מאמרים וראיונות

"ויהי, מקץ שנתים ימים; ופרעה חלם,"

חלומות פרעה מלך מצרים,ופתרונם בידי יוסף, ה"נער העברי",שרואה מעבר.
מקץ שנתיים רומז ליקיצה מהשינה.
ומי שישן אלו "הימים", הימים החשוכים מסוף פרשת "וישב"
"ולא-זכר שר-המשקים את-יוסף, וישכחהו"
וישכחהו-לשון חשיכה, יוסף ישב בחושך שנתיים ימים.
ותמו הייסורים.
אומר המהר"ל: ייסורים – לשון סרים מן העולם.
ה' קצב ליוסף שנתיים בבית הסוהר, והוא יצא .
"מקץ" - "סוף",וממנו יקיצה, שינוי מיידי, מן הכלא, לארמון המלכות.
ישועת יוסף כהרף עין, בריצה ,
"וישלח פרעה ויקרא את-יוסף, ויריצהו מן-הבור "
מבור לאור!

שכחה אותיות חשכה.
זכירה זהו הזמן בו האור מתגלה.
בפרשה זו יש סוף לחושך, כוח של אור המסלק חושך,
ולכן פרשה זו מתואמת תמיד עם חג החנוכה.
שבו הכוח לסלק את החושך מחיינו הרוחניים והגשמיים
ולהכניס כוח של אור.

"והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו:
והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר:
ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה"

פרות-תופר-פותר.
דימויו של פרעה-פרות.
יוסף-תופר את דימויו של פרעה ופותר אותם.
פרות יפות ובריאות, לצד פרות רעות מראה, שאוכלות את הטובות
שנים של שפע מול שנים של מחסור.
והפרות עומדות אלו לצדן של אלו, והחיבור מלמדינו שכבר בימי השובע
יש לאגור ולדאוג לשנות הרעב , גם בגשמיות וגם ברוחניות.
בעולם הזה, ישנם זמנים של התגלות הטוב.
ויש זמנים שבהם מתגלה לכאורה רע.

וכך מוסיף פרעה לחלומו, מתוך הרהורי ליבו
"ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה
ומראיהן רע כאשר בתחלה"
על פי ראיית פרעה, שנות השובע הן רע מוחלט.
כשמגיע החוסר, נשכח הטוב , כאילו לא היה.
פרעה –אותיות רע פה , רצון ל"כאן ועכשיו"...
יוסף לעומתו, יודע שהקב"ה הוא "יוצר אור ובורא חושך",
וגם מה שנדמה כרע מוחלט,יש בו מן הטוב,
יש תוכנית אלוקית והיא אחת.
"חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה".

אחיו של יוסף באים לשבור שבר במצרים
מצרים-מקום צר , צרות.
יוסף מתנכר אליהם ,והם תוהים מדוע אלוהים עושה להם רע.
לא מפשפשים במעשיהם
" מה-זאת עשה אלהים, לנו "

כתוב במשלי:
" אולת אדם, תסלף דרכו; ועל-ה', יזעף לבו "
האדם הוא החוטא והוא זה שמחטיא את המטרה.
לפעמים נראה שההשגחה עם האדם אכזרית ואז הוא כועס על ה'.

אומר יעקב אבינו לבניו:
"ואל שדי, יתן לכם רחמים לפני האיש"
שד"י- ש'אמר ל'עולמו ד'י
כשהקב"ה ברא את העולם הוא כביכול אמר די!
עכשיו שימשיכו בעצמם...
יעקב בחכמתו הבין, שאם ההנהגה עם האחים אכזרית
סימן שיש בהם מן האכזריות
אכזר- אך זר , כמו אח זר –שהתנהגו עם יוסף כאילו היה אח זר.

לבסוף האחים הבינו:
" אבל אשמים אנחנו על-אחינו......על-כן באה אלינו, הצרה הזאת".

לכן אומר יעקב לבניו שהאל יתן לכם רחמים הלוואי תלמדו לרחם ,
כדי שירחמו עליכם.רחמים לשון רחם.לעטוף בחום, כפי שהתינוק נעטף ברחם אימו.
ורמז מתוך חלום פרעה:
הפרות הרעות והרזות חיות בפירוד
"והנה שבע פרות אחרות". ודורשים: אחרות – זו לזו.
והפרות הטובות
"בריאות בשר, יפות מראה, ותרעינה באחו".
תרעינה לשון רעות-חברות.
באחו לשון אחווה.
הטוב,הבריאות והיופי , כשאנו נמצאים באחווה ורעות.

וימהר יוסף, כי-נכמרו רחמיו אל-אחיו, ויבקש, לבכות;
ויבא החדרה, ויבך שמה. וירחץ פניו, ויצא; ויתאפק--ויאמר, שימו לחם.

הנער החולם הופך לוחם על מידותיו ומוחל לאחיו
יוסף התבגר ולמד לשתוק מתוך רחמים.
לא עוד נעורים ואש גאווה,
יוסף רוחץ פניו במים שהם הענווה.
ומתאפק-כוחו של הלוחם.

"והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר:ותאכלנה הפרות רעות המראה..."

הפרות הרעות מסמלות את היצר הרע.
ושלוש הפעולות הן
"עולות אחריהן"", ותעמודנה אצל", "ותאכלנה",
שלשה" שלבים בפעולות היצר הרע
השלב הראשון: "עולות אחריהן",כאשר היצר סוקר את האדם ועוקב אחרי פעולותיו.
השלב השני, "ותעמודנה אצל", היצר מתחבר אל האדם.
השלב השלישי: "ותאכלנה", הוא בולע אותו .
אמרו חז"ל במסכת סוכה דף נב', שבתחילה היצר הרע נעשה אורח
,ואחר כך הוא נעשה בעל הבית.

ורמז לחג החנוכה:
באכילת הפרות דקות הבשר את הפרות הבריאות
ובאכילת השיבולים הדקות את השיבולים המלאות,
רמוזים החשמונאים, נצחו החלשים והמעטים את החזקים והרבים.

"ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם" (בראשית מג, כה)
בפרשת מקץ מופיעה בפעם הראשונה במקרא
המילה-"צהריים".

לשון צהרים – מלשון צוהר תעשה לתיבה ,צוהר כענין זוהר שהאור חזק וזוהר.
(רמב"ן שמות יב,ו).
כתב הרד"ק בספר השרשים:
"ובצהרים השמש בגובה הרקיע ומאיר לכל הצדדים".
הריבוי בשם צהריים,היינו פעמיים צוהר-זוהר,מעיד על ריבוי האור לכל הכיוונים.
סימן הוא לימי שבע שהבריות נראות יפות זו לזו
שאין עין בריאה צרה בחברתה
רשי, בראשית מא ב