מאמרים וראיונות

"וידבר ה', אל-משה לאמר. צו את-אהרן ואת-בניו לאמר, זאת תורת העלה: הוא העלה על מוקדה על-המזבח כל-הלילה, עד-הבקר, ואש המזבח, תוקד בו"

רש"י מפרש על המילה "צו" כלשון זירוז ומוסיף שצריך לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. נכתב ב "ארחות צדיקים": "מידת הזריזות היא תכשיט לכל המידות".
חז"ל קובעים: "ביותר צריך הכתוב לזרז (את האדם) במקום שיש בו חסרון כיס"
שידוע שחסרון מעכב ומקשה על עבודת המצוות.
כדי שהאדם יתגבר על הקושי,הוא זקוק למידת הזריזות.
במדרש כתוב על ה'עולה' שבאה לכפר על "הרהור הלב"
על תחושת מלאות עצמית-גאווה,וכל גאווה סופה חסרון כיס.
רק ה' לבש גאות: "ה' מלך, גאות לבש " (תהילים פרק צג)
אי אפשר לגאווה שתהיה מלבושו של אדם ואם נכשל,יקריב את הקורבן בזריזות ויכפר על גאוותו.על הכהן להקריב את הקורבן באש הקודש ובהתלהבות,
ותתקן אש המצווה את אש הגאווה.

הנועם אלימלך רומז שעל האדם לעבוד את ה' בזריזות
כי אם עובד בעצלות הרי הוא כחסר גוף והגוף הוא כמו כיס ונרתיק לנשמה,
לכן יש לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

ע"פ בעל חידושי הרי"מ: כידוע מכפר קורבן העולה על חטא המחשבה.
באברי האדם המחטיאים,לכל אבר יש "כיס" למשל, אפשר לעצום עיניים ולא להסתכל, אפשר לאטום אוזניים ולהימנע מלשמוע ואפשר להימנע מדיבור על ידי סגירת הפה.אבל אי אפשר לשים מעצור למחשבה.ולכך מרמזים,שלמחשבה אין כיס..

"זאת תורת העלה: הוא העלה"
התורה נקראת 'היא',שנאמר:" עץ-חיים היא, למחזיקים בה;" (משלי ג') .(רבינו בחיי)
התורה נקראת עולה,כי כבודה עולה ואינו יורד.

"הוא העלה על מוקדה"
הדרך להתרומם ולהתעלות בתורה
(האדמור מקוברין).היא-"על מוקדה" --- ללמוד בהתלהבות ובאש קודש

"אש, תמיד תוקד על-המזבח--לא תכבה" המזבח נמצא בליבו של כל אדם.
והאש-אש ההתלהבות-אותה אסור לכבות.יש להביא שני גזירי עצים ולהניח על אש המזבח.והעצים - העצות והמחשבות הטובות,שצריכות לדלוק תמיד -"עץ חיים היא למחזיקים בה".וככל שמזינים את האש היא מתגברת ועולה.
"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה"
אמרו חכמינו: "המוריד גחלת מעל גבי מזבח וכיבה – חייב" (זבחים צא, ב).
אם מכבה גחלת מעל המזבח הגשמי עובר בלאוו: "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", קל וחומר למכבה גחלת רוחנית עליונה, מעל המזבח הרוחני. אדרבא, צריך להוסיף "אש מן ההדיוט" – בטוב טעם ובשכל טוב, באור תורה ונר מצווה, כדי שתהא עולה ומוסיפה כוח וגבורה, בכל דרגות החיים.
(הרב אברהם יצחק הכהן קוק).

שלוש מערכות של עצים ואש היו על המזבח
הראשונה - בלילה: "ואש המזבח תוקד בו"; בזמן הסתר פנים.
השנייה - בשעות הבוקר המוקדמות: "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, וביער עליה הכוהן עצים בבוקר בבוקר".-בבוקר -זמן התעוררות והארה.
והשלישית - בשאר שעות היממה: "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה".
המזבח הוא הלב
האש-אש ההתלהבות-אותה אסור לכבות

הכהנים, , היו אחראים לשמירת אש התמיד. כיום על כולנו מוטלת
האחריות לשמור על אותה אש תמיד שבתוכנו.אש הקיום, האהבה והיצירה.
בתחילה התלהבות עזה. הקושי הוא בהתמדה.

'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה'
וידוע שהתפילה היא כנגד קורבן תמיד והתפילה צריכה להיות בלב.
ורומז הבן איש חי ,"לב" במילוי = ל מד ב ית
המילוי של ה"לב" - אותיות - תמיד.
לרמוז כי התפילה שהיא עבודה שבלב,היא במקום התמיד.

"אש, תמיד תוקד על-המזבח--לא תכבה"
הבעל שם טוב מגלה שאמירת הפסוק,הינה סגולה לבקש את שריפת ההרהור שבלב.