מאמרים וראיונות

סוכות בתנ"ך:
סוכות הוא אחד ממועדי העליה לרגל המוזכרים בתורה יחד עם פסח ושבועות, היו אלה שלוש פעמים בהם עלו אנשים לירושליים לשמוח ולחגוג.
פסוקים מספר שמות, פרק כ"ג:
"דבר אל בני ישראל לאמר בחמישה עשר יום לחודש השביעי הזה. חג הסוכות שבעת ימים לה' אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי, באספכם את תבואת הארץ תחוגו את חג ה' שבעת ימים, ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתתם לפני ה' אלוהיכם".
"בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני -ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"...
אנו רואים שהתורה נותנת שתי סיבות לחגיגה, האחת חקלאית, והשניה לאומית. שתיהן דרכים לחגוג את עבודת השם בחילופי עונות, מקיץ לחורף תפילה ליד הכותל המערבי, ירושלים.

ארבעת המינים
על אף שהתורה אינה מציינת את שמות המינים או תיאורם המדויק, היהודים מזהים את ארבעת המינים באופן מסורתי:
"הדר" - הוא האתרוג - פרי הדומה ללימון.
"לולב" - ענפים רכים של עץ התמר.
"הדס" - בעל ריח.
"ערבה" - גדלה ליד נחלים.

ערבה, הדס, לולב, אתרוג:
המדרש מוצא סימליות בארבעת המינים החקלאיים בסוכות:
האתרוג - בעל ריח וטעם - דומה לאלו השומרים על התורה וגם עושים מעשים טובים.
הלולב - אשר יש לו טעם אך אין לו ריח, דומה לאלו השומרים את התורה אך אינם עושים מעשים טובים.
ההדס - אשר ריח נעים לו, אך אין לו טעם, דומה לאלו אשר עושים מעשים טובים, אך אינם שומרים את התורה.
הערבה - שאין לה לא טעם ולא ריח, דומה לאלו אשר אינם עושים מעשים טובים, ואף אינם שומרים את התורה.

מטבע מתקופת בר-כוכבא, המראה את ארבעת המינים, מצוות ארבעת המינים יכולה להיות שלמה רק אם כל ארבעת המינים מוחזקים יחדיו כאחד, כך גם בני-ישראל. על אף שהם אולי שונים זה מזה, הם נשארים תמיד יחדיו!

ארבעת המינים וארץ ישראל
כל אחד מארבעת הצמחים שהיהודים מביאים לסוכתם הוא ארץ ישראל.
אך כל אחד שונה בוטנית מחבריו, הערבה והאתרוג זקוקים לכמות גדולה של מים כדי לצמוח, התמר וההדס
יכולים לצמוח עם פחות מים. זה חשוב מפני שמקורות המים בארץ הם נדירים בהרבה איזורים, ולעומת זאת שופעים באיזורים אחרים.

האקלים מהווה גם הוא גורם משמעותי. עצי התמר אוהבים חום ויובש, אך לא נותנים הרבה פרי לאורך החוף, שם חם בקיץ, אך גם מאוד לח. ההדסים מעדיפים את איזור ההרים הקריר, ערבות תצמחנה כמעט בכל מקום באקלים ים -תיכוני, אבל בישראל, עם כמות המשקעים הקטנה, הערבה צומחת רק ליד מקורות מים שופעים כל השנה.

לפיכך ברור שהתורה בחרה ארבעה מינים לפי אלו הפזורים בארץ ישראל.
ישראל אולי קטנה, אך עם הרבה סוגי אקלים וגיאוגרפיה משתנה. כל אחד מארבעת המינים מייצג איזור גיאוגרפי שונה:
האתרוג - איזורי החוף הצפוניים והעמקים.
הלולב - מדבר.
ההדס - ההרים.
הערבה - מקורות המים.

בנית סוכה
הטעם המוזכר בתורה למצות הסוכה הוא זכר לסוכות בהן ישבו בני ישראל במדבר. חכמי המשנה והחכמים שבאו אחריהם נחלקו באשר לסוכות אלו: יש שהסבירו שסוכות אלו היו סוכות של ממש (אבן עזרא, רשב"ם), וו שסוברים שהסוכות היו ענני הכבוד האלוהי שסוככו על ישראל במדבר (אונקלוס, רש"י, רמב"ן, שולחן ערוך).

