מאגר ספרי קודש

סימן כה. דיני אשרי ובא לציון, עד גמר התפלה, ובו ח' סעיפים:

(א) אומרים אשרי ותהלה לדוד וגו', וצריכין לכוין בו היטב, ובפרט בפסוק פותח את ידך וגו' יכוין את לבו מאוד (כמש"ל סימן י"ד ס"ב ע"ש):

(ב) אתר כך אומרים למנצח. ואלו ימים שאין אומרים אותו ר"ח, חנוכה, פורים והוא הדין בשנה מעוברת ביום י"ד וט"ו באדר ראשון, ערב פסח, וערב יוהכ"פ, תשעה באב, גם אין אומרים אותו בבית האבל. וביום שאין אומרים למנצח, גם אל ארך אפים אין אומרים:

(ג) אומרים קדושת ובא לציון עם התרגום, וצריך ליזהר מאוד לאמרה בכוונה, והתרגום יש לאומרו בלחש:

(ד) אסור לאדם לצאת מבית הכנסת קודם קדושה זו:

(ה) יש להדר לאומרה עם הצבור. ולכן אם בא לבית הכנסת בשעה שהצבור אומרים אותה יאמרה עמהם אף קודם תפלתו. וה"ה דיכול לאמרה קודם שני הפסוקים דהיינו ובא לציון וגו' ואני זאת בריתי וגו' ואחר כך יאמר פסוקים אלו, ומכל שכן שיכול לדלג אשרי ולמנצח כדי שיאמר קדושה זו עם הצבור ואח"כ יאמר מה שדילג:

(ו) ואומרים עלינו לשבח וכו'. וצריכין לאומרו באימה וביראה. ויהושע תקנו בשעה שכבש יריחו. ואחר כך אומרים מזמור של יום ושאר מזמורים בכל מקום ומקום כפי מנהגו:

(ז) כשיוצא מבית הכנסת אומר הפסוק ה' נחני וגו' ומשתחוה מול הארון הקודש כתלמיד הנפטר מרבו. כשיצא מבהכ"נ לא יצא ואחוריו לארון הקודש אלא יצדד, וכן בירידתו מן התיבה:

(ח) כשיוצא מבהכ"נ אסור לרוץ או לפסוע פסיעה גסה, לפי שמראה עצמו שעיכוב בהכ"נ דומה עליו למשא. במד"א כשהולך לעסקיו, אבל אם הולך מבהכ"נ לבית המדרש, מצוה לרוץ: