מאמרים וראיונות

פרשת שמות

"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה " (א,א).

איך ירדו מצרימה? עם מה ירדו? עם איזה נשק הם ירדו? עם השמות. השמות, זה היה הנשק שלהם. בזכות שלא שינו שמותם, שפתם, לבושם, הם נגאלו. השמות זה הכוח והנשק של עם ישראל. השם זה הנשמה, זה הפנימיות, זה היעוד, זה המהות של הבן אדם ( באור פני מלך).

עולם חסד יבנה

כשבא אברהם אבינו לעולם, ראה שהעולם מלא רשע, כל אחד רוצה רק לקחת מהשני, כל אחד רק דואג לעצמו, לא מכירים את ה', לא יודעים שיש ה' בעולם. היה לו לאברהם צער גדול מאד שהעולם לא זכו להכיר את האלוקים שהוא זכה להכיר, את בעל הבירה שהתגלה אליו ואמר לו אני בעל הבירה, הוא לא יכול היה לסבול שהעולם לא זכו להכיר אותו יתברך, הוא הבין שצריך לפתוח לאנשים את הלב. איך? עם חסד ואהבה. הוא האמין באמונה שלמה שהוא לא יותר טוב מהם ואם הוא מרגיש את ה', הרי גם הם יש להם משהו בפנים שיכול להרגיש את ה'. רק שזה נסתם. הוא לא הסכים שהאנשים רעים, הוא השכיל להבין שנסתם להם משהו בלב וצריך לגלות את זה עם הרבה הרבה אהבה וחסד.

אבות העולם נתברכו במידות טובות שעברו לבניהם אחריהם. אברהם נתברך במידת החסד שעברה לבניו שעם ישראל גומלי חסדים. יצחק נתברך במידת התפילה "ויצא יצחק לשוח בשדה" ועם ישראל משכימים ומעריבים לבתי כנסיות ובתי מדרשות. יעקב נתברך במידת התורה ועם ישראל אוהבי התורה ולומדיה.

ועם כל זאת, בברכה הראשונה בתפילת שמונה עשרה מזכירים את שלושת האבות וחותמים באברהם. "בך חותמין ולא בכולן". חותמים "במגן אברהם".

מידת החסד של אברהם עולה על הכל. הקב"ה אוהב מידה זו יותר מכל המידות.

כיצד נבחר משה מושיענו להיות מנהיג? פעם אחת ברח ממנו גדי, עזב את הצאן והתרחק, ורץ אחריו משה כברת דרך עד שהגיע למקור מים. ראה שעמד הגדי לשתות, הבין שהיה צמא וחיפש מים, ואמר: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני הצמא, עייף אתה". הרכיבו על כתפיו והיה מהלך. אמר לו הקב"ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך, אתה תנהג את צאני ישראל (שמות רבא). רק אחד כמוך ראוי לרעות את צאני ישראל.

["העולם הוא מלא חסד, מלא אהבה, ה' אוהב את כולם, את כל בני האדם בעולם, את כל האנושות הוא אוהב, והוא הוריד מן האור האלוקי שלו כדי לברוא כזה עולם. והעולם הוא כזה יפה, איזה נהרות, איזה אגמים, איזה פרחים, איזה ציפורים, איזה שלל גוונים, איזה כוכבים, איזה דברים עצומים שיש בבריאה. אי אפשר לתאר את יופיה ואת הדרה. ומה שיש לאדם בעצמו, המשפחה שהוא בונה, והילדים שלו והתכונות שה' נתן לו והאפשרויות והשכלים והכל הכל זה מתנת אלקים כזו שלא תתואר. זה חסד בלתי יתואר. ה' הוריד מאורו נתן אותו פה למטה ומהשפעת האור למטה נברא כל העולם. אנחנו חיים בחסד ה'. צריך לראות את זה. להתחבר לזה". ] (באור פני מלך חיים).

לתת. אחד הסודות היפים של החיים. לתת בלי לצפות לתמורה. להיות כמו הבורא, שהוא כל הזמן נותן ומשפיע. הרצון לתת לא נובע מהצורך של המקבל לקבל, אלא מן הרצון של הנותן לתת. חיים של נתינה וחסד הם חיים נפלאים, של קירבה עצומה אל ה'. עולם חסד יבנה. אין העולם מתקיים כי אם עם ידי עשיית חסד שבני אדם עושים זה עם זה. בזכות זה מחדש הקב"ה בכל יום בטובו מעשה בראשית.

אסור שיעבור יום בלי שעשית איזשהו חסד עם הזולת. יום שיהודי לא עושה בו איזה טובה ליהודי, לא נחשב ליום בחיים. (השלה הקדוש).

יהודי צריך להתפלל על חברו. זה עיקר גמילות חסדים. ולא רק כשחברו במצוקה, גם כשטוב ורווח לו, יבקש מהקב"ה שיוסיף לחבר כהנה וכהנה מברכותיו.

יהודי שיש לו יכולת ללמד תורה לאחרים, לא ימתין עד שהם יבואו ויבקשו ממנו ללמדם, אלא ירדוף הוא אחריהם כדי שיבואו אליו. אומרים חז"ל שיהודי שמקדיש מזמנו כדי ללמד אחרים, מן השמים מסייעים לו שלא ישכח דבר מכל מה שלמד, ותלמודו מתקיים בידו. הוא לא יפסיד כלום, הוא רק ירויח.

ועיקר החסד, לקרב אחרים לעבודת ה'. אדם צריך להתאמץ לעשות טובה לחברו ולקרבו לעול מלכות שמים. נכון, כשאדם נמצא במצוקה, פיזית או נפשית, צריך לחפש איך לעזור לו ולהיטיב עמו במובן הפשוט של גמילות חסדים. אך אין זה הפתרון האמיתי למצבו. התשובה האמיתית לצרות ולקשיים

שלנו בחיים היא רק האמונה והבטחון בבורא עולם ועם הרבה אהבה ובמתק שפתיים אפשר לקרב גם את השני.

כל החיים זה מסע של קירוב לבבות. כל הנסיעות שלנו זה רק בשביל לקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמים. "והעיקר שיהיה כוונתו בכל נסיעותיו וטלטוליו רק בשביל להתוועד עם בני אדם חדשים ולדבר עמהם מהתכלית האמיתי, ולעסוק בדברי תורה באהבה ושלום גדול, באופן שיכירו כולם את האמת לאמיתו וישובו אל השם באמת, כי רק בשביל זה מסבב השם יתברך את האדם שצריך לפעמים לכתת רגליו ולנסוע..." (ליקו"ה פקדון ה',יט).

יהודי צריך להמליץ טוב על כל אחד מישראל. לדבר בשבחו של השני. זה כמו פדיון שהוא עושה לו. אתה מראה לשני פנים שמחות, אתה מקבל אותו בהארת והסברת פנים, איזה חסד גדול אתה עושה אתו. "אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו כבושים בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום, אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם" (אבות דרבי נתן יג- יד).

מי שמרגיל את עצמו בזה, עליו נאמר "עושה צדקה בכל עת" כי הוא כל הזמן מאיר פנים לכולם.

ה' אוהב את כל הבריות שלו. אנחנו כולנו ילדים של ה' ואנחנו לא יכולים להתחיל עם הקב"ה ולהגיד לו תשמע, זה לא בשבילי, זה לא מתאים לי, תעזור לי כי אין לי כוח לראות את האנשים. בסדר, יש את הבחינה הזאת שאני צריך את הלבד, גם זו בחינה, אבל זה לא יכול להיות דבר קבוע.

הרצון הראשון של ה', שנאהב את החברים שלנו. אתה יודע שכל יהודי הוא חלק אלוק ממעל, תתחיל לאהוב אותו. לא הצלחת לאהוב אותו, תבקש, תתפלל, אנא ה' תעזור לי שאני אוהב כל יהודי, שאני תמיד אזכור שכולם הם ילדים שלך.

כשם שאתה אוהב את עצמך למרות חסרונותיך, כך תאהב את חברך למרות חסרונותיו. זה לא קל. צדיקים עובדים שנים רבות כדי להשיג את הנקודה הזאת. אם הקב"ה לא יכול לוותר על אף יהודי, אז איך אני יכול להרשות לעצמי לוותר על אישזהו יהודי?! איך אני יכול לא לסבול את השני אם הקב"ה דווקא כן סובל אותי, הוא הרי ילד שלו!

יהודי צריך ללכת עם אהבת ישראל עד הקצה. זה החסד הכי גדול שאתה יכול לעשות עם השני.

אדם מסתובב עם מצב רוח קודר ומישהו שפוגש אותו אומר לו איזה מילה טובה, משבח את הבן שלו, האדם הזה, שעד לפני רגע היה שבור ומדוכא, הופך להיות הכי מאושר בעולם. תאיר פנים לבני אדם העולם כולו יאיר פנים אליך.

עולם חסד יבנה. אנחנו חיים בחסד ה'. העולם הזה מלא חסד. כל מה שיש לנו בחיים זה הכל מתנת אלוקים כזו שלא תתואר. צריך ללמוד מה' יתברך. "והלכת בדרכיו". ה' דרכיו חסד, אף אנו נעשה חסד.

החסד של אברהם חורג מגבולות ההגיון. יושב לו קשיש בן תשעים ותשע שנה ביום השלישי למילתו בפתח האוהל כחום היום, ומצפה לאורחים, עד שהקב"ה בכבודו בא לבקרו. אדם אחר במצבו היה אומר ברוך ה', תודה לשם שאיש אינו זקוק לאירוח, וביום כזה אוכל לנוח מעט ולהתחזק. אך אברהם אבינו לא משלים עם המצב והולך בעצמו לחפש אורחים עד שהקב"ה שרואה בצערו שולח לו שלושה מלאכים. אברהם לא רואה מלאכים, הוא רואה אנשים פשוטים, עוברי אורח שנדמו לו כערביים, אך מי שהוא עמוד החסד לא מבחין בין אדם לאדם, והוא רץ להביא בן בקר כדי להכין לאורחיו סעודה גדולה. וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה וכך גילה אברהם אבינו את סגולתו של המקום שמצא שם את אדם וחוה שוכבים על מיטות וישנים, ונרות דולקים מעליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח ולפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר (פרקי דרבי אליעזר לו). בזכות החסד שרצה לעשות עם אורחיו גילה את פתח מערת המכפלה.

תעזור, תוותר, תרחם, הרי מתנהגים עם האדם מידה כנגד מידה ומי שהולך בדרך של רחמים כלפי כל אדם. מרחמים עליו מן השמים. וכשיש אוירה של רחמנות באויר, מרחמים עלינו מן השמים ומבטלים את הגזירות.

כמה אנשים מתחננים לרחמי שמים, שהילדים יהיו בסדר, שתהיה להם בריאות, שהקב"ה יתן להם פרנסה, רצים לצדיקים ומבקשים ברכות ועושים כל מיני פעולות לעורר רחמי שמים. והתורה הקדושה אומרת: בוא, תתחיל לרחם על הבריות, תתחיל לעשות חסדים וירחמו עליך מן השמים.

פעם אחת פגש הצדיק הירושלמי רבי זליג ברוורמן זצ"ל בנער קטן כשהוא בוכה ליד חצר תלמוד תורה "עץ החיים" אשר בחורבת רבי יהודה החסיד שבעיר העתיקה. בכיו של הנער נגע ללבו וניגש לברר את סיבת הבכי. נודע לו כי הילד שכח בבית את מנת האוכל שהכינה לו אמו והוא נשאר ללא מזון למשך היום. שאלו רבי זליג: "היכן גרים הוריך" והלה השיב: "בבתי נייטין". רבי זליג, המתמיד הגדול שכל רגע שווה היה אצלו יותר מזהב, הלך בזרירות בדרך הארוכה מהעיר העתיקה עד בתי נייטין, הגיע אל בית הנער והודיע לאמו כי הילד השאיר את האוכל בבית. האם הנדהמת ציידה את רבי זליג במנת האוכל, והוא הזדרז לשוב ולהעניק זאת לילד שהמתין לו בעיר העתיקה, וכל זאת מבלי שאיש ידע על כך. (איש חסיד היה).

כל שורש הברכה של אדם בעסקיו ובמדרגתו הרוחנית תלוי ממש באהבת ישראל שיש לו, ברחמים שיש לו על כל יהודי, גם על מי שפגע בו. יוסף הצדיק לא נקם ולא נטר וסלח ומחל לאחיו ונעשה שורש הברכה לישראל, משביר לכל הארץ.

חסד ... חסד... חסד... הגמרא מספרת שהיתה אש בכל העיר חוץ מהשכונה שהיה גר בה רב אשי, כולם חשבו שהשכונה ניצלה בזכותו, אך הגמרא אומרת שבאו בחלום לכל תושבי העיר ואמרו להם שהשכונה ניצלה בגלל אישה פשוטה, שהיתה מסיקה את התנור שלה כל היום, וכל מי שרצה לאפות לחם ועוגות, היה יכול לבוא ולאפות אצלה. אדם עושה כזה חסד אמיתי, מציל את כל השכונה שלו.

אברהם אבינו עמוד החסד. מלמד אותנו כמה מתיקות יש כשחיים חיים של נתינה וחסד, חיים של חיבור למקור החיים. אין שום דבר בעולם שמתקרב בטעמו לטעם הנפלא של הנתינה והחסד. כמה עונג וכמה נועם יש בנתינה. העונג שהאדם זוכה לו כאשר הוא נותן הוא גדול להכין ערוך מהעונג לקבל.

כמו בסיפור הבא:

מי מאותת ליחזקאל?

יחזקאל יומטוב היה סוחר מצליח של בגדי ילדים ונוער. מדובר ביהודי ירא שמים בתכלית, אשר מעבר לעשירותו הרבה, הוא עסוק עד למעלה מראשו בעיקר במצוות הכנסת כלה. בוקר אחד קם אדון יחזקאל יומטוב קצת מסוייט ומבוהל. "יחזקאל, אתה נראה לא טוב... קרה משהו?" שאלה העזר כנגדו שידעה והכירה כל תו בפניו, ומבלי לחשוב פעמיים הורתה לנהג שלו להוביל אותם לרופא המשפחה. למחרת בבוקר צלצל ד"ר קצין ואמר: "הכל תקין. לחץ דם תקין, סוכר תקין, דם תקין, טרומבוציטים תקין". יום יומיים אחר כך כבר שב החיוך לפניו של הסוחר הצדיק יחזקאל, אבל בערב שבת שוב הבחינה רעייתו, שהחיוך נעלם וגוון אפור משהו תפש את מקומו במצחו. "יתכן שמשהו מייסר אותו מפנים, בתוככי לבו" הרהרה "אני חייבת לתחקר אותו כי לבי לא שקט". בליל שישי התיישב יחזקאל על כיסאו בסלון ובהה באוויר. רעייתו סגרה את דלת הסלון, והניחה כוס קפה שחור ומהביל לפני בעלה עם כמה עוגיות קינמון שהוא אוהב. "יחזקאל, אני מבקשת ממך שתספר לי מה מטריד אותך". "הכל בסדר" ניסה להתחמק בעדינות. "אני מבקשת שתספר לי מה מעיק עליך" התעקשה אשתו. יחזקקאל יומטוב ברך, לגם מכוס הקפה, היטה מבטו לפינה גבוהה בירכתי הסלון והתחיל לדבר. "זו הפעם השלישית שהוא בא אלי בחלום, מביט לי עמוק בעיניים ואומר לי: 'יחזקאל, אני מחכה לך, בוא לבקר אותי, זה דחוף'. 'אם לא תבוא, אתה תגרום לי צער נורא, ואינני יודע לאן הצער הזה עלול להתגלגל, זה עלול להשפיע גם עליך לרעה'. 'אני עשיתי לך טובה, אז תעשה לי טובה בחזרה'.

"הוא נראה איש זקן, אולי כבן 80, אין לו זקן, אין לו כיפה, הוא חילוני, פניו מטושטשות. אני מרגיש בנימת קולו שהוא במצוקה. הוא רוצה שאבוא לבקרו, אבל אין לי מושג מה שמו, היכן הוא גר, מה טובה הוא עשה לי, וכיצד אגיע אליו. אינני יודע מה לעשות. למי לפנות".

חצי שעה אחר כך התיישבו בני הזוג מול אחד מגדולי הדור וסיפרו לו על החלום המוזר של יחזקאל, שגורם לו עוגמת נפש עצומה. "אין כל ספק שמדברים איתך מן השמים", אמר הרב. "חלום שחוזר על עצמו שלוש פעמים... יש בו ממש. ובכן יחזקאל עצום עיניך ונסה להיזכר מי עשה לך טובה בעלת משקל, טובה שהקפיצה אותך קדימה, שפתחה לך שערים". יחזקאל עצם עיניו והתחיל לשחזר את חייו. ילדותו באירן, העלייה ארצה מאירן לפני 22 שנה... "נזכרתי!!!" קפץ יחזקאל ממקומו. עברו כ20 שנה מאז...". זלמן קוחנובסקי היה סגן מנהל סניף בנק מרכזי לפני כ 20 שנה בתל אביב, כשנכנס למשרדו איש דתי כבן 40 עם מבט כבוי בעיניים. "תראה כבוד המנהל...,. "קבל תיקון, העיר קוחונובסקי ,אני רק הסגן". "אז ככה, אני עולה חדש מאירן, הגעתי לכאן לפני שנתיים מטופל בחמישה ילדים קטנים. שנתיים שאני מחפש עבודה אבל ללא הצלחה. תראה כבוד הסגן המנהל, אני מתבייש להגיד לך, אבל הגעתי לפת לחם...". "במה אני יכול לעזור לך?" שאל קוחונובסקי. "תראה כבודו, אני מבין טוב במסחר. יש לי חוש מצויין לעסקים, ואני חייב השקעה של 50,000 דולר לפחות לצורך שכירת חנות וקניית ביגוד". "יש לך ערב?" שאל הסגן. "יש לי ערב אחד כבודו, קוראים לו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא". קוחונובסקי חייך. הוא בעוונותיו, רחוק מן הערב הזה. אבל הפנים הזכות, מבט העיניים הטהור והנקי של הקליינט הדתי, כבשו את ליבו של קוחנובסקי. בסתר ליבו הוא האמין לכל מילה של האיש שממולו, אבל מה לעשות, על פי נתוני הבנק לא היה לו סיכוי. ,בסדר, אני מודה לך על סבלנותך כבודו. אני יוצא מכאן בלי הלוואה, לא נורא, כתוב כבר במגילת אסתר, שלפעמים רווח והצלה באים ממקום אחר. סליחה ויום טוב". קוחונובסקי ליווה אותו במבט עיניו יוצא לכוון המדרכה והבחין שהאיש מוציא ספר קטן מכיס חולצתו וקורא בו תוך מלמול שפתיים. לפתע הוא הרגיש שרגליו נושאות אותו לכוון תחנת האוטובוס... האוטובוס כבר הגיע והקליינט עלה. "הלו, יהודי!" קרא קוחונובסקי "רד רד. אני רוצה לדבר איתך!!!" הקליינט ירד מן האוטובוס, והשניים שוב ישבו זה מול זה. "תראה יהודי, אדון יחזקאל יומטוב, אני לא מכיר אותך אישית, אבל אתה עושה עלי רושם טוב" אמר סגן המנהל "אני עושה עכשיו עיסקה, ביני ובינך, אבל אתה שומר אותה בסוד עד שתקבל ממני איתות לגלות אותה. אני רושם לך צ'ק בשקלים בשויי 50,000 דולר, זה הכסף הנזיל שיש לי במניות, זו הלוואה מכל הלב. לך תעשה איתה עסקים, כשתצליח תבוא ותחזיר לי אותה". והשניים נפרדו בלחיצת יד אמיצה. "אחרי שנתיים החזרתי לקוחנובסקי את השקל האחרון" סיפר יחזקאל לרב "אבל מאז עברו 18 שנים, עברתי לבנק אחר והטרדות בעסקים השונים השכיחו ממני את האיש. לדעתי הוא כבר מזמן פנסיונר". סיים יחזקאל. "אדון יחזקאל חביבי" חייך אליו הרב "הזמן קצר והמלאכה מרובה. לך ואתר את קוחנובסקי. הוא שרוי במצוקה גדולה, ועל כתפיך מוטלת המשימה להושיעו. לאחר כמה טלפונים זריזים הם איתרו את משפחת קוחנובסקי. איש צעיר ענה לקונית מעבר לקו "אני נכדו של זלמן קוחנובסקי, הוא חולה במחלה אנושה כבר שלוש שנים. אם אתם רוצים לבקר אותו הוא מאושפז במחלקה פנימית באיכילוב. חדר 214 קומה שניה". השבת עוד מעט מתקרבת. יחזקאל עצר מונית וטס לבית החולים.

הוא פתח את הדלת ונכנס פנימה בצעדים מדודים, המראה היה קשה. זלמן הישיש היה מחובר למכשירי החייאה שדוף עד להחריד, ורידי ידיו בולטים, עיניו עצומות ושקועות בחוריהן... "זלמן , זלמן" לחש יחזקאל לאוזנו של הישיש. "זלמן היקר שלי, זה אני יחזקאל, הוא חזר על המשפט הזה כמה וכמה פעמים, ולאחר דקות ארוכות שנמשכו כנצח, פקח זלמן קוחנובסקי את עיניו וחיוך סדוק נמתח על פניו הכחושות. "אני נורא שמח שבאת יחזקאל, כל כך חיכיתי שתגיע". "אני יודע זלמן, אני יודע... הופעת לי בחלום שלוש פעמים". "יש לי בקשה קטנה ממך ידידי היקר. ישנן שתי מעטפות במגירה העליונה. אחת עבורך, ואחת עבור שני בני. כשיוודע לך שנפטרתי מן העולם פתח את המעטפה המיועדת לך וקרא אותה, ואת השניה תפתח ותקריא לבני לאחר כיסוי הקבר. טוב יחזקאל?" "בוודאי זלמן בוודאי". "תודה ידידי... עוד מעט שבת, סע הביתה. שבת שלום". "שבת שלום זלמן".

מיד במוצאי שבת הרים יחזקאל טלפון למשפחת קוחנובסקי ושמע את הנכד אומר "סבא נפטר בליל שבת... ההלוויה תצא ביום ראשון בשעה 2:00 מבית העלמין סגולה בפתח תקווה". נשימתו כמעט נעתקה. "הגעתי אליו ממש בשעות האחרונות של חייו". הוא ניגש לחליפת החול שלו, ושלף משם את המכתב המיועד עבורו.

"ידידי הנכבד והיקר מר יחזקאל יומטוב. חלפו להן שנים רבות מאז אותו יום מיוחד עבורי, בו נפגשנו במשרדי בבנק. הסתכלתי עליך יוצא ממשרדי, ונע לכוון תחנת האוטובוס מוציא כנראה ספר תהילים ומתפלל. חשבתי באותם שניות, זלמן זלמן, תראה יהודי דתי, שמאמין שיש לו אלוקים בשמים. מטופל בשישה ילדים, על סף הרעב, אבל כולו אמונה שרווח והצלה יגיעו ממקום אחר. אני איש שחי כמו חילוני, יחזקאל, אין לי תורה, אבל המצווה הקטנה שעשיתי עמך ליוותה אותי כל יום במשך 20 השנים האחרונות, ונתנה לי הרבה אושר ותקווה בימי המחלה האנושה שלי. בשארית כוחותי אני רוצה לבקש ממך שתעשה עמדי טובה תחת טובה. הנה אנוכי הולך למות ואין לי ספק שיש עולם הבא שיש דין ויש דיין, ואני פוחד שמא לא אבוא עם זכויות מספיקות... אבל בזכותך ידידי היקר, אני חש שיש לי תקווה כי הערב שלך הקדוש ברוך הוא הוא לא רק אבא שלך, הוא גם אבא שלי. ורציתי ידידי, שתהיה סניגור שלי בבית דין של מעלה, ותבקש עלי רחמים מאבא שלנו, אנא! יחזקאל אנא! הקרא את המכתב שלך לבני, וגם את המכתב המיועד להם אל מול הקבר. ז.ק."

ביום א', אחרי הקדיש המגומגם של שני בניו אל מול הגולל, ולאחר שהציג את עצמו החל להקריא את המכתב המיועד אליו. השקט היה מופתי והסקרנות הרקיעה שחקים. אחר כך פתח את המכתב המיועד לבנים של זלמן והקריא: "בני אהובי היקרים לי מאד. מזה 20 שנה מאז הכרתי את האיש הצדיק יחזקאל יומטוב מנקרת בי אמונה תמימה שיש אלוקים בשמים. האיש הזה העומד לפניכם ומקריא את המכתב, זרע בי זרע של אמונה, שיש אמון בבני אדם, שיש ישרות בעולם, שיש אלוקים בשמים. במשך 20 השנים האחרונות הייתי אולי חילוני במעשי, אך ליבי היה גדוש אמונה. עכשיו הגיע רגע האמת, נשימתי נוסעת למקום אחר, מקום שבו התורה והמצוות חשובים יותר מכל דבר גשמי. בני הטובים, הענקתי לכם הכל מתוך אהבת אמת. עכשיו, ברגע נורא זה, אני מתחנן לפניכם עשו לי טובה תחת טובה והעניקו לי, בהנחייתו של יחזקאל, את המזון הרוחני שאני כה זקוק לו בעולם האמת. כן, אני רוצה שתגידו עלי קדיש, אני מבקש שתלמידי חכמים ילמדו תורה בבתי המדרש לעילוי נשמתי, שיעשו מצוות בלי סוף בעבורי, מצוות שאני לא זכיתי לקיים. אוהב אותם ואת כל המשפחה, אבא". דמעות זלגו מעיני בני המשפחה על לחיים נרעשות... יחזקאל אף הוא ניגב את דמעותיו, והחזיר את המכתב למעטפה.. הוא הבחין שם בפתק מקופל. הוא פתח וגילה שם צ'ק ע"ס 200,000 ₪, (50,000 $) המוטב... "יחזקאל יומטוב". בפתק המצורף היה רשום: "יחזקאל, שמעתי עליך בעיקר במצוות הכנסת כלה, קח את ההלוואה שלך בחזרה, עכשיו היא תרומה ותמשיך לשמח כלות וחתנים כמיטב לבך הרחום,. הבנים חיבקו את יחזקאל בחום רב. "נעשה כל מה שאבא ביקש. מה שתאמר לנו – קדוש".

במשך כל ימי השבעה פקדו את בית האבלים של משפחת קוחנובסקי תלמידי חכמים אברכים ובני תורה, ונשאו דרשות ודברי חיזוק. בבוקרו של היום השביעי הגיע הסוחר יחזקאל יומטוב כדי להקימם מן השבעה, ולפקוד את קבר האב. "תודה לך יחזקאל" אמרו הבנים "אבא תרם לך בעין טובה לטובת הכנסת כלה, אנא קר את תרומתנו הצנועה ותעשה ממנה מצוות". הסכום היה כפול ממה שנתן אביהם. "אנחנו גם נקפיד להגיד קדיש"...

בדרך הביתה נשען הסוחר יומטוב על משענת הכסא במונית עצם את עיניו וחשב ממושכות. "לפעמים יהודי דתי, מסוגל בכמה מילים פשוטות של אמונה להנביט הרהור קטן של תשובה ביהודי שנראה רחוק, כמו זלמן למשל... לפעמים מצווה של חסד מן הלב, כמו שעשה זלמן שחי חיי חילוני, בכוחה להצילו מן הדין ולהביאו מתוקן בשערי גן עדן". (מתוך סידרת ספריו של הרב יעקב לוי)

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי לקיים את הדבור הזה שכל הנסיעות שלנו זה רק כדי לפגוש אנשים חדשים ולדבר איתם על התכלית, על עבודת ה', לדבר דיבורים של אמונה. כי אני בכלל לא חושב על זה כשאני נוסע. כי אני נרתע מלהתערב לאנשים אחרים בחיים שלהם וגם לא כל כך מאמין שזה יעזור. תעזור לי להאמין בכל ליבי שלכל אדם יש בתוך הלב נקודה של אמונה, של רצון להתקרב אליך אבא, רק שצריך להגיע אליה. תן לי אבא עזות דקדושה לפנות לבני אדם שאני פוגש ושניראה לי שיש סכוי שהם יקשיבו, שהם ירצו לשמוע. אפילו אם זה כרוך לפעמים בבזיונות. תעזור לי להאמין שלפעמים "האסימון נופל" אחרי הרבה זמן. והעיקר תן בליבי אהבה אמיתית לכל יהודי, לכל אדם כי נראה לי שזה מה שהכי יעזור לקרב את כולם אליך.

רבונו של עולם

זכה אותי לחיות חיים של נתינה וחסד. לחפש איך לעשות עוד חסד ועוד חסד לעוד אדם ועוד אדם. בעיקר כשאני עסוק בדברים שלי וצריך לעצור לרגע, לסגור ספרים ולהתעסק עם הבעיה של השני. שאני לא ארגיש לרגע שאני מפסיד משהו. שאני אזכור את השמחה ואת העונג שיש לי כשדברים מסתדרים והשני כל כך מאושר וכל כך מודה. יש הרבה רגעים בחיים שאני רוצה להיות לבד. בעיקר כשאני נוהג. רוצה שקט מאנשים, אין לי חשק לראות אף אחד, ולא לדבר עם אף אחד, ובטח לא לשמוע מישהו בתוך האוטו מדבר בטלפון הנייד שלו בקול רם כאילו הוא באוטו שלו. תעזור לי אבא דוקא ברגעים האלה להתגבר, להוריד קצת את הראש, ללמד כף זכות, לשמוח שיכולתי לעזור לעוד יהודי, לזכור שכל מה שיש לי, זה אתה נתת לי כדי שאני אוכל לעזור לשני, להתחלק עם השני.

רבונו של עולם

זכה אותי לזכור שכולם הם ילדים שלך. גם אלה שכל כך מעצבנים אותי עם הצעקות שלהם, גם זה שאני מתחשב בו ומוותר לו והוא לא רק שלא אומר תודה, הוא אפילו לא מסמן בסימן הכי קל שהוא ראה ומעריך את הדבר שעשיתי בשבילו, מתנהג כאילו כל העולם נברא בשבילו. גם זה שפתאום הפסיק להגיד לי שלום ואני עסוק בניחושים מה קרה, מה כבר עשיתי לו, מה הוא כבר ראה או שמע וככה יש עוד כל כך הרבה בני אדם שאני מסתכל עליהם בעיניים לא הכי טובות. תעזור לי לזכור שכולם ילדים שלך, כולם חלק אלוק ממעל, ושאני צריך ללמד כף זכות על כולם ולאהוב את כולם.