יש שסברו כי הטעם לבניית סוכה, היא הבעת אמונה באל וקבלת מרותו, מכיוון שהאדם מתבקש לעזוב את ביתו החזק והמוגן, בדיוק לאחר שכבר אסף את תבואתו, ולהתגורר בחוץ במקום רעוע בזמן מעבר, שבו מזג האוויר מצטנן ומתחיל להעשות קר בחוץ, ועל כן נקראת הסוכה "צילא דמהמנותא" - צל האמונה, שהאדם שם מבטחו בהשגחת האל ומאמין בו שיגונן עליו, ולא שם מבטחו באמצעים פיזיים שונים.

הוגי דעות, כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, ראו בסוכה סמל למלכות בית דוד ולממלכתיות ישראלית שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (פרק ט יא) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת". המהר"ל סובר כי ממשלות אומות העולם נקראות בתים בשל חוזקן ויציבותן ואילו מלכות ישראל נקראת סוכה, מפני שקלה להפלה אבל כוחה הוא מהשמים, בקדושתה ומוסריותה. הגר"א הקביל בין מצוות סוכה ומצוות ישיבת ארץ ישראל, על פי הפסוק "ויהי בשלם סוכו, ומעונתו בציון" ואמר שהמייחד את שתי המצוות הללו הוא שנכנסים לתוכן עם כל הגוף.

המקור למצוות הסוכה מצוי במקרא בספר ויקרא (כג מ-מ"ג) ובספר דברים (טז י"ג-ט"ו). דיני הסוכה מפורטים בעיקר במסכת סוכה שבסדר מועד, ברמב"ם בהלכות סוכה פרקים ד-ו, בשולחן ערוך אורח חיים תרכ"ה-תר"מ ובקיצור שולחן ערוך סימן קל"ד.

בחירת המקום:
בכדי לבנות סוכה משלכם, עליכם למצוא מקום החשוף בצורה מוחלטת לכיפת השמים, דהיינו, מקום שאין מעליו דבר כגון גג או ענפי-עצים. שטח רצפת הסוכה צריך להיות לפחות 68X68 ס"מ, זהו גודל השטח המינימלי בו מסוגל אדם אחד לשבת ליד שולחן קטן. אם אין לכם חצר מחוץ לבית, ניתן גם לבנות את הסוכה על מרפסת הבית, בתנאי שאין מעליה שום גג או מחסה.

דפנות הסוכה:
בשביל שהסוכה תהיה "כשרה", יש צורך לפחות בשתי דפנות שלמות ובעוד חלק קטן של דופן שלישית. הדפנות יכולות להיות עשויות מכל חומר שתבחרו, בתנאי שיהיה קשיח ועמיד בפני רוחות ממוצעות. גובה הדפנות צריך להיות לפחות 96 ס"מ, אך לא יותר מגובה של 9.6 מטר.
אין צורך לבנות דפנות במיוחד בשביל הסוכה; תוכלו להשתמש בצדו של בניין, או אפילו בגדר של שיחים. ואם תמצאו אזור שכבר תחום ע"י שניים או שלושה קירות, העבודה שלכם תהיה הרבה יותר קלה!

הסכך:
נשים לב כי המושג התלמודי לגג הסוכה - "סכך", בא מאותו השורש של המילה "סוכה". הסכך צריך להיות עשוי מחומרים הצומחים מהאדמה, כגון ענפים או עלים (אך לא ממתכת או ממאכלים שונים). אם אתם משתמשים בקרשים לא-מעובדים, אסור שהם יהיו ברוחב העולה על 38 ס"מ.
בנוסף, חומר הגלם המשמש כסכך חייב להיות מנותק מהאדמה בעת השימוש בו, לכן אסור למשל לכופף ענפים הצומחים על העץ, כדי שיכסו את הסוכה שלכם!

יש להניח את הסכך על הדפנות, רק לאחר שהועמדו הדפנות ושלד הסוכה יציב דיו.

