מאמרים וראיונות

"וידבר ה' אל-משה במדבר סיני, באהל מועד: באחד לחדש השני בשנה השנית, לצאתם מארץ מצרים - לאמר. שאו, את-ראש כל-עדת בני-ישראל, למשפחתם, לבית אבתם"

ספר במדבר עוסק בחיי היום יום במדבר ובפרשה נמסרת רשימה ארוכה של המשפחות,השבטים ומספרם המדויק.
וכל זה במקום ללא גבולות,פרוץ ולא מיושב,'הפקר'.
התורה רוצה להעניק יציבות וקביעות לחיי עם ישראל.
על ידי הצבת ראשים לשבטים, ספירת כל בני השבט 'למשפחתם לבית אבותם',

במדרש רבה כתוב: "אם אין אדם משים עצמו כמדבר, אינו יכול לדעת תורה ומצות"."מדבר" הכוונה למרחב הפתוח והחופשי.
כשאדם מדמה עצמו למדבר, והופך להיות פתוח ורוחני הוא יכול להבין את התורה ואת רוח המצוות. ומי שרוצה להתקדם בתורה,ישים עצמו כמדבר.
מהו מדבר מקום חסר וצחיח עם רצון ותאווה למים.
ואין מים אלא תורה.
מדבר הוא ריק- אין ,עם רצון חזק ליש.
ישים עצמו כמדבר - ישים עצמו עם הרצון ליש- למים- לתורה.

"שאו, את-ראש כל-עדת בני-ישראל "
אומר רבנו בחיי: לשון "שאו" שני פירושים יש לו, האחד נשיאות ראש, והשני הסרת הראש.
נשיאה- "ישא פרעה את-ראשך, והשיבך, על-כנך"(בראשית מ,יג)
הסרה- "ישא פרעה את-ראשך מעליך, ותלה אותך, על-עץ". (בראשית מ,יט)
אומרת התורה, אם תזכו ,תהיו- 'שאו' לשון עילוי ונשיאות ואם לאו, 'שאו' לשון הסרת הגדולה.

"איש על-דגלו באתת לבית אבתם, יחנו בני ישראל"
מובא במדרש רבה:בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני, ירדו כ"ב רבבות של מלאכים וכו' והיו כולם עשויים דגלים דגלים, שנאמר "דגול מרבבה".
כיוון שראו אותם ישראל שהם עשויים דגלים דגלים, התחילו מתאווים לדגלים.
אמרו: הלוואי כך אנו נעשו דגלים כמותן,
אמר להם הקב"ה: מה נתאוויתם לעשות דגלים, חייכם, שאני ממלא משאלותיכם.
מיד הודיעם הקב"ה אהבתו לישראל, ואמר למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו.

הרש"ר הירש בפירושו לתורה מביא את המקור למילה "דגל",
שהמקור מהמילה דקל, שהוא עץ תמר בלשון ארמית.
עצי תמר שגדלים אחד ליד השני יכולים להיות קרובים מאד,
ולא לגעת זה בזה, בבחינת אין מלכות אחת נוגעת בחבירתה כמלוא הנימה.
ודגל הוא נס ונס הוא ניסיון,הקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות
"למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא"(שמות טז,ד)
אם עומדים בניסיון עומדים כמו דגל.
דגל אותיות גדל.
ה"דגל" הוא הנס אותו הניף כל אחד מהשבטים.
" דודי צח ואדום, דגול מרבבה ". (שיר השירים ה,י)
"דגול", כלומר "בולט מעל פני השטח
אומרת הכלה בשיר השירים :" ודגלו עלי אהבה. " (ב' ,ד)
הדגלים גדלים והופכים לדגלי אהבה וחסד.
"נרננה, בישועתך-- ובשם-אלהינו נדגל; (תהלים כ,ו)
כתוב במדרש תנחומא
'ובשם אלהינו נדגל'- הקדוש ברוך הוא שמו כשמותינו, ועשה לנו דגלים,..
וחבה גדולה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת.

"איש על-דגלו באתת לבית אבתם, יחנו בני ישראל:
מנגד, סביב לאהל-מועד יחנו. והחנים קדמה מזרחה"..
לבית אבותם - בזכות אבותם אברהם יצחק ויעקב.
יחנו בני ישראל - שיקבעו עת לעסוק בתורה
מנגד סביב - כנגד השכינה, שהיא חופפת עליהם וסובבת,
לאוהל מועד - שהתוועדו שם, יחנו.
והחונים קדמה מזרחה - כלאמר עיסוק בתורה שהיא קדמה לעולם.
קדום מה שהיה מאז ומעולם וקדימה –מה שיהיה לעד.
מזרחה, הקב"ה זורח שם ומשרה שכינתו עליהם.

עם ישראל מאוחד - "כאיש אחד, בלב אחד". אך השבטים יש בהם יחוד
לכל שבט ושבט דגל משלו, אופי משלו, תרומה מיוחדת לרב-גוניות של כנסת ישראל.התורה דוגלת באחדות אך גם ביחודיות.
כשיעקב ברך את בניו: "איש אשר כברכתו ברך אותם"(בראשית מט, כח), איש איש כסגולותיו המיוחדות לו.
"כל דגל יהיה לו אות, מפה צבועה תלויה בו.צבעו של זה לא כצבעו של זה" (רש"י)
במדבר = בגימטרייא 248 כמניין מצוות עשה, וכמניין האברים.
שהעם על חלקיו הם האברים והתורה היא הגידים המפעילים.

"וידבר ה' אל-משה במדבר סיני, באהל מועד:
באחד לחדש השני בשנה השנית, לצאתם מארץ מצרים—לאמר"
אומר רשי, מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה..
פרשת במדבר עוסקת בעיקר במניין בני ישראל,מדוע הקב"ה ציווה למנות את בני ישראל.נאמר במדרש:"נמשלו ישראל כערימה של חיטים, מה החיטים הללו נכנסות לאוצר במניין כך אמר הקב"ה שיהיו ישראל נמנים בכל שעה".
כשה´ מצווה את משה למנות פיזית את עם ישראל ,הוא גם מצווה אותו "למנותם" רוחנית . "לספור" אותם.. לתת להם מקום של כבוד וסובלנות.
שאו את ראש כל עדת ישראל ", היו אחראיים לאושרם."ראש", אותיות אושר.
הרי הקב"ה יודע את מספרם של בני ישראל ולשם מה ציווה למנותם
כתב בשל"ה, והדבר מבואר בחסידות, שבכך שמנו את בני ישראל,
נעשו "דבר שבמניין", ו"דבר שבמניין אינו בטל".