סימן כ - דין חזרת תפלת הש"ץ
סימן כ. דין חזרת תפלת הש"ץ, ובו י"ב סעיפים:
(א) כשפוסע הש"ץ מתפלה שבלחש, עומד במקומו כשיעור הילוך ד' אמות, וחוזר למקומו ואומר בלחש ה' שפתי תפתח וגו', ומתחיל בקול ברוך אתה וכו'. וכל אחד יזהר לשתוק אז ולשמוע היטב, ולכוין למה שהוא אומר, ולומר ברוך הוא וב"ש ואמן על כל ברכה כראוי. ואפילו ללמוד אסור ועוד עיין מ"ב קכד יז וכו'] בשעה שהש"ץ חוזר התפלה ואצ"ל שצריכין ליזהר משיחה בטלה. ומי שנקל לו יש לו לעמוד כמו שהוא בעצמו מתפלל ש"ע, או בעינים עצומות או לראות תוך הסידור מה שאומר הש"ץ. קצת נוהגין שלאחר קדושה חולצין תפילין של רש"י ומניחין תפילין דר"ת, ועושין שלא כדין (ע' פמ"ג סי' ל"ד סק"ב):
(ב) בחזרת תפלת הש"ץ כיון שהש"ץ כבר התפלל בפ"ע בלחש, ואינו חוזר את התפלה רק בשביל השומעים, לכן צריכין שיהיו דוקא תשעה שומעין ועונין שלא תהיינה ברכותיו לבטלה (ולא דמי למ"ש בסי' ט"ו ס"ז). ולכן כשיש מנין מצומצם צריכין להשגיח שלא יתחיל הש"ץ חזרת התפלה עד שיגמרו כולן תפלותיהן שיוכלו לענות:
(ג) ש"ץ צריך ליזהר כשהוא מסיים ברכה אחת, שלא להתחיל ברכה שניה עד לאחר שאמרו רוב הצבור אמן. ואם התחיל תיכף ברכה אחרת כגון שסיים מגן אברהם והתחיל מיד אתה גבור, אזי כיון שהתחיל לומר אתה גבור שוב אין אומרים אמן, ועונש ביטול אמן אז הוא עליו (עה"ק החדש סוף סימן ע'):
(ד) בקדושה יזהר כל אחד לכוין רגליו שיהיו שתיהן ביחד כאילו היו רגל אחת (כמ"ש ורגליהם רגל ישרה). וכשאומרים קדוש קדוש קדוש וכן ברוך וימלוך מרים גופו ועקבו למעלה. ונוהגין לישא העינים למרום, וטוב שתהיינה סגורות:
(ה) כשמגיע הש"ץ למודים משתחוים כל הקהל ואומרים מודים דרבנן כולו בהשתחויה. ומי שהוא עומד בתפלת ש"ע ושומע שהש"ץ הגיע למודים, אם הוא עומד באמצע ברכה משתחוה ג"כ, אבל אם עומד בתחלת ברכה או בסוף ברכה לא ישתחוה, משום דאסור להוסיף השתחויות בתחלת ברכה או בסוף ברכה על אותן שאמרו חז"ל כדלעיל סי' י"ח סעיף י"א:
(ו) קודם שאומר שים שלום אומר או"א ברכנו וכו'. וכשאומר וישמרך אומרים הקהל כן יהי רצון ולא יאמרו אמן, וכן כשאומר ויחנך ושלום. ואין אומרים אותו רק בשחרית ובמוסף ולא במנחה, רק בתענית צבור שאומרים גם במנחה שים שלום אז אומר הש"ץ גם או"א. ואין אומרים אותו בבית אבל ולא בתשעה באב בשחרית:
(ז) לאחר שגמר הש"ץ התפלה יאמר בלחש יהיו לרצון וגו', אבל לפסוע ג' פסיעות א"צ, שסומך על הפסיעות שבסוף הקדיש שלם:
(ח) בתענית צבור ויש בבהכ"נ עשרה שמתענים ומשלימים, אומר הש"ץ בשחרית ובמנחה עננו קודם רפאנו, ואם טעה ולא אמרו, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה רופא חולי חוזר ואומר עננו ורפאנו, אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם גומר הברכה רופא חולי עמו ישראל, ואומר עננו בתוך ברכת שומע תפלה, וחותם שומע תפלה כמו יחיד. ואם שכחו גם שם אומרו לאחר סיום התפלה בלא חתימה:
(ט) אין אומרים תפלת ש"ע בקול אלא א"כ יש לכל הפחות ששה אנשים שהם רוב מנין שהתפללו עתה, אבל אם אין ששה אנשים שהתפללו עתה אין אומרים כל הש"ע בקול, אלא אחד אומר עד האל הקדוש בקול, ואומרים קדושה וגומר תפלתו בלחש:
(י) כל מקום שהיחיד אם טעה חוזר ומתפלל, כמו כן הש"ץ בחזרת התפלה אם טעה חוזר ומתפלל, חוץ משחרית של ר"ח וחוה"מ שאם שכח ולא אמר יעלה ויבא ולא נזכר עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו, כי משום טורח הצבור סמכינן על מה שיזכיר בתפלת המוסף, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר לרצה ואין בזה טורח הצבור:
(יא) חיוב על האדם לומר קדושה עם הצבור, וגם אמן שלאחר האל הקדוש ושלאחר שומע תפלה הוא ג"כ חיוב כמו קדושה. וכן הקדישים שאומר הש"ץ חיוב הוא לענות עליהם. וכן במודים הוא חיוב לשחות עם הצבור. ולכן אם נתאחר לבא לבהכ"נ באופן שאינו יכול להתפלל עם הצבור והוא מוכרח להתפלל ביחידות, אם אין השעה עוברת צריך להשגיח שלא יתפלל ש"ע בשעה שיפסיד מלענות אחד מדברים אלו, אלא ימתין עד שיענה ואח"כ יתפלל ש"ע. אבל אל ימתין בין גאל ישראל לתפלת ש"ע, דהא צריך להסמיך גאולה לתפלה, ואסור להפסיק ביניהם, אלא ימתין קודם שירה חדשה (וע"ע לקמן סי' ס"ט סעיף ז'):
(יב) יחיד העומד בתפלת ש"ע, וכשהוא מסיים מחיה המתים אומרים הצבור קדושת ובא לציון או קדושת יוצר, אינו אומר עמהם קדוש, לפי שאין הקדושות שוות. אבל אם הצבור אומרים קדושת מוסף, אע"פ שהוא מתפלל שחרית, עונה עמהם קדוש וכו', וכן בהיפוך, דקדושת שחרית וקדושת מוסף שוות הן:
(א) כשפוסע הש"ץ מתפלה שבלחש, עומד במקומו כשיעור הילוך ד' אמות, וחוזר למקומו ואומר בלחש ה' שפתי תפתח וגו', ומתחיל בקול ברוך אתה וכו'. וכל אחד יזהר לשתוק אז ולשמוע היטב, ולכוין למה שהוא אומר, ולומר ברוך הוא וב"ש ואמן על כל ברכה כראוי. ואפילו ללמוד אסור ועוד עיין מ"ב קכד יז וכו'] בשעה שהש"ץ חוזר התפלה ואצ"ל שצריכין ליזהר משיחה בטלה. ומי שנקל לו יש לו לעמוד כמו שהוא בעצמו מתפלל ש"ע, או בעינים עצומות או לראות תוך הסידור מה שאומר הש"ץ. קצת נוהגין שלאחר קדושה חולצין תפילין של רש"י ומניחין תפילין דר"ת, ועושין שלא כדין (ע' פמ"ג סי' ל"ד סק"ב):
(ב) בחזרת תפלת הש"ץ כיון שהש"ץ כבר התפלל בפ"ע בלחש, ואינו חוזר את התפלה רק בשביל השומעים, לכן צריכין שיהיו דוקא תשעה שומעין ועונין שלא תהיינה ברכותיו לבטלה (ולא דמי למ"ש בסי' ט"ו ס"ז). ולכן כשיש מנין מצומצם צריכין להשגיח שלא יתחיל הש"ץ חזרת התפלה עד שיגמרו כולן תפלותיהן שיוכלו לענות:
(ג) ש"ץ צריך ליזהר כשהוא מסיים ברכה אחת, שלא להתחיל ברכה שניה עד לאחר שאמרו רוב הצבור אמן. ואם התחיל תיכף ברכה אחרת כגון שסיים מגן אברהם והתחיל מיד אתה גבור, אזי כיון שהתחיל לומר אתה גבור שוב אין אומרים אמן, ועונש ביטול אמן אז הוא עליו (עה"ק החדש סוף סימן ע'):
(ד) בקדושה יזהר כל אחד לכוין רגליו שיהיו שתיהן ביחד כאילו היו רגל אחת (כמ"ש ורגליהם רגל ישרה). וכשאומרים קדוש קדוש קדוש וכן ברוך וימלוך מרים גופו ועקבו למעלה. ונוהגין לישא העינים למרום, וטוב שתהיינה סגורות:
