מאמרים וראיונות

(א) על ידי ראיית פני הצדיק זוכין לשמחה וזריזות.

(ב) צריך לעשות המצוות בשמחה גדולה כל כך, עד שלא ירצה בשום שכר עולם הבא בשבילה, אלא שיזמין לו הקדוש ברוך הוא מצוה אחרת בשכר מצוה זו, כי הוא נהנה מהמצוה בעצמה. ועל ידי זה יוכל לידע מה שנגזר על העולם, ואם הוא קודם גזר דין או לאחר גזר דין, ועל מי ומי נגזר הדין חס ושלום. ויודע איך להתפלל עבור העולם, כי לאחר גזר דין צריכין הצדיקים להלביש תפילתם בסיפורים. וכל זה זוכין על-ידי עשיית המצוות בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה, הנזכרת לעיל.

ג. לִזְכּוֹת לַשִּׂמְחָה הַזֹּאת הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכֹחוֹת וּבְיִרְאָה גְּדוֹלָה וּבְאַהֲבָה וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּתְפִלָּה (שָׁם ג)

ד. עַל־יְדֵי רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף נַעֲשֶׂה הַמְתָּקַת הַדִּינִים (י, א)

ה. צָרִיךְ לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל דִּקְדֻשָּׁה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הָעַזֵּי פָּנִים הַמּוֹנְעִים, וְעִקַּר הָעַזּוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בְּחִינַת (נְחֶמְיָה ט) כִּי חֶדְוַת ה' הוּא מָעֻזְּכֶם (כב, ט)

ו. לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה הוּא עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, וְהָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכָל פַּעַם לְהַשִּׂיג הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּכָל פַּעַם מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וְעַל־יְדֵי דֶּרֶךְ זֶה עִקַּר הַשִּׂמְחָה. וְעַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה עִקַּר הָעַזּוּת וְהַהִתְחַזְּקוּת לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם כְּלָלִיּוּת הַקְּדֻשָּׁה, שֶׁעִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה נִמְשָׁךְ עַל יָדָם (שָׁם)

ז. שִׂמְחָה הוּא בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין בְּחִינַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, וּלְהֵפֶךְ, עַצְבוּת הִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה, אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, מִיתָה. וְעִקַּר הַשִּׂמְחָה זוֹכִין כְּפִי תִּקּוּן הַבְּרִית, וּכְפִי הִתְקָרְבוּתוֹ לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם שִׂמְחַת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְעַל־יְדֵי זֶה מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזוֹכֶה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה', וּמֵאִיר עַל עַצְמוֹ אוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים (כג)

ח. עַל־יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה זוֹכִין לְתַכְלִית הַכֹּל, כִּי זוֹכִין לְהַשִּׂיג הָאוֹר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף, בִּבְחִינַת מָטֵּי וְלָא מָטֵּי, אַשְׁרֵי מִי שֶׁזּוֹכֶה שֶׁיִּרְדֹּף מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֵלּוּ וְכוּ' (כד)

ט. עַל־יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְוָה נִשְׁלָם הַקְּדֻשָּׁה וּמַעֲלֶה הַחִיּוּת וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּקְּלִפּוֹת, וְעַל כֵּן כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה, מַעֲלֶה הַשְּׁכִינָה מִבֵּין הַקְּלִפּוֹת (שָׁם)

י. צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מֵעַצְבוּת מְאֹד מְאֹד, כִּי הַקְּלִפּוֹת הֵם בְּחִינַת עַצְבוּת וְהֵם תֻּקְפָּא דְּדִינָא. וּכְשֶׁהָעַצְבוּת מִתְגַּבֶּרֶת, הִיא בְּחִינַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְעִקַּר בִּטּוּל הַקְּלִפּוֹת וַעֲלִיַּת הַקְּדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה כַּנַּ"ל (שָׁם)

יא. עַל־יְדֵי קְטֹרֶת מַעֲלִין מֵהַקְּלִפּוֹת חִיּוּתָם וְזוֹכִין לְשִׂמְחָה, עַל־כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר קְטֹרֶת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת הוּא עַל יְדֵי קְטֹרֶת וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל (שָׁם)