הסכך צריך לכסות את הסוכה במידה כזו, שייתן יותר צל מאשר שמש בשעות היום ושיהיה ניתן לראות דרכו את הכוכבים בשעות הלילה.

מכיוון שהסוכה מוגדרת כביתנו במשך שבעת ימי חג הסוכות, נהוג לקשטה בצורה נעימה. אנשים רבים נוהגים לתלות בה פירות ופרחים מהתקרה, ולהדביק על הקירות תמונות של ירושלים ושל נושאים שונים הקשורים ליהדות.


האושפיזין
אירוח הוא נושא מרכזי בחגיגות הסוכות. במשך שבוע אנחנו מבלים מה שפחות בבתינו הנפלאים, ומעדיפים את הסוכה האירעית והצנועה. בדרך זאת אנו משחזרים את הסוכות של אבותינו, אשר חיו 40 שנה במדבר כאורחיו של אלוהים.
הרבה אנשים, בתי כנסת וקהילות עושים מאמצים גדולים לארח, ולפתוח את סוכותיהם לאחרים.
בימי הביניים החל המנהג לקבל בברכה באופן סמלי את שבעת אנשי התורה החשובים, אשר "מבקרים" בסוכתנו, כל אחד באחד משבעת ימי הסוכות אלו נקראים "אושפיזין".

ביום הראשון - אברהם
ביום השני - יצחק
ביום השלישי - יעקב
ביום הרביעי - יוסף
ביום החמישי - משה
ביום השישי - אהרון
ביום השביעי - דוד


התפילה לגשם
לפי המשנה, כמות הגשמים שתרד במשך השנה נקבעת בחג - "ובחג נידונין על המים" (משנה רוה"ש, א,ב).
אמנם ראוי לבקש את הגשם כבר מהיום הראשון של חג הסוכות, אבל חז"ל קבעו להתפלל על הגשם רק מיום שמיני עצרת. בכל שבעת ימי חג.

הסוכות, מוזכר עניין הגשם ברמזים בלבד:
בארבעת המינים הגדלים על המים, בניסוך המים על גבי המזבח, בהקפות, בערבות שמקיפים בהן את המזבח ועוד.
רמזי הגשם נעשים ברורים יותר לקראת סוף החג - בהושענא רבה, בסוף ההקפות.
הזכרת הגשם בפירוש אין בכל ימי חג הסוכות, וכל כך למה? משום ש"הגשמים בחג סימן קללה הם" כי אז אין אפשרות לקיים את מצוות הישיבה בסוכה (בגשם). לכן מזכירים את הגשם רק בשמיני עצרת, שאז יוצאים מן הסוכה.
גם בשמיני עצרת עדיין אין מבקשים שהגשמים ירדו מיד, רק מזכירים אותם במילים "משיב הרוח ומוריד הגשם", בברכת "אתה גיבור, שבתפילת העמידה. הבקשה מה' שיוריד את הגשמים נאמרת רק לאחר שבועיים, כדי שיספיקו עולי הרגל, שעלו לירושלים לחג הסוכות, לחזור לבתיהם לפני ירידת הגשמים. לאחר תאריך זה שואלים על הגשמים
בברכת "ברך עלינו" שבתפילת העמידה במלים, ו"תן טל ומטר לברכה". בחוץ לארץ נאמרת הבקשה להורדת הגשמים רק לאחר כחודשיים! תפילה מיוחדת תיקנו חכמים לגשם, והיא נאמרת ביום שמיני עצרת בתפילת המוסף. התפילה היא בעיקרה פיוטים שעניינם בקשה להורדת גשם.

