מאמרים וראיונות

כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.
וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.

אויביך,מבחינה פנימית, האויבים שבתוך נפש האדם. והמלחמה היא מלחמת היצר,
אויביו הפרטיים של האדם נוצרים מתוך חטאיו והחטא הוא החטאת מטרת הבריאה.הקב"ה ברא את האדם בהתאמה לעולם, אם ישכיל לעשות את המצווה עליו ולא יחטא - יחטיא את המטרה למענה בא לעולם.
במדרש – "למה נסמכה פרשה זו לעניין 'כי תעשה הישר בעיני ה''
ללמד שאם תעשה הישר בעיני ה',הוא נותן לך ניצחון על אויביך כעניין שכתוב - 'ה' ילחם לכם'".
"תנא דבי ר' ישמעאל:עבירה מטמטמת לבו של אדם שנאמר 'ונטמתם בם'
אל תקרי ונטמתם לשון טומאה, אלא "ונטמטם" לשון טמטום, אטימות הלב והמח.
כתוב "כי תצא למלחמה על אויביך"."על אויביך", האדם צריך לעלות מעל אויביו
מאחר והם שווים לו בכוחם.עליו להתעלות מעל עצמו ולהביס אותם כדי להפוך את הרע לטוב.
"כי תצא למלחמה על אויביך" אומר רש"י: "במלחמת הרשות הכתוב מדבר"
מבואר שעל האדם לכוף את עצמו בדברים המותרים להכניע תאוותיו באכילה שתייה תשמיש וכו..וכמאמר חז"ל (יבמות כ') "קדש עצמך במותר לך"
כי אם לא יכניע האדם את יצרו במותר לו,קרוב לודאי שייכנע גם בדברים האסורים.
אומר הבן איש חי, על הפסוק "מאויבי תחכמני" - מהאויב תחכים אותי
שאחכים מהבנת מעשיו ומשם להביסו.ורמזה התורה- "ושבית שביו" – אם שבה והכשיל אותךתצא למלחמה נגדו, על ידי כך שתשוב בתשובה, להשיב את השביה.

"כי תצא למלחמה על אויביך",אין כתוב "כי תלחם",כי במלחמה הזו יש סיוע,האדם אינו יכול לבדו.אמרו חכמינו:(קדושין ל) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום,
ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו", אומר הכתוב "כי תצא למלחמה על אויביך",על האדם רק לצאת ולנסות ואז "ונתנו ה’ אלהיך בידך" מן השמים יסיעו לך לנצח,כיון שהבא ליטהר מסייעים לו מן השמים.

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ, וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; וְלֹא-תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי-יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ"
האדם צריך לעשות מעקה כדי לשמור על עצמו.
''כי יפול הנופל ממנו''.אין כתוב שמא ייפול,לאמור :אם אין מעקה,ודאי שייפול.
בפנימיות גגו של האדם-המח, המקום הגבוה בגופו.במוחו הנקרא-גג, עליו לשים מעקה.ראשי-תיבות של ''מעקה'' הם: "הרהורי עבירה קשים מעבירה''
כל מי שעולה לגג, כל מי ששואף מעלה, "ראוי ליפול" ונקרא "נֹפל".
השאפתנות טומנת בחובה נפילה.מצוות מעקה הינה בעבודת הנפש של כל אדם
המעקה הוא האיפוק והזהירות שעל האדם לנקוט.
גם הרוצה להתעלות על גג הרוחניות,כמו בגג שבביתו,ישים מעקה.
מעקה לשון עומק.צריך האדם להעמיק ולהשפיל גבהותו.
מעקה לשון מעמקים-"ממעמקים קראתיך" (תהילים קל א')

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים.
וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה'-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ--תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח".

בזכות חום האמונה של עם ישראל מתגברים על האויב המקרר- עמלק
עמלק "אשר קרך בדרך"..עמלק הוא הספק שמנצל את הרפיון,
אותו יש למחות."כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם"
חז"ל במכילתא המובא גם בפירושו של רש"י לפסוק:
"נשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו".
"וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים"
הנחשלים אלו החלשים מבחינה רוחנית.
מובא במדרש: 'כל הנחשלים אחריך'.אמר ר' יצחק:כל הנלחשין אחריך
אלו שהיו מהרהרין אחר מידותיו של הקב"ה.

"זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"
נאמר בלשון יחיד "לך", ולמה לא נאמר "לכם" ונראה שעמלק לא היה יכול לנצח אלא את היחיד והבודד שהיה ביחידות בפני עצמו,אז הענן פולטו ובא לידי עמלק,
אבל אלה שהיו ביחד,בתוך הענן לא נפלו לידי עמלק.
(חידושי הרי"מ)
"זָכוֹר ... לֹא תִּשְׁכָּח".השכחה תלויה ברצונו של האדם,משום ששכחה באה מצד גאווה ככתוב: "ורם לבבך ושכחת" וגו',

איך מנצחים את עמלק
"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק".
ובמדרש:"וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה,
אלא לומר לך שכל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין, ואם לאו היו נופלים".

"וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר"
מבחינה פנימית האשה יפת התואר היא הנשמה. מלחמה אותיות חמלה,הנשמה מבקשת חמלה .מלחמה על היצר הרע מתוך חמלה על הנשמה.
והרע
ר'צון ע'צמי,האגו ,שאותו יש לנצח.