מאמרים וראיונות

כי תבוא

"והיה כי תבוא אל הארץ... ולקחת מראשית כל פרי האדמה" (כו א-ב).

כי תבוא אל הארץ, אתה צריך לקיים מיד מצוות ביכורים. ותמוה מאד הרי קודם צריך לרשת את הארץ, להתיישב בה, לטעת עצים, הרי לוקח כמה שנים עד שרואים פירות?!

"ברם, הכוונה היא להורות לנו גודל מעלת ההשתוקקות והצפיה לקיים המצווה, שעל ידי השמחה וההשתוקקות למצוות ביכורים, יהיה נחשב להם כאילו כבר קימוה" (באר משה).

התחדשות

התחדשות זה לפני הכל. יהודי צריך כל הזמן להתחדש, אסור לו ליפול לשגרה אפילו ששגרה זה לא דבר רע בכלל, שהיא עושה לנו סדר בחיים, עושה לנו סדר בראש, עוזרת לנו להספיק דברים, לעמוד בהתחייבויות, להשיג השגים.

את השם צריך לעבוד בשמחה, בהתלהבות, ברעננות, בהתחדשות, במלוא החיות והחשק. יהודי לא מסתכל אחורה, רק קדימה. ביהדות יש רק "מעכשיו". ה' מצפה ממך להתעוררות קטנה עכשיו ממש, וההתעוררות הזו חשובה ויקרה בעיניו הרבה מעבר לכל מה שהיה, ואפילו אם ניסית כבר עשרות פעמים להתחיל מחדש ולא הצלחת, ונפלת לאן שנפלת, אסור לך להסתכל על זה. כי הרגע הזה שאתה עומד בו עכשיו לא היה מעולם ומי יודע מה אתה יכול לזכות דווקא עכשיו.

התורה הקדושה מדברת בפרשה זו על מצוות ביכורים וביכורים זה סמל ההתחדשות. מביאים את הפרי החדש לבית המקדש בשירה ובריקודים, בשבח והודיה.

התחדשות היא מילת מפתח בעבודת השם. נפש של יהודי, רוצה כל הזמן להתחדש. כל החיים שלנו נעים סביב מעגל ההתחדשות, שנה חדשה, חודש חדש, יום חדש.

הקב"ה ברא את העולם בשביל ההתחדשות. בשביל אותו יהודי קשה יום שבתוך חיי השיגרה המעייפים לפעמים יעצור לרגע וירים את הראש לשמים, ויגיד כמה מילים לבורא עולם, יחדש את עצמו.

צריך להגיע לפנימיות של הדברים, לנשמה שיש בכל דבר ודבר. מה זה פנימיות? זה התענוג הזה שאתה מחובר אל ה', שאתה אוהב את ה'. החיבור אל ה' זה התענוג שביהדות. להתחבר עם ה' זה להתחבר עם האור של העולם, עם המתיקות של העולם. עם הנועם של העולם.

הקב"ה רוצה שנישאר קצת ילדים. עם תמימות, עם שמחה, עם סקרנות, ממש כמו ילד. "כי נער ישראל ואוהבו" (הושע יא), היינו מעלתם של ישראל שבגללה ה' אוהב אותם היא "כי נער ישראל". שבכל עת הם בבחינת נער. שאין אהבתם את ה' מתיישנת אלא תמיד מתחדשת והולכת. את החיות שלי אני לא מקבל מזכרונות מהעבר או מתוכניות לעתיד, החיות שלי, השמחה שלי, היא ברגע הזה ממש, בחיבור שיש לי עם ה' ברגע הזה, בכל דבר ודבר שאני עושה.

חנה התפללה שנים ארוכות על שמואל, וכשנולד אמרה "אל הנער הזה התפללתי". שיהיה נער כל החיים.

התחדשות מקבלים אצל הצדיק, שהאור שלו כל כך זך, כל כך צח, ששום זיקנה ושום שיגרה לא יכולים להכהות אותו. ומי שזוכה להתקרב אליו זוכה גם בימי זקנה ועייפות להתחדש כמו נער. הצדיק נותן לנו רצונות, מגלה לנו את האלוקות שנמצאת בתוכנו, מראה לנו כמה ה' אוהב אותנו, מחמם לנו את הלב, נותן לנו תקווה, שוטף אותנו במים הזכים שלו, מבעיר אותנו בלהבה שלו.

צדיקים מחיים את ימיהם כל רגע מחדש. הם תמיד משתוקקים להתקרב עוד קצת אל ה'. אף פעם לא מספיק להם. רבינו הקדוש אמר באחד הימים: "אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדיין מעולם! כי יש כמה מיני חיים, והכל נקרא חיים, אבל היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה" (חיי מוהר"ן ח). רבינו הקדוש התחדש תמיד. הוא לא איבד שום יום מימי חייו בלי תוספת קדושה וחיות, ולכן הזהיר בקול גדול: "זקן אסור להיות".

עבודת הבורא זה הדבר החי והמתחדש ביותר. שום דבר לא חוזר על עצמו. כל דבר שעושים זה פעם ראשונה. כל רגע זה המציאות חדשה. אף פעם לא עשית מה שהינך אמור לעשות כעת, רק נדמה לך.

עיקר ההתחדשות היא ברצון. עיקר האדם הוא הרצון. רבונו של עולם אני רוצה אותך. רוצה להתקרב אליך. רוצה לרצות רק מה שאתה רוצה, לא רוצה שום רצון אחר.

אי אפשר לחיות בלי רצונות וכסופים, בלי לחפש ולהתגעגע. אם לא מחפשים עוד קדושה, עוד קירבת ה', מגיעים מהר מאד לשעמום, למצוות אנשים מלומדה.

רצון זה שמחה. מתי אדם יכול להגיע לשמחה אמיתית? כשהוא רוצה, לא כשהוא עושה בכפייה. כשהוא רוצה, כשהוא אוהב, אז הוא מרגיש את השמחה.

אדם עושה תשובה, הוא זוכה להתחדשות עצומה, התשובה זה משהו כזה פלאי. אדם עשה משהו, אדם קילקל, מי יודע כמה הוא קילקל, פתאום בא לו צער והרהור של תשובה, פתאום הכל מתהפך, פתאום הוא יכול לקבל כזה אור אלוקי, הקב"ה פותח את כל השערים, כי ככה ה' ברא את העולם, שהתשובה היא למעלה מהכל. מה זה בעצם התשובה? זה רק רצון. אדם רק מהרהר בתשובה, הוא עוד לא עשה כלום, הוא רק רוצה לתקן את מה שהוא קילקל והוא נחשב בשמים לצדיק גמור. רואים מה זה כוח של רצון.

אדם מתחרט על העבר, רוצה להיות מהרגע הזה כרצון השם – הוא צדיק גמור! אה, בפועל הוא עוד לא עשה כלום, עוד לא ביקש סליחה מחברים שלו שהוא ציער אותם, בפועל עוד לא עשה שום דבר – אבל אם הרצון שלו להיות כרצון השם אז הוא צדיק גמור.

כשאדם נופל שוב ושוב לאותן עבירות, זה כבר לא מספיק לו שהוא נחשב לצדיק גמור. כי בינתיים הוא סובל! הוא לא משתנה! הוא לא מתקדם! הוא לא מתקן! "מה תגיד לאדם שהוא כעסן... אדם שהוא כעסן הוא סובל סבל נורא... תגיד לו: "טוב, אתה רוצה לא לכעוס, אז בשמים ירשמו שאתה צדיק גמור". אבל בינתיים הוא סובל! סבל נורא! וככה על זו הדרך אדם שהוא קנאי סובל סבל נורא, סבל נורא הוא סובל... וככה עם כל המידות הרעות שאדם סובל מהם. ממה אדם סובל? מהרע של עצמו! כשאדם זוכה לתקן את עצמו נהיה לו טוב בעולם הזה! ולתקן את עצמו, להשתנות, אפשר רק עם "עבודת הרצון". חצי שעה ביום מתפלל על דבר אחד, מתחנן כל יום חצי שעה! רוצה! כל יום הוא רוצה!

כל דבר יש לו כמות של רצון עד שמקבלים אותו. יש דבר שצריך 10 קילו רצון, יש דבר שצריך 100 קילו רצון, יש דבר שצריך 1000 קילו רצון. יש דבר שצריך טון רצון, כל דבר יש לו כמות של רצון" (המברך את עמו בשלום).

כשאדם עושה עבודת רצון, כשהוא מתפלל על עניין אחד כל יום, הוא מתחדש, הוא מקבל כוח, הוא מקבל שמחה. הוא מתחיל לראות תוצאות.

