מאמרים וראיונות

אלה הדברים, אשר דבר משה אל-כל-ישראל.

ספר דברים החומש שמסכם את חמשת החומשים.הספר נקרא גם משנה תורה,ל שון שנית.חזרה על חלק ממצוות התורה ודברי תוכחה.
תוכחת משה כדי שהדברים יחלחלו אל הלב,לא כהבנה שכלית בלבד.
הנצי"ב מבאר את הביטוי "משנה" מלשון שנון וחידוד.
לשיטתו מגמת ספר דברים היא להזהיר על "עמל התורה"
שיקבלו על עצמם עול התלמוד.בעלי המחשבה מציינים את הספר,כשורש לתורה שבע"פ, שתלך ותתגלה לאחר מכן בכניסתם לארץ.

"אלה הדברים"
אומרים חז"ל: אל תקרי "אלה הדברים", אלא "אלה הדבורים"
מדוע
כיוון שהדבורה, "כיוון שהיא מכה לאדם מייד היא מתה" (במדבר רבה יז:ג).
כך משה רבנו שקיצו מתקרב,עוקץ בדיבורו,שמייסר בעיקר אותו.
משה מחויב לדברים,לנוכח כל העבירות המוסריות והדתיות שהעם עבר.
אלא שאין רק עוקץ,יש גם דבש.הוא מוכיח בלשון מתוקה.לא מזכיר את
החטאים, אלא את המקומות בהם חטאו.מזכיר את המדבר ואת הלחם ה'מתוק' מן השמיים והעם יזכור את המדבר שהיה בו דיבור קלוקל.
אלה הדברים – אלה הדבורים.
מה הדבורה הזו, דובשה לבעלה ועוקצה לאחרים. כך הן דברי תורה, סם חיים לישראל וסם המות לעובדי כוכבים.(דברים רבה)

"אלה הדברים"- גימטרייא- עוז רוח. משה דיבר בעוז רוח,הרוח השוכנת בליבו.
"אלה הדברים, אשר דבר משה אל-כל-ישראל''...
משה דיבר אל כל ישראל, אל כולם.ישראל יכולים לקבל את האור האלוקי רק כשיש חיבור.הדברים באים אל הלב כשכלל ישראל מאוחד."ואהבת לרעך כמוך" ,מתקיים רק באחדות.

" וידעת היום והשבות אל לבבך ".יש מרחק בין "וידעת היום", ל"והשבות אל לבבך"
אפשר ללמוד דברי תורה,ושלא יחלחלו פנימה.
ספר דברים הוא המעבר מעולם המחשבה של התורה במדבר לעולם המעשה של התורה כפי שיהיה בארץ.רוחניות ללא ביטוי ערכי אין בה טעם.רוחניותו של עם ישראל קשורה לכלל ישראל וכל התורה היא:"ואהבת לרעך כמוך".

'אשר בחר בנו מכל העמים' ..
הקב"ה בחר בנו כעם,לא כיחידים וגילוי שכינת ה', לא רק במקדש,אלא בחיי כל אחד מישראל. בית המקדש הפרטי הוא בלב פנימה. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ,'בתוכו' לא נאמר,אלא 'בתוכם',בתוך כל אחד ואחד מישראל".כשהם ביחד.

"ראה נתתי לפניכם, את-הארץ; באו, ורשו את-הארץ,"פתח בלשון יחיד - "ראה" וסיים בלשון רבים -" באו, ורשו ",
ראיית הארץ תלויה ביחיד ובעינו הטובה וירושת הארץ תלויה ברבים.

"לא-אוכל לבדי, שאת אתכם....איכה אשא, לבדי, טרחכם ומשאכם, וריבכם"
משה אומר פעמיים את המלה "לבדי" להורות עד כמה הוא זקוק לעזרה..
אפילו מנהיג גדול כמשה,לא יכול לבד.
ומשאכם - מלמד שהיו אפיקורסין. (רש"י) .שכן המשא הכבד ביותר הרובץ על האדם
הרי זה דווקא האפיקורסות. לבו של המאמין קל עליו מזה של האפיקורס
המהלך עמוס משא של ספקות. (רבי נחמן מברסלב)

"לא-אוכל לבדי, שאת אתכם. ה' אלהיכם, הרבה אתכם; והנכם היום, ככוכבי השמים לרב."בני ישראל משולים לחול הים ולכוכבי השמים.החול טבעו להיות כל גרגר מלוכד עם משנהו. לעומת זה כוכבי השמים רחוקים אחד מהשני וכל כוכב - עולם בפני עצמו.בזמן שישראל מאוחדים ומלוכדים אפשר לשאת את משאם, אבל בזמן שהם מפולגים ומרוחקים זה מזה וכל אחד הוא כעולם בפני עצמו ,לא ניתן להנהיגם.

'' אלה הדברים, אשר דבר משה אל-כל-ישראל''
פרשת ''דברים'' נקראת לרוב בשבת הסמוכה לתשעה באב, משה מדבר על חטא המרגלים, שהוציאו דיבת הארץ, חטא שארע בתשעה באב.
" ויתנו, את-קולם; ויבכו העם, בלילה ההוא" (במדבר י''ד, א)
אותו לילה, ליל תשעה באב היה,אמר להם הקב''ה לישראל: אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות, שבו עתידים ישראל להתאבל על חורבן בית-המקדש.
אומרים חז"ל: ''אלה'' – ראשי תיבות אבק לשון-הרע ,רמז לכתוב.
בחיבורו "משנה תורה",כותב הרמב"ם :"יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות, לפתוח דרכי תשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו,
שהיה כמעשינו עתה ... שבזיכרון דברים אלו נשוב להטיב ..."
(משנה תורה, הלכות תענית, פרק ה', הלכה א').

בית המקדש הוא הלב
חורבן הבית גרם לחולשה בעולם.חולשת הלב,שהוא משכן הרוח.
וכשהרוח נחלשה,ירדה איתה המציאות כולה.
וכמו שהלב מרכז האברים,ישראל מרכז העולם.כשהלב בריא,כל הגוף מלא בחיות.
עם ישראל חייב להיות 'אור לגויים',הלב והרוח שפועמת בו וזה יקרה רק כשננקה את הלב בינינו לבין עצמנו.כך נביא את הגאולה האישית ואת הגאולה לעולם כולו.
לכל אדם יש נשמה המסוגלת להאיר את חשכת העולם הזה.
ישראל נמשלו לזית,שממנו השמן אותיות נשמה.
ר' יוחנן ביאר דבר זה במשל נפלא:
"למה נמשלו ישראל לזית - לומר לך:מה זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה,
אף ישראל אין חוזרים למוטב אלא ע"י יסורין" (כתובות נ"ג)
צום לשון צמצום.שמצמצמים הרצונות הגשמיים
השרש 'צום' מורה גם על איסוף.כמו במילה 'צמה',שהיא איסוף השיער וקליעתו.
ביום הצום מתכנס עם ישראל בבתי כנסת לתפילה והאדם מתכנס בתוך עצמו.
בתשעה באב אנחנו זוכרים את תפארת העבר שלנו כעם מלוכד,זוכרים את העיר ירושלים,בית המקדש וקודש הקודשים.
ירושלים-אותיות ישר מולי.
מתכוונים לאחדות עם הקב"ה בנקודה הפנימית שאבדה.ועליה בוכים.
בוכים על הגלות,על הבדידות,הבידוד מהקב"ה והבדידות בתוך עצמנו
קוראים את מגילת איכה: "איכה ישבה בדד.."
תשעה באב הוא יום של חשבון נפש ועל האדם לשאול את עצמו:
איכה