מאמרים וראיונות

מי גדר את הכרם?
משל על-פי תלמוד ירושלמי, מסכת שבת טו, ה"ג
איש חסיד טייל בשבת לשאוף אוויר צח ולהתענג על יפי הבריאה.
התהלך החסיד אט-אט במשעול שבין פרדסים וכרמים, ושמח על שהקדוש ברוך - הוא ברך את עולמו באילנות טובים, הנותנים פרות משובחים ליהנות בהם בני-אדם.
בדרכו הגיע גם לכרם הקטן שלו, שממנו התפרנס בדוחק  ובצמצום. אך כאן הושבתה פתאום שמחתו, כי ראה שהגדר שמסביב לכרם נפרצה, וחור גדול נפער בה.
 
עמד החסיד וחשב:
"כנראה היה משהו רעוע וחלש בגדר, ולכן נדרדרו האבנים. 
 מחר בבקר אגדור פרצה זו, כי אם לא אעשה כן, עלולים גנבים להיכנס דרך פרצה זו או העזים, הרועות כאן בקרבת המקום, וגם השועלים זוללי הענבים . . .
 ואז, מה יישאר מן הענבים?  הרי גם כשהכול כשורה מספיק היבול בקושי לפרנסת ביתי! "
 
כך הרהר ותכנן, ופתאום נזכר ששבת היום.
 נזדעזע, ספק כפיו וקרא:
" אוי, מה עשיתי! הרי שבת היום – ואני הרהרתי בעסקי חול ותכננתי כיצד לעשות מלאכה האסורה בשבת! "
 
כעבור זמן רב, כאשר הגיע זמן הבציר, יצא החסיד אל כרמו לבצור את הענבים.
"בוודאי לא נשאר הרבה מהם", אמר לאשתו,  "פרצה גדולה כזאת קוראת לגנב – אבל בכל אופן אציל מה שאפשר להציל ".
 
ומה השתומם בהיכנסו לכרם! ענבים בשלים לרב היו תלויים על הגפנים באשכולות גדולים ושלמים, בלי כל פגע. לא היה סימן לנזק בשום מקום!
 
חיפש האיש את החור שבגדר, והנה ראה ששיח - צלף צמח בתוך הפרצה שבגדר.  איש לא שתל אותו שם.
 אין זה אלא שהקדוש ברוך - הוא ציווה לרוח להביא את הזרע ולהצמיחו שם כל-כך מהר, עד שבמשך זמן קצר מילאו ענפי הצלף הסביכים את כל החלל שבגדר הפרוצה.
 שום אדם ושום חיה לא יכלו לעבור דרכם, וכך נצל הכרם מנזק.
 
וברכה רבה נוספת הייתה בשיח-הצלף:
בימים ההם היו שיחים אלה יקרים מאד. היו שותלים אותם בגנים ובשדות.
 את העלים והענפים הרכים היו אוכלים,  את ניצני הפרחים היו אוכלים אחרי שכבשו אותם  במלח ובחומץ, וגם הפרי היה טוב למאכל.
 
שיח-הצלף של האיש החסיד היה גדול מאד.
בכל יום צמחו בו נצנים, פרחים ופרות חדשים, והאיש החסיד היה קוטף מהם ומוכר, וכך היה מתפרנס ברווח כל ימי חייו, הוא ובני-ביתו.