סימן ל - איסור רכילות
סימן ל. איסור רכילות, לשון הרע, נקימה ונטירה, ובו ט' סעיפים:
(א) כתיב לא תלך רכיל בעמך, איזהו רכיל, זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אע"פ שהוא אמת, וגם אין בו גנות, הרי זה עובר בלאו, והוא עון גדול, וגורם להרוג נפשות מישראל, לכך נסמך לו לא תעמד על דם רעך. צא ולמד מה אירע לדואג האדומי, שאמר לשאול כי אחימלך נתן לדוד צידה וחרב, אע"פ שהדבר היה אמת, וגם לא הוי גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום מעשה רע, וגם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה כי לא נתכוין לחטוא בזה נגד שאול, על כל זה גרם הרכילות של דואג שנהרגו כמה כהנים:
(ב) יש עון גדול מזה עד מאוד, והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו אע"פ שאומר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו. אבל בעל לשון הרע, זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. והמקבל לשון הרע, הוא גרוע יותר מן האומרו, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לה"ר בלבד:
(ג) עד היכן לשון הרע. שאל אחד לחברו אנה אמצא אש, ואמר לו היכן נמצא אש, בבית פלוני שיש לו הרבה בשר ודגים, ומבשלים שם תמיד:
(ד) ויש דברים שהם אבק לשון הרע, כיצד, אמר שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע, ומה היה, וכיוצא בדברים אלו. וכן המספר בטובת חברו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו, ועל זה הענין אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו. שמתוך טובתו בא לידי רעתו. וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כמי שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו כמתלהלה הזורה זיקים חצים ומות ואומר הלא משחק אני. וכן המספר לשון הרע ברמאות שעושה עצמו כאילו מספר רק לפי תומו ואינו יודע שזהו לשון הרע, וכשגוערין אותו אומר איני יודע שזהו לה"ר, או שאלו מעשיו של פלוני:
(ה) אחד המספר לשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי אזש להזיק חברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם כבר נאמרו הדברים בפני שלשה, מסתמא כבר נתפרסם הדבר. ואם סיפר הדבר א' מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לה"ר, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותן יותר. מה תקנתו של אדם שלא יבא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו:
(ו) אמר רבי ירמיה בר אבא ארבעה כיתות אין מקבלות פני שכינה. כת לצים, וכת חנפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים (פרש"י משך ידו הקב"ה מהיות את לוצצים). כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא. כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע (ופרש"י לא יגור עמך רע, וגבי מםפרי לשון הרע כתיב דכתיב בההיא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו') צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע (סוטה ספ"ז). ואמרו רז"ל כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דע"א דשריא (סנהדרין ס"ג ע"ב):
(ז) הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום. וכיצד היא הנקימה, אמר לחבירו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך. למחר היה חברו צריך לשאול ממנו, אמר לו חברו השאילני קרדומך. אמר לו איני משאילך כמו שאתה לא השאלתני כאשר שאלתי ממך, הרי זה נוקם ועובר בלאו, אלא כשיבא לשאול יתן לו בלב שלם, ולא יגמול לו כאשר גמלו, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שאצל המבינים הכל דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם. וכן אמר דוד המלך ע"ה אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו' (איסור קללה כתבנו בסי' ו' ס"ג):
(ח) אם תרצה להנקם מאויבך תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאך, כי הוא יצטער על מדותיך, ויתאבל בשמעו שמעך הטוב. אבל אם תעשה מעשים מכוערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך. והנה הוא מתנקם בך:
(ט) כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר ולא תטור את בני עמך. כיצד היא הנטירה. ראובן שאמר לשמעון השאילני רבר פלוני, ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לשאול איזה חפץ מראובן, ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך. העושה כזה עובר בלא תטור, אלא ימחה הדבר מלבו ולא יזכרנו כלל, וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ, ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה:
(א) כתיב לא תלך רכיל בעמך, איזהו רכיל, זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אע"פ שהוא אמת, וגם אין בו גנות, הרי זה עובר בלאו, והוא עון גדול, וגורם להרוג נפשות מישראל, לכך נסמך לו לא תעמד על דם רעך. צא ולמד מה אירע לדואג האדומי, שאמר לשאול כי אחימלך נתן לדוד צידה וחרב, אע"פ שהדבר היה אמת, וגם לא הוי גנות לאחימלך, שהרי לא עשה בזה שום מעשה רע, וגם אם שאול בעצמו היה שואל לאחימלך, היה אומר לו מה שעשה כי לא נתכוין לחטוא בזה נגד שאול, על כל זה גרם הרכילות של דואג שנהרגו כמה כהנים:
(ב) יש עון גדול מזה עד מאוד, והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו אע"פ שאומר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו. אבל בעל לשון הרע, זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני, כך וכך היו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו, ואומר דברים של גנאי על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. והמקבל לשון הרע, הוא גרוע יותר מן האומרו, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר, אלא על לה"ר בלבד:
(ג) עד היכן לשון הרע. שאל אחד לחברו אנה אמצא אש, ואמר לו היכן נמצא אש, בבית פלוני שיש לו הרבה בשר ודגים, ומבשלים שם תמיד:
(ד) ויש דברים שהם אבק לשון הרע, כיצד, אמר שתקו מפלוני, איני רוצה להודיע מה אירע, ומה היה, וכיוצא בדברים אלו. וכן המספר בטובת חברו בפני שונאיו, הרי זה אבק לשון הרע, שזה גורם להם שיספרו בגנותו, ועל זה הענין אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם, קללה תחשב לו. שמתוך טובתו בא לידי רעתו. וכן המספר לשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כמי שאינו מדבר בשנאה, הוא ששלמה אמר בחכמתו כמתלהלה הזורה זיקים חצים ומות ואומר הלא משחק אני. וכן המספר לשון הרע ברמאות שעושה עצמו כאילו מספר רק לפי תומו ואינו יודע שזהו לשון הרע, וכשגוערין אותו אומר איני יודע שזהו לה"ר, או שאלו מעשיו של פלוני:
(ה) אחד המספר לשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי אזש להזיק חברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם כבר נאמרו הדברים בפני שלשה, מסתמא כבר נתפרסם הדבר. ואם סיפר הדבר א' מן השלשה פעם אחרת, אין בו משום לה"ר, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותן יותר. מה תקנתו של אדם שלא יבא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו:
(ו) אמר רבי ירמיה בר אבא ארבעה כיתות אין מקבלות פני שכינה. כת לצים, וכת חנפים, וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע. כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצים (פרש"י משך ידו הקב"ה מהיות את לוצצים). כת חנפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבא. כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע, אתה, לא יגורך רע (ופרש"י לא יגור עמך רע, וגבי מםפרי לשון הרע כתיב דכתיב בההיא פרשתא כי אין בפיהו נכונה וגו') צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע (סוטה ספ"ז). ואמרו רז"ל כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דע"א דשריא (סנהדרין ס"ג ע"ב):
(ז) הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום. וכיצד היא הנקימה, אמר לחבירו השאילני קרדומך, אמר לו איני משאילך. למחר היה חברו צריך לשאול ממנו, אמר לו חברו השאילני קרדומך. אמר לו איני משאילך כמו שאתה לא השאלתני כאשר שאלתי ממך, הרי זה נוקם ועובר בלאו, אלא כשיבא לשאול יתן לו בלב שלם, ולא יגמול לו כאשר גמלו, אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם, שאצל המבינים הכל דברי הבל והבאי, ואינן כדאי לנקום עליהם. וכן אמר דוד המלך ע"ה אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו' (איסור קללה כתבנו בסי' ו' ס"ג):
(ח) אם תרצה להנקם מאויבך תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה ממילא תנקם משונאך, כי הוא יצטער על מדותיך, ויתאבל בשמעו שמעך הטוב. אבל אם תעשה מעשים מכוערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך. והנה הוא מתנקם בך:
(ט) כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר ולא תטור את בני עמך. כיצד היא הנטירה. ראובן שאמר לשמעון השאילני רבר פלוני, ולא רצה שמעון. לימים בא שמעון לשאול איזה חפץ מראובן, ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך. העושה כזה עובר בלא תטור, אלא ימחה הדבר מלבו ולא יזכרנו כלל, וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ, ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה: