מאמרים וראיונות

דוד רץ במהירות בין ההרים ובין הסלעים. הוא חייב להשיב את השה אל עדר הכבשים. אבל אוי, השה טיפס אל הר גבוה במיוחד. עכשיו, הוא בסכנה ממש גדולה, הוא לא יכול לרדת לבד.   
 
דוד נשא עיניו אל השמים והחל להתפלל לאב הרחמן: "אנא, אבא שבשמים, עזור לי להוריד את השה מן ההר הגבוה".
 
דוד טיפס בין הסלעים ופיו נושא תפילה. כן, הוא הצליח להגיע אל השה שטיפס ועלה. הוא חיבק את השה בזרועותיו החזקות, והחזיר אותו לעמק שבו היו שאר הכבשים רועות.
 
דוד הודה להשם הטוב ופיו מלא שירה: "תודה רבה לך, בורא עולם, על החסד הנפלא".
 
איזה מסר אפשר ללמוד מהסיפור?
 
תחילה, עלינו לשמור על בעלי החיים, כמו שדוד היה נזהר. אנחנו צריכים לרחם על החיות, לשמור עליהן ולא להציק להן. וכן, גם לא לצער אותן – אפילו לא לזרוק אבנים על חתולים או כלבים, אפילו לא פעם אחת!
 
שנית, כמו דוד הקטן, כמו בתורה, שם כתוב באור נפלא שאסור לצער בעלי חיים. צריך לרחם ולעזור לכל הברואים. כי אנו מאמינים שהשם מרחם על כל בריותיו, ואנחנו לא נפגע בשום חיה מעכשיו.
 
דוד רץ במהירות בין ההרים והסלעים, הוא חייב לעזור לשה הקטן...
יום אחד, כשדוד רעה את הצאן בין ההרים, שמע לפתע את אחד הכבשים צועק בצער, כשהוא חלש וצמא. דוד מיהר אליו לראות מדוע הוא בוכה.
 
דוד הבין שהשה בצרה, לכן הזדרז והגיש לו עזרה. הוא רץ אל מעיין המים הקרוב, הוא חייב שבשביל השה הקטן מים לשאוב.
 
וגם לסחוב בחזרה זוהי דרך ארוכה, אך דוד לא התעצל ואת השה כך השקה. לשה קצת קשה היה להתאושש, אבל דוד ידע שאסור להתייאש.
 
"אין שום ייאוש כלל בעולם", צריך להתפלל ואל השמים הסתכל: "בורא עולם, רחם על בריותיך הטובות. שלח נא רפואה שלמה לכל המחלות".
 
דוד חיבק את השה הקטן וליטף את ראשו: השם יעזור, אני בטוח, אמר בליבו.
 
כך טיפל דוד בשה החלש, עזר לו ללכת לאיטו ובאוזנו לחש: "אל תפחד שה נחמד, אני אעזור לך, אשמור עליך ואשגיח, תמיד אהיה איתך".
 
ומיום ליום החלים השה ונרפא, ודוד הודה להם ושמח שמחה גדולה. 
 
"אל תפחד שה נחמד, אני אעזור לך, תמיד אהיה איתך..."
והשם הטוב ראה והתבונן בדוד הקטן, כיצד רועה את הכבשים ברחמים, ולאביו הוא נאמן. והבורא, שרוצה כי לעם ישראל יהיה תמיד מנהיג רחמן, בחר בדוד הרועה הנאמן. כי מכל האנשים שהיו אז בדורו, לא נמצא אף אחד שיהיה מנהיג רחמן כמותו. רק דוד יוכל להנהיג את עם ישראל ברחמים, להיות מלך רחמן וטוב. כן, דוד הוא המתאים.
 
וכשהיה דוד כבר מלך גדול ומפורסם, לא שכח אף פעם את רחמיו, ונשאר עניו ותם. הוא דאג לעניי העם, הביא אוכל ומלבושים. הוא פתח בתי תבשיל וחילק אוכל בחינם לעניים. תרם מכספו שלו ליתומים ואלמנות, ותמיד היה עוזר למשפחות הנצרכות.
 
אבל עיקר רחמנותו של דוד על עם ישראל הייתה, שלימד אותם כיצד יתקרבו להשם מעתה. כיצד יתפללו על כל דבר שהם צריכים, שיזכו להאמין תמיד באלוקים. שילכו בדרך של תשובה ושל מעשים טובה, בדרך האמונה והמצוות.
 
כי זאת היא הדרך לחיים טובים ואמיתיים! גם כשהיה מלך גדול ומפורסם אף פעם לא שכח את רחמיו...
הנה עוד סיפור על גדולתו של דוד, גם כשהיה ילד קטן. לדוד הקטן היו כמה אחים, כולם צדיקים נחמדים וטובים. אבל גם ילדים טובים נכשלים, ועושים מעשים לא כל כך טובים.
 
בביתו של דוד היה סדר קבוע, כל אחד מהילדים היה מנקה ומסדר ביום אחד מהשבוע. אך יום אחד כל האחים התאחדו, ואמרו לדוד שהיום הוא מנקה. אך דוד לא הבין מדוע זה כך, הרי ניקה אתמול את השולחן שבמטבח.
 
אבל האחים כולם ביחד אמרו: "זה לא תורי, זה תורו. דוד לא ניקה אתמול, היום זה תורו. וגם אם ניקית, זה בכלל לא אכפת לנו, תנקה גם היום בתור שלנו. תשתוק ותנקה, תעשה מה שאומרים לך, אנחנו קובעים את התפקיד שלך".
 
האחים ממש התנהגו לא יפה לדוד. הם אמרו לו:

 "אוי ואבוי לך אם תספר לאבא או לאמא. תנקה ותסדר יפה, וזה מה שכל יום תעשה"."תעשה מה שאומרים לך, אנחנו קובעים את התפקיד שלך"...

דוד מאוד הצטער, כי הוא עדיין זוכר: "אתמול ניקיתי וסידרתי טוב ומהר".
 
אך יצרו הרע של דוד בא אליו ואמר: "למה דווקא אני? אני תיכף נשבר. תמיד אומרים לי לעשות. זה ממש לא הוגן. אולי אבכה ואכעס וממש אתעצבן?"
 
ואז היצר הטוב בא ואמר לדוד: "אז מה, תוותר! מה כבר תפסיד? רק תרוויח. תרוויח מצווה. מצוות כיבוד הורים יקרה וחשובה. וגם תעשה גמילות חסדים עם כל השאר, כי כולם ייהנו. הבית יהיה נקי ומסודר. אמא תהיה גאה בך, ואבא יהיה מאושר. כן, גם השם ישמח בך, דוד היקר. עסקה טובה, נכון?"
 
"אתמול ניקיתי וסידרתי טוב ומהר, מה אעשה?...
אבל היצר הרע המשיך ולא ויתר, להציק לדוד שיבכה ושיצטער. ודוד ראה, שזה ממש לא כדאי. להקשיב ליצר הרע, זה עצוב מדי.
 
"אני אצטער ואכעס ואצרח ואבכה, ואמא ואבא יצטערו הרבה. והאחים שלי יריבו, ובעצם, כולם כאן יפסידו. אולי כדאי לי לוותר, ואז כולם ירוויחו?! הבית יהיה נקי ומסודר, וגם כל מי שגר בבית יהנה ויהיה מאושר".
 
ואז פנה דוד בתפילה להשם: "ריבונו של עולם, עזור נא לי ותרחם. זכה אותי לוותר תמיד, וכך אזכה במצווה של גמילות חסדים וגם של כיבוד הורים. בורא עולם, זכה אותי שלעולם לא אצער את ההורים, שאהיה ילד טוב, ואעשה מצוות טובות. שלא אכעס, ולא אשתולל, ולא אעשה בעיות, שאזכור שזה טוב לנקות ולסדר, אפילו כשזה לא תורי. כן, שאזכה לוותר! ובשמים תיכתב עוד מצווה לזכותי, ואזכור שאני מרוויח פה, וזאת מתנה בשבילי. זכה אותי, אבא יקר, לא לכעוס על אף אחד. תן לי את היכולת לראות רק הטוב ואת הנחמד, רק את היופי שבכולם, כי הרי אתה בראת את העולם ביופי המושלם".
 
ודוד, בלי לומר מילה לאחיו הגדולים, ניקה את השולחן וסידר את הדברים. כי במקום להרגיש כעס ושהוא בכלל לא אשם, דוד שמח בליבו ורק הודה להשם, שנתן לו להתפלל ואת הכוח להלל.
 
בלי לומר מילה לאחיו הגדולים, ניקה דוד את השולחן וסידר את הדברים...
 

המשך יבוא...