מאמרים וראיונות

"ויצא יעקב, מבאר שבע; וילך, חרנה"

יעקב יוצא למסעו אל חרן ,מלווה במלאכי אלוהים, והבטחות הארץ והזרע.
בבית לבן מקים יעקב את ביתו,שם נולדים י"ב בניו- בני ישראל.
התורה מדגישה את יציאתו של יעקב מבאר שבע –לשון שבועה ושובע.
מבית אביו ואימו שהם באר של שובע, מקום של כל-טוב.
לחרן-מקום שבו חרון אף ,מקום של קושי והתמודדות.
ללמד על ירידתו מהעולם הרוחני האידיאלי,(יושב אהלים)
לעולם של מציאות גשמית.
הסולם הוא גשר בין העולם הגשמי, בו אנו מצויים וחיים,
לבין - שמים, עולם "גבוה" ורוחני,מקום בו חיים מלאכים ואלוהים .
כתוב בזוה"ק שמי שרוצה לירד לבור עמוק צריך מקודם
לקשר עצמו בחבל חזק שלא ישתקע שם.
"ויצא יעקב מבאר שבע"- שנשבע להקב"ה בכל לבו.
שבועה שהיא כלל חיות האדם.
לפני שיצא יעקב, קישר עצמו לקב"ה.
כשהאדם יורד לעומקו וקושיו של העולם הזה,
הוא חייב לקשור עצמו בחבל חזק למעלה.
הנותן את הכח להתמודד עם "חרן", -העולם הגשמי בכל עוצמתו.

"ויקח מאבני המקום, וישם מראשתיו; וישכב, במקום ההוא"
אומר המדרש: שתים עשרה אבנים לקח מאבני המזבח
שנעקד עליו יצחק,רמז שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר השבטים
ונעשו כולן אבן אחת,שנאמר:'ויקח את האבן אשר שם'
שעתידין להיות גוי אחד.
שנאמר:"ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
מהו אבן
אבן גימטרייה-'יוד הה וו הה'
יעקב שם למראשותיו את השם המפורש
אבן-ראשי תיבות-אב , בן, נכד, שהם אברהם יצחק ויעקב.
ראשית שליחותו של יעקב היא דרך חדשה,שבאה להשלים את דרך אבותיו.
אברהם שדרכו היא דרך האמונה ונקראת –הר ,לשון הרהור
יצחק שדרכו דרך התפילה-שדה-שיצא לשוח עם בוראו בשדה.
ויעקב –מידת האמת ,-שעליו להקים בית.
"וישכב"-'ישכב'- יש כ"ב, כ"ב אותיות הקודש שבהן נכתבה התורה.
אלו נכסיו של יעקב בדרכו לחרן.

"ויחלם, והנה סלם מצב ארצה, וראשו, מגיע השמימה; והנה מלאכי אלהים, עלים וירדים בו"
הסולם הוא רמז למציאות,שיש בה מדרגות,זו למעלה מזו.
סולם-גימטרייה-136
בתפילת הימים הנוראים אנו אומרים
"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"
ידוע שתשובה-"צום" –לשון צמצום,תפילה היא "קול",וצדקה היא "ממון".
הערך המספרי של כל אחת מהמילים הללו ,"קול", "צום", "ממון",-136
לדברי המפרשים ,העלייה בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה נעשית באמצעות תשובה.שבה תקווה לבניית עולם טוב יותר.
על פי החסידות,הסולם ושלביו מסמלים את שלבי עלייתו של האדם במעלות רוחניות,
- "והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו" - כלומר, כל היקום, כולל המלאכים שהם הישויות הרוחניות העליונות, עולים ויורדים בו,הווה אומר, הכול תלויים במעשיו של האדם, עולים הם בעלייתו, ויורדים בשעה שהוא יורד.
חלום אותיות-לוחם.יעקב עומד בפני מלחמת קיום.
כותב המדרש
'ויצא יעקב, מבאר שבע; וילך, חרנה'
ומביא פסוק ממשלי ג'
"אז תלך לבטח דרכך ורגלך, לא תגוף.
אם-תשכב לא-תפחד ושכבת, וערבה שנתך"
'אז תלך לבטח', זה יעקב, ככתוב: 'ויצא יעקב',
"אם-תשכב לא-תפחד "- מעשו ומלבן,
ושכבת, וערבה שנתך"
ובפרשה-" וישכב, במקום ההוא"
" אז תלך לבטח"
"אז" פירושו לאחר שתעשה כדברי - תלך לבטח.
"המקום" הוא בבחינת נעלם ליעקב בבואו לשם,בעקבות החלום יעקב מקבל הארה.

