כח בתפילתו.
וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה בחינת שיח השדה,
שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו. וזה בחינת
'ויצא יצחק לשוח בשדה' - שתפילתו היתה עם סיוע וכח השדה..."
(ליקוטי מוהר"ן תניינא, י"א).

בחסידות נדרש שיציאת יצחק לשדה "לפנות ערב"
היא בשביל לפנות את הערב,
לגרש מהשדה את החשך והבלבול השוררים בו
כדי להפכו לשדה מואר לשם השראת השכינה
בפנוי הערב מביא יצחק את הבקר, את רבקה.