יב. רִקּוּדִין שֶׁל מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אוֹ בַּחֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ בִּשְׁאָרֵי סְעוּדַת מִצְוָה, וְשׁוֹתֶה בְּמִדָּה וְכַוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, לִזְכּוֹת לְשִׂמְחַת יִשְׂרָאֵל, לִשְׂמֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְכוּ', וְנִתְעוֹרֵר לְשִׂמְחָה עַל־יְדֵי זֶה עַד שֶׁנִּמְשָׁךְ הַשִּׂמְחָה לְתוֹךְ הָרַגְלִין, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, עַל־יְדֵי זֶה מְגָרֵשׁ הַחִיצוֹנִים הַנֶּאֱחָזִים בְּהָרַגְלִין, וּמַמְתִּיק וּמְבַטֵּל כָּל הַדִּינִים, וְזוֹכֶה לְקַבֵּל כָּל הַבְּרָכוֹת. וְהַהִתְלַהֲבוּת הַזֹּאת שֶׁל הַרִקּוּדִין הִיא אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'. אֲבָל מִי שֶׁמְּרַקֵּד בְּהִתְלַהֲבוּת הַיֵּצֶר הִיא בְּחִינַת אֵשׁ זָרָה, וְהַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה הוּא בְּחִינַת יַיִן הַמְשַׁכֵּר שֶׁמִּשָּׁם אֲחִיזַת הַחִיצוֹנִים חַס וְשָׁלוֹם. נִמְצָא, רִקּוּדִין דִּקְדֻשָּׁה מַמְתִּיקִין הַדִּינִים כְּמוֹ פִּדְיוֹן (מא)

יג. כָּל הַתַּאֲווֹת בָּאִים מִכֹּחַ הַמְדַמֶּה, כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא עַל־יְדֵי עַצְבוּת שֶׁהוּא רוּחַ נְכֵאָה, רוּחַ רָעָה, וְעַל־יְדֵי זֶה הִתְגַּבְּרוּת הַשִּׁכְחָה, שֶׁשּׁוֹכֵחַ תַּכְלִיתוֹ וְאֵינוֹ זוֹכֵר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, כָּרָאוּי לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם בִּכְלָל וּבִפְרָט [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּזִכָּרוֹן בְּאוֹת ד]. וְעַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר הַכְנָעַת הַמְדַמֶּה, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִזְכֹּר בְּעָלְמָא דְּאָתֵי בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל (נד, ה)

יד. שְׁמִיעַת קוֹל נִגּוּן עַל כְּלִי זֶמֶר מִמְּנַגֵּן כָּשֵׁר לְשֵׁם שָׁמַיִם הוּא סְגֻלָּה גְּדוֹלָה לְשִׂמְחָה, וּלְהַכְנִיעַ וּלְבָרֵר הַמְדַמֶּה. וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְזִכָּרוֹן לְאַדְבָּקָא מַחְשְׁבוֹתָיו בְּעָלְמָא דְּאָתֵי, וּלְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַמֵּז לוֹ בְּכָל יוֹם לְהִתְקָרֵב אֵלָיו. גַּם עַל־יְדֵי נִגּוּן וְשִׂמְחָה הַנַּ"ל יְכוֹלִין לְהַשִּׂיג בְּחִינַת רוּחַ נְבוּאָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (שָׁם ו)

טו. עַל־יְדֵי נִגּוּן וְשִׂמְחָה יְכוֹלִין לִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ כַּמַּיִם נֹכַח פְּנֵי ה'. עַל־כֵּן עַל יְדֵי שֶׁשְּׂמֵחִים בְּכָל הַיּוֹם יְכוֹלִין לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי (שָׁם ו ד"ה אזכרה)

טז. עַל־יְדֵי שִׂמְחָה זוֹכִין לְחִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא. כִּי שִׂמְחָה הוּא כְּלִי לִשְׁאֹב וּלְהַמְשִׁיךְ וּלְקַבֵּל עַל יָדָהּ חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא (סה)

יז. עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לְבַטֵּל הַכַּעַס וְהָעַצְבוּת [עַיֵּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל י"ד] (קנה)

יח. כְּשֶׁאָדָם שׁוֹפֵט וְדָן אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, עַל־יְדֵי זֶה מְבַטֵּל הַדִּינִים שֶׁעָלָיו לְמַעְלָה וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי קָשֶׁה לְרַקֵּד (קסט)

יט. עִקַּר פְּגַם הַבְּרִית הִיא עַל־יְדֵי עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, עִקַּר שְׁמִירַת הַבְּרִית הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה כִּי עַל־יְדֵי שִׂמְחָה זוֹכִין, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ יַעֲזֹר לוֹ לִשְׁמֹר אֶת הַבְּרִית קֹדֶשׁ (שָׁם)

כ. עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכִיָּה הוּא כְּשֶׁהַבְּכִיָּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְגִילָה. וַאֲפִלּוּ הַחֲרָטָה טוֹב מְאֹד שֶׁתִּהְיֶה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מִתְחָרֵט וּמִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד עַל שֶׁמָּרַד נֶגְדּוֹ. עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לוֹ בְּכִיָּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה (קעה)

כא. צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא, כִּי צְרִיכִין דַּוְקָא וִדּוּי דְּבָרִים, לְהִתְוַדּוֹת בְּדִבּוּרִים דַּוְקָא בְּכָל פַּעַם, עַל כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בִּפְרָטִיּוּת. אֲבָל יֵשׁ לָזֶה מְנִיעוֹת רַבּוֹת. וְעַל־יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה כְּגוֹן חֲתֻנָּה שֶׁל מִצְוָה אוֹ שְׁאָר מִצְוָה בְּשִׂמְחָה, כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁיְּרַקֵּד הַרְבֵּה מֵחֲמַת שִׂמְחָה, עַל־יְדֵי זֶה יוּכַל לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי דְּבָרִים, וְעַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן פְּגַם חֲטָאָיו (קעח)

כב. עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית זוֹכִין לְשִׂמְחָה, וּכְפִי יְמֵי הַתַּעֲנִית כֵּן זוֹכֶה לְשִׂמְחָה (שם)

כג. צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד מֵעַצְבוּת וְעַצְלוּת כִּי עִקַּר נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ הִיא עַצְבוּת וְעַצְלוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן (קפט)

כד. עַל־יְדֵי שִׂמְחָה נוֹתְנִין חִזּוּק לְהַמַּלְאָכִים הַמְקַבְּלִין אֶת שֶׁפַע הַמַּאֲכָלִים, וּמַכְנִיעִין אֶת הַשֵּׁדִים, שֶׁלֹּא יִינְקוּ מֵהַשֶּׁפַע בְּיוֹתֵר מֵהָרָאוּי לָהֶם, וְעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מִטֻּמְאַת הַמִּקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁבָּא לִפְעָמִים עַל־יְדֵי הַמַּאֲכָלִים כְּשֶׁאֵין חִזּוּק בְּהַמַּלְאָכִים. כִּי עִקַּר חִזּוּק הַמַּלְאָכִים הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה (ח"ב ה, ט י)

כה. עַל־יְדֵי שֶׁמַּזִּיעִין בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה עַל־יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה (ו)

כו. עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחֹרָה הִיא בְּחִינַת עַפְרוּרִיּוּת שֶׁנּוֹפֵל עַל לֵב אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵין יָכוֹל לִבְעֹר וּלְהִתְלַהֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמַנְהִיגֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים הֵם מְנַשְּׁבִין בְּרוּחָם הַקָּדוֹשׁ וּמְנַפְּחִים הַעַפְרוּרִיּוּת שֶׁהִיא הַמָּרָה שְׁחֹרָה מִלֵּב יִשְׂרָאֵל, וְעַל יְדֵי זֶה הֵם מַלְהִיבִים לְבָבוֹת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (ט)

כז. עַל־יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת, הַמֹּחַ וְהַדַּעַת בְּגָלוּת וְקָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ לָשׁוּב אֶל ה', וּמֵחֲמַת זֶה הוּא רָחוֹק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי עִקַּר מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מֵחֲמַת שֶׁאֵינָם מְיַשְּׁבִין עַצְמָן הֵיטֵב, מָה הַתַּכְלִית מִכָּל הָעוֹלָם. אֲבָל עַל־יְדֵי שִׂמְחָה, הַמֹּחַ מְיֻשָּׁב וִיכוֹלִין לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב, כִּי שִׂמְחָה הִיא עוֹלָם הַחֵרוּת. וְעַל־כֵּן כְּשֶׁמְּקַשֵּׁר שִׂמְחָה לְדַעְתּוֹ, אֲזַי דַּעְתּוֹ בְּחֵרוּת וְאֵינוֹ בְּגָלוּת, וְיוּכַל לְהַנְהִיג הַמֹּחַ וְהַדַּעַת כִּרְצוֹנוֹ, לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ הֵיטֵב מָה הַתַּכְלִית מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל־יְדֵי זֶה יָשׁוּב אֶל ה' (יוד)

כח. תֵּכֶף כְּשֶׁהָאָדָם רוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וּלְהַתְחִיל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי תֵּכֶף הִיא עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא הַמָּרָה שְׁחוֹרָה וְהָעַצְבוּת (מח)

(כט) וצריך לחזק את עצמו, שיבוא לשמחה בכל מה דאפשר:

ולהשתדל לבקש למצוא בעצמו איזה נקודות טובות כדי לבוא לשמחה, כמבואר על פסוק: אזמרה לאלקיי בעודי (ועיין בהתחזקות אות כו).

ועל כל פנים יש לו לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, שלא עשהו גוי. וזאת השמחה היא בוודאי שמחה נפלאה בלי שיעור, ואין בה שום בלבול, מאחר שהיא מעשה השם יתברך בעצמו (ועיין במקום אחר מזה). ויהיה רגיל לומר בפיו ובליבו בשמחה גדולה: ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו', ובזה יוכל לשמוח כל ימיו בכל מה שיעבור עליו.

גם כמה פעמים צריכין לשמח את עצמו על-ידי מילי דשטותא מילי דבדיחותא. ומריבוי צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על כן על פי רוב אין יכולין לשמח את עצמו כי אם על-ידי מלי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה. גם למעלה נעשה מזה ייחוד גדול על-ידי בדיחא דעתה, דהיינו שמחה.

מידת השמחה

מידת העצבות

(ל) מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, וצריך להתגבר מאד בכל הכוחות להרחיק העצבות והמרה שחורה ולהיות אך שמח תמיד, והוא רפואה לכל מיני חולאת, כי כל מיני חולאת באין מעצבות ומרה שחורה, וצריך לשמח את עצמו בכל מיני עצות, ועל פי רוב על-ידי מלי דשטותא דייקא כנ"ל.

לא. צְרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לַהֲפֹךְ כָּל הָעַצְבוּת וְהַדְּאָגוֹת לְשִׂמְחָה. וְדַעַת לְנָבוֹן נָקֵל לִמְצֹא בְּכָל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין וְהַדְּאָגוֹת אֵיזֶה הַרְחָבָה שֶׁעַל־יְדֵי זֶה יָכוֹל לַהֲפֹךְ כָּל הַמָּרָה שְׁחֹרָה לְשִׂמְחָה [וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה, כִּי אֵין כָּאן מְקוֹמוֹ לְהַאֲרִיךְ]. וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַשִּׂמְחָה, כְּשֶׁמִּתְגַּבְּרִין עַל הַמָּרָה שְׁחֹרָה וְהָעַצְבוּת וְחוֹטְפִין אוֹתָם לְתוֹךְ הַשִּׂמְחָה בְּעַל כָּרְחָם, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּהַפְּכִין אוֹתָם לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל (כג)

לב. כְּשֶׁאָדָם שָׂמֵחַ כָּל הַיּוֹם, בְּנָקֵל לוֹ יוֹתֵר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֵיזֶה שָׁעָה לֵב נִשְׁבָּר לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ הֵיטֵב וְלִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם נֹכַח פְּנֵי ה', וְכֵן לְהֵפֶךְ, אַחַר לֵב נִשְׁבָּר בָּא שִׂמְחָה. וְזֶה סִימָן אִם הָיָה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר כְּשֶׁבָּא אַחַר כָּךְ לְשִׂמְחָה (שהר"ן כ. מה)

(לג) צריך לכון מחשבתו להסתכל תמיד על השרש הכל ששם הוא שרש כל הטובות והשמחות יחד, ואז יוכל לשמח בשמחה גדולה מאד מאד, כי כשמסתכל על שרש הכל שהוא כלו טוב אז נכללין כל הטובות וכל השמחות יחד ומאירין באור גדול מאד (ח"ב, לד)

לד. כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, הוּא מַעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד וּמַעֲלֶה וּמְתַקֵּן בָּזֶה אֶת הַדִּבּוּרִים רָעִים, גַּם הוּא נִתְעַלֶּה בְּמָמוֹן וְכָל תּוֹמְכֵי אוֹרַיְתָא נִתְעַלִּים, גַּם זוֹכֶה לְבָנִים, גַּם מַעֲלֶה וּמְתַקֵּן אֶת הָאֱמוּנָה, גַּם כָּל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת נִתְעַלִּים עַל־יְדֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה וּמִצְוָה (פא)

לה. לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר מִשְּׁאָר כָּל הָעֲבוֹדוֹת, עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַכֹּחוֹת וּבְכָל מִינֵי עֵצוֹת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וּכְבָר מְבֹאָר, שֶׁעַל פִּי רֹב אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כִּי אִם עַל־יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא, [כַּנַּ"ל בְּאוֹת כ"ט] (שהר"ן כ)

לו. וּבְיוֹתֵר צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שִׂמְחָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּשִׂמְחָה. וְכֵן בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת כַּנַּ"ל, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. אַךְ גַּם בִּימֵי הַחֹל בְּכָל הַיּוֹם מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד כַּנַּ"ל (שָׁם קנה. רצט)

לז. עַל־יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת אֵין יוֹדְעִין מִשְּׁמוֹ (מג)

(לח) על ידי שאדם שמח, על ידי זה הוא יכול להחיות אדם אחר שהוא דבר גדול מאד לשמח לבב בני ישראל, כי רב בני אדם מלאים יסורים ודאגות וצרות משנות ואי אפשר להם לספר מה שבלבם, וכשבא אדם עפם פנים שוחקות יכול להחיות אותם ממש והוא דבר גדול מאד. כי כשזוכה לשמח איזה אדם הוא מחיה ומקים נפש מישראל ממש (שָׁם)

לט. עַל־יְדֵי שִׂמְחָה נִצּוֹלִין מִמִּיתַת בָּנִים חַס וְשָׁלוֹם (שָׁם לד)