סימן כח - הלכות ספר תורה ושאר ספרי קודש
סימן כח. הלכות ספר תורה ושאר ספרי קודש, ובו י"ג סעיפים:
(א) מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, וקבלו חז"ל פירושו לכתוב את כל התורה שיש בה השירה. ואפי' ירש ס"ת מאביו, מצוה לכתוב משלו. שכר לו סופר לכתוב לו ס"ת, או שקנאו והיה בו טעות והגיהו, הרי זה כאילו כתבו. ואסור למכור ס"ת. אך בשעת דחק גדול, יעשה שאלת חכם:
(ב) וכן מצוה על כל איש לקנות שאר ספרי קודש שלומדים מתוכן, כגון מקרא משנה וגמרא ופוסקים שילמוד מתוכן וגם ישאילן לאחרים. ומי שאין ידו משגת לקנות לו ס"ת וגם שאר ספרי לימוד אזי הספרים שהן לצורך לימוד, הן קודמין. אמרו רז"ל וצדקתו עומדת לעד זה הכותב (וה"ה הקונה) ספרים ומשאילן לאחרים:
(ג) חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת. ומצוה ליחד לו מקום ולכבד את המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירוק כנגד ס"ת, ולא יאחוז ס"ת בלא מטפחת. הרואה את הנושא ס"ת, צריך לעמוד לפניו עד שיכניס את הס"ת למקומו, או עד שאינו רואהו עוד. ובבהכ"נ בשעה שמוציאין ומכניסין את הס"ת, מצוה לכל מי שעוברת לפניו, ללוותה עד מקומה. וכן המגביה והגולל ילכו ללוותה:
(ד) אפילו שאר ספרי קודש, אם מונחים על ספסל אסור לישב על ספסל זאת אלא אם הספרים מונחים על איזה דבר שגבוה לכל הפחות טפח, ומכ"ש דאסור להניח ספרים על גבי קרקע. לא יניח אדם ספר על ברכיו ושני אצילי ידיו עליו. בשעת הדחק מותר לישב ע"ג תיבה שיש בה שאר ספרי קודש, אבל אם יש בה ס"ת, אסור. מניחים חומשים על גבי נביאים וכתובים וכן כתובים ע"ג נביאים, ונביאים ע"ג כתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים:
(ה) ספר תורה שבלה גונזין אותו, וכן שאר ספרים וכתבי קודש ותשמישי קדושה. ואסור לשורפן:
(ו) אין זורקין כתבי קודש ואפילו הלכות ואגדות. ואסור להפוך אותן על פניהם. ואם מצאן הפוכין, צריך להניחן כראוי:
(ז) אין להשתין מים בפני ספרים. ולעת הצורך עכ"פ יהיו מונחים גבוהים י' טפחים:
(ח) אין לעשות מפות ומעילים לדבר שבקדושה מדבר שנשתמש בו הדיוט. ובדיעבד שכבר נעשו, מותר. אבל מדבר שנשתמש בו לעבודה זרה, אפילו בדיעבד אסור:
(ט) אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון להעמידו להגן מפני החמה, או כדי שלא יראה חברו מה שהוא עושה. אבל אם השמש זורחת על הספר שהוא לומד בו, מותר להגן בספר אחר כיון שאינו עושה להנאתו. וכן להניח ספר תחת ספר שהוא לומד בו כדי להגביהו לצורך הלימוד, יש להתיר. אבל אין להניח ספר בתוך ספר אחר שלא יצטרך לחפש אח"כ מקום לימודו. לא ישרטט איזה קונטרס על הספר, לפי שאין קדושה בקונטרס עד שיכתבו בו. וכן לא יניח נייר וכדומה בספר למשמרת:
(י) המאבד כתבי קודש עובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלקיכם. וצריכין למחות בכורכי ספרים שמדבקין בתוך הלוחות כתבי קודש. גם צריכין לתהר מאוד כשנותנים ספרים קדושים ישנים לאומן גוי לכרכם מחדש, שיקחו מהם את הלוחות הישנות להצניעם, שלא יתנם האומן לספר חול:
(יא) אין לוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות מן הגוים ביותר מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. אבל בכדי דמיהם, חייבים לקנות (אפילו במקום שצריכין גניזה). ואם הגוי מבקש הרבה, צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי ריצוי, אולי ישוה עמו בכדי דמיו. ואם עומד בדעתו אז מניחן בידו (ט"ז), ואין לבקש מן הגוי שיתנם בזול יותר מדאי, פן יכעוס וישליכם למקום אבוד:
(יב) אם נפל ספר תורה מידו אפילו בנרתיקו צריך להתענות. ונוהגים שגם הרואים מתענים (עי' בר"י סי' מד):
(יג) אסור לכתוב פסוק בלי שרטוט (ע' מג"א סימן ל"ב ס"ק ז'). י"א דאסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה:
(א) מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב לו ס"ת שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, וקבלו חז"ל פירושו לכתוב את כל התורה שיש בה השירה. ואפי' ירש ס"ת מאביו, מצוה לכתוב משלו. שכר לו סופר לכתוב לו ס"ת, או שקנאו והיה בו טעות והגיהו, הרי זה כאילו כתבו. ואסור למכור ס"ת. אך בשעת דחק גדול, יעשה שאלת חכם:
(ב) וכן מצוה על כל איש לקנות שאר ספרי קודש שלומדים מתוכן, כגון מקרא משנה וגמרא ופוסקים שילמוד מתוכן וגם ישאילן לאחרים. ומי שאין ידו משגת לקנות לו ס"ת וגם שאר ספרי לימוד אזי הספרים שהן לצורך לימוד, הן קודמין. אמרו רז"ל וצדקתו עומדת לעד זה הכותב (וה"ה הקונה) ספרים ומשאילן לאחרים:
(ג) חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת. ומצוה ליחד לו מקום ולכבד את המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירוק כנגד ס"ת, ולא יאחוז ס"ת בלא מטפחת. הרואה את הנושא ס"ת, צריך לעמוד לפניו עד שיכניס את הס"ת למקומו, או עד שאינו רואהו עוד. ובבהכ"נ בשעה שמוציאין ומכניסין את הס"ת, מצוה לכל מי שעוברת לפניו, ללוותה עד מקומה. וכן המגביה והגולל ילכו ללוותה:
(ד) אפילו שאר ספרי קודש, אם מונחים על ספסל אסור לישב על ספסל זאת אלא אם הספרים מונחים על איזה דבר שגבוה לכל הפחות טפח, ומכ"ש דאסור להניח ספרים על גבי קרקע. לא יניח אדם ספר על ברכיו ושני אצילי ידיו עליו. בשעת הדחק מותר לישב ע"ג תיבה שיש בה שאר ספרי קודש, אבל אם יש בה ס"ת, אסור. מניחים חומשים על גבי נביאים וכתובים וכן כתובים ע"ג נביאים, ונביאים ע"ג כתובים, אבל אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים:
(ה) ספר תורה שבלה גונזין אותו, וכן שאר ספרים וכתבי קודש ותשמישי קדושה. ואסור לשורפן:
(ו) אין זורקין כתבי קודש ואפילו הלכות ואגדות. ואסור להפוך אותן על פניהם. ואם מצאן הפוכין, צריך להניחן כראוי:
(ז) אין להשתין מים בפני ספרים. ולעת הצורך עכ"פ יהיו מונחים גבוהים י' טפחים:
(ח) אין לעשות מפות ומעילים לדבר שבקדושה מדבר שנשתמש בו הדיוט. ובדיעבד שכבר נעשו, מותר. אבל מדבר שנשתמש בו לעבודה זרה, אפילו בדיעבד אסור:
(ט) אסור להשתמש בספר להנאתו, כגון להעמידו להגן מפני החמה, או כדי שלא יראה חברו מה שהוא עושה. אבל אם השמש זורחת על הספר שהוא לומד בו, מותר להגן בספר אחר כיון שאינו עושה להנאתו. וכן להניח ספר תחת ספר שהוא לומד בו כדי להגביהו לצורך הלימוד, יש להתיר. אבל אין להניח ספר בתוך ספר אחר שלא יצטרך לחפש אח"כ מקום לימודו. לא ישרטט איזה קונטרס על הספר, לפי שאין קדושה בקונטרס עד שיכתבו בו. וכן לא יניח נייר וכדומה בספר למשמרת:
(י) המאבד כתבי קודש עובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלקיכם. וצריכין למחות בכורכי ספרים שמדבקין בתוך הלוחות כתבי קודש. גם צריכין לתהר מאוד כשנותנים ספרים קדושים ישנים לאומן גוי לכרכם מחדש, שיקחו מהם את הלוחות הישנות להצניעם, שלא יתנם האומן לספר חול:
(יא) אין לוקחין ספר תורה תפילין ומזוזות מן הגוים ביותר מכדי דמיהן, כדי שלא להרגילן לגנבן ולגזלן. אבל בכדי דמיהם, חייבים לקנות (אפילו במקום שצריכין גניזה). ואם הגוי מבקש הרבה, צריך לעסוק ולדבר עמו בדברי ריצוי, אולי ישוה עמו בכדי דמיו. ואם עומד בדעתו אז מניחן בידו (ט"ז), ואין לבקש מן הגוי שיתנם בזול יותר מדאי, פן יכעוס וישליכם למקום אבוד:
(יב) אם נפל ספר תורה מידו אפילו בנרתיקו צריך להתענות. ונוהגים שגם הרואים מתענים (עי' בר"י סי' מד):
(יג) אסור לכתוב פסוק בלי שרטוט (ע' מג"א סימן ל"ב ס"ק ז'). י"א דאסור לכתוב דברי חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה: