סימן ז - הלכות ברכות השחר
סימן ז. הלכות ברכות השחר, ובו ח' סעיפים:
(א) אחר לעסוק בדברי תורה יש מחלוקת הפוסקים אם השומע יענה אמן או לא. י"א שאין כאן סיום הברכה אלא והערב נא וכו' ג"כ נמשך למעלה והכל היא ברכה אחת וע"כ אין לענות אמן. וי"א דכאן היא סיום הברכה והערב נא היא ברכה אחרת וצריכין לענות אמן. ולכך המברך יש לו לומר ברכה זאת בלחש שלא ישמע חברו ויבא לידי ספיקא:
(ב) ברכת הנותן לשכוי בינה וכו' לא יברך עד שיאיר היום:
(ג) ברכת פוקח עורים יכול גם סומא לברך שיש לו הנאה שאחרים מראים לו את הדרך. אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שברך מתיר אסורים, לא יברך מתיר אסורים דכבר נכלל בזוקף כפופים, שבכלל זקיפת הקומה הוא התרת האיברים:
(ד) אחר המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי אין עונין אמן כי אין כאן סיום ברכה אלא ויהי רצון וכו' שייך ג"כ לברכה זאת. וסיום הברכה היא הגומל חסדים טובים לעמו ישראל:
(ה) הניעור כל הלילה מברך בבוקר כל ברכות השחר חוץ מברכת על נטילת ידים שאינו מברך. וברכת אלקי נשמה והמעביר שנה וכן ברכות התורה יש ספק אם יברך או לא ולכך יש לו להדר לשמוע אותן מפי אחרים ולענות אמן (וע"ל סימן ו' ס"ט וסימן כ' ס"ח):
(ו) כל ברכות השחר אם לא אמרם קודם שהתפלל יכול לאמרם לאחר התפלה חוץ מברכת ענט"י (דכיון די"א שנט"י שחרית נתקן משום התפלה א"כ לאחר שהתפלל אין עוד מקום לברכה זאת) וחוץ מברכת אלקי נשמה (שכבר יצא בברכת מחית המתים):
(ז) וברכות התורה אם לא אמרן קודם התפלה. נחלקו הפוסקים אם יאמרם לאחר התפלה או לא. י"א דלא יאמרם משום דכבר נפטר באהבה רבה (או אהבת עולם) שיש בברכה זאת ג"כ מעין ברכת התורה ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו'. וי"א דאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכות התורה אלא אם לומד לאחר התפלה מיד בלי הפסק. לכן לכתחלה צריכין ליזהר לברך ברכות התורה קודם התפלה. ובדיעבד אם שכח לברך קודם התפלה ילמד איזה דבר מיד אחר התפלה, ואם גם זאת שכח אזי מספיקא גם כן אינו צריך לברך עוד ברכת התורה:
(ח) אם קראוהו לעלות לתורה קודם שבירך ברכות התורה אם אפשר לו לברך קודם, כל ברכות התורה וגם לומר לכל הפחות פסוק אחד כגון יברכך וגו', יעשה כן ואח"כ יעלה לתורה ויברך. ואם א"א לו לעשות כן יעלה כך לתורה, וכיון שבירך אשר בחר בנו וכו' לא יאמר אח"כ רק ברכת אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' עד לעמו ישראל. ויאמר יברכך וכו':
(א) אחר לעסוק בדברי תורה יש מחלוקת הפוסקים אם השומע יענה אמן או לא. י"א שאין כאן סיום הברכה אלא והערב נא וכו' ג"כ נמשך למעלה והכל היא ברכה אחת וע"כ אין לענות אמן. וי"א דכאן היא סיום הברכה והערב נא היא ברכה אחרת וצריכין לענות אמן. ולכך המברך יש לו לומר ברכה זאת בלחש שלא ישמע חברו ויבא לידי ספיקא:
(ב) ברכת הנותן לשכוי בינה וכו' לא יברך עד שיאיר היום:
(ג) ברכת פוקח עורים יכול גם סומא לברך שיש לו הנאה שאחרים מראים לו את הדרך. אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שברך מתיר אסורים, לא יברך מתיר אסורים דכבר נכלל בזוקף כפופים, שבכלל זקיפת הקומה הוא התרת האיברים:
(ד) אחר המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי אין עונין אמן כי אין כאן סיום ברכה אלא ויהי רצון וכו' שייך ג"כ לברכה זאת. וסיום הברכה היא הגומל חסדים טובים לעמו ישראל:
(ה) הניעור כל הלילה מברך בבוקר כל ברכות השחר חוץ מברכת על נטילת ידים שאינו מברך. וברכת אלקי נשמה והמעביר שנה וכן ברכות התורה יש ספק אם יברך או לא ולכך יש לו להדר לשמוע אותן מפי אחרים ולענות אמן (וע"ל סימן ו' ס"ט וסימן כ' ס"ח):
(ו) כל ברכות השחר אם לא אמרם קודם שהתפלל יכול לאמרם לאחר התפלה חוץ מברכת ענט"י (דכיון די"א שנט"י שחרית נתקן משום התפלה א"כ לאחר שהתפלל אין עוד מקום לברכה זאת) וחוץ מברכת אלקי נשמה (שכבר יצא בברכת מחית המתים):
(ז) וברכות התורה אם לא אמרן קודם התפלה. נחלקו הפוסקים אם יאמרם לאחר התפלה או לא. י"א דלא יאמרם משום דכבר נפטר באהבה רבה (או אהבת עולם) שיש בברכה זאת ג"כ מעין ברכת התורה ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד וכו'. וי"א דאין ברכת אהבה רבה פוטרת מברכות התורה אלא אם לומד לאחר התפלה מיד בלי הפסק. לכן לכתחלה צריכין ליזהר לברך ברכות התורה קודם התפלה. ובדיעבד אם שכח לברך קודם התפלה ילמד איזה דבר מיד אחר התפלה, ואם גם זאת שכח אזי מספיקא גם כן אינו צריך לברך עוד ברכת התורה:
(ח) אם קראוהו לעלות לתורה קודם שבירך ברכות התורה אם אפשר לו לברך קודם, כל ברכות התורה וגם לומר לכל הפחות פסוק אחד כגון יברכך וגו', יעשה כן ואח"כ יעלה לתורה ויברך. ואם א"א לו לעשות כן יעלה כך לתורה, וכיון שבירך אשר בחר בנו וכו' לא יאמר אח"כ רק ברכת אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' עד לעמו ישראל. ויאמר יברכך וכו':