מאמרים וראיונות

"וידבר משה אל-ראשי המטות, לבני ישראל לאמר: זה הדבר, אשר צוה ה'".

"מטות"- היכולת להטות את המציאות בכוח הדיבור. מטות-מסעי מסיימות את חומש במדבר,חומש ניסיונות הדיבור. דיבה, לשון הרע, תלונות ובפרשה עניין נדרים ושבועות.
"לא יחל, דברו"- לא יחלל דברו, לא יהפוך דיבורו לחולין (רשי) שהדיבור לא יהיה חלול וריק מתוכן. שלא יהיה נגוע..."חולה".
ראשי המטות צריכים ללמוד ממשה את כוח הדיבור, לדעת איך להטות את העם למקום תורתם ,ממנה יבינו את השיעור לדיבור נכון שיוביל למעשה נכון.
דיבורו של משה היה ברור ואמיתי ודברים שיוצאים מן הלב חודרים אל הלב.

ידוע ש"ברית כרותה לשפתיים" (מועד קטן י"ח, ע"א),
ה' אומר "ויהי אור" ויש אור!
"ואשם דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ" (ישעיהו נא, טז).
ע"י שאדם לומד תורה "ואשם דברי בפיך"
ודיבורו בדרך התורה,הוא נוטע שמים ויוסד ארץ.(סנהדרין צט,)
או ההפך, אם אדם ידבר רע, סופו שיתקיימו דבריו.

בפרשה זו נאמר "זה הדבר". רש"י מפרש: "משה נתנבא בכה אמר ה',
והנביאים התנבאו ב'כה אמר ה'', מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון "זה הדבר"
היינו, שמשה התנבא באספקלריא המאירה והיה יכול להצביע על הדברים באצבע ולומר: זה הדבר. זה פשוט זה.

אמרו חז"ל:"מרפא לשון עץ חיים - ואין עץ חיים אלא תורה,
שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה ולשונה מתיר את הלשון...
הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו: לא איש דברים אנכי,
כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לומר דברים
מנין ממה שקרינו אלה הדברים אשר דבר משה" (דב"ר א, א).

"וידבר ה', אל-משה לאמר. נקם, נקמת בני ישראל, מאת, המדינים;"
בפרשה מלחמה ונקמה במדין ,ה' קורא לפעולת המלחמה ,-"נקום נקמת בני ישראל"
וכשמשה מסר לישראל מצווה זו הוא מתבטא:"לתת נקמת ה' במדין".
נקמת בני ישראל או נקמת ה'
היינו הך.ה' תובע כבודם של ישראל, וישראל תובעים כבודו של ה'.
"כל פגם בשלמותם הרוחנית והמוסרית של ישראל מנתק את הקשר בינם לבין ה', ולכן זו נקמת ה'!" (הרש"ר)
"שהעומד כנגד ישראל, כאילו עומד כנגד הקב"ה". ובכן יש לנקום נקמתו של הקב"ה! (רשי)
במדרש תנחומא (פרשת מטות, פסקא ג) "אמר משה: רבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי ע"ז או כופרים במצוות, לא היו שונאים אותנו, ולא רודפים אותנו אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה היא שלך!"

מבחינה פנימית אצל כל אדם מדיינים שבתוכו.
מתקרב חודש אלול , ראשי תיבות:"אני לדודי ודודי לי "
מה שאומר:אם אני דואג לדודי,דודי דואג לי.
במציאות של אדם הדואג רק לעצמו,תבוא המציאות שטופחת על פניו.
על האדם לחיות בעולם של עזרה ונתינה,אהבה וקבלה. אחרת אי אפשר.

מסופר על עיירה אחת בה כולם היו דנים את כולם לכף חובה כל הזמן. הצטער על כך רב העיירה ופסק כי מעתה, אדם שנפטר לא יובא לקבורה עד שלא יאמרו עליו דבר אחד לזכותו.
יום אחד נפטר אחד מאנשי העיירה שהיה רשע מרושע. עמדו אנשי העיירה נבוכים ולא ידעו מה טוב ניתן לומר על האיש. חשבו וחשבו עד שקפץ אחד מהם ואמר: אני יודע! יש אחד יותר גרוע ממנו! שמחו כולם וקברו את האיש. לאחר כמה חודשים נפטר אותו אדם עליו דיברו, והנה מה יאמרו לזכותו עכשיו עמדו נבוכים, ולא הצליחו למצוא ולו דבר אחד לזכותו, עד שקפץ שוב אותו אחד: אני יודע! אמר: בזכותו קברנו את ההוא...

איך נלחמים במדין
"אלף, למטה, אלף, למטה--לכל מטות ישראל"
למה אלף
אלף-לשון אלופו של עולם,"ואאלפך חכמה"
אלף רומז על אור החכמה.חכמת התורה הפנימית,הרוחנית והנפשית
היכולה להביא את האדם לשינוי במידותיו,להלחם במדיינים שבתוכו.
מלחמת מדין -לשון מדון וכעס הבאים מתוך הישות והגאווה.