סימן יב - הכנת הגוף לתפלה ומקומות שראוי להתפלל שם
סימן יב. הכנת הגוף לתפלה ומקומות שראוי להתפלל שם, בו ט"ו סעיפים:
(א) כתיב הכון לקראת אלקיך ישראל. פי' שיכין את עצמו לפני השם יתברך שילביש את עצמו במלבושי כבוד כשהולך להתפלל כמי שהולך לפני שר נכבד. ואפילו אם מתפלל בביתו ביחידות ילביש את עצמו כראוי. ובמקומות שנוהגין לילך בחגורה, אסור להתפלל עד שיחגור את עצמו:
(ב) טוב ליתן צדקה קודם התפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך. גם יקבל עליו קודם כל תפלה מצות ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו. כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה אזי גם למעלה אין התאחדות. אבל התאחדות בגופיהן שלמטה גורם התאחדות ודבקות נפשותיהן למעלה, ועל ידי זה גם תפלותיהן מתאחדות, ואז בהיות תפלותיהן כלולות יחד, היא רצויה לפנת יתברך שמו:
(ג) כתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים, ודרשו רז"ל דרגליך היינו הנקבים שאצל הרגלים, ולכן צריך לבדוק את עצמו קודם התפלה, אם אינו צריך לעשות צרכיו. ואם מרגיש עצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו, אסור לו להתפלל, ואפילו בדברי תורה אסור כל זמן שגופו משוקץ עד שינקה את עצמו. ובדיעבד אם התפלל כשהוא נצרך לנקביו, אם הוא משער בעצמו שהיה יכול להעמיד את עצמו שיעור הילוך פרסה (שעה וחומש.), תפלתו תפלה. ואם לאו, אפילו בדיעבד אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל. ויש אומרים שאם יכול להעמיד את עצמו שיעור פרסה אפילו לכתחלה מותר לו להתפלל. ויש לסמוך על זה אם הוא בענין שבעוד שיפנה יעבור זמן תפלה. ועיין לקמן סימן י"ח סעיף ט"ז:
(ד) מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפלה, מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפלה, אנוס הוא (ומשלים אחר כך כדלקמן סימן כ"א). ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין הבוחר בעמו ישראל באהבה לקריאת שמע ומברך עליהם (ועי' פרמ"ג סימן פ'):
(ה) צריך לרחוץ את ידיו במים עד הפרק (רמב"ם) קודם התפלה, ולכן אף על פי שרחץ את ידיו בבוקר (כדלעיל סי' ב') אם נגע אחר כך בידיו באיזה מקום מטונף דהיינו במקומות המכוסים באדם שיש שם מלמולי זיעה או שחיכך בראשו או שלא רחצם בבוקר עד הפרק, צריך לחזור ולרחצם קודם התפלה. ואם אין לו מים צריך לחזור אחריהם ללכת לפניו ד' מילין או לאחריו מיל. ואם מתירא שמתוך כך יעבור זמן תפלה, מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ומתפלל, דכתיב ארחץ בנקיון כפי וגו', ארחץ במים אם אפשר, ואם לאו, בנקיון בכל מידי דמנקי:
(ו) ואם רחץ ידיו בבוקר כראוי ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיזה דבר, מכל מקום כיון שהסיח דעתו בינתים, ואפילו למד בינתים גם כן הוי היסח הדעת, וצריך גם כן לרחצם במים לצורך תפלה. אך בזה אינו צריך לחזור אחר המים דוקא, שאם אין לו מים מזומנים, ובאם יחזור עליהם יאחר תפלות הצבור, לא יחזור עליהם אלא מנקה ידיו בכל מידי דמנקי ומתפלל עם הצבור (ע' באה"ט סי' רל"ג סק"ז):
(ז) ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הצבורת דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין, וכתיב כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. ואין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, ואפילו יש בהם חוטאים, דכתיב הן אל כביר (פי' רבים) ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי:
(ח) ההולך בדרך והגיע למקום שהוא רוצה ללון שם, אם יש לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בצבור, אם יוכל לבא שמה בעוד יום שלא יצטרך ללכת יחידי בלילה, צריך לילך ד' מילין לפניו כדי שיתפלל בצבור, ולאחריו צריך לחזור מיל כדי להתפלל בצבור, ומכ"ש שלא ילך ממקום שמתפללים שם בצבור אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד יום:
(ט) מצוה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש שהם מקומות מקודשות, ואפילו אם לפעמים מתבטל, שאין שם מנין, מכל מקום מצוה להתפלל שם גם ביחידות, כיון שהן מקומות מקודשות. ומי שדרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל גם כן שמה בעשרה אף על פי שיש בעירו גם בהכ"נ, אבל מי שאין דרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל בבית הכנסת שיש בה רוב עם, וברוב עם הדרת מלך. ואם יש בעירו שתי בתי כנסיות ילך להרחוקה, שיהיה לו שכר פסיעות. אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת בדי שימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם. עוד אמרו רז"ל כל מי שהולך שחרית וערבית לבית הכנסת או לבית המדרש בזמן הראוי, ומתאחר שם כראוי, ומתנהג שם בקדושה כראוי, זוכה לאריכות ימים, דכתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי, וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים:
(י) יש לו לאדם לקבוע לו בהכ"נ או בית המדרש שיתפלל שם בקביעות, וגם יקבע לו שם מקום מיוחד לתפלתו, וכל תוך ד' אמות כחד מקום חשוב. וטוב אם יכול לקבוע לו מקום אצל הקיר, כדמצינו בחזקיה המלך, דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'. ולא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע. וכשמתפלל בביתו יקבע לו גם כן מקום שלא יבלבלוהו בני ביתו:
(יא) מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או לשאר מצות, שנאמר נרדפה לדעת את ה', וכתיב דרך מצותיך ארוץ. ולכן אפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצוה, אבל בתוך הבית הכנסת ובתוך בהמ"ד אסור לרוץ. ובבואו לפני הפתח ישהה מעט שלא יכנוס בפתע פתאום. וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך שמו, ויאמר הפסוק ואני ברוב חסדך וגו' שהוא כמו נטילת רשות, ואחר כך יכנוס וילך באימה ובידאה כהולך לפני מלך. בקהלות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן, מצוה להתעטף בציצית ולהניח תפילין בביתו, וילך כך לבהכ"נ. ובמקום שדרים בין האומות או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות, יש להתעטף בציצית ולהניח תפילין בפרוזדור של בית הכנסת, כי הוא ענין גדול לכנוס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין:
(יב) אם מחמת איזה אונס אינו יכול לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, ואפילו לשאר מנין קבוע יש לו איזה מניעה מללכת, יתאמץ לקבץ עשרה אנשים שיתפלל עכ"פ בביתו בצבור. ואם אי אפשר לו, יתפלל עכ"פ בשעה שהצבור מתפללין, שאז היא עת רצון. וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין, יתפלל בשעה שהצבור מתפללין בעיירות. אך אם צריך ללמוד או לעסוק במלאכתו הנחוצה לו, ונתבאר לעיל סימן ח' דאסור להתחיל קודם התפלה, ע"כ יכול להקדים עצמו ולהתפלל תיכף משתנץ החמה:
(יג) וכן מי שחלש לבו, וקשה עליו להמתין מלאכול עד לאחר גמר תפלת הצבור, מותר לו להקדים תפלתו בביתו כדי לאכול מיד (כדלעיל סימן ח' ס"ב). ודוקא בביתו מותר לו להקדים תפלתו בענין זה. אבל אם בא לבית הכנסת שיש שם צבור, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואפילו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת להתפלל קודם הצבור, אסור, אלא א"כ רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל, יתפלל הוא בפני עצמו כדי שלא לעבור הזמן. וכן אם הוא חולה או שיש לו אונס אחר, מותר להקדים תפלתו אפילו בבית הכנסת. ויותר טוב שילך לביתו להתפלל:
(יד) יש אומרים שאם התפללו צבור בבית הכנסת, ואחר כך באו צבור אחר להתפלל שם, אין להש"ץ השני לעמוד במקום שעמד הראשון, משום דהוי גנאי להראשונים, אם לא שכבר יצאו הראשונים מבית הכנסת. ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו, אין להאחרונים להוציא שנית ס"ת לקרות באותו בית הכנסת. אבל בהרבה קהלות אין מקפידין באלו דברים. והכל כמנהג הקהלה (ע' מג"א סס"י ס"ט ובר"י שם וסי' קמ"ד):
(טו) כופין בני העיר זה את זה לבנות בהכ"נ או בהמ"ד ולקנות ספרים ללמוד בהם. ובמקום שאין מנין תמיד, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד למנין, שלא יתבטל התמיד. ואפילו הלומדים שעי"ז יתבטלו מלימודם, כופין אותם שיבואו למנין, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד:
(א) כתיב הכון לקראת אלקיך ישראל. פי' שיכין את עצמו לפני השם יתברך שילביש את עצמו במלבושי כבוד כשהולך להתפלל כמי שהולך לפני שר נכבד. ואפילו אם מתפלל בביתו ביחידות ילביש את עצמו כראוי. ובמקומות שנוהגין לילך בחגורה, אסור להתפלל עד שיחגור את עצמו:
(ב) טוב ליתן צדקה קודם התפלה שנאמר אני בצדק אחזה פניך. גם יקבל עליו קודם כל תפלה מצות ואהבת לרעך כמוך, ויכוין לאהוב את כל אחד מישראל כנפשו. כי אם חס ושלום יש פירוד לבבות ישראל למטה אזי גם למעלה אין התאחדות. אבל התאחדות בגופיהן שלמטה גורם התאחדות ודבקות נפשותיהן למעלה, ועל ידי זה גם תפלותיהן מתאחדות, ואז בהיות תפלותיהן כלולות יחד, היא רצויה לפנת יתברך שמו:
(ג) כתיב שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים, ודרשו רז"ל דרגליך היינו הנקבים שאצל הרגלים, ולכן צריך לבדוק את עצמו קודם התפלה, אם אינו צריך לעשות צרכיו. ואם מרגיש עצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו, אסור לו להתפלל, ואפילו בדברי תורה אסור כל זמן שגופו משוקץ עד שינקה את עצמו. ובדיעבד אם התפלל כשהוא נצרך לנקביו, אם הוא משער בעצמו שהיה יכול להעמיד את עצמו שיעור הילוך פרסה (שעה וחומש.), תפלתו תפלה. ואם לאו, אפילו בדיעבד אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל. ויש אומרים שאם יכול להעמיד את עצמו שיעור פרסה אפילו לכתחלה מותר לו להתפלל. ויש לסמוך על זה אם הוא בענין שבעוד שיפנה יעבור זמן תפלה. ועיין לקמן סימן י"ח סעיף ט"ז:
(ד) מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפלה, מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפלה, אנוס הוא (ומשלים אחר כך כדלקמן סימן כ"א). ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין הבוחר בעמו ישראל באהבה לקריאת שמע ומברך עליהם (ועי' פרמ"ג סימן פ'):
(ה) צריך לרחוץ את ידיו במים עד הפרק (רמב"ם) קודם התפלה, ולכן אף על פי שרחץ את ידיו בבוקר (כדלעיל סי' ב') אם נגע אחר כך בידיו באיזה מקום מטונף דהיינו במקומות המכוסים באדם שיש שם מלמולי זיעה או שחיכך בראשו או שלא רחצם בבוקר עד הפרק, צריך לחזור ולרחצם קודם התפלה. ואם אין לו מים צריך לחזור אחריהם ללכת לפניו ד' מילין או לאחריו מיל. ואם מתירא שמתוך כך יעבור זמן תפלה, מנקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי ומתפלל, דכתיב ארחץ בנקיון כפי וגו', ארחץ במים אם אפשר, ואם לאו, בנקיון בכל מידי דמנקי:
(ו) ואם רחץ ידיו בבוקר כראוי ואין ידוע לו שנתלכלכו ידיו באיזה דבר, מכל מקום כיון שהסיח דעתו בינתים, ואפילו למד בינתים גם כן הוי היסח הדעת, וצריך גם כן לרחצם במים לצורך תפלה. אך בזה אינו צריך לחזור אחר המים דוקא, שאם אין לו מים מזומנים, ובאם יחזור עליהם יאחר תפלות הצבור, לא יחזור עליהם אלא מנקה ידיו בכל מידי דמנקי ומתפלל עם הצבור (ע' באה"ט סי' רל"ג סק"ז):
(ז) ישתדל ויתאמץ להתפלל עם הצבורת דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון, אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין, וכתיב כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. ואין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים, ואפילו יש בהם חוטאים, דכתיב הן אל כביר (פי' רבים) ולא ימאס, וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי:
(ח) ההולך בדרך והגיע למקום שהוא רוצה ללון שם, אם יש לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בצבור, אם יוכל לבא שמה בעוד יום שלא יצטרך ללכת יחידי בלילה, צריך לילך ד' מילין לפניו כדי שיתפלל בצבור, ולאחריו צריך לחזור מיל כדי להתפלל בצבור, ומכ"ש שלא ילך ממקום שמתפללים שם בצבור אם יכול לבא למחוז חפצו בעוד יום:
