מאמרים וראיונות

ברצוני לספר לכם סיפור נפלא, סיפור מרגש ומלא אמונה.
זהו סיפור על הימים בהם היה דוד המלך רק נער צעיר, סיפור על אותם הימים בהם אותו איש לא הכיר.

פרק 1:

דוד האמין בהשם ותמיד התפלל,עד שבסופו של דבר השם בחר בו למלוך על כל עם ישראל.
 
זהו סיפור על הימים בהם היה דוד המלך נער צעיר...

 כשדוד היה רק ילד קטן וחביב, היה רועה את הצאן של אביו.
 
אבא שלו סמך על יושרו ועל מידותיו הטובות,הוא ידע שדוד ישמור על הכבשים התמימות.
 
הוא היה מוליכן לעבר עמק ירוק ושופע,שבו יכלו הכבשים לאכול ולהשתעשע.
 
זה לא היה שדה של איש, היה זה שדה הפקר,היה זה שטח בו מותר לרעות את הצאן ולבקר.
 
דוד היה שומר תמיד, שלא ירעו בשדות זרים. הוא לא היה מרשה לצאן שיאכלו ויגזלו מאחרים, אבא שלו סמך על יושרו ועל מידותיו הטובות...
 
בעמק המותר היה דוד נותן לצאן לרעות, והיה מתפלל על עם ישראל בתחינות ובבקשות:

"בורא עולם, זכה את כל עם ישראל במתנה הנפלאה של האמונה, להאמין בך, לדעת שאתה שומע כל תפילה ובקשה. השם, עשה שכל עם ישראל ידברו איתך וידעו שהכל לטובה". 
 
הייתה לדוד אהבה גדולה מאוד אל השם יתברך. כל יום היה מודה ושר להשם שירים יפים כל כך. כשהכבשים היו אוכלות ורק השקט היה מסביב, דוד היה נושם עמוק עמוק ולדממה מקשיב. ואז, הניגון והשירה היו עולים מתוך ליבו, וכך היה מנגן ושר לבוראו: "תודה רבה לך השם יתברך, על כל החסד שאתה עושה איתי. תודה רבה לך השם יתברך, על האמונה שאתה נותן לי".
 
דוד הקטן היה מתבונן על הכל באמונה. תמיד ביקש לראות את השגחת השם הנפלאה. הוא האמין תמיד שהשם שומר עליו ואוהב אותו, לכן תמיד נשא אליו את עיניו ודיבר איתו. הוא ביקש ממנו את כל מה שהיה צריך, והשם הטוב ענה תמיד לתפילותיו, והדריך אותו.
 
כך היה מתפלל דוד במשך שעות ארוכות, ושופך את ליבו לפני השם בתפילות ובבקשות. את כל שיריו ותפילותיו היה מבקש בפשיטות ובתמימות: "אבא שבשמים, רחם נא על בניך, על בני ישראל עמך אהוביך. למד אותנו כיצד להאמין בך בשלמות, שנזכה לאמונה ישרה ובקלות". הוא הרבה בתפילה ובהתבודדות, כי אהב את השם יתברך בתמימות.
 
כל יום היה מודה ושר להשם שירים יפים כל כך...

בכל יום הוליך דוד את הצאן אל העמק המופלא, שם היו יכולות הכבשים לאכול בהנאה.
 
דוד היה רועה רחמן ונאמן. הוא השגיח ושמר על העדר כל הזמן.
 
הוא היה רץ ומתבונן, בודק ומסתכל, שלא תיפצע אף כבשה מאבן או ממקל, שלא יזיקו חיות טורפות לצאן הנהדר. כן, דוד היה שומר היטב, תמיד היה נזהר.
 
ביום בהיר אחד, כשיצא דוד עם העדר למרעה, ברח טלה קטן אל עבר השדה.
 
הצאן ירד אל עבר העמק הירוק, אך השה הקטן המשיך לברוח רחוק, רחוק, רחוק...
 
דוד הוריד מהר את הצאן לעמק המוגן, אך לא הסיר את שתי עיניו מהטלה הקטן.
 
נשא דוד את שתי ידיו למעלה בתפילה:

"אבא רחמן, בורא עולם, עזור לי בבקשה. שמור נא על העדר, ועזור לי בדרכי להציל את הטלה, שברח לו מעדרי. רחם עליו, אבי שבשמים, שומע תפילה, שלא יקרה לו שום דבר, שלא יאונה לו כל רע".
 
ביום בהיר אחד, ברח טלה קטן אל עבר השדה...

המשך יבוא....