מאמרים וראיונות

"ויאמר ה' אל-משה, בא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-לבו, ואת-לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה, בקרבו."

הזה"ק שואל "בא אל פרעה" הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר.
אלא שהקב"ה הכניס את משה לחדרים בתוך חדרים ששם נמצא תנין אחד גדול וחזק וזה התנין הגדול שמשה פחד ממנו.
החדר בשינוי אותיות-חרדה.
הקב"ה רצה להראות למשה שהפחד בלב האדם,הוא דמיון הנובע מחוסר אמונה .
פחד אותיות דחף, ה' דוחף את משה שילך אל פרעה אך אינו אומר : "לך אל פרעה".
אלא אומר לו: "בא", משמעו - אני איתך.
הפחד גורם לדחף אצל האדם לחפש את הרוח. את רוחו של מי שאמר והיה העולם-הקב"ה. שיגן עליו מכל פחד גשמי,פחד מהטבע ה"מטביע".
כשמתגברים על הפחד,מבטלים את כוחו,כך פרעה לבסוף, בטל כוחו.
אותו "התנים הגדול",
לשון "תן" תן"... רוצה עוד ועוד, הרצון ה"פרעוני",הרצון העצמי.
"הנני עליך פרעה מלך מצרים", התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו,
שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה,
כמו שכתוב "אני ה'", שדרשו "אני ולא אחר", "אני ולא שליח"

משה הוא מידת האמונה, הוא טוביה,יצר הטוב.
משה לבדו לא היה יכול לעשות מלחמה עם פרעה אלא הקב"ה בעצמו ולא אחר,עוזר לו. אמרו חז"ל "יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו,שנאמר ,צופה רשע לצדיק ואלמלא הקב"ה עוזרו,אינו יכול לו,
שנאמר,ה' לא יעזבנו בידו"
אמרו חז"ל "בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין" (קדושין ל').
ויש חובה,החובה לאהוב.
"ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך","ואהבת לרעך כמוך"
זו יציאת האדם מאהבה עצמית לאהבת ה' ואהבת הזולת.

"כי-אני הכבדתי ", ראשי תיבות: אכה.דהיינו שהקב"ה מכה במכות.
בפרשה, שלוש המכות האחרונות וכולן בסימן החושך
מפני שמכת הארבה ומכת החושך ומכת בכורות היו מחשיכין את הארץ
בארבה כתוב: "ותחשך הארץ"; ובחושך כתוב: "ויהי חושך על ארץ מצרים"
ומכת בכורות הייתה בחצות הלילה, במחשכים הושיבם כמתי עולם.
"ויאמר ה' אל-משה, נטה ידך על-השמים, ויהי חשך, על-ארץ מצרים; וימש, חשך."
"וימש חושך"-חושך שהיה בו ממש, עד שאפשר היה למשש אותו.
כתוב במדרש:והיה החושך ההוא מיסוד האש,כמו שנאמר "וחושך על פני תהום".
ואש זו חשוכה מאוד ואין לה לא אור ולא זוהר,כשאר האש ויש אומרים,שהיה זה חושך הגהנום.למצרים היה היום חושך,כמו הלילה ולישראל היה הלילה אור,כמו הבוקר.
"ויט משה את-ידו, על-השמים; ויהי חשך-אפלה בכל-ארץ מצרים, שלשת ימים. לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו--שלשת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבתם."
חשך אפילה בכל מצרים,ולבני ישראל אור כן,כי אצל ישראל האור בא מבפנים.
"חשך אפלה בכל ארץ מצרים... ולכל בני ישראל היה אור במושבתם"
לישראל שייך האור ואילו המצרים שייכים לחשך מעצם טבעם.
"מוציא אסירים, בכושרות". (תהלים סח)
,בכושרות בכי למצרים ושירות לישראל".
"למען, תדעון, אשר יפלה ה', בין מצרים ובין ישראל".

"אני ה', ואין עוד. יוצר אור ובורא חשך, עשה שלום ובורא רע; אני
ה', עשה כל-אלה."
(ישעיהו מה)

הקב"ה ברא את הרע ונתן לו חלק בעולם,כוח של שליטה שנראה כאילו יש לו כוחות משלו. כוח השליטה המתעתע שמזין את עצמו.
פרעה אותיות רע פה, הוא כח הרע ומשה נצטווה לבוא אל פרעה ולשבור כוח זה,
כדי להראות שכח זה מהקב"ה,והוא שולט עליו.
" אני ה', עשה כל-אלה."
יציאת מצרים היא יציאה מהשעבוד לרע והכנעתו.

המכה האחרונה היא מכת בכורות.

"כחצת הלילה, אני יוצא בתוך מצרים. ומת כל-בכור, בארץ מצרים--מבכור פרעה הישב על-כסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הרחים; וכל, בכור בהמה"

התורה מדגישה כי במכה הזו ימותו בכור פרה,בכור שפחה ובכור בהמה.
בכור עניינו כוח ושלושת הבכורים האלה הם שלושה כוחות שמנעו את ישראל לצאת ממצרים.

בכור פרעה-כוח השליטה והגאווה.
בכור שפחה-כוח ההשתעבדות והתלות.
בכור בהמה-הכוח הבהמי התאוות.
אלו כוחות "טבעיים" שקשה להתמודד איתם
ורק בעזרת כוחו של ה' יכלו ישראל לצאת לחירות .
מכולם נפרע הקב"ה בלילה, כפי שאומר ר' שמעון בזוה"ק.
מדוע בלילה
כי ניצחון על כוחות אלו הם מלחמה פנימית שאינה נראית לעין.

"והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר: בעבור זה, עשה ה' לי, בצאתי, ממצרים".

רש"י מפרש:' בעבור שאקיים מצוותיו כגון פסח מצה ומרור הללו'
פרופ' י. לייבוביץ' מסביר את דברי רש"י בספרו -על פרשת השבוע-
לא שאנו מקיימים את המצוות משום שיצאנו ממצרים ,אלא להפך,
יציאת מצרים באה כדי - ועל מנת שנזכור אירוע זה ,מתוך המגמה להכשיר אותנו לעבודת ה'.