מאמרים וראיונות

"וישב יעקב, בארץ מגורי אביו--בארץ, כנען. אלה תלדות יעקב, יוסף בן-שבע-עשרה שנה היה רעה את-אחיו בצאן, והוא נער את-בני בלהה ואת-בני זלפה, נשי אביו; ויבא יוסף את-דבתם רעה, אל-אביהם. וישראל, אהב את-יוסף מכל-בניו--כי-בן-זקנים הוא, לו; ועשה לו, כתנת פסים ".

"וישב יעקב"- במדרש, כל מקום שנאמר 'וישב' , אינו אלא לשון צער.
ביקש יעקב לישב בשלווה - קפץ עליו רוגזו של יוסף'.
"וישב" שהוא לשון של נחת ורוגע, כאשר כל הפרשה מאופיינת בחוסר נחת ובאי ישוב הדעת.

מדרש רבה פד, ג :אמר רבי אחא :
בשעה שהצדיקים יושבים בשלווה ומבקשים לישב בעולם הזה
השטן בא ומקטרג, אמר, לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא
אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה
תדע לך שהוא כן יעקב אבינו, על ידי שבקש לישב בשלוה בעולם הזה
נזדווג לו שטנו של יוסף, כלומר, עניין מכירת יוסף.
וכמו שכתוב 'וישב יעקב'
"לא שלותי, ולא שקטתי ולא-נחתי; ויבא רגז" (איוב ג, כו)
''לא שלותי' מעשו 'ולא שקטתי' מלבן 'ולא נחתי' מדינה ואז, 'ויבא רגז' בא עלי רגזו של יוסף." המדרש מפרש שמכיוון שיעקב רצה לשבת בעולם הזה,באו עליו כל הצרות המוזכרות בפרשה.העבודה בעולם הזה היא תמידית.

"יוסף בן-שבע-עשרה שנה היה רעה את-אחיו בצאן". אין כתוב שהיה רועה איתם
- "עם אחיו",מילה המבטאת קירבה והאחים מתחילים לפתח יחס שלילי.

"ויראו אחיו, כי-אתו אהב אביהם מכל-אחיו--וישנאו, אתו; ולא יכלו, דברו לשלם."

האחים שונאים את יוסף המקבל מיעקב כתונת פסים ולא יכולים לדברו לשלום.
מעיר רבי יהונתן אייבשיץ,שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני,
ואילו נדברו ביניהם ,אפשר שהיו מוצאים דרך לרכך השנאה שאפיינה את היחסים.
יוסף, הבן האהוב על אביו ושנוא על אחיו, שנאה שמקורה בקנאה.
אין פלא, שיוסף עורר את זעמם של אחיו,מכאן הלימוד הוא שאין להעדיף בן אחד לטובה,שמזה יוצא נזק גדול,שהקנאה מוציאה את האדם מן העולם.

"וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים"
כאות לחיבתו תפר יעקב לבנו כתונת מיוחדת -"כתונת פסים".
ומאותה כתונת יצאו פסים פסים של מאורעות תקלות ויסורים
מה היא כתונת הפסים בגד מעולה היה.
"כתונת פסים"-לבוש מלכותי,כתונת ששרווליה היו מגיעים עד פס (כף) היד
מה שאפיין את מי שהיה פטור מעבודת כפיים.
"פסים"- לשון פיס וגורל , שהאחים הטילו ביניהם.מי יביא הכותונת ליעקב.
"פסים"-ראשי תיבות, על צרות שיבואו:פוטיפר, סוחרים ,ישמעאלים ,מידיינים.
"פסים"-רמז לעתיד , פס- ים, שנקרע ים סוף לפניהם.
כתונת הפסים ,סיפור שראשיתו בירידת יוסף למצרים וסיומו בעת מעבר ים סוף.
ה"פסים" רומזים ליעוד של יוסף ,עליו לאפס את המציאות ולחדש מציאות טובה יותר, משופעת ברב ברכה- "יהי פסת בר בארץ"
הכותונת מלווה את המאורעות הקשורים ביוסף ובעם ישראל כולו .
פ"ס - ראשי תיבות של פשט וסוד.
כתונת הפסים היא הופעה של סוד, פנימי ועליון,המלובש בפשט החיצוני והגלוי לעין.

"ויחלם יוסף חלום, ויגד לאחיו; ויוספו עוד, שנא אתו. ויאמר, אליהם: שמעו-נא, החלום הזה אשר חלמתי. והנה אנחנו מאלמים אלמים, בתוך השדה, והנה קמה אלמתי, וגם-נצבה…"
המציאות האמיתית מתרחשת דווקא בחלום..
ליוסף יש את יכולת הבנת החלום, כי הוא צדיק ומובדל
"שמעו-נא, החלום הזה אשר חלמתי"
'נא'- ראשי תיבות-נבואה אלוקית, שמעו ממני נבואה אלוקית.

אומרת הגמרא מסכת ברכות דף נ"ה ,חלום הוא דרכו של הקב"ה לשלוח נבואה.
אומר הזוהר הקדוש שכל דבר בעולם תלוי בחלום, ויש לחלום שר חלומות,
שמודיע לבני האדם את מה שיבוא עליהם וכל אחד מבין לפי יכולתו
אומרים חז"ל: חלום ללא פתרון משול לאיגרת שלא נקראה
חלומות יוסף נפתרים והם אמת,חלומות הולכים אחרי הפיתרון
ואכן נתקיימו דברי האחים:"ויאמרו לו, אחיו, המלך תמלך עלינו, אם-משול תמשל בנו "
יהודי מאמין, מעצם הגדרתו הוא איש חולם,מה שמאפשר לו להיות גם איש לוחם
חלום הוא סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.
הלוחם על הארץ בתוספת החלום ,יקבל כוח לשאוף, שהשמיים הם הגבול.

כוחו של יוסף, הפוריות, 'בן פורת יוסף',
פורת-אותיות תופר ופותר.יוסף תופר את הדימויים ופותר חלומות.
כשירד למצרים, בהיותו בבית הסוהר מספרים לו שר האופים ושר המשקים:
" חלום חלמנו, ופתר אין אתו"
ועונה יוסף:" הלוא לאלהים פתרנים--ספרו-נא, לי".
יוסף בביטחון מבקש שיספרו לו,כי הוא יודע שלאלהים הפתרונים.
"ספרו-נא, לי", כי לי נבואה אלוקית.
יוסף פותר את חלומם ומבקש משר המשקים שלא ישכח אותו
ויזכיר את שמו בפני פרעה,שישחררו מבית האסורים.
"כי אם-זכרתני אתך, כאשר ייטב לך, ועשית-נא עמדי, חסד; והזכרתני, אל-פרעה, והוצאתני, מן-הבית הזה."
"ולא-זכר שר-המשקים את-יוסף, וישכחהו "