" והנה ה' נצב עליו, ויאמר, אני ה' אלהי אברהם אביך, ואלהי יצחק;
הארץ, אשר אתה שכב עליה--לך אתננה, ולזרעך"...
לאחר התגלות אלוהים והבטחתו,יעקב מבין שלא בחלום מדובר, אלא במציאות
" ויאמר, אכן יש ה' במקום הזה; ואנכי, לא ידעתי"
והמציאות היא שאכן יש אלוהים בכל מציאות גשמית שתהיה,
ו"המקום"-לשון "לקום"-יעקב נדרש לקום ולמלא את ייעודו
ויעקב ירא,כי הוא רואה.
"ויירא, ויאמר, מה-נורא, המקום הזה:
אין זה, כי אם-בית אלהים, וזה, שער השמים".
יעקב הוא איש תם יושב אהלים-שלם בידיעתו את השמיים,
יוצא בשליחות אלוקית, להיות שלם במעשיו על הארץ.
בחרן-בעולם גשמי מוגבל ומלא בהתמודדויות,יעקב סוגר מעגל של שמיים וארץ,
ממרומם של אידיאלים, אל המציאות הגשמית.
'ויצא יעקב'-יוצא אל עולם היצר ועולם היצירה,
לפגוש את רחל ה 'אהובה' ,לאה ה 'שנואה' ולבן אביהן.
יעקב שצריך להוריד את השמיים לארץ,
להוריד את הרעיונות השמימיים ולמזגם עם הארציות,
פוגש בלבן שמייצג את הפיכת המציאות לתיאוריה.
והתיאוריות שלו, התרפים שהיו לו,
ששימשו לו כאורים ותומים ואיתם היה מתייעץ
וכך היה מלבין את מעשיו ברעיונות עם לבוש נשגב
לבן מנסה להראות הגון וטהור כצבע הלבן. ובפרשה הוא -"נבל".
"ויאמר לבן, ליעקב, הכי-אחי אתה, ועבדתני חנם; הגידה לי, מה-משכרתך"
מנסה להראות הגון,כשבעצם נתן ליעקב את לאה במקום את רחל.
לבן מצטדק בלשון רבים,כאילו בנותיו הן עניין הכלל
"ויאמר לבן, לא-יעשה כן במקומנו--לתת הצעירה, לפני הבכירה"
ויעקב מקבל את העיוות והשקר והופך יחד עם ההשגחה האלוהית,
את הרע לטוב, את השקר לאמת.
לאה השנואה מקבלת פיצוי:"עתה ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים"
יעקב שומר אמונים לאהובתו, שה' עוצר רחמה,
כדי להעמיד במבחן את שבועת האמונים שנשבע לה,ולבסוף רחל יולדת.
"ויזכר אלהים, את-רחל; וישמע אליה אלהים, ויפתח את-רחמה. ותהר, ותלד בן; ותאמר, אסף אלהים את-חרפתי. ותקרא את-שמו יוסף, לאמר: יסף יה' לי, בן אחר"
"אסף" ו"יוסף" –תוספת.
בנימין מתווסף למשפחה ויוסף זוכה לתוספת כפליים,
כששני בניו הופכים כל אחד לשבט בפני עצמו.
וכדברי הנביא יחזקאל (לז יט)
עתידים להתווסף ולהיאסף ליוסף:
"ואתה בן-אדם, קח-לך עץ אחד, וכתב עליו ליהודה, ולבני ישראל חברו; ולקח, עץ אחד, וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים, וכל-בית ישראל חברו"
רמז על שני המחנות של בית יעקב.
בסוף הפרשה , כאשר יעקב "פוגע" במלאכי אלוהים
הוא מגדיר את מה שהוא רואה כ"מחנה אלוהים" וקורא לו מחניים.

"ויעקב, הלך לדרכו; ויפגעו-בו, מלאכי אלהים. ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלהים זה; ויקרא שם-המקום ההוא, מחנים"