מאמרים וראיונות

"ויקהל משה, את-כל-עדת בני ישראל--ויאמר אלהם: אלה, הדברים, אשר-צוה ה', לעשת אתם. ששת ימים, תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון, לה'; כל-העשה בו מלאכה, יומת. לא-תבערו אש, בכל משבתיכם, ביום, השבת"

"ויקהל משה............................. ביום, השבת"
בעל הטורים מוצא רמז במספר המילים של שלושת פסוקי הפתיחה של "ויקהל",
נמצא כי בתום המילה השלושים ותשע באה המילה "השבת"- האסורה בל"ט (39) המלאכות.
מובא בילקוט שמעוני:רבותינו בעלי אגדה אומרים,
מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד.
אמר הקב"ה, עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת,
כדי שילמדו דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת
ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר
כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני.

"את-כל-עדת בני ישראל"
עדת אותיות –דעת,משה כונס את הדעת של בני ישראל.

בפתיחת הפרשה מקהיל משה את כל ישראל ומצווה אותם על איסור מלאכה בשבת ובמיוחד על איסור הבערת אש.
מה הקשר שבין איסור הבערת האש בשבת לעניין התקהלות ישראל
השל"ה הקדוש דורש:'לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת'.
רומז לאש המחלוקת ואש הכעס,שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית,
ומכל שכן ביום השבת קודש שאין בוער בו אש של גיהינום,
והכועס בשבת או עושה מחלוקות חס ושלום,גורם להיות חמת הגיהינום בוער בו בר מינן.כשם שהאש מפרקת את החומר ומפרידה אותו לחלקיו.
כך אש המחלוקת ,מפרידה בין אנשים.
נסמכה פרשת "ויקהל" לפרשת "כי תשא",לומר לך:מתי תשא את ראש בני ישראל
כשהם "כל עדת בני ישראל",כשהם קהילה,כשהם מאוחדים.

"ויקהל משה, את-כל-עדת בני ישראל "
"עדת" מלשון עדי – תכשיט, כל אחד מישראל היה בעיני משה יקר כעדי וכתכשיט
לכן היה יכול לאסוף אותם "על פי דיבורו" (בשם הבעש"ט)
וכדברי הרבי מקוצק: דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

"אלה, הדברים, אשר-צוה ה', לעשת אתם"
ה' ציווה את "ויקהל" לדורות, מביאים לאחדות ורק לאחר מכן עוסקים בקדושה.

"וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון, לה';"
"שבת שבתון" – שתי שביתות: מנוחת הגוף מעבודה וממלאכה,
ומנוחת הנפש מדאגות הפרנסה והכלכלה (הכתב והקבלה).

"ששת ימים, תעשה מלאכה"
נאמר תיעשה כלומר, מי ששומר שבת יש לו ברכה בימות החול והמלאכה תיעשה מעצמה שנאמר: 'לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה'

"לא-תבערו אש, בכל משבתיכם, ביום, השבת"
האש מארבעת היסודות-רוח מים עפר אש.האש שונה משאר היסודות, כי היא נבדלת מהאדם.אדם יכול להיות ברוח במים באדמה, אך באש אינו יכול להיות.
האדם אינו יכול ליצור אדמה,רוח,מים,אבל יכול ליצור אש, אש היא יצירה.
בשבת אנו שולטים באש ולא מבערים אותה.
לא יוצרים,שובתים מיצירה כמו הקב"ה,ששבת וינפש.
שומר את השבת - "וינפש", ולא, יתקיים בו- וי(ל) נפש

"כל-העשה בו מלאכה, יומת"
שבת היא מקור החיים. "מחלליה, מות יומת" (שמות לא יד)
המחלל שבת מכניס חלל אל תוך חייו וממית את עצמו רוחנית.

"ויברך אלהים את-יום השביעי, ויקדש אתו:
כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר-ברא אלהים לעשות" (בראשית ב' ג').
דרשו חז"ל:'ויברך אלהים –לפי שאין לך שמקדש את השבת ומרוממה
אלא הדלקת הנר'. נר שבת מרמז על היחס שבין ששת ימי המעשה-העולם הזה,
לבין השבת שהיא מעין עולם הבא.
הנר "מרומם את השבת" והוא המעבר מחומר לרוח.
האש אוחזת ביסוד חומרי, שהוא הבסיס לבערה שלה וכשיסוד הבערה מתכלה, גם האש נכבית.הדלקת הנר בערב שבת,מעידה על מוגבלות החומר שהוא הגוף,ה"שעווה" בעולם הזה,לבין השבת-אור הנר, שהיא הנשמה.
נר - נ-נשמה ר-רוממות.על ידי נר שבת,אנו מרוממים את הנשמה.
הנשמה קרויה נר- "נר ה' נשמת אדם".היא קשורה לגוף עד שהוא מתכלה
ואז נפרדת ממנו ושבה אל בוראה.