מאגר ספרי קודש

סימן טו - דיני קדיש וברכו

סימן ודין הש"ץ טו. דיני קדיש וברכו וצירוף עשרה ואם יצאו מקצתן ודין הש"ץ ובו י"ג סעיפים:

(א) אחר ישתבח אומר הש"ץ חצי קדיש. אין אומרים קדיש וברכו וקדושה ואין קורין בתורה אלא בעשרה אנשים גדולים. ואם לא היו עשרה בשעה שאמרו ישתבח, אלא שנשלמו אחר כך, לא יאמר הש"ץ קדיש, כי אין אומרים קדיש אלא אחר דבר שנאמר בעשרה. ולכן ימתינו מלומר ישתבח, עד שיבואו עשרה. ויכולין להמתין עד קרוב לחצי שעה, ויותר לא ימתינו, אלא יאמרו ישתבח וימתינו, וכשיבואו עשרה יאמרו תחלה איזה פסוקים ואחריהם יאמר הש"ץ חצי קדיש:

(ב) גדול היינו שעברו לו שלש עשרה שנה ונכנס לשנת י"ד (וסומכין על החזקה דמםתמא הביא ב' שערות), כגון שנולד בר"ח ניסן אינו נעשה גדול עד ר"ח ניסן, דהיינו בתחלת הלילה של ר"ח ניסן לאחר י"ג שנים, נעשה גדול. מי שנולד בחודש אדר כשהיתה שנה פשוטה, וכשנעשה גדול השנה מעוברת, אינו נעשה גדול עד אדר שני. אבל אם נולד בשנה מעוברת באדר ראשון, נעשה גדול גם כן באדר ראשון. ואם כשנולד היתה שנה מעוברת, וכשנעשה גדול הוא שנה פשוטה, בין שנולד באדר ראשון בין באדר שני, נעשה גדול ביום זה באדר של עתה. ונמצא כי לפעמים, נער שנולד קודם לחברו, יתאחר יותר להיות גדול מחברו שנולד אחריו, כגון שנולדו בשנה מעוברת, זה בכ' לאדר ראשון, וזה בי' באדר שני, והשנה אשר נעשים גדולים היא שנה פשוטה:

(ג) צריכים ליזהר שלא למנות את האנשים לגלגלותם לידע אם יש מנין, כי אסור למנות את ישראל לגלגלותם אפילו לדבר מצוה, דכתיב וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים (פר"ח). ונוהגין למנותם באמירת הפסוק הושיעה את עמך וגו' שיש בו עשר תיבות:

(ד) צריכין שיהיו כל העשרה במקום אחד והש"ץ עמהם. אבל אם מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר, אינם מצטרפין אע"פ שהפתח פתוח ביניהם. ואפילו אם הרוב המה בבהכ"נ והמיעוט בעזרה שלפני בהכ"נ, אינם נגררים אחר הרוב להצטרף עמהם. ואפילו העומדים על האסקופה בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגרים את הדלת נמצא מקום זה לחוץ, אע"פ שעתה הפתח פתוח, מ"מ נדון כלחוץ. וכל זאת לענין צירוף לעשרה, אבל אם היו כאן עשרה ואומרים קדיש או ברכו או קדושה, אזי כל השומע קולם יכול לענות עמהם, אפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם, כי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, ובלבד שלא תהא שם צואה או ע"ז:

(ה) צריך ליזהר מאוד לשמוע הקדיש ולענות אחריו בכוונה, ומכ"ש באמן יש"ר שצריך לכוין היטב. שכל העונה איש"ר בכל כחו וכוונתו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה. ויש לענות אותו בקול רם, שבקול זה שובר כל המקטרגים ומבטל כל גזרות קשות. ומ"מ לא יתן קולות גדולות, שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם חטא. אומרים איש"ר וכו' עם תיבת יתברך ואחר כך ישמע מן הש"ץ ויאמר אמן:

(ו) יש אומרים שאין צריכין לעמוד בקדיש. אך כל קדיש שתפסו בעמידה כגון אחר הלל, יש לעמוד עוד בו עד לאחר אמן יהא שמיה רבא. וי"א שיש לעמוד תמיד לקדיש ולשאר דבר שבקדושה, דיש ללמוד בק"ו מעגלון מלך מואב, דכתיב ואהוד בא אליו וגו' ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך ויקם מעל הכסא. ומה עגלון מלך מואב שהיה עכו"ם קם לדבר ה', כ"ש אנחנו עמו. וכן יש להחמיר:

(ז) אם אין תשעה שומעין להש"ץ לא יאמר כלל קדיש, כי כל דבר שבקדושה אין אומרים בפחות מעשרה, דהיינו אחד אומר ותשעה שומעין. ומ"מ אם אחד מהעשרה מתפלל תפלת ש"ע, אע"פ שאינו יכול לענות עמהם, מצטרף. וה"ה לב' ג' וד', כל שנשאר הרוב שעונין, אין עניית המיעוט מעכבת (וע"ל סי' כ' ס"ב). אבל אם אחד מהן ישן צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה:

(ח) לאחר שאמר הש"ץ חצי קדיש, אומר בקול רם ברכו את ה' המבורך, והציבור עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, והש"ץ חוזר ואומר גם כן ברוך ה' הל"ו, שלא יוציא את עצמו מן הכלל, שאומר להם ברכו והוא אינו מברך. יש נוהגין לענות אחר הש"ץ אמן, אבל הש"ץ לא יענה אחר אמירת הקהל. אם הש"ץ מאריך בניגון בברכו, אומרים הקהל יתברך וכו'. ואין לאמרו אלא בשעה שהוא מנגן. אבל כשאומר התיבות לא יאמרו כלום, אלא ישמעו מה שהוא אומר. אף מי שלא שמע מן הש"ץ שאמר ברכו, אלא שומע שהציבור עונין ברוך וכו', יכול גם הוא לענות עמהם (עי' א"ר סי' קל"ט סק"ט):

(ט) הקדושה שביוצר יש להדר לאמרה בצבור. ואם אי אפשר, אומרה גם ביחידות:

(י) אם אין בבהכ"נ רק מנין מצומצם, אסור לכל אחד מהם לצאת, ועל היוצא נאמר ועוזבי ה' יכלו. אבל אם ישארו עשרה, יכולים היתרים לצאת אם כבר שמעו ברכו וקדושה והקדישים עד לאחר עלינו. ובדיעבד אם לא נשארו עשרה, יכולים לגמור גם בלא עשרה (רק שיהיו רוב מנין) את הענין שהתחילו בעשרה. ואם התחיל הש"ץ לחזור את התפלה, גומר החזרת כל התפלה, ואומרים קדושה, וגם אומר או"א ברכנו בברכה וכו'. אבל אין הכהנים נושאין את כפיהם, וגם אין אומרים קדיש לאחר הש"ע, כי המה ענינים אחרים (כ"כ הפר"ח ועוד מהאחרונים ז"ל). ואם התחילו לקרות בתורה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרין את הקריאה, אבל אין מוסיפין, וגם אין קורין למפטיר, אלא האחרון שבמנין הקרואים קורא את ההפטרה בלא ברכות:

(יא) הש"ץ צריך שיהיה הגון, שנאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, ואמרו רז"ל זה ש"ץ שאינו הגון ויורד לפני התיבה. ואיזהו הגון, זה שהוא ריקן מעבירות ופרקו נאה, פי' שלא יצא עליו שם רע אפי' בילדותו, ושהוא עניו ומרוצה לקהל שיסכימו לתפלתו, ויש לו נעימה וקול ערב שמושך הלב, ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים, כדי שיהיו הפסוקים שבתפלה סדורים בפיו. ואם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המדות הללו, יבחרו את הטוב שבהם בחכמה ובמעשים טובים:

(יב) אין לאדם להתפלל לפני התיבה שלא ברצון הקהל. וכל מי שמתפלל שלא ברשות מחמת אלמות וגיאות, אין עונין אמן אחר ברכותיו, שנא' ובוצע ברך נאץ ה' (וע"ל סימן כ"ט סעיף ט'):

(יג) אין ממנין לש"ץ קבוע אלא מי שנתמלא זקנו. אבל באקראי בעלמא, כל שהוא בן י"ג שנה ויום אחד יכול לירד לפני התיבה (יתר דיני הש"ץ בש"ע סי' נ"ג):
אתר של שמחה
עמוד הבית
חסידות ברסלבפרשת השבועחגים ומועדיםמשפחה וזוגיותטיפים ועצותאמונה והשקפהנקודות טובותתורה ומצוותסיפורים מהחייםפגוש את הרב הילולת הצדיקיםאמרות חז"ל ומשליםמוסיקה יהודיתאומן ראש השנהגולשים כותביםסיפורי ישועות - הצדיק מיבניאל זצ"ל
תורה נביאים כתוביםפרשות השבוע (בתנ"ך)תהיליםפרקי אבותקיצור שולחן ערוך (ליוצאי אשכנז)שמירת הלשון - החפץ חייםתפילות וסגולות
ליקוטי מוהר"ןליקוטי מוהר''ן תנינאקיצור ליקוטי מוהר''ן השלםקיצור ליקוטי מוהר''ן השלם תנינאליקוטי תפילותסיפורי מעשיותליקוטי עצותשיחות הר"ןספר המידותשמות הצדיקיםמשיבת נפש
תהילים יומישידור ישיר - אומןגלריית תמונותיארצייט יומיהדף היומי