מאמרים וראיונות

"וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל-עשו אחיו, ארצה שעיר, שדה אדום. ויצו אתם, לאמר, כה תאמרון, לאדני לעשו: כה אמר, עבדך יעקב, עם-לבן גרתי, ואחר עד-עתה. ויהי-לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדני, למצא-חן בעיניך"

בפרשה,המפגש המרתק בין יעקב לעשו ובין יעקב למלאך.
יעקב שולח "מלאכים" לעשו.
מלאכים הם שליחים בשר ודם או שליחים עליונים.
המילה מלאך פירושה שליח,וממנה המילה מלאכה, שהיא שלוחה,
תוצאה של עבודה.
אצל יעקב המלאכה לא מסתיימת ,וכשהוא מוזמן להתאחד עם עשו.
הוא מסרב להתלוות אליו ואומר:
"יעבר-נא אדני, לפני עבדו; ואני אתנהלה לאטי, לרגל המלאכה אשר-לפני"

"וישלח יעקב מלאכים לפניו"
ר' שמחה בונים מפשיסחא העיד על דברי רש"י
ששלח יעקב מלאכים ממש....
בדין,שלח יעקב אבינו אל עשו מלאכים ממש,כי בשעה שיהודי נרדף ע"י עשו ואנשיו,וזקוק לעזרה דחופה- רשאי הוא להטריח לשם הצלתו אפילו מלאכי מרום.
ואמרו בפרקי אבות(ד',י"א)
"העושה מצווה אחת-קונה לו פרקליט אחד"(מלאך,מליץ טוב).
יעקב אבינו,שלח אפוא,אל עשו מלאכים ממצוות שעשה.
"וישלח יעקב מלאכים-מלאכים ממש"-
ממש"--נוטריקון-מ'לאכים מ'מצוות ש'עשה.

חז"ל מסבירים שהנקודה בה נבדל יעקב מעשו,היא הנכונות לוותר על ההווה
עם הסיפוקים המידיים, לטובת העתיד.
יעקב אבינו איננו מחפש חיים קלים , מתמודד ועובד קשה
מצפה לעתיד באומרו: "וכי יש-לי-כל "-עולם הרוח.
עשו הוא עשוי- לא שואף לכלום: " ויאמר עשו, יש-לי רב".-עולם החומר.

"עם-לבן גרתי "- "גרתי"- תרי"ג מצוות.
יעקב שולח מסר לעשו,שלמרות שחי עם לבן,עסק בבירור החומר,
ולזה גם רמז באומרו " ויהי-לי שור וחמור." חמור-חומר.שלא הסתפק רק בעולמו הרוחני,אלא התמודד בתוך המציאות החומרית וזיכך אותה.

בלילה, לפני הפגישה הגורלית, נאבק יעקב עם המלאך, מאבק שיעקב נמצא בו לבדו,:"ויותר יעקב, לבדו; ויאבק איש עמו, עד עלות השחר. וירא, כי לא יכל לו, ויגע, בכף-ירכו; ותקע כף-ירך יעקב, בהאבקו עמו"
"יאבק" – מפרש רש"י: "מלשון אבק, שהיו מעלים עפר ברגליהם"
המאבק יהפוך לאבק, אם לא מנצחים,
או "בהאבקו עמו" -אבוקה-לפיד, להניף בניצחון.
"ויאבק איש עמו"
אומר רבינו בחיי: "ויאבק" כמו "ויחבק"
ו"אבוקה" כמו "חבוקה",שאלו הם עצים,שמתחבקים זה עם ביחד.

" ויזרח-לו השמש, כאשר עבר את-פנואל; והוא צלע, על-ירכו. …
כי נגע בכף-ירך יעקב, בגיד הנשה"

הפגיעה של המלאך בגיד הנשה,
"נשה" – לשון נשייה (שכחה) ונשיות.
רש"י מפרש: "נשה ממקומו וקפץ"
נשה - שקופץ, שזז ממקום למקום, זו מהותו.
הנשיות היא שכחה וקפיצה לדבר הבא,
לאישה , הנשייה היא ברכה.(לא זוכרת את צירי הלידה..)
והזכר – תכונתו זיכרון והפך הקפיצה.הזכר- יציבות.
זכר-זיכרון, לזכור את התורה.
והמלאך פגע בגיד הנשה,בכוח הזיכרון של יעקב,
ועליו להתמודד עם קשיים של חומר ופרנסה לפני לימוד תורה.

’ירך יעקב’- רומז ל'תמכין דאורייתא' כדברי הזוהר, כפי שהרגליים תומכות בגוף.
ללמדנו שקיומו של עם ישראל תלוי בקיום התורה וקיום התורה תלוי בתומכים,
ולכן המלאך שהוא שרו של עשו רצה להחליש את ירך יעקב,
כלומר להחליש את כוח התומכים בתורה,שיתחזק כוחו של עשו ח"ו.

