מאמרים וראיונות

החפץ חיים היה מחשובי הרבנים לפני השואה, וכונה כך על שם ספרו על הלכות שמירת הלשון.

מדוע הוציא ספר דווקא על נושא זה? החפץ חיים סבר שאחת הסיבות העיקריות לאריכות הגלות הוא הזלזול וחוסר הידיעה בעניני שמירת הלשון. חוסר ספר הלכה מרכזי בנושא, הוא אחד הסיבות העיקריות לרפיון בנושא.

"נתמוטט העניין מכל וכל, כי ממילא הורגל האיש לדבר כפי שיזדמן שיצא מפיו, ולא להתבונן בו מתחילה פן דבר זה נכנס בכלל איסור רכילות ולשון הרע" (הקדמה לספר חפץ חיים).

על כן חיבר - בראשונה בעילום שם ורק לאחר שנים הרבה בשמו - את ספר ההלכה "חפץ חיים", בבקשו לרמוז למקרא: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבֵר מרמה" (תהלים לד, יג-יד).

בספר מרוכזים ההלכות ב2 חלקים. חלק ראשון הלכות לשון הרע, וחלק שני הלכות רכילות.

כעבור שנים אחדות כתב את ספרו "שמירת הלשון", ברמזו לדברי המקרא: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג), שעניינו דברי מוסר ודרושים בתחום זה. מאז נכרך שמו של החפץ חיים במאבק בלשון הרע. הוא האמין באמונה שלמה כי מצוות לא ניתנו אלא אם אפשר לקיימן. לכן, עם כל הקושי העצום הנובע מטבע אנוש, ביקש ללמד שניתן לנצח את הנטייה הטבעית של האדם לדבר לשון הרע, או לפחות לצמצם אותה.

אודות החפץ חיים, ר' ישראל מאיר הכהן זצ"ל:

מאיר הכהן מראדין (כגן) (תקצ"ט  - כ"ד באלול תרצ"ג ) המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, מחשובי הרבנים האורתודוקסים בדור שלפני השואה. החפץ חיים היה תלמידו של רבי נחומקה מהורדנא (שלמד בישיבת וולוז'ין) ותלמידו המובהק היה רבי אלחנן וסרמן, שאף ליקט את דבריו של רבו בהשקפה בספרו "קובץ מאמרים".

התגורר בעיירה ראדין הסמוכה לוילנה ואף הקים שם ישיבה הידועה בשם "ישיבת ראדין" ועמד בראשה. בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע. התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו ואת פרנסתו מצא בחנות מכולת שהייתה בבעלותו ובמכירת ספרו בעילום שם. עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות בית יעקב.

הוא סבר כי קביעת התלמוד לגבי נשים ולימוד תורה התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת". הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר.

מלבד העניין והעיסוק הרב שלו בעניני לשון הרע וטהרת הדיבור, החפץ חיים היה מעודד כהנים ללמוד הלכות עבודת קרבנות כדי להתכונן לגאולה. לשם כך חיבר את הספר "שם עולם", עודד לימוד סדר קודשים ואף ייסד תוכנית לימודים מיוחדת הידועה בשם "כולל קדשים".

מספריו:

• חפץ חיים, שמירת הלשון, זכור למרים ועוד ספרים על איסור לשון הרע.
• משנה ברורה, (ששה כרכים), פירוש על חלק "אורח חיים" של השולחן ערוך. ספרו זה נפוץ במהירות ומקובל כיום אצל רוב שומרי ההלכה.
• מחנה ישראל, העוסק בדילמות של התנהגות חיילים יהודים בצבא הנכרי.
• ליקוטי הלכות (שלשה כרכים), ספר הערוך כמו פירוש הרי"ף על גמרות שעליהם לא חיבר הרי"ף (סדר קודשים וזרעים בעיקר).
• שם עולם, ספר מוסר על לימוד סדר קודשים.
• פירוש על התורה.
• אגרות החפץ חיים (שני כרכים).
• נדחי ישראל, מעניין חזרה בתשובה.
• אהבת חסד, מעניין מצוות שבין אדם לחברו (הלוואה, איסורי ריבית, הכנסת אורחים, ניחום אבלים ועוד) תורת הבית.
• ספר המצוות הקצר.

(מתוך אנציקלפדיה יהודית "דעת")