מאמרים וראיונות

לא יוצלחית

זה התרחש לפני 24 שנים. ניתן היה למשש את החשמל באוויר. בלובי המלון המרופט, למול גלי הים טרופי הדעת, אשר לא מפסיקים את תאוצת חלום כיבוש היבשה, ישבו להם הממתינים לתחילת הסמינר. רענן ואורנה גביש מתל אביב, רועי ואיילה רימון, ושושי יפתח עדיין רווקה. אט אט עשרות זוגות צעירים אקדמאים פוקדים המלון, על מנת לתהות על קנקנה של היהדות מזוית העין החרדית מחד, אך הפתוחה והמבינה מאידך. הם ידעו כולם, שהפצצה הרוחנית מתקתקת, הם אף שמעו על נפגעי הפצצה הזו, וסקרנות רבה פרצה מתוכם, ועלתה על גדותיה, על מנת לוודא אם אכן מסתתר סוד גדול, אי שם עמוק עמוק בעולם החרדי. "אינני סבור שמישהו יצליח לשכנע אותי לשנות את אורח חיי מן הקצה אל הקצה כפי שזה קרה לכמה מחברי", הצהיר רענן גביש סטאז'ר עריכת דין במשרד חשוב. "יש הפתעות בחיים, ודומני שהצהרות משמעיות אינן חכמות. גם אני לא רואה את עצמי מחר חרדי, אבל לא אתפלא אם נובס כאן מבחינה אינטלקטואלית ויתכן שנעשה קצת חשבון נפש" איזן את הדברים רועי רימון כלכלן מתחיל בסניף בנק מרכזי בת"א. אחרי שיח נשים סתמי למדי, הצטרפו גם הנשים לשיחה. "יש לי סימפטיה לחרדים" הודיעה איילה רימון, רואת חשבון מתחילה: "הם אנשים סימפטיים אבל אני לא רואה את עצמי בעוד עשרים שנה נכנסת עם בת חרדית לחופה בבני ברק, זה נשמע לי הזוי למדי. אני אסתפק בהאזנה לדברי החכמים שישמיעו כאן, ותו לא". "נו טוב כולכם כאן צדיקים, אני הגעתי לכאן שלא מרצוני" עדכנה אורנה גביש מורה מקצועית בתיכון יוקרתי: "אילמלא בעלי לחץ עלי לבוא ולשמוע מקרוב, הייתי נשארת בבית, או ממשיכה ללמד כרגיל ולא לוקחת חפשה. אין לי שום ענין אישי בנעשה כאן". שושי יפתח בת ה – 30 פערה זוג עינים תמהות "שתהיו בריאים, אתם אנשים משכילים עם תארים, עם ג'ובים חשובים, כל הכבוד. אני אשה פשוטה, באמת אין לי מושג איך הכניסו אותי לסמינר של אקדמאים חוכמולוגים. מאז שאני ילדה אני שלומייזלית, לא יוצלחית. נכשלת במבחנים, מאחרת לאוטובוסים, שוכחת פגישות, לא מרוכזת. בקיצור עד היום לא הצלחתי בשום כלום. חתן? מי יקח אשה כמוני, שבקושי יודעת לקרוא, בקושי לכתוב, נו מילא, מאז שאני קטנה אני מכנה את עצמי, "שושי יפתח טיפוס לא יוצלח". הארבעה חייכו ביבושת עם קורטוב של רחמים. הלא יוצלחית, סגנון דיבורה, לבושה ומעמדה, לא השתלבו היטב עם המעמד וההצלחות של שני הזוגות רימון את גביש. "אבל מה, אני אוהבת דתיים ודת" הדגישה שושי הלא יוצלחית "אולי שם סוף סוף אצליח, מי יודע". פרצי צחוק קטנים הבליחו להן ברקע. העממיות היתה אומנם חביבה וכובשת, אך בואו נסכים ביננו, שפער מנטלי ואינטלקטואלי ענק, נמתח בין הרווקה הפשוטה לשני הזוגות האקדמאים שבוא להריח יהדות ממרום הצלחתם הצפויה ומעמדם הכלכלי המצוין. מה נאמר ומה נגיד, שושי יפתח המבדחת, הפכה במהלך הסמינר לדמות מרכזית, שמיקדה סביבה צחוק וחיוכים, הומור ללא סוף, ואולי אפילו לעג לא מועט. שאלותיה התמימות, המבולבלות, עוררו פרצי צחוק מביכים בקהל. לכולם היה ברור שהרווקה הנאיבית הזו נחתה כאן בלי כוונה, וצריך לסחוב עמה שבוע לא קל, אז סוחבים.

הסמינר הסתיים. הזוג רימון והזוג נפרדו בידידות, איחלו זה לזה הרבה הצלחה בהמשך הדרך. אף אחד מהם לא הכריז על עצמו כחוזר בתשובה בעליל, אם כי אצל הרימונים היו איתותי קבלת עול מלכות שמים, בתדר נמוך אומנם, אך גם זה משהו. אצל הגבישים נרשמה הבעת פנים נבוכה משהו, אבל שום הצהרה לא נשמעה בסביבתם. מספר חודשים אחר כך עוד נשמרו כמה קשרי טלפון בין הזוגות, עד שהמציאות תבעה כליל את העלמותם בתוך הסער הגדול של החיים. שושי יפתח טיפוס לא יוצלח נפרדה מהגבישים והרימונים בהצהרה ברורה "זהו, אני דתייה". יפה מאד. ולמען הסדר הטוב נציין כאן, ששושי הפכה בשני הבתים לסוג של בדיחה משעשעת. היתה זו דמות עליה גדלו ילדיהם, אלא שברבות השנים הגבישים והרימונים עשו תשובה לעילא, כך שהם ידעו ללקט מדמותה העממית את החן והתום, שיהודי עובד אלוקים כה זקוק לו. אך מה עלה בגורלה על שושי? האם נישאה והקימה בית? האם עשתה תשובה שלמה כפי שהצהירה, או שחזרה אל סדר חייה הגלמודיים? הגברות גביש את רימון, מפעם לפעם כל אחת במקומה, שאלו את עצמן את השאלה החידתית הזו, אך לא היה להן זמן לברר, ולא היכן לברר, וגם לא חשק לברר.

פרק ב

הוא למעשה המונולוג של גב' גביש, כפי שרשמתי מפיה לא מכבר. "מה אספר לך, יש לנו בן בכור, מרדכי שמו, חמד של בן ישיבה, ירא שמים, מאיר פנים, שלא מכבר יצא לשידוכין. העניינים התגלגלו יפה מאד. הבחורה שפגש ענתה על שאיפותיו, וכן ההיפך, כך שפחות משבועיים ימים נסגר וורט בשעה טובה ונקבע תאריך הארוסין. השמחה הרקיעה שחקים. 24 שעות לפני האירוסין, אחרי שאורחינו כבר הוזמנו, וקנינו מתנות, השדכן היה על קו הטלפון וקולו היה סדוק: "צר לי, אין לי שום הסבר, הצד של הכלה חוזר בו. אני מבקש סליחה". "התרסקנו, זו מילה פשוטה. שבירת שידוך, אתה יודע, זה סוג של אות קלון ועוד אצל בן בכור שעיני כל נשואות אליו. אף אחד לא נדרש לתת לנו הסברים ברורים, הערפל בבית היה אפלולי וכבד מנשוא, וניתן היה לממש אותו. הבן נשבר, בקושי אחז ראש בלימודים. מבטי חבריו חרצו בו תלמים של כאב. אוי, אוי, אוי. שבירת שידוך, אומנם לא מהצד שלנו, תמיד מעוררת תהיות וחקירות מביכות. חודש אחר כך החתן הדחוי הודיע, שהוא מקבל על עצמו לקרוא "פרק שירה" 40 יום ברציפות בכותל. סגולה טובה כמובן, אך לא על חשבון הסדרים. אם לא יועיל בוודאי לא יזיק. "חודש לאחר מכן בשעת לילה, מצלצל הטלפון בביתנו: "שלום מדברת גב' ברגמן יש לי הצעת שידוך לבנכם. מעוניינים לשמוע?". "בהחלט גב' ברגמן, אך אני חייבת להקדים ולומר לך שנשבר השידוך של בננו, אומנם לא מצידנו, אבל למען הגילוי הנאות אני מניחה את הדברים על השולחן". "כן אני יודעת גביש, יש לי כלה מתאימה". "היא לא תסכים להכיר חתן שבור שדוך". "אל תדאגי גב' גביש, גם אצל הכלה נשבר השידוך, ולא הם ששברו, ולכן כל אחד במקרה שלנו מגיע עם הגיבנת הקטנה הזו, ונקווה שיעלה יפה" כך ברגמן. "כך נמשכה לה השיחה הנעימה, והמנחמת יחסית. העברתי להם מספרי טלפון ופרטים, ושאלתי מי זו הנערה. "שמה רבקה רימון, בוגרת סמינר "מעמקים"... וכיום מורה מצליחה... קחי בבקשה מספרי טלפון לברר על המיועדת" השיבה השדכנית. רימון, רימון, רימון, השם צילצל לי בראש. "רימון זה לא שם של חרדית מבית, נכון גב' ברגמן?". "נכון גברת גביש, אבל דומני שגם גביש זה לא שם חרדי מבית, תקני אותי אם אני טועה". "נכון". והנה המעגל נסגר. הזוגות רימון את גביש נפגשים שוב. מן ההיכרות שבלובי המלון, עד לחופה וקידושין של צאצאיהם. רבקה עם בן גילה, מרדכי רימון. מזל טוב. כן, ביום הארבעים לקריאת "פרק שירה" נערכו הארוסין. הסגולה הוכיחה את עצמה. תודה להשם. התזמורת מנגנת, בני הישיבה רוקדים "כיצד מרקדין". "הייתי מאד רוצה להכיר את השדכנית גברת ברגמן" אמרה גביש לרימון. "יש לה זכויות רבות בהקמת הבית הזה. אך חוץ משיחה קצרה בטלפון, לא תהיתי עדיין על קנקנה. "היא בהחלט הפתיעה אותי עם ההצעה הזאת. ובכלל, מנין לה המידע המדויק והנקודתי, על שבירת השידוך של שני הצדדים..." תמהה רימון. שתי דקות אחר כך נכנסה פנימה השדכנית שושנה ברגמן. "וואווו אני לא מאמינה" השתאתה רימון. "אם אינני טועה זוהי שושי יפתח, טיפוס לא יוצלח" נדהמה גביש, "הזאת ברגמן?". "מזל טוב, מזל טוב" התחבקה עמן שושי, ובשניים שלושה משפטים סיכמה את מסכת חייה. "חזרתי בתשובה, נישאתי לחוזר בתשובה שהוא תלמיד חכם עצום, ובזכותו גם אני השכלתי והתקדמתי. המומחיות שלי לשדך בני זוג, דווקא עם גיבנת קטנה וכבר שידכתי עשרות זוגות שכאלה.... אגב, אחרי שנפרדנו בלובי בית המלון לפני 24 שנים, ליבי אמר לי, שבעתיד עוד ניפגש... למרות שאני לא אקדמאית. אגב, כששוחחתי עמכן בעניין השידוך העדפתי לא לזהות את עצמי. למה? כי אתן מכירות אותי לא בדיוק בזווית שמחמיאה לי, נכון?".

אחרי חצות כשהתפזרה החגיגה, צעדו האמהות המחותנות המאושרת גביש את רימון זו לצד זו עם מבט רציני בעינים ומילמלו "לא יאומן, הלא יוצלחית הזו, היא כל כך מוצלחת.