(ה) כשמגיע הש"ץ למודים משתחוים כל הקהל ואומרים מודים דרבנן כולו בהשתחויה. ומי שהוא עומד בתפלת ש"ע ושומע שהש"ץ הגיע למודים, אם הוא עומד באמצע ברכה משתחוה ג"כ, אבל אם עומד בתחלת ברכה או בסוף ברכה לא ישתחוה, משום דאסור להוסיף השתחויות בתחלת ברכה או בסוף ברכה על אותן שאמרו חז"ל כדלעיל סי' י"ח סעיף י"א:
(ו) קודם שאומר שים שלום אומר או"א ברכנו וכו'. וכשאומר וישמרך אומרים הקהל כן יהי רצון ולא יאמרו אמן, וכן כשאומר ויחנך ושלום. ואין אומרים אותו רק בשחרית ובמוסף ולא במנחה, רק בתענית צבור שאומרים גם במנחה שים שלום אז אומר הש"ץ גם או"א. ואין אומרים אותו בבית אבל ולא בתשעה באב בשחרית:
(ז) לאחר שגמר הש"ץ התפלה יאמר בלחש יהיו לרצון וגו', אבל לפסוע ג' פסיעות א"צ, שסומך על הפסיעות שבסוף הקדיש שלם:
(ח) בתענית צבור ויש בבהכ"נ עשרה שמתענים ומשלימים, אומר הש"ץ בשחרית ובמנחה עננו קודם רפאנו, ואם טעה ולא אמרו, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה רופא חולי חוזר ואומר עננו ורפאנו, אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם גומר הברכה רופא חולי עמו ישראל, ואומר עננו בתוך ברכת שומע תפלה, וחותם שומע תפלה כמו יחיד. ואם שכחו גם שם אומרו לאחר סיום התפלה בלא חתימה:
(ט) אין אומרים תפלת ש"ע בקול אלא א"כ יש לכל הפחות ששה אנשים שהם רוב מנין שהתפללו עתה, אבל אם אין ששה אנשים שהתפללו עתה אין אומרים כל הש"ע בקול, אלא אחד אומר עד האל הקדוש בקול, ואומרים קדושה וגומר תפלתו בלחש:
(י) כל מקום שהיחיד אם טעה חוזר ומתפלל, כמו כן הש"ץ בחזרת התפלה אם טעה חוזר ומתפלל, חוץ משחרית של ר"ח וחוה"מ שאם שכח ולא אמר יעלה ויבא ולא נזכר עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו, כי משום טורח הצבור סמכינן על מה שיזכיר בתפלת המוסף, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר לרצה ואין בזה טורח הצבור:
(יא) חיוב על האדם לומר קדושה עם הצבור, וגם אמן שלאחר האל הקדוש ושלאחר שומע תפלה הוא ג"כ חיוב כמו קדושה. וכן הקדישים שאומר הש"ץ חיוב הוא לענות עליהם. וכן במודים הוא חיוב לשחות עם הצבור. ולכן אם נתאחר לבא לבהכ"נ באופן שאינו יכול להתפלל עם הצבור והוא מוכרח להתפלל ביחידות, אם אין השעה עוברת צריך להשגיח שלא יתפלל ש"ע בשעה שיפסיד מלענות אחד מדברים אלו, אלא ימתין עד שיענה ואח"כ יתפלל ש"ע. אבל אל ימתין בין גאל ישראל לתפלת ש"ע, דהא צריך להסמיך גאולה לתפלה, ואסור להפסיק ביניהם, אלא ימתין קודם שירה חדשה (וע"ע לקמן סי' ס"ט סעיף ז'):
(יב) יחיד העומד בתפלת ש"ע, וכשהוא מסיים מחיה המתים אומרים הצבור קדושת ובא לציון או קדושת יוצר, אינו אומר עמהם קדוש, לפי שאין הקדושות שוות. אבל אם הצבור אומרים קדושת מוסף, אע"פ שהוא מתפלל שחרית, עונה עמהם קדוש וכו', וכן בהיפוך, דקדושת שחרית וקדושת מוסף שוות הן: