מאמרים וראיונות

"וידבר אלהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני ה' וארא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקב--באל שדי; ושמי ה', לא נודעתי להם "

אלוהים נתגלה לאבות בדרך הטבע, שזה גילוי שם שדי,
שד"י- שאמר לעולמו די.כל דבר שברא הקב"ה בטבע, הגביל ואמר די.
בדומה לשדי האם המאכילים את התינוק,עד למצב "די"
ומעכשיו, התפתחות וגילוי בדרך חדשה.גילוי שם הוי"ה.
השם המורה על פנימיותו הנסתרת של האלוהים.
שם שביכולתו לשנות מציאות.
"ושמי ה', לא נודעתי להם",-את משמעות שם ההויה עוד לא גיליתי.
שם הויה המורה על מידת הרחמים,כנרמז בראשי תיבות:
"י'שמחו ה'שמיים ו'תגל ה'ארץ".
ה' מתגלה למשה כהוויה, כשם המפורש.
וכבר נאמר כלפי עתיד השליחות- 'אהיה אשר אהיה'.
בכל מקום בכל זמן "אהיה".בדרך של ניסיונות וניסים.
ונס- סומך נופלים.
לנופל יהיה על מי לסמוך,"אהיה" הקב"ה,יהיה שם עבורו .

תכליתן של מכות מצרים היא "וידעו מצרים כי אני ה'" (שמות ז, ה)
"למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ"
"בקרב הארץ"- ה' נמצא בקרבו של רצון האדם.

ולמה מכות
כתוב בזוהר הקדוש, שכל מכה היא אסון למצרים ורפואה לעם ישראל.
בכל מכה יש רפואה.כדברי הנביא ישעיהו:

" ונגף ה' את-מצרים, נגף ורפוא; ושבו, עד-ה', ונעתר להם, ורפאם "

אומרים חז"ל, "מכה" היא מלשון "– מה כה",
מה קורה פה,למה מכה
אמרו חז"ל (ברכות,ה',א')
"אם ראה אדם שיסורים באים עליו-יפשפש במעשיו,שנאמר:
"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'",
הקב"ה מביא מכות וסבל כדי לעורר את האדם,שיתבונן.
סבל ממנו צריכה לבוא סבלנות,המתנה,
סיבולת, היכולת להמתין.
שבעבורה ייתן הקב"ה,"סבלונות".
סבלונות הן המתנות שהחתן מביא לארוסתו.
מכאן שההמתנה היא מתנה.
וכזו היא גאולת ישראל,שאנו ממתינים לה
גאולה שאורה מתחזק כאיילת השחר,
והשחר לשון שחור,שהכי שחור לפני שמפציע השחר.
והארה צריכה להתברר מתוך החושך כפי שנאמר:"ויהי ערב,ויהי בוקר".
משה הוציא את ישראל ממצרים באותות ובמופתים
והמופת הראשון הוא המטה שנהפך לנחש ,מופת לעם ישראל ,שיתבוננו ויבינו.
למה מטה להראות את יושרו ואת תכונתו שיכול להטות
לשון הטיה,למעלה או למטה.
כשה"מטה" נוטה למטה,הופך לנחש.
ולמה נחש
כי הקללה בה נתקלל הנחש היא ההשפלה:"על גחונך תלך ועפר תאכל"
משל על מצבם של בני ישראל במצרים. לא זקופים כ"מטה",אלא מושלכים לארץ ומושפלים עד עפר.כזו היא מציאות "מצרים" והכניעה ליצרים.
מציאות שבה, "הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב"
ומשה
הוא יאחז בזנבו של הנחש שישוב לעמוד זקוף כמטה.
מטה שנוטה כלפי מעלה מחובר לכח עליון.
סיפור יציאת מצרים הוא סיפורו של האדם בכל עת.
וה' הוא 'הצל על יד ימיננו',ככתוב בתהילים:" ה' צלך, על-יד ימינך"
הקב"ה כלפינו,כפי שאנו ,כלפיו.הוא הווה על פי איך שאנחנו מתהווים.

באדם נמצא "משה"- איש האמונה.
"אהרן"- איש השלום.
"פרעה"- מציאות של "רע פה" ,מלך היצר והטבע ה"מטביע"
פרעה היוצר את המילה העורף.
העורף הנמשל לעם ישראל "עם קשה עורף".
וישנו באדם ה"עבד"- שטובע בתוך הקושי במסלול חייו.
ויש את האפשרות לצאת ממצרים,
לצאת ממצב של צרות ומיצרים ,אל מימוש חיים
אל תורת חיים.
והתורה-אור
בבראשית כתוב שאלוהים הלביש את אדם וחווה ב"כותנות עור"
"עור",לשון עיוורון, האמונה בגורל עיוור.
עם ישראל הוא מעל לגורל,מעל למזל.
בתורתו של רבי מאיר כתוב "כותנות אור"
רבי מאיר הבין שהמקור לכל "עור" הוא האור שבהנהגת ה'.
האדם יכול ללבוש "כותנות אור" ולראות,או להישאר בכותנות עור,בעיוורונו.

רע= ער,הרע שמעורר.
כל העיכובים, כל הקשיים, הכל לטובה.
"כל מאן דעביד רחמנא לטבא עביד" - הכל לטובה.
הנחש המכיש,הוא גם המרפא.
בזוהר הקדוש (חלק ב' דף נב/ב),
משל על איילה שעומדת ללדת והיא "תקועה"
והקב"ה שולח לה נחש שיכיש אותה ברחמה,במקום הכואב ביותר.
ובזכות אותה הכשה היא יולדת.
ה"רע" הופך ל"ער",המעורר את האיילה כדי שתשלים את הלידה.
בגלל זה משיח העתיד נקרא נחש והגימטרייה של משיח ונחש זהה.
הרע ה"מעיר" וה"מאיר".

אומר השפת אמת:
"והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל,
לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים.
וכפי מה שיודעין וזוכרין שה' יתברך הוציאנו,
אין צורך להיות בפועל תוך המיצר,
כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כוחי ועוצם ידי וכו',
אז צריכים להביאו במיצר, ושיראה כי הכל מה' יתברך...
ויציאת מצרים היא הכנה לדורות...
וכפי מה שהאדם זוכר ביציאת מצרים
כן מתעורר אצלו יציאת מצרים בכל זמן..." .

מצרים היא הסמל לכל חוויה של צרה ומצוקה,
ומטרת הצרות היא להזכיר לאדם כי "הוא (הקב"ה) הנותן לך כח לעשות חיל".
ועל האדם לתקן את עצמו ולמצוא את האור הגנוז בתוכו.