יעקב מגיע לפגישה עם עשו מתוך חרטה על מעשיו.
המפגש כולל שלוש דרכים להתמודדות : דורון, תפילה ומלחמה.
אומר שלמה המלך, החכם באדם: "אם רעב שונאך – האכילהו לחם".
מלחמה ולחם הם מאותו השרש.
מדרש לקח טוב אומר: אמר רבי יונתן,כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם,יניח פרשה זו לפניו וילמד ממנה טכסיסי פיוסים וריצויים".
יעקב מנסה לרצות את עשו.קודם מתנה מושקעת ,יעקב מקפיד שעשו ישים לב,

"ויקח מן-הבא בידו, מנחה--לעשו אחיו. עזים מאתים, ותישים עשרים, רחלים מאתים, ואילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם, שלשים; פרות ארבעים, ופרים עשרה, אתנת עשרים, ועירם עשרה. ויתן, ביד-עבדיו, עדר עדר, לבדו; ויאמר אל-עבדיו, עברו לפני, ורוח תשימו, בין עדר ובין עדר".

מרווחים בין עדר לעדר,כדי להרשים במנחתו בעלת הערך.
ורש"י מסביר: "מלוא העין , כדי להשביע עינו של אותו רשע".
"ויקח מן-הבא בידו, מנחה--לעשו אחיו"
מנחה –מה נח,להניח דעתו של עשו.
מנחה-מה חן,למצוא חן בעיני עשו.

מביא האור החיים הקדוש:שליעקב הייתה כוונה נסתרת בחשבון ששלח מבעלי החיים.יעקב שלח לעשו 580 חיות. 580-גימטרייא תק"ף-לשבר תוקפו של עשו.
מנחה כדי שתהיה לו מנוחה מעשו.

יעקב מתמודד כדי לא ליפול למלכודת הכוחניות,
יעקב משתחווה לעשו מנסה להתפייס עימו,
הוא יודע שזהו ניסיון אלוקי נוסף שעליו להתמודד איתו,
וכשמתבטלים בפני הניסיון, הרי זהו נס-דגל, נישא ורם.
"כי על-כן ראיתי פניך, כראת פני אלהים—ותרצני"
יעקב ועשו באים מאותו המקור,
יעקב הוריד את הכוחות הבלתי מוגבלים של הטוב ועשו את כוחות הרע.
המפגש בין יעקב לעשו והמלאך, מסמלים את המאבקים התמידיים
שקיימים בכל אדם, אל מול היצר הרע שבו.

"ויירא יעקב מאד, ויצר לו"
בירמיהו ל' ז', אנו קוראים על "צרת יעקב":
"הוי, כי גדול היום ההוא--מאין כמהו; ועת-צרה היא ליעקב, וממנה יושע. "

מתוך מצב "עשו" יעקב יושע.
"באנו אל-אחיך, אל-עשו וגם הלך לקראתך, וארבע-מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד"
אין כוונת המלאכים לעורר פחד אצל יעקב,אלא לרמוז לו כי ה' איתו בכל אשר יפנה
ובדרך רמז אמרו לו:"וארבע מאות איש עמו"
זאת אומרת כאשר תוסיף ארבע מאות שהיא האות ת' לעשו יתקבלו אותיות תושע,
ז"א מאותה צרה תיוושע ואין לך מה לחשוש מפניו.

אלוהים נראה אל יעקב בשנית ומברך אותו,
כשהוא מזכיר לו את שמו החדש:

"וירא אלהים אל-יעקב עוד, בבאו מפדן ארם ויברך, אתו.
ויאמר-לו אלהים, שמך יעקב: לא-יקרא שמך עוד יעקב,
כי אם-ישראל יהיה שמך, ויקרא את-שמו, ישראל"

יעקב תיקן את היסודות המעוקלים שבו,עקב-שמתעקל סביב.
ליעקב אבינו הייתה נטייה לדרכי עקלתון.קניית הבכורה,קבלת הברכות בדרך ערמומית, עם עשו לא התעמת אלא ברח לחרן, אצל לבן, הוא חי בתוך קנוניות.
כשיעקב עוזב ,הוא בעצם בורח ולא מתמודד.
כעת מתחיל עידן חדש בחיי יעקב,הוא נאבק ומנצח.
"כי-שרית עם-אלהים ועם-אנשים, ותוכל".
ושמו מוחלף לשם ישראל, ישר-אל.שמידותיו ישרות.
נאמר במדרש: 'לא שיעקר שם יעקב , אלא שיעקב עיקר וישראל מוסיף עליו'.
מוסבר בתורת החסידות,כי שני השמות יעקב וישראל ,מסמלים שתי דרגות כלליות של עם-ישראל.
יש מצב בעם ישראל שאז הוא מכונה 'עבד ה'' -יעקב
כפי שנאמר – "ועתה שמע, יעקב עבדי " (ישעיה מד, א (
וישנו מצב שבו הוא מכונה 'בן'- כאשר הוא מתעלה
ואז הוא נקרא - 'ישראל', ככתוב: "בני בכרי ישראל". (שמות ד' כ''ב)

אמר רבי יהונתן שיעקב כביכול ציווה לדורות
"שלא יתקשו כנגד הגל,שכל המתקשה כנגד הגל,הגל שוטפו,וכל הנכנע מפני הגל,הגל עוברו".