(ט) מצוה גדולה להתפלל בבית הכנסת או בבית המדרש שהם מקומות מקודשות, ואפילו אם לפעמים מתבטל, שאין שם מנין, מכל מקום מצוה להתפלל שם גם ביחידות, כיון שהן מקומות מקודשות. ומי שדרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל גם כן שמה בעשרה אף על פי שיש בעירו גם בהכ"נ, אבל מי שאין דרכו ללמוד בבית המדרש, יתפלל בבית הכנסת שיש בה רוב עם, וברוב עם הדרת מלך. ואם יש בעירו שתי בתי כנסיות ילך להרחוקה, שיהיה לו שכר פסיעות. אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ישכים אדם לבית הכנסת בדי שימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו, נוטל שכר כנגד כולם. עוד אמרו רז"ל כל מי שהולך שחרית וערבית לבית הכנסת או לבית המדרש בזמן הראוי, ומתאחר שם כראוי, ומתנהג שם בקדושה כראוי, זוכה לאריכות ימים, דכתיב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי, וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים:
(י) יש לו לאדם לקבוע לו בהכ"נ או בית המדרש שיתפלל שם בקביעות, וגם יקבע לו שם מקום מיוחד לתפלתו, וכל תוך ד' אמות כחד מקום חשוב. וטוב אם יכול לקבוע לו מקום אצל הקיר, כדמצינו בחזקיה המלך, דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר וגו'. ולא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע. וכשמתפלל בביתו יקבע לו גם כן מקום שלא יבלבלוהו בני ביתו:
(יא) מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת או לבית המדרש או לשאר מצות, שנאמר נרדפה לדעת את ה', וכתיב דרך מצותיך ארוץ. ולכן אפילו בשבת מותר לרוץ לדבר מצוה, אבל בתוך הבית הכנסת ובתוך בהמ"ד אסור לרוץ. ובבואו לפני הפתח ישהה מעט שלא יכנוס בפתע פתאום. וירתע ויפחד מהדר גאונו יתברך שמו, ויאמר הפסוק ואני ברוב חסדך וגו' שהוא כמו נטילת רשות, ואחר כך יכנוס וילך באימה ובידאה כהולך לפני מלך. בקהלות שיש ליהודים רחובות בפני עצמן, מצוה להתעטף בציצית ולהניח תפילין בביתו, וילך כך לבהכ"נ. ובמקום שדרים בין האומות או שצריך לעבור דרך מבואות מטונפות, יש להתעטף בציצית ולהניח תפילין בפרוזדור של בית הכנסת, כי הוא ענין גדול לכנוס לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין:
(יב) אם מחמת איזה אונס אינו יכול לילך לבית הכנסת או לבית המדרש, ואפילו לשאר מנין קבוע יש לו איזה מניעה מללכת, יתאמץ לקבץ עשרה אנשים שיתפלל עכ"פ בביתו בצבור. ואם אי אפשר לו, יתפלל עכ"פ בשעה שהצבור מתפללין, שאז היא עת רצון. וכן מי שהוא דר במקום שאין שם מנין, יתפלל בשעה שהצבור מתפללין בעיירות. אך אם צריך ללמוד או לעסוק במלאכתו הנחוצה לו, ונתבאר לעיל סימן ח' דאסור להתחיל קודם התפלה, ע"כ יכול להקדים עצמו ולהתפלל תיכף משתנץ החמה:
(יג) וכן מי שחלש לבו, וקשה עליו להמתין מלאכול עד לאחר גמר תפלת הצבור, מותר לו להקדים תפלתו בביתו כדי לאכול מיד (כדלעיל סימן ח' ס"ב). ודוקא בביתו מותר לו להקדים תפלתו בענין זה. אבל אם בא לבית הכנסת שיש שם צבור, אסור לו להקדים תפלתו לתפלת הצבור. ואפילו אם רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת להתפלל קודם הצבור, אסור, אלא א"כ רואה שהצבור מתאחרין מלהתפלל, יתפלל הוא בפני עצמו כדי שלא לעבור הזמן. וכן אם הוא חולה או שיש לו אונס אחר, מותר להקדים תפלתו אפילו בבית הכנסת. ויותר טוב שילך לביתו להתפלל:
(יד) יש אומרים שאם התפללו צבור בבית הכנסת, ואחר כך באו צבור אחר להתפלל שם, אין להש"ץ השני לעמוד במקום שעמד הראשון, משום דהוי גנאי להראשונים, אם לא שכבר יצאו הראשונים מבית הכנסת. ואם הראשונים הוציאו ספר תורה וקראו בו, אין להאחרונים להוציא שנית ס"ת לקרות באותו בית הכנסת. אבל בהרבה קהלות אין מקפידין באלו דברים. והכל כמנהג הקהלה (ע' מג"א סס"י ס"ט ובר"י שם וסי' קמ"ד):
(טו) כופין בני העיר זה את זה לבנות בהכ"נ או בהמ"ד ולקנות ספרים ללמוד בהם. ובמקום שאין מנין תמיד, כופין זה את זה בקנסות שיבואו תמיד למנין, שלא יתבטל התמיד. ואפילו הלומדים שעי"ז יתבטלו מלימודם, כופין אותם שיבואו למנין, דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד: