מאמרים וראיונות

"ואלה תולדת יצחק, בן-אברהם: אברהם, הוליד את-יצחק"

תולדות פירושו העתיד,
אברהם הוליד את יצחק- ללמדנו שמה שיקרה בעתיד תלוי במה שקרה בעבר.
" עטרת זקנים, בני בנים; ותפארת בנים אבותם" (משלי יז)
אברהם אבינו הוא העבר, הוא רואה מעבר,הוא מידת החסד וההתרחבות,
וממנו נולד יצחק אבינו שהוא מידת הדין והצמצום- גבורות.
שעיקר גבורתו בבחינת "איזה הוא גיבור הכובש את יצרו"

"ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, כי עקרה הוא; ויעתר לו ה', ותהר רבקה אשתו".
עתר-קילשון בארמית.
שואלים חז"ל למה נמשלה תפילתם של צדיקים לעתר
כפי שקילשון מהפך את התבואה ממקום למקום,כך תפילתם של צדיקים
מהפכת את דעתו של הקב"ה ,ממידת האכזריות למידת הרחמים.
הדבר נרמז בתפילת מנחה שתיקן יצחק.
הגימטרייא של יצחק רבקה = "תפלה"
ה' נעתר ליצחק ורבקה מתעברת

"ויתרצצו הבנים, בקרבה, ותאמר אם-כן, למה זה אנכי; ותלך, לדרש את-ה'"
רבקה מרגישה את המאבק כבר בקרבה ויוצאת לשאול את ה'.
למה זה אנכי..
רבקה שואלת על "זה"- העולם הזה ועל "אנכי"- אנכי ה' אלוהיך- עולם הרוח.
"ויאמר ה' לה"...מדבר רק איתה.
שני גויים, שני לאומים, ממעייך יפרדו.
"והנה תומם, בבטנה"
נכתב 'תומם',בכתיב חסר,כי אחד יצא צדיק והשני רשע.
תומם-לשון תם-שלם,שני שלמים בקרבה.
שני גיים בבטנך, ושני לאמים, ממעיך יפרדו; ולאם מלאם יאמץ, ורב יעבד צעיר

פירש רש"י, "ושני לאמים", אין לאום אלא מלכות.
"יפרדו"- זה לרשעו, וזה לתומו.
"מלאום יאמץ "- לא ישוו בגדולה, כשזה קם, זה נופל.
יעקב ועשו מסמלים את הקוטביות שבין שני היצרים שאיתם נולד האדם,
יצר טוב ויצר רע,שתי מלכויות,שתי בחינות מלכות.
"מלך זקן וכסיל"-הוא היצר הרע.
ו"מלך מלכי המלכים"-הוא היצר הטוב והחיבור למלך מלכי המלכים.
היצר הרע- הוא מלך זקן וכסיל,כי הוא מולך על האדם ושולט בו מאז ומעולם-"זקן"
וכסיל-כי אפשר לנצח אותו- "אתה תמשול בו".

"ויצא הראשון אדמוני, כלו כאדרת שער; ויקראו שמו, עשו. ואחרי-כן יצא אחיו, וידו אחזת בעקב עשו, ויקרא שמו, יעקב"
"אדמוני" - מקורו בדם ובאדמה המרמזים על גשמיות וארציות.
יעקב הבן השני מגיח מרחמה של רבקה, כשידו אוחזת בעקב אחיו,
"ויקרא שמו, יעקב "- האחיזה בעקב וגם -יעקב בעקבות עשו.
יעקב-העקב שברגל, מסמל את המקום הנמוך שממנו עליה רוחנית.
"ויזד יעקב, נזיד; ויבא עשו מן-השדה, והוא עיף"
יעקב מכין "מרק"..
ויזד-לשון זדון.כמו שנאמר: (שמות כ"א 14) "וכי-יזד איש על-רעהו, להרגו בערמה". הבכורה –הבחירה, נרכשת בעורמה.
ויאמר יעקב, השבעה לי כיום, וישבע, לו; וימכר את-בכרתו, ליעקב.
עשו נשבע שבועה ליעקב,עשו שבע מהנזיד ויעקב שבע רצון.
עשו, סמל הכוחניות נמצא ברובד הנמוך של החומר
"הלעיטני נא מן-האדם האדם הזה--כי עיף, אנכי"
עשו-עולם העשייה- עשוי,אין לו שאיפה לרוח והוא בז לבכרה-לברכה.
"ויבז עשו, את-הבכרה"

"הנה שמעתי את-אביך, מדבר אל-עשו אחיך לאמר. הביאה לי ציד ועשה-לי מטעמים, ואכלה; ואברככה לפני ה', לפני מותי"
רבקה יודעת שיצחק אוהב את עשו שהיה צד ומאכיל את אביו,
כמעשה של שוחד,כדי שייטול הברכה.
שחד-שהוא חד-אחד.שהופך את הנותן ואת המקבל לאחד.
וכתוב: (דברים טז)
" ולא-תקח שחד--כי השחד יעור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקם"
ואכן, כהו עיניו של יצחק-"ותכהין עיניו מראת"

כשנפגשו יצחק ורבקה:
" וישא עיניו וירא, והנה גמלים באים"
יצחק רואה את הגמלים,את החומריות.
בעוד רבקה רואה את יצחק ואת השליחות.
" ותשא רבקה את-עיניה, ותרא את-יצחק; ותפל, מעל הגמל"
היא רואה את אישיותו של יצחק,את העובדה שהוא 'עולה תמימה'
ושכזה הוא יישאר.

רבקה רואה שיצחק לא רואה ומלבישה את יעקב בבגדי עשו
"ותקח רבקה את-בגדי עשו בנה הגדל, החמדת, אשר אתה, בבית;
ותלבש את-יעקב, בנה הקטן"
אומר אור החיים:"הלמתם עליו בתיקון הגם שהיו גדולים תיקנתם לקטן"(מעשה אמנות...)

ומה נהיה

יצחק מברך את יעקב:
"ויתן-לך, האלהים, מטל השמים, ומשמני הארץ"
ויתן לך האלוהים..קודם מטל השמיים –הרוחניות ואחר כך ,שמני הארץ.
והברכה לעשיו:
"הנה משמני הארץ, יהיה מושבך, ומטל השמים, מעל. ועל-חרבך תחיה, ואת-אחיך תעבד;"
לא אלוהים נותן. אין ברכה רוחנית
קודם משמני הארץ ואחר כך טל השמיים.

למרות שיצחק מגלה שיעקב לקח את הברכה "במרמה"
הוא בכל זאת קובע, "גם-ברוך, יהיה"
יצחק מבין שאין מקרה בדבר,מקרה-אותיות רק מה'.
רבקה שמעה, ראתה והבינה שיצחק בתמימותו רוצה להעניק
שתי ברכות שונות לבנים,בתקווה שישלימו האחד את השני,
עשו יקבל את שפע החומריות ויעקב יקבל את שפע הרוחניות.
רבקה רואה את העתיד,
היא יודעת שבפיצול יש קללה כשהחומר הוא נטול רוח,
היא משתמשת ברע (הערמומיות), כדי להגביר את הטוב.
היא יוזמת ומחליטה לעשות מעשה ולהעביר את ברכות יצחק ליעקב,
שיהיה 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'.
רבקה יודעת, כי ה' אמר לה, שכח הטוב מתחזק מתוך עצמו
והרע מתקיים כדי לשרת אותו.
"ואהבת, את ה' אלהיך, בכל-לבבך.." (דברים, ו' ה)
לא נאמר בכל לבך,אלא 'לבבך' - מכאן למדו חכמים
שיש לאהוב את ה' בשני היצרים,ביצר הטוב וביצר הרע.
ויותר מזה, שהיצר הרע מביא את האדם בדרך עקיפה
למדרגה של אהבה וקרבה גבוהה יותר אל ה'.

"ועתה בני, שמע בקלי--לאשר אני, מצוה אתך.
ותאמר לו אמו, עלי קללתך בני; אך שמע בקלי, ולך קח-לי"
רבקה גימטרייא -קול פני אל.
המהפך שעשתה רבקה והברכה שקיבל יעקב היא האמת.כי מדתו של יעקב אמת.

"תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבתינו, מימי קדם".