מושגי סוכות
א - ארבעה מינים: אתרוג, לולב, הדס, וערבה. ארבעה סוגים של צמחי ארץ ישראל, ומצווה להחזיק בהם ולברך עליהם בכל אחד משבעת ימי סוכות, חוץ משבת; ראו: ספר ויקרא כג:40.
א - אושפיזין: מנהג קבלי של "אירוח" שבעה מאבות האומה בסוכה. לכל יום יש את האורח שלו: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון, ודוד.
א - אתרוג: הנחשב ביותר מארבעת המינים, ולכן מקפידים מאד על הידורו בצבע ובצורה.
א - אסרו חג: היום שאחרי כל אחד משלושת הרגלים, על שם מדרש חכמים לתהילים קיח:27 - "אסרו חג בעבותים", ונקרא כך משום שיום זה הוא קשור/"אסור" לחג.
ב - בכורים: אמנם חג השבועות הוא תחילת עונת הבכורים, אך בפועל את רוב ביכורי הפירות היו מביאים לירושלים בזמן העליה לרגל של סוכות ומותר היה להביאם עד חנוכה.
ג - גשם: ביום השמיני, הרי הוא "שמיני עצרת", מתחילים להתפלל על גשמים שירדו בעונתם בארץ ישראל.
ג - גויאבה: אחד מהפירות שמאפיינים את החג, עם ריחו החריף והמיוחד.
ג - גדיד: קטיף התמרים, שנמצא בעצומו בחודש תשרי.
ד - דפנות הסוכה: צריכים לפחות שלש דפנות, והם יכולים להיות מכל חומר; אם הסוכה צמודה לבית אז גם קיר הבית נחשב לאחד הדפנות.
ד - דגל התורה: בשמחת תורה בעת ההקפות מחזיקים הילדים הקטנים בדגלים, סמל לדגל התורה.
ד - דין: יש מסורת שגמר גזר הדין של יום כיפור מוכרז בשמים ביום הושענא רבה.
ה - הדס: אחד מארבעת המינים, נוהגים שיהיו "משולשים", כלומר ענפים בהם שלושת העלים שבכל שכבה יוצאים מאותה נקודה.
ה - הושענא רבה: היום השביעי של סוכות, דומה לימי חול המועד; יש לו אופי מיוחד ותפילות מיוחדות, כולל חבטת הערבות; נחשב כיום סיום הדין של יום הכפורים, ולכן נהוג לעשות "תיקון ליל הושענא רבה" עם לימוד כל הלילה.
ה - הלל: בכל שמונת ימי החג גומרים את ההלל, תהילים פרקים קיג-קיח.
ה - הקפות: ביום שמחת תורה רוקדים עם ספרי התורה ומקיפים את הבמה שבע פעמים.
ו - ושמחת בחגך: מצווה מיוחדת לשמוח בחג הסוכות, שישראל נצטוו בו שלש פעמים בתורה להיות שמחים - ויקרא כג:40, דברים טז:13, 15.
ז - זמן שמחתנו: כינוי לחג הסוכות בחלק מתפילות היום.ם
ז - זה אלי ואנוהו: מפסוק זה בספר שמות טו:2 למדו חכמים על חשיבות ההידור במצוות, ובמיוחד הידורו של האתרוג בסוכות.
ח - חג האסיף: לפי שמות כג:16 - "וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה".
ח - חליל: בשמחת בית השואבה בבית המקדש היו מנגנים בחליל, על פי המשנה במסכת סוכה פ"ה, מ"א.
ח - חול המועד: הימים ב-ז של החג, שיש בהם חלק מהסימנים של חג אבל אין בהם איסור גורף של מלאכה.
ח - חתני התורה: בשמחת תורה מסיימים לקרוא בספר דברים, והעולה לתורה נקרא 'חתן תורה'; מיד פותחים בקריאת תחילת ספר בראשית, והעולה לקריאה זו מכונה 'חתן בראשית'.
ט - ט"ו בתשרי: חג הסוכות מתחיל באמצע חודש הירח כאשר הלבנה מלאה, כמו פסח, פורים, וט"ו באב.
י - יום טוב שני: בחוץ לארץ נוהגים מאז ימי התלמוד להוסיף עוד יום לכל אחד מהחגים שיש בהם איסור מלאכה, למעט יום כיפור; זאת, בגלל הספק לגבי היום המדויק של הכרזת ראש חודש.
