סימן מד - הלכות מים אתרונים וברכת המזון
מ"ב סעיף י"ט), ויברך אח"כ ברהמ"ז שם. ואם אין לו שם פת כלל' צריך לחזו* למקומו לברך. ואם הוא רחוק כ"כ שיש לחוש שעד שיחזור למקומו ישהה שיעור עיכול, יברך במקום שהוא שם:
(י) בשבת שחל בו ר"ח או יו"ט או חוה"מ, אומרים תחלה רצה ואח"כ יעלה ויבא, מפני שהשבת תדיר ומקודש יותר מהם:
(יא) מי ששכח ונסתפק לו אם בירך ברהמ"ז או לא, אם הוא שבע (דאז ברהמ"ז דאורייתא) צריך לברך פעם שנית. וכן אם נרדם בשינה באמצע ברהמ"ז, וכשהקיץ אינו ידוע היכן פסק, צריך לחזור לראש ברהמ"ז. ואשה שנסתפקה אם ברכה או לא, אינה צריכה לברך פעם שנית:
(יב) טעה בשבת ולא אמר רצה, או ביו"ט ולא אמר יעלה ויבא, אם נזכר קודם שהזכיר את השם מן הברכה של ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים, אומר שם רצה או יעלה ויבא ואח"כ ובנה וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם, מסיים את הברכה בונה ברחמיו ירושלים אמן, ואומר שם בשבת "ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת". וביו"ט אומר שם "בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, בא"י מקדש ישראל והזמנים". ואם חל יו"ט בשבת ושכח רצה וגם יעלה ויבא, אומר "בא"י אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים". ואם אמר רצה ולא אמר יעלה ויבא, אומר כמו ביו"ט לבד. ואם אמר יעלה ויבא ולא רצה, אומר כמו בשבת בלבד:
(יג) אם לא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה שהיא ברוך אתה ה' אמ"ה האל אבינו וכו', אפי' לא אמר רק תיבת ברוך בלבד (בש"ע של התניא), שוב אין לו תקנה בברכת אשר נתן. ולכן אם הוא בשתי סעודות הראשונות חוזר לראש ברהמ"ז, וכשלא אמר עדיין רק ברוך אתה ה', יסיים למדני חקיך כדי שלא יהא לבטלה, ואח"כ חוזר לראש ברהמ"ז. אבל בסעודה שלישית שאפילו בשבת אינו מחויב לאכול פת דוקא ומכ"ש ביו"ט, וברהמ"ז אינו חובת היום עליו, לכן אינו חוזר לראש אלא גומר כך ברהמ"ז. אבל אם נזכר במקום שיכול לתקן בברכת אשר נתן וכו', מחויב לתקן אפילו בכמה סעודות שאכל:
(יד) טעה בר"ח ולא אמר יעלה ויבא, אומר "ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון" ואינו חותם (ואין חילוק בזה בין ביום בין בלילה). ובחוה"מ אם לא אמר ישלה ויבא, יאמר בא"י אמ"ה אשר נתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, בא"י מקדש ישראל והזמנים. ובר"ה אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון. ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה, אינו חוזר לראש, משום דבר"ח ובחוה"מ ובר"ה אינו מחוייב לאכול פת דוקא:
(טו) ר"ח שחל בשבת ושכח רצה וגם ישעו"י, ונזכר ואומר בא"י אמ"ה אשר נתן, כולל גם ר"ח בין בפתיחה בין בחתימה ואומר "אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וראשי חדשים לזכרון, בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים". אע"פ שבר"ח לבד אינו חותם, הכא כיון שהוא חותם בשביל שבת, מזכיר גם ר"ח. אם אמר רצה ולא אמר יע"ו ולא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה, אינו חוזר לראש דהא של שבת אמר, ובשביל ר"ח אינו חוזר. ואם אמר יעו"י ולא אמר רצה והוא חוזר לראש, צריך לומר גם יעו"י. וה"ה לחוה"מ וראש השנה:
(טז) בחנוכה ובפורים אם שכח לומר על הנסים ולא נזכר עד לאחר שאמר את השם מחתימת הברכה, שאמר ברוך אתה ה' אינו חוזר. אך בתוך הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו' בימי מרדכי וכו':
(יז) היה אוכל בשבת וחשכה לו, כיון שעדיין הוא לא התפלל ערבית אומר רצה, וכן ביו"ט ור"ח וחנוכה ופורים, כיון שהתחלת הסעודה היתה ביום צריך להזכיר מעין היום אעפ"י שמברך בלילה. ואם אכל בערב ר"ח ונמשכה סעודתו גם תוך הלילה, ואכל גם בלילה כזית פת, צריך לומר יעו"י. וכן בחנוכה ובפורים. ואם התחיל לאכול בשבת ונמשכה סעודתו תוך הלילה, ואכל גם כלילה כזית פת, ולמחר הוא ר"ח, אומר רצה וגם יעלה ויבא. וכן בחנוכה ובפורים. ויש חולקין משום דהוי כתרתי דסתרי. ע"כ יש למנוע שלא לאכול אז בלילה:
(יח) אם יש נכרי בבית כשמברך ברהמ"ז, יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד:
(י) בשבת שחל בו ר"ח או יו"ט או חוה"מ, אומרים תחלה רצה ואח"כ יעלה ויבא, מפני שהשבת תדיר ומקודש יותר מהם:
(יא) מי ששכח ונסתפק לו אם בירך ברהמ"ז או לא, אם הוא שבע (דאז ברהמ"ז דאורייתא) צריך לברך פעם שנית. וכן אם נרדם בשינה באמצע ברהמ"ז, וכשהקיץ אינו ידוע היכן פסק, צריך לחזור לראש ברהמ"ז. ואשה שנסתפקה אם ברכה או לא, אינה צריכה לברך פעם שנית:
(יב) טעה בשבת ולא אמר רצה, או ביו"ט ולא אמר יעלה ויבא, אם נזכר קודם שהזכיר את השם מן הברכה של ברוך אתה ה' בונה ברחמיו ירושלים, אומר שם רצה או יעלה ויבא ואח"כ ובנה וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שהזכיר את השם, מסיים את הברכה בונה ברחמיו ירושלים אמן, ואומר שם בשבת "ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית בא"י מקדש השבת". וביו"ט אומר שם "בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, בא"י מקדש ישראל והזמנים". ואם חל יו"ט בשבת ושכח רצה וגם יעלה ויבא, אומר "בא"י אמ"ה אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, בא"י מקדש השבת וישראל והזמנים". ואם אמר רצה ולא אמר יעלה ויבא, אומר כמו ביו"ט לבד. ואם אמר יעלה ויבא ולא רצה, אומר כמו בשבת בלבד:
(יג) אם לא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה שהיא ברוך אתה ה' אמ"ה האל אבינו וכו', אפי' לא אמר רק תיבת ברוך בלבד (בש"ע של התניא), שוב אין לו תקנה בברכת אשר נתן. ולכן אם הוא בשתי סעודות הראשונות חוזר לראש ברהמ"ז, וכשלא אמר עדיין רק ברוך אתה ה', יסיים למדני חקיך כדי שלא יהא לבטלה, ואח"כ חוזר לראש ברהמ"ז. אבל בסעודה שלישית שאפילו בשבת אינו מחויב לאכול פת דוקא ומכ"ש ביו"ט, וברהמ"ז אינו חובת היום עליו, לכן אינו חוזר לראש אלא גומר כך ברהמ"ז. אבל אם נזכר במקום שיכול לתקן בברכת אשר נתן וכו', מחויב לתקן אפילו בכמה סעודות שאכל:
(יד) טעה בר"ח ולא אמר יעלה ויבא, אומר "ברוך אתה ה' אמ"ה אשר נתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון" ואינו חותם (ואין חילוק בזה בין ביום בין בלילה). ובחוה"מ אם לא אמר ישלה ויבא, יאמר בא"י אמ"ה אשר נתן מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (פלוני) הזה, בא"י מקדש ישראל והזמנים. ובר"ה אומר בא"י אמ"ה אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזכרון הזה בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון. ואם לא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה, אינו חוזר לראש, משום דבר"ח ובחוה"מ ובר"ה אינו מחוייב לאכול פת דוקא:
(טו) ר"ח שחל בשבת ושכח רצה וגם ישעו"י, ונזכר ואומר בא"י אמ"ה אשר נתן, כולל גם ר"ח בין בפתיחה בין בחתימה ואומר "אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וראשי חדשים לזכרון, בא"י מקדש השבת וישראל וראשי חדשים". אע"פ שבר"ח לבד אינו חותם, הכא כיון שהוא חותם בשביל שבת, מזכיר גם ר"ח. אם אמר רצה ולא אמר יע"ו ולא נזכר עד לאחר שהתחיל הברכה שלאחריה, אינו חוזר לראש דהא של שבת אמר, ובשביל ר"ח אינו חוזר. ואם אמר יעו"י ולא אמר רצה והוא חוזר לראש, צריך לומר גם יעו"י. וה"ה לחוה"מ וראש השנה:
(טז) בחנוכה ובפורים אם שכח לומר על הנסים ולא נזכר עד לאחר שאמר את השם מחתימת הברכה, שאמר ברוך אתה ה' אינו חוזר. אך בתוך הרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו וכו' בימי מרדכי וכו':
(יז) היה אוכל בשבת וחשכה לו, כיון שעדיין הוא לא התפלל ערבית אומר רצה, וכן ביו"ט ור"ח וחנוכה ופורים, כיון שהתחלת הסעודה היתה ביום צריך להזכיר מעין היום אעפ"י שמברך בלילה. ואם אכל בערב ר"ח ונמשכה סעודתו גם תוך הלילה, ואכל גם בלילה כזית פת, צריך לומר יעו"י. וכן בחנוכה ובפורים. ואם התחיל לאכול בשבת ונמשכה סעודתו תוך הלילה, ואכל גם כלילה כזית פת, ולמחר הוא ר"ח, אומר רצה וגם יעלה ויבא. וכן בחנוכה ובפורים. ויש חולקין משום דהוי כתרתי דסתרי. ע"כ יש למנוע שלא לאכול אז בלילה:
(יח) אם יש נכרי בבית כשמברך ברהמ"ז, יאמר אותנו בני ברית כולנו יחד: