סימן ב - הלכות נטילת ידים
סימן ב. הלכות נטילת ידים, ובו ט' סעיפים:
(א) לפי שהאדם כאשר קם ממטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא ית"ש, לכן צריך להתקדש וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת לפי שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה בא רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניעור משנתו מסתלק רוח הטומאה מכל גופו חוץ מן אצבעותיו שאינו עובר מעליהם עד ששופך עליהם ג' פעמים מים בסירוגין. ואסור לילך ד' אמות בלי נטילת ידים אם לא לצורך גדול מאוד:
(ב) ילבוש מלבוש הראשון את הטלית קטן שלא ילך ד' אמות בלי ציצית. ולפי שעדיין אין ידיו נקיות לא יברך עליו:
(ג) נטילת ידים שחרית הוא בדרך זה - נוטל את הכלי ביד ימינו ונותנו לשמאלו ושופך תחלה על יד ימין ואח"כ נוטל את הכלי בימינו ושופך על יד שמאל. וכן יעשה ג' פעמים. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע, אך בשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ורוחץ פניו לכבוד יוצרו שנאמר כי בצלם אלקים עשה את האדם, וגם ירחוץ פיו מפני הרירין שבתוכו שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה, ואח"כ מנגב ידיו:
(ד) צריך ליטול ידיו דוקא לתוך כלי. ואסור ליהנות ממי הנטילה מפני שרוח רעה שורה עליהם, וישפכם במקום שאין בני אדם הולכין:
(ה) לא יגע קודם נטילה לא בפה, ולא בחוטם, ולא בעינים, ולא באזנים, ולא בפי הטבעת, ולא באוכלין, ולא במקום הקזה. מפני שרוח רעה השורה על הידים קודם נטילה מזיק לדברים אלו:
(ו) טוב להקפיד בנט"י שחרית בכלי ובמים ובכח גברא כמו בנט"י לסעודה (לקמן סי' מ'), אך בשעת הדחק שאין לו כראוי והוא רוצה להתפלל יכול ליטול ידיו מתוך כל דבר ובכל מיני מים ובלא כח גברא, ויכול לברך ענט"י, ואם יש לפניו נהר, טוב יותר שיטבול בו ידיו ג' פעמים או אפי' בשלג, אבל אם אין לו מים כלל יקנח ידיו באיזה דבר ויברך על נקיות ידים, ודי לו לתפלה, ולכשיזדמן לו אח"כ מים וכלים הראויים יטול ידיו עוד הפעם כראוי אבל לא יברך עוד:
(ז) כתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, וכיון שצריך הארם לברך את השם בכל קרביו אסור לברך עד שינקה את הקרבים מצואה ומי רגלים. ובבוקר בקומו מסתמא הוא צריך לעשות צרכיו או לכל הפחות להשתין על כן לא יברך ברכת ענט"י בשעת נטילה עד לאחר שינקה את עצמו, וירחוץ ידיו עוד פעם אחת, ואז יברך ענט"י ואשר יצר וברכת התורה וברכת אלקי נשמה וכו':
(ח) אם השכים ונטל ידיו בעוד לילה כדינו והיה ער עד אור היום, או שהיה ישן אח"כ שנית בעוד לילה, וכן הישן ביום שתין נשמין (שהוא לערך חצי שעה) וכן הניעור כל הלילה ולא ישן שתין נשמין, בכל אלו יש ספק אם צריכין נט"י או לא, לכן יטול ידיו ג' פעמים בסירוגין כדלעיל סעיף ג' אבל לא יברך עליהם:
(ט) אלו דברים צריכין נט"י במים - הקם מן המטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפרניו, והמגלח שערותיו, והחולץ מנעליו, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והמפלה את בגדיו אפי' לא נגע בכנה, והחופף ראשו, והנוגע בגופו במקומות המכוסים, והיוצא מבית הקברות, והמלוה את המת או שנכנס באהל המת, והמקיז דם.:
(א) לפי שהאדם כאשר קם ממטתו שחרית הוא כמו בריה חדשה לעבודת הבורא ית"ש, לכן צריך להתקדש וליטול ידיו מן הכלי, כמו כהן שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו. וסמך לנטילה זו מן המקרא שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה וגו'. ועוד יש טעם לנטילה זאת לפי שבשעת שינה שנסתלקה ממנו נשמתו הקדושה בא רוח הטומאה ושורה על גופו, וכשניעור משנתו מסתלק רוח הטומאה מכל גופו חוץ מן אצבעותיו שאינו עובר מעליהם עד ששופך עליהם ג' פעמים מים בסירוגין. ואסור לילך ד' אמות בלי נטילת ידים אם לא לצורך גדול מאוד:
(ב) ילבוש מלבוש הראשון את הטלית קטן שלא ילך ד' אמות בלי ציצית. ולפי שעדיין אין ידיו נקיות לא יברך עליו:
(ג) נטילת ידים שחרית הוא בדרך זה - נוטל את הכלי ביד ימינו ונותנו לשמאלו ושופך תחלה על יד ימין ואח"כ נוטל את הכלי בימינו ושופך על יד שמאל. וכן יעשה ג' פעמים. וטוב ליטלם עד פרק הזרוע, אך בשעת הדחק די עד קשרי אצבעותיו. ורוחץ פניו לכבוד יוצרו שנאמר כי בצלם אלקים עשה את האדם, וגם ירחוץ פיו מפני הרירין שבתוכו שצריך להזכיר את השם הגדול בקדושה ובטהרה, ואח"כ מנגב ידיו:
(ד) צריך ליטול ידיו דוקא לתוך כלי. ואסור ליהנות ממי הנטילה מפני שרוח רעה שורה עליהם, וישפכם במקום שאין בני אדם הולכין:
(ה) לא יגע קודם נטילה לא בפה, ולא בחוטם, ולא בעינים, ולא באזנים, ולא בפי הטבעת, ולא באוכלין, ולא במקום הקזה. מפני שרוח רעה השורה על הידים קודם נטילה מזיק לדברים אלו:
(ו) טוב להקפיד בנט"י שחרית בכלי ובמים ובכח גברא כמו בנט"י לסעודה (לקמן סי' מ'), אך בשעת הדחק שאין לו כראוי והוא רוצה להתפלל יכול ליטול ידיו מתוך כל דבר ובכל מיני מים ובלא כח גברא, ויכול לברך ענט"י, ואם יש לפניו נהר, טוב יותר שיטבול בו ידיו ג' פעמים או אפי' בשלג, אבל אם אין לו מים כלל יקנח ידיו באיזה דבר ויברך על נקיות ידים, ודי לו לתפלה, ולכשיזדמן לו אח"כ מים וכלים הראויים יטול ידיו עוד הפעם כראוי אבל לא יברך עוד:
(ז) כתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, וכיון שצריך הארם לברך את השם בכל קרביו אסור לברך עד שינקה את הקרבים מצואה ומי רגלים. ובבוקר בקומו מסתמא הוא צריך לעשות צרכיו או לכל הפחות להשתין על כן לא יברך ברכת ענט"י בשעת נטילה עד לאחר שינקה את עצמו, וירחוץ ידיו עוד פעם אחת, ואז יברך ענט"י ואשר יצר וברכת התורה וברכת אלקי נשמה וכו':
(ח) אם השכים ונטל ידיו בעוד לילה כדינו והיה ער עד אור היום, או שהיה ישן אח"כ שנית בעוד לילה, וכן הישן ביום שתין נשמין (שהוא לערך חצי שעה) וכן הניעור כל הלילה ולא ישן שתין נשמין, בכל אלו יש ספק אם צריכין נט"י או לא, לכן יטול ידיו ג' פעמים בסירוגין כדלעיל סעיף ג' אבל לא יברך עליהם:
(ט) אלו דברים צריכין נט"י במים - הקם מן המטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל צפרניו, והמגלח שערותיו, והחולץ מנעליו, והמשמש מטתו, והנוגע בכנה, והמפלה את בגדיו אפי' לא נגע בכנה, והחופף ראשו, והנוגע בגופו במקומות המכוסים, והיוצא מבית הקברות, והמלוה את המת או שנכנס באהל המת, והמקיז דם.: