פרשת השבוע
אומר רבינו (ליקוטי מוהר"ן קמא כב, יא) כי "הירידה היא תכלית העליה" - ללמדך שדווקא במקומות הצרים - בירידה - יש גילוי עצום ויש חיות. "ויחי יעקב בארץ מצרים", כי הירידה והסתימה היא דמיון.
אומר מורנו רבי נתן: "ויגש אליו יהודה" - זה כלל ישראל, הנקראים 'יהודים' על שם יהודה - שהם נגשים אל צדיק האמת ושבים בתשובה על מכירתו, שהיא פגם אמונת חכמים. (ליקוטי הלכות, תענית ד, ח)
אף על פי שתוכחה הוא דבר גדול, ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חברו, כשרואה בו שאינו מתנהג כשורה, כמו שכתוב (ויקרא יט): הוכח תוכיח את עמיתך, אף על פי כן, לאו כל אדם ראוי להוכיח, כמו שאמר רבי עקיבא (ערכין טז ע"ב): תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח; ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשיו.
כי זה עיקר הניסיון של האדם - שרואה כל מיני מחלוקת וליצנות על צדיק האמת, ומתגבר ולא נותן לה להחליש דעתו, ח"ו, מלהתקרב אל הקדושה; ואדרבא, עושה כל שביכולתו להגיע אל המקום אליו נכסף, ומתגבר כארי כנגד כל הדיבורים הרעים, אחר שמבין באמונה כי הכל לטובתו הנצחית, שתהיה התקרבותו באמת, כמו שאמר רבינו: כִּי אָז, מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלָיו - הוּא בֶּאֱמֶת, וַאֲזַי יָכוֹל לְגַיֵּר גֵּרִים, לֹא מִשּׁוּם שָׁלוֹם וָנַחַת, כַּנַּ"ל.
מי ששומר על קדושתו ושמח במצוות - בסופו של דבר, תעיד עליו התורה בעצמה שהוא באמת שייך לצדיקי אמת הדבוקים בו יתברך, כמו שכתוב: "ויבא יעקב שלם" - שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו (כדברי רש"י).
יעקב אבינו - איש תם, יושב אוהלים (בראשית כה, כז), יוצא מבאר שבע - מקום בו היה עסוק כולו בלימוד תורה (וכמו שביארו חז"ל 'יושב אוהלים' - יושב באוהלה של תורה), לחרן - חרון אפו של עולם.
אתה רוצה להתקרב לקב"ה. אתה חוזר בתשובה. יש לך מחשבות טובות ורצונות טובים לגלות את הקב"ה בעולם, ופתאום... תקלה. עולות מחשבות רעות מהעבר, רצונות בלתי מוסברים - "עשו מפרכס לצאת".
דע כי לכל דבר יש תכלית, ולתכלית יש עוד תכלית אחר, גבוה מעל גבוה. למשל, תכלית בנין הבית - כדי שיהא לאדם מקום לנוח; ותכלית המנוחה - כדי שיוכל בכח הזה לעבוד את ה'; ותכלית העבודה - וכו'.
שרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה; וצריך להיות לו שני בקיאות, היינו בקיא ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב: 'זכאה מאן דעייל ונפיק' (זהר ויקהל ריג: האזינו רצב); וזה בחינת (תהילים קלט): "אם אסק שמים - שם אתה" - בחינת עייל, בחינת בקי ברצוא; "ואציעה שאול - הנך" - בחינת נפיק, בחינת בקי בשוב (עיין שם).
שבת הסמוכה לניסן קוראים את פרשת החודש – "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה".מכריזים על חודש ניסן מפני חשיבותו, וגם מודיעים בזה שחג הפסח קרב ובא...
הפרה האדומה היא כזה סוד גדול. היא מטהרת את האדם, היא מצילה אותו מהטומאות הכי גדולות שיש בעולם וכל מעשיה בחוץ, יש איזה הר ששם עושים את כל מעשי הפרה האדומה, בכלל לא בתוך המשכן...