י - ישיבה בסוכה: בשבעת ימי החג "עשה סוכתך קבע וביתך ארעי"; עיקר הביטוי של הישיבה בסוכה הוא באכילה ושינה בה.
כ - כפות תמרים: הכינוי בתורה לענפי הלולב על פי ויקרא כג:40.
ל - לולב: חשוב שיהיה ישר ושראשו לא יתפצל; קושרים את ההדסים מימינו והערבות משמאלו.
מ - "משיב הרוח ומוריד הגשם": זו הכרזת הגשמים שמוסיפים לכל התפילות החל משמיני עצרת ועד היום הראשון של חג הפסח.
נ - נענועים: בכל יום של סוכות חוץ משבת מברכים על ארבעת המינים ומנענעים אותם ביחד, גם בעת שירת ההלל.
נ - ניסוך המים: בבית המקדש היו מנסכים מים על המזבח בכל שבעת ימי החג, כסמל לרצון שתהיה עונת גשמים מבורכת.
ס - סוכה: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", ויקרא כג:43.
ס - סכך: החלק החשוב ביותר של הסוכה. צריך להיות מחומר צומח שמנותק מהקרקע. אם אינך רואה את השמים ביום והכוכבים בלילה, סימן שהסכך צפוף מדי.
ס - סהרנה: חגם של יהודים יוצאי כורדיסטאן שנחגג בארץ ישראל בימי חול המועד סוכות משמעות המילה: "יציאה" המונית לטבע וסעודות רבות, תרומות, תחרויות שירה, נגינה על תוף וחליל וריקוד.
ע - עליה לרגל: בשלושת הרגלים נהוג עד היום לעלות לירושלים.
ע - ערבי נחל: השם המקראי לערבות. אפשר לראות אותם גדלים בשפע ליד נחלים ומקורות מים שזרימתם קבועה. היזהרו לא לבלבל עם ענפי עץ האקליפטוס, שהם דומים להם במראה!
פ - פרי עץ הדר: כינוי התורה לאתרוג על פי מדרש חכמים.
פ - "פטיש מסמר": פתיחת השיר המפורסם לסוכות של עמנואל הרוסי: "פטיש, מסמר, נקח מהר, סוכה לבנות, בנים ובנות".
צ - צלא דמהימנותא: הסוכה נותנת לנו 'צל ובטחון' ולא קורת גג טבעית, בבחינת 'ופרוש עלינו סוכת שלומך'.
ק - קישוטים: נהוג בכל העדות לקשט את הסוכה ובכך להעניק לה הרגשת בית, לפחות באופן זמני לשבעת ימי החג.
ר - רגל: העליה לרגל לירושלים היה נהוג מאז ומתמיד ועד היום, בכל אחד מהחגים פסח-שבועות-סוכות, ולכן הם נקראים 'שלושת הרגלים'.
ר - רוח הקודש: התלמוד הירושלמי אומר שבשמחת בית השואבה לא שאבו מים, אלא רוח הקודש.
ש - שמחת בית השואבה: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", כך היה פעם בבית המקדש על פי המשנה במסכת סוכה פרק ה'; עד היום נהוג בלילי חול המועד לחגוג ולשמוח.
ש - שלומית: הודות לנעמי שמר, שלומית לימדה אותנו שגם נשים בונות סוכות, ושעדיף לבנות סוכת שלום.
ש - שמיני עצרת: היום השמיני והנוסף לאחר שבעת ימי סוכות. כבר לא יושבים בו בסוכה ואין נוטלים ארבעת המינים; עיקר היום הוא באיסור מלאכה ואמירת תפילת הגשם לקראת תחילת החורף הקרב ובא.
ש - שמחת תורה: בארץ ישראל נחגג יחד עם שמיני עצרת, אבל בחוץ לארץ הוא יום נפרד, היום התשיעי של חג; עיקרו השמחה שבסיום קריאת הפרשיות השבועיות של התורה, ותחילת הקריאה של ספר בראשית; נוהגים לרקוד בתפילות ערב ובוקר שבע הקפות עם ספרי התורה; נהוג גם שכל באי בית הכנסת עולים לתורה ביום זה.
ת - תשרי: החודש השביעי בלוח העברי המקראי, וחג הסוכות הוא ביום ט"ו לחודש תשרי.
ת - תמר: סוכות היא עונת גדיד התמרים, ומרבים לאכול אותם בחג.

חגים ומועדים לשמחה!