"רבונו של עולם תרחם עלי! תעזור לי! אני מתחנן! תבטל ממני את המידה הרעה הזאת – מידת הכעס, תרחם עלי! תזכה אותי לדעת שכל פעם שאני כועס, למעשה אני כועס עליך! תרחם עלי!

הרצון זה האין סוף. הרצון זה הנשמה. אדם יש לו רצונות וכיסופים לה', יש לו הכל. כל הענין להפוך את הצרה לרצה. תרצה את ה' דרך הצרות שלך, דרך החסרונות שלך.

למה חביבה מנחת העני לפני הקב"ה יותר מכל קורבן אחר? הרי המנחה זה כל כך מעט, קצת קמח ומעט שמן וגם מזה הולך חלק לכוהנים. ובכל זאת זה הכי חביב אצל ה'. למה? כי יש פה רצון. אין לי, אבל אני רוצה לשמח אותך, רוצה לעשות לך נחת רוח רבונו של עולם.

שמעת איזה דרשה ובאה לך התעוררות? אל תזרוק את זה בגלל שכבר ניסית בעבר ולא הצלחת. תעמוד באיזה פינה שקטה ותגיד כמה מילים:

"בורא עולם, שמעתי עכשיו דרשה על קדושה של צדיק פלוני, גם אני רוצה, אני רוצה, תעזור לי אבא". תתפלל, תתחנן, כל מילה ומילה חשובה אצל בורא עולם! אדם יהיה חזק ברצון, הוא יגיע לכל! כל מה שה' רוצה ממך זה שתתעורר. שזה יבוא ממך. אפילו שאנחנו יודעים שהכל מה'. כשאדם נמצא למטה למטה ומהמקום הזה הוא מתעורר ואומר: נכשלתי בעבירות, נפלתי לאן שנפלתי, אני לא יודע איך להסביר את זה אבל אני רוצה אותך השם. רק אותך, אני רוצה, זה עושה הרבה נחת רוח להשם.

בלי הכוח הזה שה' נטע בנו לחפש. להתגעגע, לרצות, בלי זה העולם כולו הוא בחינה של כלי ריק. הורים צריכים להיות שמחים בעבודת ה'. ילדים צריכים להרגיש שההורים גילו את הסוד. כשהנפש ששה ושמחה, כשהיא מרגישה את המתיקות, זה עובר לילדים גם בלי מילים.

רצון לשון ריצה, יש לי רצון. יש לי כבר כוח, יש לי מרץ, יש לי כבר שמחה, אני כל הזמן מתחדש. כשהאדם, כל המהות שלו, כל הרצונות שלו זה ללכת אל הקודש, הוא בסוף יגיע.

כי כשמדברים על רצון, לא מדובר על רצון לקבל שכר בעולם הבא וכל שכן לא בשביל שיכבדו את האדם בעולם הזה ויקראו לו רב וכו', אלא פירושו לרצות את ה', לרצות להידבק בה', לרצות להתקרב לה', לרצות לעשות נחת רוח לבורא עולם.

איפה נמצא הרצון? באיזה אבר בגוף? הרצון מקיף אותנו, אופף אותנו, מניע לנו את כל האיברים. כשזוכים לרצון אז מסתכלים אחרת על החיים, מקבלים כוחות עצומים להתרומם טפח מעל האדמה כמו שאמר הבעש"ט הקדוש.

מה שנשאר לנו בעולם זה רק "לעשות רצונך אלוקי חפצתי". כי מה אנחנו יודעים, אפילו על מה להתפלל אנחנו לא בדיוק יודעים, מה לבקש מהשם שיתן לנו אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים מה טוב לנו בכלל, אלא לבקש את הבקשה הזאת: רצוננו לעשות את רצונך ולדבוק בך ולהגיע למשהו הנצחי, לא למשהו החולף ומה זה המשהו הנצחי? זה לגלות את כבוד ה' בעולם, אם יש כאן משהו לבקש מהקב"ה, זה שנהיה שותפים בגילוי כבודו בעולם. איך? ע"י ויתור על הכבוד שלנו. במקומות הכי נמוכים, בתוך הצרות והקשיים, כששם זוכרים את השם, זוכרים את התכלית, אז זה הכבוד הכי גדול של ה', בשביל זה נברא כל העולם. כל מה שאני רוצה זה למענך. הכל זה כדי לגלות את כבודך בעולם.

כל הזמן לרצות, כל הזמן לכסוף, העיקר זה הרצון והכיסופים. יש לאדם התעוררות, אז הוא מרים את הראש וצועק לה'. אפילו צעקה פנימית, צעקת הלב, בלי קול. כשהוא נרגע, הוא ממשיך ללמוד, ממשיך לעשות דברים אחרים כי אי אפשר כל הזמן לבעור ולצעוק. הצדיק לעומת זאת, 24 שעות כפול מה שהוא חי, הוא לא מסיח דעתו מהקב"ה. הוא עושה הכל, עושה חסד, עושה מצוות אבל הכל לכבוד ה'. בלי להסיח דעת.

אדם קם בבוקר עם רצון לעשות טוב, אז יש לו תפילות טובות, אז הוא יודע להגיד מילים טובות לסביבתו, אז הוא יודע לעודד את עצמו.

הרצון הפנימי הוא האדם. זוג נפגש בעניין שידוך, אז קודם כל בודקים אם הרצונות דומים, אם הרצונות משותפים. זה הכי חשוב.

עיקר האדם הוא הרצון ולכן אין יאוש בעולם כלל, כי כל עוד יש רצון יש תקווה, יש שמחה , יש התחדשות. כמו בסיפור הבא:

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי שכל דבר שאני עושה במשך היום יהיה בהתרגשות, בחיות, בהתלהבות, כל ברכה שאני מברך, כל תפילה שאני מתפלל כל מצווה שאני עושה, שאת הכל אני אעשה בשיא הכוונה. שאני ארגיש אותך בכל דבר, בכל מילה. שאני ארגיש שאני מדבר אליך באופן אישי אפילו שהמילים הן כתובות.

שהשיגרה שלי היא בעצמה תהיה ההתחדשות שלי. כי אני מפסיד כל כך הרבה רגעים שבהם אני עושה את הדברים באופן אוטומאטי, וחושב על דברים בכלל אחרים. תעזור לי בא לנצל כל רגע, כל מילה שיוצאת מהפה שלי, כל דבר שאני עושה, שהכל יהיה כדי לחזק את הקשר, כדי שאני ארגיש אותך בתוך הלב.

רבונו של עולם

זאת ההזדמנות להגיד לך תודה על "הרצון", על השמחה הזו שממלאת את ליבי כל פעם שאני נזכר בעבודה הזאת, "עבודת הרצון". שזה להתפלל ולבקש ולדבר איתך על נקודה מסוימת שהכי הכי חשובה לי, שאני הכי הכי רוצה לשנות אותה, ועם זה ללכת כל יום, בשדה, בסוף השמונה עשרה, במקום שלי בישיבה כשאני עוצם את העיניים ולא איכפת לי מה קורה סביבי, באיזה פינה שקטה שאני מוצא בתוך המרוץ הבלתי נגמר של היום, לפחות חצי שעה ביום. זה כזה תענוג, זה נותן כזה כוח, יש לי כזו הכרת הטוב לרב הצדיק שמדבר על זה בלי סוף לאחרונה. תעזור לי אבא להתחזק בזה עוד ועוד, ושאני אזכה לראות שינוי, שאני אזכה לראות איך זה אכן פועל.

רבונו של עולם

זיכית אותנו להתקרב לרב שמוריד כזו תורה נפלאה לעולם, אבל יותר מזה הוא מוריד אור לעולם. שכשאני רואה אותו, מתפלל איתו, את השירים הנפלאים האלה כמו – "נכספה וגם כלתה נפשי...", אני מתמלא כזו התרגשות, כאלה דמעות, כזאת אהבת השם, כאלה רצונות וכסופים וגעגועים אליך אבא, להסתופף בחצרותיך, להיות דבוק בך עד כלות, לחבק אותך אם מותר לי לומר דבר כזה הכי חזק שאפשר. אין לי תענוג יותר גדול מזה אבא. אבל המציאות של החיים שלי היא כזו שהרב שלי, עם האור האין סוף שלו נמצא רחוק ממני. תעזור אבא שנהיה אתו ביחד כל הזמן, כולם, בקרוב מאד, ויחד נרים כנפיים ונגיע למחוזות נפלאים ביותר, הכי קרובים אליך.

שבת שלום

מנחם אזולאי