שבת שקלים. כל אחד נותן מחצית השקל. לא יותר ולא פחות. גם אם הוא עני וגם אם הוא עשיר. מחצית השקל רומז שכל אחד מאתנו הוא חצי! השלמות שלי תלויה באהבתי והתחברותי עם שאר אחי היהודים. בלי זה אני חסר...
מגיע אדם מהנקודה הכי מרוחקת של העולם הרוחני, כומר לכל סוג של עבודה זרה, ומתקבל בכזה כבוד, בכזו לבביות, ויש לו גם הצעות, והן מתקבלות תיכף ומיד, ואם זה לא מספיק, אז הפרשה כולה נקראת על שמו...
"כשבא הקיץ, כל העשבים וכל הצמחים כולם מתעוררים לחיים ואז טוב ויפה מאד כשיוצאים לשוח בשדה. שיחה, זו תפילה ותחינה ותשוקה וגעגועים להשם יתברך...
היות יהודי זה להאבק על החיבור עם ה' בתוך החושך, בתוך השיגרה, בתוך כל הדברים שלא מסתדרים לנו, מנסים למרות הכל להתרומם קצת, להרגיש משהו, להתחבר. לא מרגישים כלום. ובכל זאת ממשיכים וממשיכים ועושים את העבודה
קב"ה ברא עולם כדי שהכבוד שלו יתגלה פה למטה, שבתוך עולם של אנשים שיש להם בחירה, והם יכולים כל רגע להתבלבל, ויכולים כל רגע לשכוח מהתכלית של הבריאה, וכל הזמן להתעסק עם הרצונות שלהם והתאוות שלהם
וכי לא חי אלא שבע עשרה שנה בלבד? אלא, שהיו שנים אלו שנים שראה בהן חיים, אבל עד השנים האלה מהו אומר?
"על ידי הסתכלות על נר חנוכה זוכה אדם לתקן את כל מה שפגם בימי חייו בהסתכלויות רעות" (המגיד הקדוש מקוז'ניץ").
בארץ מגורי אביו – שהיה מגייר גרים, מקרב הנפשות הרחוקות. כי עיקר החוכמה אותה הוריש יעקב לבנו יוסף, הוא להכניס השגות אלוקות בעולם, להודיע לבני אדם גבורותיו. "אלה תולדות יעקב יוסף", היינו שיוסף הלך בדרך אביו והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב הנפשות הרחוקות" (ליקו"ה השכמת הבוקר ד, טז).
למה שלח יעקב אצלו שלוחים? אלא כך אמר: אשלח לו שלוחים אולי יחזור בתשובה. ציווה להם לספר מהצלחתו ויראה עשיו כי גם בארץ נוכריה בבית לבן הרמאי ברכו ה', אז ישים לבו כי ה' עמו וישוב בתשובה (מדרש רבה).
כל יום קוראים אנו את הפסוק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". משמעותה של קריאה זו, היא שעלינו לדעת שה' הוא הראשון לכל, דהיינו 'אחד' מלשון 'מספר אחד', דהיינו שכל דבר אחר בעולם הוא להיות אצלנו 'מספר אחד
יעקב מול עשו. יצחק מול ישמאעל. אברהם מול בני דורו. נח מול בני דורו. אדם מול הנחש. מלחמה בין רוחניות לגשמיות, בין פנימיות לחיצוניות, בין הקדושה לטומאה.
אומר רש"י הקדוש שכל שנותיה היו שווין לטובה. שנים טובות. הכיצד? שרה אמנו לא שכחה לרגע את ה'. לא שכחה לרגע שהכל ה' עושה ושהכל לטובה.
מאה ועשרים שנה בונה נוח תיבה וליצני הדור מלגלגים. בשפלות וענוה הוא ממשיך בשלו, מתעלם מכל המלעיגים והמתלוצצים, עושה את רצון קונו. וכל זה למה?
אדם נופל, יתחיל מהתחלה. לא יתייאש, כי אם אדם מתייאש הוא מוותר על הכל ח"ו.תחזיק ברצון, לפחות במשהו, תעשה תשובה, בשמים אוהבים את העבודה הזו, הנפילה וההתחלה מחדש.
כשאדם דן את עצמו, כשהוא נותן לעצמו דין וחשבון על מעשיו והתנהגותו, כשהוא עושה עבודה פנימית כדי להבין מה מסתתר מאחורי הכעס, או הקנאה, או העצבות והדכאון, כשככה הוא מתבונן על החיים שלו, הוא משתנה...
המיצרים הכי קשים זה השגרה. עושים בלי התלהבות בלי התרגשות, בלי באמת להרגיש את ה'.הדבר שהכי כואב ליהודי, זה הריחוק שלו מה'. ריחוק ממקור החיים.
מוכרחים לחזור לחיות עם בורא עולם. העצה היחידה לעבור את החיים בשלום זה לחיות עם בורא עולם. הפרשה הזאת מדברת על קורבנות. ומה עיקר כוונת הקורבנות?
"פקודי" לשון פקדון, וזה "אלה פקודי המשכן", כלומר כוחות המשכן נפקדו לדורות עולם, שגם עתה, בזמן החורבן, נוכל לעשות משכן ומקדש לה'
מה התפקיד שלי בעולם? האם יש בי יחוד כלשהו? כיצד אדע מהי השליחות האישית שלכבודה נבראתי?
למה דווקא פרשה זאת נאמרה בהקהל? בהתקהלות? זה כנגד זה. בפרשה הקודמת מצאנו התקהלות לא טובה, "ויקהל העם על אהרון" שנאמר בחטא הידוע, חטא העגל. והתיקון הוא התקהלות לשם שמים, התקהלות לשם מצוה..
השלמות של האדם זה רק עם הקב"ה. אדם לא יכול להיות שלם עם עצמו. אם הוא שלם עם עצמו אז הוא אגו. השלמות שלו, כשהוא דבוק בה'. ככה הוא נשלם...
תצווה לשון צוותא, חבור. אתה משה רבנו, תצווה, תחבר את בני ישראל אל נשמותיהם. תחבר אותם אלי...
פרשת "משפטים", כשמה כן היא, הינה פרשה העמוסה בחוקים ומשפטים שונים העוסקים ברובם המכריע בניסיון להסדרת היחסים התקינים בין בני האדם והדרכה כיצד לבנות חברה צודקת ומתחשבת
זאת גדולתה של התורה. שהיא מעלה אותנו מעלה מעלה, לכל יהודי יש הרי תקופות של התעלות, והיא נמצאת אתנו גם כשאנחנו למטה למטה, בתחתית ההר...
פלא פלאים. משה שקיבל את התורה מפי הגבורה, ויתרו שבא ממקום כל כך רחוק וטמא, נקראים איש ורעהו. האיש זה משה, שנאמר "והאיש משה ענו מאד" ורעהו זה יתרו. כאילו הם שווים...
שיר נולד מתוך קושי. מתוך דחק. מתוך חושך ובלבול. אנחנו עוברים כאלה מסלולים קשים בחיים, פתאום מגיעים למקום ששם לא רואים בכלל את ה', לא רואים כלום, לא מרגישים כלום, הכל חשוך, הכל סתום, אבל דווקא שם נולד ניגון...
מדוע היה צורך בעשר מכות ובכל התהליך הארוך הזה? שכן אם הקב"ה רצה לשחרר את בני ישראל הוא היה יכול להסתפק במכה אחת גדולה ש"תעשה את העבודה"...
בזכות מה זכו האבות הקדושים שהקב"ה נגלה אליהם? בזכות הבטול וההכנעה שלהם. שקיבלו בהכנעה כל מה שעבר עליהם, גם אם זה היה ההיפך ממה שהובטח להם...
הלימוד על תקופת העבדות במצרים והדרך להשתחרר מעבדות זו הוא השורש לאמונה היהודית ובכוחו לחשוף עולם פנימי, עשיר ומגוון של כלים שיכולים לשמש אותנו כאן ועכשיו...
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה " (א,א).איך ירדו מצרימה? עם מה ירדו? עם איזה נשק הם ירדו? עם השמות. השמות, זה היה הנשק שלהם. בזכות שלא שינו שמותם, שפתם, לבושם, הם נגאלו.
יהודה מלשון הודאה. "ועל כן כל ישראל נקראים יהודים, על שום שמודים להשם יתברך על כל דבר קטן וגדול, שיודעים שהכל ממנו יתברך.
כל מקרה שקורה לאדם הלא הוא בהשגחת השם שהוא הטוב והמטיב בלי גבול ובלי תכלית. כמה צריך לשנן את המשפט הזה ולהחדירו למוח וללב
בפרשת "וישב" אנחנו מתחילים לקרוא את סיפורי תלאות יוסף, אשר בקלות היו יכולים לשמש כתסריט לסרט אקשן מותח ולמלודרה קורעת לב..
מהו הסוד של יוסף הצדיק שהתורה מאריכה ומדברת בו במשך חמש פרשות תמימות?! מה הסוד של מי שזכה למלוך במצרים 80 שנה שלטון ללא עוררין שזה דבר שאין לו תקדים?!
פרשת השבוע שלנו עוסקת ברובה במפגש הפיוס בין יעקב אבינו לבין עשיו לאחר שיעקב נאלץ לגלות מארץ ישראל לשנים רבות מחמת כעסו של אחיו...
יעקב אבינו עבר הכל, מה לא עבר עליו מהרגע שהוא נאלץ לברוח מבית אבא, דרך כל השנים שנאלץ לבלות במחיצתו של גדול הנוכלים והרמאים, לבן, ועד המפגש הכל כך מאיים שפותח את הפרשה...
יעקב ועשיו מסמלים את הפנימיות והחיצוניות. שתי דרכים שגורמות לא אחת להתנגשות בחיינו. "ויתרוצצו הבנים בקירבה", רמז ברור להתמודדות בין יעקב ועשיו בתוככי נפשו של כל אחד מאתנו...
עֲמִידָה בְּנִסְּיוֹנוֹת זו תמצית העבודה של כל יהודי. זאת ההצלחה שלו.רק ככה זוכים לעלות במעלות רוחניות ולהתקרב אל ה'.
בפרשת "חיי שרה" נגלית לעינינו במלוא הדרה דמותה של רבקה אימנו, אשתו המיועדת של יצחק, כנערה גומלת חסדים הראויה לבוא אל בית אברהם...
100 שנים חיכה אברהם אבינו להולדת בנו האהוב יצחק. ואז בבוקר אחד בהיר נחתה הפקודה: "קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה"...
אור חדש הפציע בעולם. אברהם אבינו, אבי האומה והיהודי הראשון, מתחיל להתגלות לנו במלוא גדולתו בפרשת "לך לך"...
לך לך זה לך אליך, אל עצמך, אל הנשמה שלך. תרגיש מה היא רוצה, מה היא צריכה, מה היא מרגישה...
נח זכה לתפקיד שלא זכה לו אפילו אדם הראשון, ואת העובדה שאנו חיים, קיימים וזוכים ליהנות מעולמו של הקב"ה, אנו חבים לאותו צדיק...
נוח היה צדיק דווקא בדורותיו, שהיו אנשי רשע, אבל בדורות אחרים לא היה נחשב לצדיק. ולמה? "כי את האלוקים התהלך נוח" – הוא היה מתהלך רק עם האלוקים לבדו, אבל לא היה מתהלך עם הבריות לקרבם"
פרשת בראשית נפתחת, כאמור, בתיאור נפלא ואופטימי על בריאת העולם והאדם. האדם נברא בצלם אלוקים כנזר הבריאה, הוא הושם בגן עדן ונאמר לו כי הוא יכול לשלוט על כל שנברא, אולם....
רבונו של עולם תעזור לי לראות את האמת. שהעונג הגדול ביותר בעולם זה להרגיש את הנועם שלך, את האור הנפלא שלך....
הפרשה הנוכחית היא תמיד הפרשה האחרונה בשנה והיא מאפשרת לנו את ההזדמנות הכמעט אחרונה לבדק בית, "שיפור עמדות" והכנה למעמד המשפט הגדול שכל אחד עובר, על פי האמונה היהודית, בראש השנה.
העולם הזה נברא רק בשביל דבר אחד, שכל רגע ורגע נזכור את ה' ונזכיר את ה'. אדם, כל מה שעובר עליו כל היום זה רק כדי שהוא יגיד ברוך ה', בעזרת ה', אם ירצה ה'. הקב"ה ברא את העולם כדי שנדע ממנו, כדי שנכיר אותו...
בפרשה הנוכחית משה רבנו ממשיך ומורה לעם ישראל, רגע לפני הכניסה אל הארץ, על מצוות שונות הנוגעות לחייהם. בין המצוות משה מפסיק את רצף דיבורו ופונה אל קהל השומעים בבקשה והתראה שלעולם המצוות יהיו עבורם כדברים חדשים...
התורה הקדושה מדברת בפרשה זו על מצוות ביכורים וביכורים זה סמל ההתחדשות. מביאים את הפרי החדש לבית המקדש בשירה ובריקודים, בשבח והודיה.התחדשות היא מילת מפתח בעבודת השם...
עיקר המלחמה היא המלחמה ביצר הרע. אין תענוג יותר גדול מאשר לנצח את היצר הרע. כשאדם עומד בנסיון ומתגבר, הוא מרגיש תענוג נפלא, תענוג אמיתי, תענוג ששייך לנשמה, ששום תענוג גשמי לא ישווה לו.
איפה שאתה לא מבין, שם אתה צריך אמונה. אתה לא מבין איך קורים לך דברים כאלה, שום דבר לא הולך, הכל מתהפך לך מול העיניים ואתה חייב לדעת שהכל זה לכתחילה, הכל כתוב מראש, זאת התוכנית, זה המסלול
המציאות האמיתית שאנו חיים בה היא מציאות של טוב ורע, של ברכה וקללה, של עליה וירידה, הכל מעורב יחד ואנחנו צריכים לפקוח עיניים, לראות, לשים לב, לברור ולבחור את הטוב...
אין דבר שיכול לשמח יהודי יותר מאשר קירבת ה'. "ואני קירבת ה' לי טוב". מתחברים אל המעל ועם הכוח של המעל מתמודדים עם מה שנמצאים בו. הנפש שלנו נמצאת בתשוקה מתמדת למשהו שמעל....
נחמו נחמו עמי, הקב"ה ברא את העולם באהבה. באהבה עצומה. ה' אוהב אותנו ואנחנו אוהבים את ה'. מה זה נקרא לאהוב את ה'? זה נקרא לוותר על הרצונות, שלנו לעשות את הרצון שלו יתברך. ומהו הרצון הראשון של ה'?
פרשת דברים, תמיד קודם תשעה באב, בתוך "בין המיצרים". הנפש האלוקית, יש לה תשוקה עצומה לצאת ממיצרי הגוף, ממיצרי החומר. הנפש הבהמית רוצה לישון,לנוח, לאכול ולשתות...
זוהי פרידתו של משה "איש האלוהים" מעמו. איש האלוהים כי מחציו ומעלה היה אלוהים. שלא שמר טינה לישראל שבגללם נענש ולא נכנס לארץ ולא די שלא שמר טינה בליבו אלא גם ברך.
דבריו האחרונים של משה הם דברי ברית הנצח והעדות לבני ישראל, דברי החיזוק בינם לבין הקב"ה. משה מגייס עדי נצח, את השמים ואת הארץ ואומר: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".
משה נצטווה לומר את השירה המעידה ונותנת תוקף נצחי לברית בכל דור ובכל מצב שבו ימצא עם ישראל - "והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו...".
אתם ניצבים היום.. התורה רומזת במלה "היום", ל"היום תחילת מעשיך" ל"היום הרת עולם". הרת-לשון הריון. בראש השנה יש את האפשרות ל'הריון' חדש, חידוש הברית בין עם ישראל והקב"ה. וכך חוזר העניין בכל שנה ושנה.
אסמיך - מקום שאינו נראה, סמוי, כך היא הברכה, סמויה מן העין. ומה שנראה כקללה, בעצם זו ברכה שאינה גלויה. הקללה היא ברכה סמויה. כל קללה בפרשה נאמרה גם בצורה הפוכה, כברכה.
"כי תצא למלחמה על אויביך", אין כתוב "כי תלחם", כי במלחמה הזו יש סיוע, האדם אינו יכול לבדו. אמרו חכמינו:(קדושין ל) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו".
אלול-ראשי תיבות 'אני לדודי ודודי לי'. אלול בארמית - חיפוש. זמן של התבוננות וחיפוש עצמי. האות שקשורה לחודש אלול-האות י'. האות הקטנה מסמלת ענוה, נקודה פנימית, שממנה ניתן לצמוח.
בפרשתנו נמצא יסוד הבחירה החופשית והיכולת לבחור בטוב או במוטב. מעשיו של היחיד משפיעים על הרבים וכך אומרת הגמרא: (קידושין מ, ע"ב): עשה מצווה אחת, אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.
חז"ל אמרו (אבות פרק שני) "והווי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות". "רבי חנניא בן עקשיא אומר,רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". "לזכות את ישראל", שהוא מלשון "זכות והזדככות".
להתפלל אומר שהיעד הוא להתחבר למי שאמר והיה העולם. תפילה כמו 'תופל (-מחבר) כלי חרס', להתחבר אל יסוד העפר שבאדם שהוא כחרס הנשבר. להתפלל במדויק, מילה במילה.
"אלה הדברים, אשר דבר משה אל-כל-ישראל..." פרשת דברים נקראת לרוב בשבת הסמוכה לתשעה באב, משה מדבר על חטא המרגלים, שהוציאו דיבת הארץ, חטא שארע בתשעה באב.
רבי נחמן מברסלב אמר: "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", שלמדת השמחה אפשר להגיע על ידי מציאת נקודות טובות בעצמו, וצריך רק לחפש.
מסופר על עיירה אחת בה כולם היו דנים את כולם לכף חובה כל הזמן. הצטער על כך רב העיירה ופסק כי מעתה, אדם שנפטר לא יובא לקבורה עד שלא יאמרו עליו דבר אחד לזכותו.
הפרשה מלמדת שליטה במידות. להיות רחמנים במקום שיש לרחם ולהיות אכזרים במידה והמציאות מחיבת.לאהוב את השלום כאשר הוא טוב לעולם, ולא להסכים לשלום בכל מחיר.
"לכה איעצך", בלעם אומר לבלק, יש דבר עדיף על הקללות, אלהיהם של אלו שונא זימה הוא. כדי להפילם, צריך לפגוע בצניעות שלהם, תביא את בנות מדיין והם כבר יתבוללו,יבלעו כעם. זה רצון בלעם.
אומר רבי נחמן מברסלב, שפרה אדומה הייתה מטהרת במקדש מטומאת מת, ואין באפשרותנו להקריב פרים בימנו וכדי לצאת מטומאה לטהרה יש לצאת מהשכל לאמונה דרך התפילה לה' מתוך ליבנו, "ונשלמה פרים שפתינו" - זו תפילה, שיוצאת מהשפתיים.
רבי שלום מבלז היה אומר: קרח עניו היה, אלא שענוותנותו הייתה פסולה, שהיה אומר: איני צדיק, וגם אחרים אינם צדיקים. אבל משה רבנועניו אמת היה, שהיה אומר: איני צדיק, אבל עמך ישראל כולם צדיקים הם.
'שלח לך אנשים' - סופי תיבות חכם, אנשים חכמים נשלחו נשיאים - כ'נשואי פנים'. אנשים חשובים, מקובלים, בעלי שיקול דעת.
בחסידות מוסבר שבביטוי "לא" "כן", טמון סוד. משה רבנו מסוגל לקחת את ה"לא" ולהפוך אותו ל"כן". ראייתו של משה היא ראייה אלקית, זו סגולתו ובזה יחודו.
ברכת הכהנים המובאת בפרשה מורכבת משלוש ברכות כל אחת ארוכה ונעלה יותר, ושיאה של הברכה היא המילה "שלום". "יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום."
במדרש רבה כתוב: "אם אין אדם משים עצמו כמדבר, אינו יכול לדעת תורה ומצות". "מדבר" הכוונה למרחב הפתוח והחופשי.
הקב"ה מבטיח שבסופו של דבר: "בחוקתי תלכו". עתידים ישראל ללכת בדרך התורה, שהרי דרך אחרת אינה קיימת כלל.
שתי שביתות הקשורות אחת לשנייה. האחת, שביתת השמיטה - "שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר" והשנייה, שביתת היובל - "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם".
הקב"ה פונה אל משה בלשון רכה - אמירה, וגם מורה לו לפנות באותה צורה אל אהרן ואל בניו. האמירה היא ההוראה. אמירה היא אמת. "להשיב אמרים אמת, לשלחיך".
עולם הקדושה, שייך לכל רובד ומימד בבריאה, הוא ממוקד בארץ ישראל ובבית המקדש, שם שורה השכינה בעוצמות גדולות. הוא ממוקד בשבתות ובמועדים. הוא ממוקד בבני האדם, ובתוכם - בנשמה.
בני ישראל נגאלו ממצרים בין היתר, בזכות העובדה שלא שינו שפתם. שפה, בלשון הקודש, היא כניסה, פתח. לא לשנות את השפה, לא לדבר דיבורים "חמוצים", שהם החמץ הנורא ביותר והפתח להחמצה.
ולקח למטהר שתי-צפרים. צפור בגימטרייא - שלום. לרמז לבעל לשון הרע שיש תיקון לפירוד שגרם, לכוון לשלמות - בשלום.
לשון הרע, רכילות היא כה חמורה, שעל ידה מעבירים את הנגע השלילי לעוד בני אדם שעלולים להידבק. לשון הרע גוררת אוזן רעה שרודפת לשון הרע ככתוב בפרקי אבות: "עבירה גוררת עבירה".
שתיקתו של אהרון, אינה שתיקה של אין ברירה ,או כניעה, זו שתיקה של הבנה וקבלה. אומנתו של האדם בעולם הזה ,שישים עצמו כאילם. אהרן מבין שאין לבוא בקושיות ובתלונות כלפי ריבונו של עולם.
"אש, תמיד תוקד על-המזבח -- לא תכבה", המזבח נמצא בליבו של כל אדם. והאש- אש ההתלהבות - אותה אסור לכבות...
הכלי יקר אומר" לכל אדם יש תאווה לחמדות העולם הזה המכונים דבש. וכמו שהדבש מתוק לחיך וריבויו מזיק, כך חמדות העולם הזה הכרחיים וריבויים מזיק.
הענן הזה הוא שריית השכינה בתוכנו "ושכנתי בתוכם", זו מציאות חדשה התעלות רוחנית גבוהה.ויש להיזהר,עבודת האלוהים עלולה להיהפך לעבודה זרה אם לא יהיו ברורים מגבלות החיים לצד הקדושה.
"ששת ימים, תעשה מלאכה" - נאמר תיעשה כלומר, מי ששומר שבת יש לו ברכה בימות החול והמלאכה תיעשה מעצמה שנאמר: 'לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה'
אמר הקב"ה למשה:כל מה שאתה יכול לרומם את האומה הזאת-ישראל רומם אותה וכאילו אותי אתה מרומם, שנאמר: "כי תשא את ראש בני ישראל"ואין ראשם של ישראל אלא הקב"ה.
ישראל נמשלו לשמן. השמן=נשמה.כפי שהשמן אינו מתערבב בשום משקה אחר ותמיד צף ועולה למעלה, כך גם ישראל עומדים תמיד למעלה מאומות העולם ואינם מתערבבים בהם.
"וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאתם: זהב וכסף, ונחשת. ..." ודרשו חכמים: זהב וכסף ונחושת, שלוש דרגות בנתינת צדקה.
התורה מלמדת אותנו שכאשר אדם תובע את חברו, יתבע אותו בפני בית דין הדן על פי דיני התורה בלבד, ולא בפני בתי משפט הדנים על פי חוקי הגויים.
היכולת לדבר תלויה בלהיות "איש שומע". מי שיש לו פתיחות לקבלה כמו ליתרו, יוכל גם להשמיע דבריו ואכן משה שומע לעצתו כיצד לנהל את מערכת השיפוט בעם: "וישמע משה, לקול חתנו; ויעש, כל אשר אמר."
המופת החמשי - 'מיום שנבראו שמים וארץ לא נהפכו מי הים ליבשה עד שיצאו ישראל ממצרים'. ישראל עמדו בזמן קריעת ים סוף במדרגה נשגבת של אמונה. אומרים חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן".
הקב"ה ברא את הרע ונתן לו חלק בעולם, כוח של שליטה שנראה כאילו יש לו כוחות משלו. כוח השליטה המתעתע שמזין את עצמו. פרעה אותיות רע פה, הוא כח הרע ומשה נצטווה לבוא אל פרעה ולשבור כוח זה...
"אם ראה אדם שיסורים באים עליו-יפשפש במעשיו, שנאמר: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'", הקב"ה מביא מכות וסבל כדי לעורר את האדם,שיתבונן.
מבאר רבינו בחיי: 'כי טוב הוא', היה מספיק לאמר 'כי טוב', למה להוסיף מילת 'הוא'?כי 'הוא' - הוא שמו של הקדוש ברוך הוא. שנאמר: "אני ה', הוא שמי"
בברכת יעקב ליהודה יש את כל אותיות הא"ב חוץ מהאות זין. והטעם שזין הוא נשק. וזהו רמז, שמלכות יהודה לא תהיה דומה לשאר המלכויות שמנצחים אויביהם בכוח הנשק, אומנותו של עשיו. נצחונו של יהודה, ניצחון רוחני.
ה"ויגש" של יהודה, כלומר קרבתו גרמה לכך שיוסף מזמין את כולם לגשת אליוהחל לקרבם, והבטיח את ארץ גושן, שגם הוא מלשון "ויגש", קרבה ואהבה. ויגש היינו לשון פיוס ושלום ,הגורם לאיחוד המשפחה.
אחיו של יוסף באים לשבור שבר במצרים מצרים-מקום צר, צרות. יוסף מתנכר אליהם, והם תוהים מדוע אלוהים עושה להם רע. לא מפשפשים במעשיהם "מה-זאת עשה אלהים, לנו"
האחים שונאים את יוסף המקבל מיעקב כתונת פסים ולא יכולים לדברו לשלום. מעיר רבי יהונתן אייבשיץ, שעיקר הצרה הייתה שלא יכלו לדבר אחד עם השני, ואילו נדברו ביניהם ,אפשר שהיו מוצאים דרך לרכך השנאה שאפיינה את היחסים.
מדרש לקח טוב אומר: אמר רבי יונתן, כל מי שרוצה לרצות מלך או שלטון ואינו יודע דרכם וטכסיסיהם, יניח פרשה זו לפניו וילמד ממנה טכסיסי פיוסים וריצויים".
"ויקח מאבני המקום, וישם מראשתיו; וישכב, במקום ההוא" אומר המדרש: שתים עשרה אבנים לקח מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק, רמז שעתידין לעמוד ממנו שנים עשר השבטים ונעשו כולן אבן אחת, שנאמר: 'ויקח את האבן אשר שם' שעתידין להיות גוי אחד.
שואלים חז"ל למה נמשלה תפילתם של צדיקים לעתר כפי שקילשון מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפילתם של צדיקים מהפכת את דעתו של הקב"ה, ממידת האכזריות למידת הרחמים.
המדרש מציין את גדולתה של רבקה,שהיתה ראש לדורשות את ה' "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת"
"ויהי, אחר הדברים האלה, והאלהים, נסה את -אברהם: "אברהם מוכן לקראת המימוש האולטימטיבי, הניסיון האחרון. בניסיון העקידה הקב"ה ניסה אותו במידת היראה כי עיקר מדתו של אברהם היא אהבה.
אברהם הוא העברי הראשון,הוא רואה מעבר,יוצר מעבר ושינוי בעצמו. ומכאן מקור הברכות - "ואעשך לגוי גדול", שעיקר הגדלות במעשים שמעל הדעת.
יכולת התיבה לעמוד בסערות נבעה ממסירות הנפש שנח השקיע בבנייתה. נח הראשון שמכונה בן בתורה: "ויולד, בן". בן לשון בנייה. ונח לשון נחמה ותקווה. "זה ינחמנו ממעשינו.."
"כיון שירדה לעולם הזה (התורה), אם לא היתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הספורים ודברי הדיוט,לא היה יכול העולם לסבול". (זהר בהעלתך נ"ט).