סימן כג - קצת דיני קריאת ספר תורה
סימן כג. קצת דיני קריאת ספר תורה, ובו ל' סעיפים:
(א) כשמוציאין את הס"ת מן הארון הקודש ונושאין אותו אל התיבה שקורין בו שם נושאין אותו דרך צפון שהוא לימין הנושא, וכשמחזירין אותו אל הארה"ק נושאין אותו דרך דרום. וצריכין להחזיק אח הס"ת ביד ימין. ומצוה על כל אדם שהס"ת עובר לפניו שילוה אותו עד אל התיבה:
(ב) העולה לתורה יש לו להתעטף בטלית מצוייצת (וע"ל סימן ט' סעיף י"א), ועולה בדרך קצרה לו ויורד בדרך ארוכה. ואם שני הדרכים שוים, עולה בדרך הימין ויורד בדרך השני. ונוהגין שהוא ממתין עד שהעולה אחריו אמר הברכה האחרונה, ויורד בין גברא לגברא:
(ג) פותח את הס"ת ורואה באיזה מקום יקרא, ואוחזו כך פתוח בשתי ידיו, וסוגר עיניו ואומר ברכו את ה' המבורך, ויש לו לומר בקול כדי שישמעו כל הקהל והם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואם לא שמעו הצבור את המברך, אע"פ ששמעו שהש"ץ עונה לא יענו עמו, אלא לאחר שסיים הש"ץ עונין אחריו אמן. לאחר שענו הקהל ברוך ה' המל"ו חוזר העולה ואומר ג"כ ברוך ה' המל"ו (ע"ל סי' ט"ו ס"ח), ומברך הברכה אשר בחר בנו וכו' ועונין הקהל אמן, ומסלק את ידו השמאלית, ואוחז את הס"ת בשעת הקריאה רק בימינו. הקורא קורא והוא קורא עמו בלחש. ואין הקורא רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הצבור. וכל הקהל יכוונו דעתם לשמוע היטב קריאת התורה. לאחר הקריאה חוזר העולה ואוחזו גם בשמאלו, וגוללו ומברך ברכה אחרונה:
(ד) אסור לאחוז את הס"ת בעצמו ערום, אלא יאחזו ע"י הטלית או יאחזו בעמודיו. ויש מחמירין שגם בעמודים אין אוחזין ערום אלא ע"י הטלית:
(ה) העולה וגם הקורא צריכין לעמוד, ואפילו רק לסמוך על שום דבר אסור משום דצריכין לעמוד באימה, דכשם שניתנה התורה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. ואך מי שהוא אדם חלוש יכול לסמוך קצת סמיכה כל דהו:
(ו) בשעה שהעולה אומר ברכו והקהל אומרים ב"ה המל"ו, צריכין כל הצבור לעמוד, אבל בשעה שאומר הברכה אשר בחר בנו וכן בשעת הקריאה ובשעת ברכה אחרונה, אין חיוב שיעמדו הקהל, אלא המדקדקין במצות מחמירין על עצמם ועומדין, וכן נכון. אבל בין גברא לגברא אין להחמיר כלל:
(ז) אם הקורא בעצמו הוא עולה לתורה, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה התורה ע"י סרסור (משה רבינו ע"ה) כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור:
(ח) כיון שהתחיל הקורא לקרות, אסור לכל הקהל לדבר אפילו בדברי תורה. ואפי' בין גברא לגברא. ואסור לצאת מבהכ"נ בשעה שקורין בתורה, אבל בין גברא לגברא שהס"ת מגוללת יכול לצאת לצורך גדול:
(ט) כשיש כהן בבהכ"נ צריכין לקרות אותו תחלה, ואפילו אם הוא עם הארץ אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפילו לתלמיד חכם, ואפי' אם הכהן רוצה למחול לא מהני. ואחר הכהן קורין לוי, ואם אין שם לוי, קורין את הכהן אשר עלה במקומו ואומרים במקום לוי. ואם אין כהן בבית הכנסת, קורין במקומו לוי או ישראל. ויש לקרות את היותר גדול בתורה שנמצא שם (עי' מג"א סקל"ה סק"ז), ואומרים אם אין כאן כהן, לוי במקום כהן, או ישראל במקום כהן ואם קראו ישראל במקום כהן, אין קורין אחריו לוי. ישוב שכולם כהנים או לויים, יעשו שאלת חכם איך יתנהגו:
(י) אם הכהן עומד בק"ש או בברכות ק"ש, ומכל שכן אם עומד בתפלת ש"ע, אפילו אין שם כהן אחר, אין קורין אותו ואין צריכין להמתין עליו, משום טרחא דצבורא. אלא קורין לוי או ישראל, ואין אומרים אם אין כאן כהן אלא אומרים לוי או ישראל במקום כהן. ובדיעבד אם קראוהו, אם עומד בק"ש או בברכותיה עולה ומברך את הברכות, אבל לא יקרא עם הקורא, אלא ישמע. ומכל מקום אם אפשר לו, יש לו לגמור את הענין שהוא עומד בו להיכא דסליק ענינא קודם שהוא עולה ואם עומד בתפלת ש"ע, אפילו קראוהו לא יעלה. וכן בין גאולה לתפלה לא יעלה. ובתפלת אלקי נצור וכו', יעלה. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, אם אין שם כהן אחר אפילו לכתחילה קורין אותו, אך לא יקרא עם הקורא. אבל אם יש שם אחר, אין קוראין אותו לכתחלה. וכן הדין בלוי:
(יא) אם קראו לכהן או ללוי ואינם שם, לא יקראו לאחר בשמו, שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום. אלא יאמרו להאחר עלה אתה ויעלה. אבל בנו יכולין לקרוא בשמו, שאין בזה פגם לאביו, שהרי אם האב היה פגום גם הבן היה פגום. וכן אם הכהן או הלוי אינם יכולים לעלות מפני שעומדים בתפלה, יכולין לקרוא לאחר בשמו, שהרי הכל רואים שאינו עולה מפני שאינו רשאי. ואם קראו לישראל ואינו שם, יכולין לקרוא לאחר בשמו, כי בישראל לא שייך פגם, וכן אם קראו לכהן או ללוי לאחרון או למפטיר בשבת ויום טוב ואינם שם, יכולין לקרוא לאחר בשם:
(יב) אם לא היה כהן בבהכ"נ, או שהיה אלא שלא ידעו ממנו, וקראו לישראל במקומו ועלה, אפילו אם אמר ברכו את ה' המבורך, אלא שלא פתח עדיין את הברכה אשר בחר בנו, ובא הכהן או שנזכרו שישנו, קורין את הכהן ועולה ואומר גם הוא ברכו וכו', והישראל כדי שלא יתבייש יעמוד שם עד לאחר שיקרא הכהן והלוי ואז יקראוהו. אבל אם כבר אמר הישראל את השם מן הברכה, שאמר ברוך אתה ה', שוב אינו עולה הכהן. וכן הדין אם קראו ללוי במקום כהן, ובא הכהן קודם שאמר הלוי ברוך אתה ה', עולה הכהן והלוי ממתין וקוראין אותו אחריו, וכן הדין אם לא היה לוי, או שלא ידעו ממנו וקראו את הכהן גם במקום לוי, ואחר כך בא הלוי קודם שאמר הבהן ברוך אתה ה', קורין את הלוי ועולה:
(יג) אין קורין שני אחים זה אחר זה, בין שהם מן האב בין מן האם. וכן האב עם בנו או בן בנו אין קורין זה אחר זה, משום עינא בישא. ואפילו הם אומרים שאינן מקפידין. ואפילו האחד הוא אחרון והשני מפטיר. ודוקא בשבת שאין מוציאין ספר תורה אחר למפטיר, אבל כשמוציאין ספר תורה אחר למפטיר, מותר. וכן אם המפטיר אינו בר מצוה, מותר. ובכל אלו אם קראוהו וכבר עלה לא ירד. ובשני אחים רק מן האם, והאב עם בן בנו, אם קראוהו, אפילו עדיין לא עלה יעלה. ובמקום הצורך יש להתיר באלו אפי' לכתחלה לקראם זה אחר זה:
(יד) מי שעלה לתורה בבהכ"נ אחת ואח"כ נזדמן לבהכ"נ אחרת, וקראוהו ג"כ אפילו לפרשה שכבר עלה לה, עולה שנית ומברך את הברכות (מג"א סי' רפ"ב ס"ק ט"ו):
(טו) בתענית צבור כשקורין ויחל, אין קוראין לעלות לתורה אלא למי שהתענה. ואם אין כאן כהן אחר אלא זה שאינו מתענה, או שאין בדעתו להשלים, קוראין לישראל או ללוי במקומו. וטוב שיצא הכהן מבהכ"נ. ואם יש כהן אחר אינו צריך לצאת אלא יודיע שלא יקראוהו, ואם יקראוהו לא יעלה. ואם הוא בב' ובה', אע"פ שקורין ויחל, מ"מ כיון שעתה הוא זמן קריאת התורה, לכן בדיעבד אם לא יצא מבית הכנסת וקראוהו, יעלה:
(טז) וכן מי שהוא דר בא"י ששם עושין יו"ט רק יום אחד (מלבד ר"ה), ובא לחוץ לארץ, והיה בבית הכנסת ביום ב' של יו"ט, אין לקרות אותו לעלות לתורה, והדין כמ"ש בסעיף הקודם:
(יז) סומא נוהגין לקרותו. ואע"פ דדברים שבכתב אסור לקרותן בע"פ, מ"מ בזמן הזה כיון שהקורא קורא לפניו, מותר. ונוהגין שאין מדקדקין אם הוא ת"ח או עם הארץ, דמסתמא יכול לקרות עם הקורא:
(יח) אם הראו להעולה המקום שיקרא ובירך, ואח"כ נזכרו שאין זה המקום אלא שבמקום אחר צריכין לקרות, בין שכבר התחילו לקרות בין שעדיין לא התחילו, אם המקום שצריכין לקרות היה ג"כ גלוי לפניו, אפי' הוא בעמוד אחר ולאחר המקום שהראו לו, אינו צריך לברך שנית משום דדעתו היה על המקום שבירך ועל כל מה שנגלה לפניו. אבל אם לא היה המקום גלוי לפניו אלא שצריך לגלול את הספר, או אפילו היה המקום נגלה לפניו אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו, צריך לברך שנית הברכה אשר בחר בנו. אבל ברכו לא יאמר שנית, ויאמר תחלה ברוך שם כבוד מל"ו על הברכה הראשונה שבירך לבטלה. ואם עדיין לא אמר אלא ברוך אתה ה', יסיים למדני חקיך. ואם המקום שהוא צריך לקרות הוא למעלה ממקום שהראו לו, אבל הוא סמוך, באופן שיכולין לקרות לו גם ג' פסוקים ממקום שבירך ולהלן, שהכל הוא בפרשת היום, יעשו כן ולא יברך שנית:
(יט) צריך כל העולה, לקרות לכל הפחות שלשה פסוקים. ובשני ובחמישי וכן בשבת במנחה צריכין לקרות לכולם לכל הפחות עשרה פסוקים. ויש לקרות להשלישי ארבעה פסוקים. ובדיעבד אם לא קראו לכולם אלא ט' פסוקים, שלשה לכל אחד יצאו. ובפורים שאין קורין לכולם אלא ט' פסוקים, זהו משום דסליק ענינא:
(כ) הקורא בתורה, לא יסיים במקום שלא ישאר משם עד הפרשה דהיינו פתוחה או סתומה שלשה פסוקים לכל הפחות. ואם כבר בירך לאחר שסיים בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה, הקורא אחריו אין צריך להתחיל מפסוק שלפניו, רק יתחיל ממקום שפסק הראשון, ויקרא עמו עוד ג' פסוקים בפרשה שניה. ופרשה שאין בה אלא שני פסוקים, מותר להפסיק שם. אם יש פיסקא באמצע פסוק כגון בתחלת פרשת פנחס, מותר לסיים אפילו בפסוק הסמוך לה:
(כא) וכן לא יתחיל בפחות משלשה פסוקים לאחר התחלת הפרשה. ולכן זה שלפניו לא יסיים בפחות משלשה פסוקים לאחר התחלת הפרשה:
(כב) יכוין להתחיל תמיד בדבר טוב לישראל ולסיים בדבר טוב לישראל וכן לא יסיים במי שעשה מעשה רע:
(כג) אם קראו לאחד רק שני פסוקים ובירך ברכה אחרונה, צריך לחזור ולקרות ויברך ברכה לפניה ולאחריה. וכיון שלאחר ברכה אחרונה הוי היסח הדעת, על כן צריך להתחיל גם ברכו, ויקרא שני פסוקים שקרא תחלה, ועוד פסוק אחד עמו. ואם קרה זאת בשלישי, והשנים שלפניו קראו רק ג' ג', צריכין לקרות עוד שני פסוקים שיהיו כולם ד' פסוקים. ואם קרה זאת בכהן שלא קרא רק שני פסוקים וכבר קראו אחריו לוי ונזכרו אח"כ, אזי הדין כן הוא - אם הלוי עדיין לא בירך ברכה ראשונה, אף שאמר ברכו לא הוי התחלת הברכה, ולכן יחזור הכהן ויקרא ג' פסוקים בברכות כמו שכתבנו, והלוי ימתין ויקרא אח"כ. אבל אם כבר בירך הלוי אז יקראו עם הלוי ממקום שפסק הכהן (שאם יקראו להלוי מה שקראו להכהן, יהיה פגם להכהנים אשר המה שמה כי יאמרו שהלוי התחיל לקרות בתורה). ואחר הלוי יקראו שני ישראלים שיהיו שלשה קרואים, והכהן אינו מן המנין (כיון שלא קרא רק שני פסוקים). ואם קרה כן בלוי שלא קרא רק שני פסוקים והישראל כבר בירך, יקראו להישראל אלו שני פסוקים שקרא הלוי ועוד פסוק אחד, ויקראו עוד ישראל א' לתשלום שלשה קרואים. ואם לא היה כהן בבהכ"נ וקראו ישראל במקומו, ואירע כן שלא קראו לו אלא שני פסוקים, ולא נזכרו עד לאחר שקראו ישראל שני ובירך, אז יתחיל הישראל השני מתחלת הסדרה, והישראל הראשון ימתין ויקרא אחריו, ואחריו יקראו עוד לישראל:
(כד) קטן לא יהיה הקורא וגם אינו עולה לתורה, ועיין לקמן סימן ע"ט ס"ט:
(כה) לאחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש ומגביהין את הס"ת. המגביה פותח את הס"ת שיהיו שלשה עמודיט מן הכתב גלוי, ומראהו לימינו ולשמאלו לפניו ולאחריו, כי מצוה על כל האנשים לראות את הכתב ואומרים וזאת התורה וכו'. וגוללין את הספר. ומצוה לגוללו שיהא התפר באמצע שתי הגלילות, ויגללו עד שיהא התפר הסמוך באמצע. אם התפר שלפניו יותר סמוך יגללו לשם, ואם התפר שלאחריו יותר סמוך יגללו לשם, דלמעט בגלילה עדיף משום כבוד ס"ת (תשובת מהר"ם ב"ב סי' ס"ט):
(כו) בכל עת שקורין בתורה אומרים אח"כ חצי קדיש, לבד ממנחה בשבת ומנחה בתענית שסומכין על הקדיש שאומרים לפני תפלת ש"ע:
(כז) בשני ובחמישי אומר הש"ץ לאחר הגבהת התורה יהי רצון וכו'. וצריכין הצבור לשמוע ולענות אמן. כשאין אומרים תחנון אין אומרים יהי רצון:
(כח) אח"כ מכניסין את הס"ת לארון הקודש. ומצוה על כל אדם שהס"ת עובר לפניו וכן המגביה והגולל שילוו אותו עד לפני ארון הקודש:
(כט) במקום שאין ס"ת קורא א' מתוך חומש בקול רם, והצבור ישמעו שלא תשתכח תורה קריאה:
(ל) עשרה שמתפללים ואין להם ספר תורה לקרות, אין מביאים להם ספר תורה לצורך הקריאה אפילו הם חבושים בבית האסורים, ואפילו בראש השנה ויום הכיפורים. אך אם מכינים יום או יומים מקודם ארון או תיבה, שעושין מקום קבוע לספר תורה, מותר. ולצורך אדם חשוב והוא חולה, מותר להביא גם לצורך הקריאה לבד. ויש אומרים דלאדם חשוב אפילו אינו חולה, ולחולה אפילו אינו אדם חשוב, מותר. ויש להקל בשבת פרשת זכור ופרשת פרה, מפני שיש אומרים שהן דאורייתא (עיין לקמן סי' ק"מ):
(א) כשמוציאין את הס"ת מן הארון הקודש ונושאין אותו אל התיבה שקורין בו שם נושאין אותו דרך צפון שהוא לימין הנושא, וכשמחזירין אותו אל הארה"ק נושאין אותו דרך דרום. וצריכין להחזיק אח הס"ת ביד ימין. ומצוה על כל אדם שהס"ת עובר לפניו שילוה אותו עד אל התיבה:
(ב) העולה לתורה יש לו להתעטף בטלית מצוייצת (וע"ל סימן ט' סעיף י"א), ועולה בדרך קצרה לו ויורד בדרך ארוכה. ואם שני הדרכים שוים, עולה בדרך הימין ויורד בדרך השני. ונוהגין שהוא ממתין עד שהעולה אחריו אמר הברכה האחרונה, ויורד בין גברא לגברא:
(ג) פותח את הס"ת ורואה באיזה מקום יקרא, ואוחזו כך פתוח בשתי ידיו, וסוגר עיניו ואומר ברכו את ה' המבורך, ויש לו לומר בקול כדי שישמעו כל הקהל והם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואם לא שמעו הצבור את המברך, אע"פ ששמעו שהש"ץ עונה לא יענו עמו, אלא לאחר שסיים הש"ץ עונין אחריו אמן. לאחר שענו הקהל ברוך ה' המל"ו חוזר העולה ואומר ג"כ ברוך ה' המל"ו (ע"ל סי' ט"ו ס"ח), ומברך הברכה אשר בחר בנו וכו' ועונין הקהל אמן, ומסלק את ידו השמאלית, ואוחז את הס"ת בשעת הקריאה רק בימינו. הקורא קורא והוא קורא עמו בלחש. ואין הקורא רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הצבור. וכל הקהל יכוונו דעתם לשמוע היטב קריאת התורה. לאחר הקריאה חוזר העולה ואוחזו גם בשמאלו, וגוללו ומברך ברכה אחרונה:
(ד) אסור לאחוז את הס"ת בעצמו ערום, אלא יאחזו ע"י הטלית או יאחזו בעמודיו. ויש מחמירין שגם בעמודים אין אוחזין ערום אלא ע"י הטלית:
(ה) העולה וגם הקורא צריכין לעמוד, ואפילו רק לסמוך על שום דבר אסור משום דצריכין לעמוד באימה, דכשם שניתנה התורה באימה כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. ואך מי שהוא אדם חלוש יכול לסמוך קצת סמיכה כל דהו:
(ו) בשעה שהעולה אומר ברכו והקהל אומרים ב"ה המל"ו, צריכין כל הצבור לעמוד, אבל בשעה שאומר הברכה אשר בחר בנו וכן בשעת הקריאה ובשעת ברכה אחרונה, אין חיוב שיעמדו הקהל, אלא המדקדקין במצות מחמירין על עצמם ועומדין, וכן נכון. אבל בין גברא לגברא אין להחמיר כלל:
(ז) אם הקורא בעצמו הוא עולה לתורה, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה התורה ע"י סרסור (משה רבינו ע"ה) כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור:
(ח) כיון שהתחיל הקורא לקרות, אסור לכל הקהל לדבר אפילו בדברי תורה. ואפי' בין גברא לגברא. ואסור לצאת מבהכ"נ בשעה שקורין בתורה, אבל בין גברא לגברא שהס"ת מגוללת יכול לצאת לצורך גדול:
(ט) כשיש כהן בבהכ"נ צריכין לקרות אותו תחלה, ואפילו אם הוא עם הארץ אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפילו לתלמיד חכם, ואפי' אם הכהן רוצה למחול לא מהני. ואחר הכהן קורין לוי, ואם אין שם לוי, קורין את הכהן אשר עלה במקומו ואומרים במקום לוי. ואם אין כהן בבית הכנסת, קורין במקומו לוי או ישראל. ויש לקרות את היותר גדול בתורה שנמצא שם (עי' מג"א סקל"ה סק"ז), ואומרים אם אין כאן כהן, לוי במקום כהן, או ישראל במקום כהן ואם קראו ישראל במקום כהן, אין קורין אחריו לוי. ישוב שכולם כהנים או לויים, יעשו שאלת חכם איך יתנהגו:
(י) אם הכהן עומד בק"ש או בברכות ק"ש, ומכל שכן אם עומד בתפלת ש"ע, אפילו אין שם כהן אחר, אין קורין אותו ואין צריכין להמתין עליו, משום טרחא דצבורא. אלא קורין לוי או ישראל, ואין אומרים אם אין כאן כהן אלא אומרים לוי או ישראל במקום כהן. ובדיעבד אם קראוהו, אם עומד בק"ש או בברכותיה עולה ומברך את הברכות, אבל לא יקרא עם הקורא, אלא ישמע. ומכל מקום אם אפשר לו, יש לו לגמור את הענין שהוא עומד בו להיכא דסליק ענינא קודם שהוא עולה ואם עומד בתפלת ש"ע, אפילו קראוהו לא יעלה. וכן בין גאולה לתפלה לא יעלה. ובתפלת אלקי נצור וכו', יעלה. ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, אם אין שם כהן אחר אפילו לכתחילה קורין אותו, אך לא יקרא עם הקורא. אבל אם יש שם אחר, אין קוראין אותו לכתחלה. וכן הדין בלוי:
(יא) אם קראו לכהן או ללוי ואינם שם, לא יקראו לאחר בשמו, שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום. אלא יאמרו להאחר עלה אתה ויעלה. אבל בנו יכולין לקרוא בשמו, שאין בזה פגם לאביו, שהרי אם האב היה פגום גם הבן היה פגום. וכן אם הכהן או הלוי אינם יכולים לעלות מפני שעומדים בתפלה, יכולין לקרוא לאחר בשמו, שהרי הכל רואים שאינו עולה מפני שאינו רשאי. ואם קראו לישראל ואינו שם, יכולין לקרוא לאחר בשמו, כי בישראל לא שייך פגם, וכן אם קראו לכהן או ללוי לאחרון או למפטיר בשבת ויום טוב ואינם שם, יכולין לקרוא לאחר בשם:
(יב) אם לא היה כהן בבהכ"נ, או שהיה אלא שלא ידעו ממנו, וקראו לישראל במקומו ועלה, אפילו אם אמר ברכו את ה' המבורך, אלא שלא פתח עדיין את הברכה אשר בחר בנו, ובא הכהן או שנזכרו שישנו, קורין את הכהן ועולה ואומר גם הוא ברכו וכו', והישראל כדי שלא יתבייש יעמוד שם עד לאחר שיקרא הכהן והלוי ואז יקראוהו. אבל אם כבר אמר הישראל את השם מן הברכה, שאמר ברוך אתה ה', שוב אינו עולה הכהן. וכן הדין אם קראו ללוי במקום כהן, ובא הכהן קודם שאמר הלוי ברוך אתה ה', עולה הכהן והלוי ממתין וקוראין אותו אחריו, וכן הדין אם לא היה לוי, או שלא ידעו ממנו וקראו את הכהן גם במקום לוי, ואחר כך בא הלוי קודם שאמר הבהן ברוך אתה ה', קורין את הלוי ועולה:
(יג) אין קורין שני אחים זה אחר זה, בין שהם מן האב בין מן האם. וכן האב עם בנו או בן בנו אין קורין זה אחר זה, משום עינא בישא. ואפילו הם אומרים שאינן מקפידין. ואפילו האחד הוא אחרון והשני מפטיר. ודוקא בשבת שאין מוציאין ספר תורה אחר למפטיר, אבל כשמוציאין ספר תורה אחר למפטיר, מותר. וכן אם המפטיר אינו בר מצוה, מותר. ובכל אלו אם קראוהו וכבר עלה לא ירד. ובשני אחים רק מן האם, והאב עם בן בנו, אם קראוהו, אפילו עדיין לא עלה יעלה. ובמקום הצורך יש להתיר באלו אפי' לכתחלה לקראם זה אחר זה:
(יד) מי שעלה לתורה בבהכ"נ אחת ואח"כ נזדמן לבהכ"נ אחרת, וקראוהו ג"כ אפילו לפרשה שכבר עלה לה, עולה שנית ומברך את הברכות (מג"א סי' רפ"ב ס"ק ט"ו):
(טו) בתענית צבור כשקורין ויחל, אין קוראין לעלות לתורה אלא למי שהתענה. ואם אין כאן כהן אחר אלא זה שאינו מתענה, או שאין בדעתו להשלים, קוראין לישראל או ללוי במקומו. וטוב שיצא הכהן מבהכ"נ. ואם יש כהן אחר אינו צריך לצאת אלא יודיע שלא יקראוהו, ואם יקראוהו לא יעלה. ואם הוא בב' ובה', אע"פ שקורין ויחל, מ"מ כיון שעתה הוא זמן קריאת התורה, לכן בדיעבד אם לא יצא מבית הכנסת וקראוהו, יעלה:
(טז) וכן מי שהוא דר בא"י ששם עושין יו"ט רק יום אחד (מלבד ר"ה), ובא לחוץ לארץ, והיה בבית הכנסת ביום ב' של יו"ט, אין לקרות אותו לעלות לתורה, והדין כמ"ש בסעיף הקודם:
(יז) סומא נוהגין לקרותו. ואע"פ דדברים שבכתב אסור לקרותן בע"פ, מ"מ בזמן הזה כיון שהקורא קורא לפניו, מותר. ונוהגין שאין מדקדקין אם הוא ת"ח או עם הארץ, דמסתמא יכול לקרות עם הקורא:
(יח) אם הראו להעולה המקום שיקרא ובירך, ואח"כ נזכרו שאין זה המקום אלא שבמקום אחר צריכין לקרות, בין שכבר התחילו לקרות בין שעדיין לא התחילו, אם המקום שצריכין לקרות היה ג"כ גלוי לפניו, אפי' הוא בעמוד אחר ולאחר המקום שהראו לו, אינו צריך לברך שנית משום דדעתו היה על המקום שבירך ועל כל מה שנגלה לפניו. אבל אם לא היה המקום גלוי לפניו אלא שצריך לגלול את הספר, או אפילו היה המקום נגלה לפניו אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו, צריך לברך שנית הברכה אשר בחר בנו. אבל ברכו לא יאמר שנית, ויאמר תחלה ברוך שם כבוד מל"ו על הברכה הראשונה שבירך לבטלה. ואם עדיין לא אמר אלא ברוך אתה ה', יסיים למדני חקיך. ואם המקום שהוא צריך לקרות הוא למעלה ממקום שהראו לו, אבל הוא סמוך, באופן שיכולין לקרות לו גם ג' פסוקים ממקום שבירך ולהלן, שהכל הוא בפרשת היום, יעשו כן ולא יברך שנית:
(יט) צריך כל העולה, לקרות לכל הפחות שלשה פסוקים. ובשני ובחמישי וכן בשבת במנחה צריכין לקרות לכולם לכל הפחות עשרה פסוקים. ויש לקרות להשלישי ארבעה פסוקים. ובדיעבד אם לא קראו לכולם אלא ט' פסוקים, שלשה לכל אחד יצאו. ובפורים שאין קורין לכולם אלא ט' פסוקים, זהו משום דסליק ענינא:
(כ) הקורא בתורה, לא יסיים במקום שלא ישאר משם עד הפרשה דהיינו פתוחה או סתומה שלשה פסוקים לכל הפחות. ואם כבר בירך לאחר שסיים בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה, הקורא אחריו אין צריך להתחיל מפסוק שלפניו, רק יתחיל ממקום שפסק הראשון, ויקרא עמו עוד ג' פסוקים בפרשה שניה. ופרשה שאין בה אלא שני פסוקים, מותר להפסיק שם. אם יש פיסקא באמצע פסוק כגון בתחלת פרשת פנחס, מותר לסיים אפילו בפסוק הסמוך לה:
(כא) וכן לא יתחיל בפחות משלשה פסוקים לאחר התחלת הפרשה. ולכן זה שלפניו לא יסיים בפחות משלשה פסוקים לאחר התחלת הפרשה:
(כב) יכוין להתחיל תמיד בדבר טוב לישראל ולסיים בדבר טוב לישראל וכן לא יסיים במי שעשה מעשה רע:
(כג) אם קראו לאחד רק שני פסוקים ובירך ברכה אחרונה, צריך לחזור ולקרות ויברך ברכה לפניה ולאחריה. וכיון שלאחר ברכה אחרונה הוי היסח הדעת, על כן צריך להתחיל גם ברכו, ויקרא שני פסוקים שקרא תחלה, ועוד פסוק אחד עמו. ואם קרה זאת בשלישי, והשנים שלפניו קראו רק ג' ג', צריכין לקרות עוד שני פסוקים שיהיו כולם ד' פסוקים. ואם קרה זאת בכהן שלא קרא רק שני פסוקים וכבר קראו אחריו לוי ונזכרו אח"כ, אזי הדין כן הוא - אם הלוי עדיין לא בירך ברכה ראשונה, אף שאמר ברכו לא הוי התחלת הברכה, ולכן יחזור הכהן ויקרא ג' פסוקים בברכות כמו שכתבנו, והלוי ימתין ויקרא אח"כ. אבל אם כבר בירך הלוי אז יקראו עם הלוי ממקום שפסק הכהן (שאם יקראו להלוי מה שקראו להכהן, יהיה פגם להכהנים אשר המה שמה כי יאמרו שהלוי התחיל לקרות בתורה). ואחר הלוי יקראו שני ישראלים שיהיו שלשה קרואים, והכהן אינו מן המנין (כיון שלא קרא רק שני פסוקים). ואם קרה כן בלוי שלא קרא רק שני פסוקים והישראל כבר בירך, יקראו להישראל אלו שני פסוקים שקרא הלוי ועוד פסוק אחד, ויקראו עוד ישראל א' לתשלום שלשה קרואים. ואם לא היה כהן בבהכ"נ וקראו ישראל במקומו, ואירע כן שלא קראו לו אלא שני פסוקים, ולא נזכרו עד לאחר שקראו ישראל שני ובירך, אז יתחיל הישראל השני מתחלת הסדרה, והישראל הראשון ימתין ויקרא אחריו, ואחריו יקראו עוד לישראל:
(כד) קטן לא יהיה הקורא וגם אינו עולה לתורה, ועיין לקמן סימן ע"ט ס"ט:
(כה) לאחר קריאת התורה אומרים חצי קדיש ומגביהין את הס"ת. המגביה פותח את הס"ת שיהיו שלשה עמודיט מן הכתב גלוי, ומראהו לימינו ולשמאלו לפניו ולאחריו, כי מצוה על כל האנשים לראות את הכתב ואומרים וזאת התורה וכו'. וגוללין את הספר. ומצוה לגוללו שיהא התפר באמצע שתי הגלילות, ויגללו עד שיהא התפר הסמוך באמצע. אם התפר שלפניו יותר סמוך יגללו לשם, ואם התפר שלאחריו יותר סמוך יגללו לשם, דלמעט בגלילה עדיף משום כבוד ס"ת (תשובת מהר"ם ב"ב סי' ס"ט):
(כו) בכל עת שקורין בתורה אומרים אח"כ חצי קדיש, לבד ממנחה בשבת ומנחה בתענית שסומכין על הקדיש שאומרים לפני תפלת ש"ע:
(כז) בשני ובחמישי אומר הש"ץ לאחר הגבהת התורה יהי רצון וכו'. וצריכין הצבור לשמוע ולענות אמן. כשאין אומרים תחנון אין אומרים יהי רצון:
(כח) אח"כ מכניסין את הס"ת לארון הקודש. ומצוה על כל אדם שהס"ת עובר לפניו וכן המגביה והגולל שילוו אותו עד לפני ארון הקודש:
(כט) במקום שאין ס"ת קורא א' מתוך חומש בקול רם, והצבור ישמעו שלא תשתכח תורה קריאה:
(ל) עשרה שמתפללים ואין להם ספר תורה לקרות, אין מביאים להם ספר תורה לצורך הקריאה אפילו הם חבושים בבית האסורים, ואפילו בראש השנה ויום הכיפורים. אך אם מכינים יום או יומים מקודם ארון או תיבה, שעושין מקום קבוע לספר תורה, מותר. ולצורך אדם חשוב והוא חולה, מותר להביא גם לצורך הקריאה לבד. ויש אומרים דלאדם חשוב אפילו אינו חולה, ולחולה אפילו אינו אדם חשוב, מותר. ויש להקל בשבת פרשת זכור ופרשת פרה, מפני שיש אומרים שהן דאורייתא (עיין לקמן סי' ק"מ):