סימן מה - הלכות ברכות הזימון
סימן מה. הלכות ברכות הזימון, ובו כ"ג סעיפים:
(א) שלשה שאכלו ביחד, צריכין לברך בזימון. ומצוה שיברכו על הכוס. ואם אפשר צריכין להדר שיהיה כוס יין. ואם אי אפשר ביין יהיה שכר או יין דבש או יי"ש כשהוא חמר מדינה, דהיינו שאין יין גדל שם כדרך יום מן העיר, וע"כ הוא ביוקר, ורגילים לשתות משקים אלו במקום יין. וי"א דברכת המזון אפילו ביחיד טעונה כוס. ונוהגין המדקדקים בשמברכין ביחיד שלא לאחוז הכוס ביד, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם:
(ב) מוזגין את הכוס תחלה ואחר כך נוטלים לידים:
(ג) יין ששתו ממנו, כל הנשאר בכלי נעשה פגום ופסול לברהמ"ז עד שיתקנו, דהיינו שנותן לתוכו קצת יין או קצת מים שאינם פגומים. וכיון שצריך למלאות את הכוס לשם ברכה, לכן אם הכוס פגום והוא מתקנו, צריך לשפכו לתוך קנקן ומתוך הקנקן לתוך הכוס לשם ברכה:
(ד) הכוס שמברכין עליו צריך שיהא שלם. ואפילו נשבר רק הבסיס של מטה פסול, ואפילו פגימה כל שהיא בשפת הכלי או שנסדק פסול. וטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ, או מקנחו יפה שיהא נקי. ושופך מן הקנקן לתוכו לשם ברכה. ויהא מלא. והמברך מקבלו בשתי ידיו (להראות חביבות הכוס שהוא חושק לקבלו בכל כחו) וכדכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. ומסיר אח"כ ידו השמאלית ואוחזו רק בימינו לבדה בלי סיוע השמאלית (שלא יהא נראה כמשוי עליו). ונותן עיניו בו כדי שלא יסיח דעתו ממנו. ומחזיקו למעלה מן השלחן טפח, דכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ואטר יד יאחזו בימין דידיה שהוא שמאל של כל אדם. ויש להסיר מן השלחן הכלים הרקים:
(ה) אם בני המסיבה שוים במעלה ויש ביניהם כהן, מצוה לכבדו בברכת המזון שנאמר וקדשתו, אבל אם יש ביניהם אדם גדול וחשוב, יברך הוא. ונוהגין לתת לאבל לברך, ודוקא כששוים במעלה. וראוי לכבד בבהמ"ז למי שהוא טוב עין, שונא בצע, וגומל חסד בממונו שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך:
(ו) המברך יאמר מתחלה הב לן ונברך, כי כל מילי דקדושה בעי הזמנה, או יאמר בל"א רבותי מיר וועלען בענטשען, והמסובין עונין יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, ואחר כך אומר המברך ברשות וכו' נברך שאכלנו וכו', והמסובין אומרים ברוך שאכלנו וכו', וחוזר המברך ואומר גם הוא ברוך שאכלנו וכו'. ונוהגין בקצת מקומות שלאחר שסיים המברך ובטובו חיינו, עונין המסובין אמן. ובקצת מקומות לא נהגו לומר אמן. גם יש מנהגים שונים בענין אמירת ברוך הוא וברוך שמו, יש נוהגין שהמברך אומרו כשמזמנין רק בשלשה, וי"א שאין לאמרו אלא כשמזמנין בעשרה שמזכיר את השם, אז יאמר וכן יש לנהוג, והמסובין לא יאמרוהו, ומכל שכן מי שמברך בהמ"ז בלא זימון שלא יאמרו:
(ז) המברך יברך בקול והמסובין יאמרו עמו מלה במלה בלחש, ובסוף כל ברכה יקדימו לסיים קודם להמברך כדי שיענו אמן על ברכתו:
(ח) אחר ברהמ"ז מברך על הכוס שבירך עליו, ושותה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה. אם כוסות של המסובין הן פגומות, צריך המברך ליתן מכוסו מעט לתוך כוסות שלהם אחר שבירך בורא פרי הגפן קודם שישתה הוא כדי שיברכו גם הם על כוסות שאינן פגומות, וכן אם כוסות שלהן ריקנות, נותן לתוכן מעט מכוס של ברכה, ולא יטעמו עד שיטעום המברך. אבל אם יש להן כוסות בפני עצמן ואינן פגומות, אין המברך צריך ליתן להם מכוס שלו, ויכולין לטעום קודם שיטעום הוא. וכן נכון וטוב אם אפשר שיהיה לכל א' כוס מלא:
(ט) אם המברך אינו רוצה לשתות, י"א דיכול ליתן לאיש אחר מן המסובין שיברך בפה"ג, וישתה שיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה. וי"א דאין לעשות כן, אלא דוקא המברך בזימון הוא יברך על הכוס, וכן נכון לעשות:
(י) שנים שאכלו ביחד, מצוה להם לבקש שלישי שיצרף עמהן לזימון, ואפילו אם בא השלישי לאחר שהשנים כבר גמרו מלאכול, אלא שאם היו מביאין להם עוד איזה דבר לקינוח סעודה היו אוכלין, מצוה עליהם לצרף את השלישי לזימון דהיינו שיתנו לו לאכול כזית שיתחייב בברכה אחרונה ויצטרף עמהם. י"א דבעינן דוקא פת, וי"א דסגי גם בשאר מיני דגן, וי"א דאפילו פירות או ירקות סגי, וי"א עוד דאפילו אינו אוכל רק שותה רביעית מאיזה משקה חוץ מן המים, מצטרף וכן נוהגין. ואעפ"י שלא אכל אלא שתה, יכול לומר שאכלנו, כי שתיה בכלל אכילה. ולאחר שסיימו הזן את הכל, אז יברך הוא ברכה אחרונה על מה שאכל או שתה. ואם בא השלישי לאחר שכבר נטלו ידיהם במים אחרונים, שוב אינו מצטרף עמהם:
(יא) שלשה שאבלו ביחד, כיון שנתחייבו בזימון אינם רשאים ליחלק, וכן ארבעה או חמשה, אפילו אחד מהם אינו רשאי לברך בפ"ע, שכולם נתחייבו בזימון. אבל אם הם ששה או יותר עד עשרה, יכולין ליחלק שישאר זימון לכל חבורה:
(יב) אם הם עשרה נתחייבו לברך בשם, דהיינו שהמברך אומר נברך אלקינו שאכלנו משלו וכו' ולא יאמר נברך לאלקינו, והמסובים אומרים ברוך אלקינו שאכלנו משלו וכו'. וכיון שנתחייבו לברך בשם אסורין ליחלק אלא אם הם עשרים או יותר, אז מותרין ליחלק שישאר לכל חבורה זימון בשם:
(יג) אם טעה המזמן בעשרה וגם העונים ולא הזכירו את השם בברכת הזימון, אינם יכוליט לחזור ולזמן בשם, כיון שכבר יצאו ידי חובת זימון, אלא שבטלו מצוח הזברת השם, ומעוות שלא יוכל לתקון הוא. אבל אם העונים עדיין לא ענו אחריו, כיון שעדיין לא נתקיימה מצות זימון, יחזור המברך ויזמן בשם:
(יד) אם שבעה אכלו פת ושלשה אכלו פירות או שתו משקין בענין שחייבין בברכה אחרונה, יכולין לזמן בשם (בכאן כ"ע מודו דסגי בפירות ובמשקה). ומצוה להדר אחר עשרה לברך בשם, אבל אם רק ששה אכלו פת אינם יכולים לזמן בשם דרובא דמינכר בעינן:
(טו) כל שאכלו ביחד, אפילו לא אכלו כל הסעודה ביחד, אלא שישבו לאכול וברכו ברכת המוציא אפילו כל אחד אוכל מככר שלו, כיון שנקבעו יחד בין בשלשה בין בעשרה אינן רשאין ליחלק. ואפילו א' רוצה לגמור סעודתו קודם שיגמרו האחרים, אינן רשאין ליחלק. אבל אם לא קבעו עצמם בתחלת הסעודה, אלא שלאחר ששנים כבר אכלו, אפילו לא אכלו עדיין רק כזית, ובא השלישי וקבע עמהם, אם גמר סעודתו עמהם חייבים בזימון. אבל אם רצה לגמור סעודתו קודם להן, כיון שלא התחיל עמהם וגם לא גמר עמהם, רשאי ליחלק ולברך בפני עצמו. ומ"מ מצוה היא להמתין שיברכו בזימון. אם הוא אונס או מתיירא מהפסד, אפילו קבע עצמו עמהם בחחלה מותר לגמור סעודתו קודם להם ולברך בפ"ע. אבל אם אין הדרך נחוץ, צריך להחמיר:
(טז) שלשה שאכלו ביחד ושכח אחד מהם וברך ברהמ"ז בפני עצמו, יכולין לזמן לאחר שגמר זה בהמ"ז, ויענה גם הוא ברוך שאכלנו משלו וכו', אבל אם זה נצטרף לזימון עם שנים אחרים, שוב אינו יכול להצטרף לזימון עם אלו, ואם שנים ברכו אפילו בפני עצמן, בטל זימון:
(יז) שלשה שאכלו, ושנים גמרו סעודתן ורוצים לברך, ואחד עדיין לא גמר סעודתו ואינו רוצה לברך, צריך הוא להפסיק מסעודתו כדי שיברכו בזימון ויענה גם הוא עמהם ויוצא ידי זימון, וימתין עד שסיים המברך הזן את הכל, ואחר כך יכול לאכול וא"צ לברך ברכה ראשונה כיון שדעתו היה לאכול עוד, וכשיגמור סעודתו יברך ברהמ"ז. אבל שנים אינן צריכין להפסיק בשביל אחד, אלא אם ירצו לעשות לו לכבודו לפנים משורת הדין. ועשרה שאכלו ביחד, צריכין ארבעה להפסיק בשביל ששה שהם הרוב, ואינן צריכין להמתין רק עד שאמר ברוך אלקינו וכו'. ולאחר שגמרו הם סעודתן יזמנו לעצמן בלי הזכרת השם:
(יח) בסעודות גדולות שהרבה מסובין שם, יש לבחור שיברך מי שקולו חזק כדי שישמעו כל המסובין מן המברך לכל הפחות עד הזן את הכל. ואם אי אפשר בכך, יברכו בחבורות של עשרה עשרה:
(יט) שתי חבורות שאוכלין בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתן רואין אלו את אלו, מצטרפות לזימון, ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן, ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן. וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד. וכל היכא שמצטרפות, צריכין שישמעו כולן מן המברך לכה"פ עד הזן את הכל:
(כ) מי שהוא אצל המברכים בזימון והוא לא אכל ולא שתה עמהם כשהוא שומע המברך אומר נברך שאכלנו משלו, עונה הוא "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ואם מזמנין בעשרה ואומר המברך נברך אלקינו וכו', עונה גם הוא "ברוך אלקינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ואם בא לאחר שכבר אמר המברך נברך וכו' ושומע שהעונים אומרים ברוך שאכלנו וכו' או ברוך אלקינו שאכלנו וכו', עונה אחריהם אמן:
(כא) שלשה שאכלו כל אחד מככר שלו, ואחד מהם אכל פת נכרי, ושנים נזהרים מפת נכרי, מכל מקום מצטרפין לזימון, ויברך זה שאכל פת נכרי שהוא יכול לאכול גם עם האחרים. וכן אם אחד אוכל מאכלי חלב, ושנים מאכלי בשר, מצטרפין ויברך זה שאכל מאכלי חלב שהוא יכול לאכול גם עם האחרים. אך אם זה שאוכל מאכלי חלב אינו שותה יין, או שאין כאן אלא שכר שהוא חדש והוא נזהר מחדש, מוטב שיברך זה שאכל בשר, בכוס, מלברך בלא כוס. ואם אחד אכל גבינה קשה ושנים בשר, י"א דאינן מצטרפין וי"א דמ"מ מצטרפין כיון שיכולין לאכול מלחם אחד, ויש להקל:
(כב) נשים שאכלו עם אנשים שנתחייבו בזימון, נחחייבו גם הנה וצריכות לשמוע ברכת הזימון. קטן נוהגין שאין מצטרף לזימון עד שהוא בן י"ג שנה ויום אחד ואז מצטרף, ויכול לברך גם הוא בזימון אע"פ שלא נבדק אם הביא שתי שערות:
(כג) מי שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית או שהוא עובר עבירות בפרהסיא, אינו מצטרף לזימון. גר גמור מצטרף לזימון, וגם הוא יכול לברך ולומר על שהנחלת לאבותינו, דכתיב באברהם כי אב המון גוים נתתיך, ודרשינן לשעבר היה אב לארם, מכאן ואילך לכל הגוים:
(א) שלשה שאכלו ביחד, צריכין לברך בזימון. ומצוה שיברכו על הכוס. ואם אפשר צריכין להדר שיהיה כוס יין. ואם אי אפשר ביין יהיה שכר או יין דבש או יי"ש כשהוא חמר מדינה, דהיינו שאין יין גדל שם כדרך יום מן העיר, וע"כ הוא ביוקר, ורגילים לשתות משקים אלו במקום יין. וי"א דברכת המזון אפילו ביחיד טעונה כוס. ונוהגין המדקדקים בשמברכין ביחיד שלא לאחוז הכוס ביד, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם:
(ב) מוזגין את הכוס תחלה ואחר כך נוטלים לידים:
(ג) יין ששתו ממנו, כל הנשאר בכלי נעשה פגום ופסול לברהמ"ז עד שיתקנו, דהיינו שנותן לתוכו קצת יין או קצת מים שאינם פגומים. וכיון שצריך למלאות את הכוס לשם ברכה, לכן אם הכוס פגום והוא מתקנו, צריך לשפכו לתוך קנקן ומתוך הקנקן לתוך הכוס לשם ברכה:
(ד) הכוס שמברכין עליו צריך שיהא שלם. ואפילו נשבר רק הבסיס של מטה פסול, ואפילו פגימה כל שהיא בשפת הכלי או שנסדק פסול. וטעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ, או מקנחו יפה שיהא נקי. ושופך מן הקנקן לתוכו לשם ברכה. ויהא מלא. והמברך מקבלו בשתי ידיו (להראות חביבות הכוס שהוא חושק לקבלו בכל כחו) וכדכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. ומסיר אח"כ ידו השמאלית ואוחזו רק בימינו לבדה בלי סיוע השמאלית (שלא יהא נראה כמשוי עליו). ונותן עיניו בו כדי שלא יסיח דעתו ממנו. ומחזיקו למעלה מן השלחן טפח, דכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ואטר יד יאחזו בימין דידיה שהוא שמאל של כל אדם. ויש להסיר מן השלחן הכלים הרקים:
(ה) אם בני המסיבה שוים במעלה ויש ביניהם כהן, מצוה לכבדו בברכת המזון שנאמר וקדשתו, אבל אם יש ביניהם אדם גדול וחשוב, יברך הוא. ונוהגין לתת לאבל לברך, ודוקא כששוים במעלה. וראוי לכבד בבהמ"ז למי שהוא טוב עין, שונא בצע, וגומל חסד בממונו שנאמר טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך:
(ו) המברך יאמר מתחלה הב לן ונברך, כי כל מילי דקדושה בעי הזמנה, או יאמר בל"א רבותי מיר וועלען בענטשען, והמסובין עונין יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם, ואחר כך אומר המברך ברשות וכו' נברך שאכלנו וכו', והמסובין אומרים ברוך שאכלנו וכו', וחוזר המברך ואומר גם הוא ברוך שאכלנו וכו'. ונוהגין בקצת מקומות שלאחר שסיים המברך ובטובו חיינו, עונין המסובין אמן. ובקצת מקומות לא נהגו לומר אמן. גם יש מנהגים שונים בענין אמירת ברוך הוא וברוך שמו, יש נוהגין שהמברך אומרו כשמזמנין רק בשלשה, וי"א שאין לאמרו אלא כשמזמנין בעשרה שמזכיר את השם, אז יאמר וכן יש לנהוג, והמסובין לא יאמרוהו, ומכל שכן מי שמברך בהמ"ז בלא זימון שלא יאמרו:
(ז) המברך יברך בקול והמסובין יאמרו עמו מלה במלה בלחש, ובסוף כל ברכה יקדימו לסיים קודם להמברך כדי שיענו אמן על ברכתו:
(ח) אחר ברהמ"ז מברך על הכוס שבירך עליו, ושותה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך ברכה אחרונה. אם כוסות של המסובין הן פגומות, צריך המברך ליתן מכוסו מעט לתוך כוסות שלהם אחר שבירך בורא פרי הגפן קודם שישתה הוא כדי שיברכו גם הם על כוסות שאינן פגומות, וכן אם כוסות שלהן ריקנות, נותן לתוכן מעט מכוס של ברכה, ולא יטעמו עד שיטעום המברך. אבל אם יש להן כוסות בפני עצמן ואינן פגומות, אין המברך צריך ליתן להם מכוס שלו, ויכולין לטעום קודם שיטעום הוא. וכן נכון וטוב אם אפשר שיהיה לכל א' כוס מלא:
(ט) אם המברך אינו רוצה לשתות, י"א דיכול ליתן לאיש אחר מן המסובין שיברך בפה"ג, וישתה שיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה. וי"א דאין לעשות כן, אלא דוקא המברך בזימון הוא יברך על הכוס, וכן נכון לעשות:
(י) שנים שאכלו ביחד, מצוה להם לבקש שלישי שיצרף עמהן לזימון, ואפילו אם בא השלישי לאחר שהשנים כבר גמרו מלאכול, אלא שאם היו מביאין להם עוד איזה דבר לקינוח סעודה היו אוכלין, מצוה עליהם לצרף את השלישי לזימון דהיינו שיתנו לו לאכול כזית שיתחייב בברכה אחרונה ויצטרף עמהם. י"א דבעינן דוקא פת, וי"א דסגי גם בשאר מיני דגן, וי"א דאפילו פירות או ירקות סגי, וי"א עוד דאפילו אינו אוכל רק שותה רביעית מאיזה משקה חוץ מן המים, מצטרף וכן נוהגין. ואעפ"י שלא אכל אלא שתה, יכול לומר שאכלנו, כי שתיה בכלל אכילה. ולאחר שסיימו הזן את הכל, אז יברך הוא ברכה אחרונה על מה שאכל או שתה. ואם בא השלישי לאחר שכבר נטלו ידיהם במים אחרונים, שוב אינו מצטרף עמהם:
(יא) שלשה שאבלו ביחד, כיון שנתחייבו בזימון אינם רשאים ליחלק, וכן ארבעה או חמשה, אפילו אחד מהם אינו רשאי לברך בפ"ע, שכולם נתחייבו בזימון. אבל אם הם ששה או יותר עד עשרה, יכולין ליחלק שישאר זימון לכל חבורה:
(יב) אם הם עשרה נתחייבו לברך בשם, דהיינו שהמברך אומר נברך אלקינו שאכלנו משלו וכו' ולא יאמר נברך לאלקינו, והמסובים אומרים ברוך אלקינו שאכלנו משלו וכו'. וכיון שנתחייבו לברך בשם אסורין ליחלק אלא אם הם עשרים או יותר, אז מותרין ליחלק שישאר לכל חבורה זימון בשם:
(יג) אם טעה המזמן בעשרה וגם העונים ולא הזכירו את השם בברכת הזימון, אינם יכוליט לחזור ולזמן בשם, כיון שכבר יצאו ידי חובת זימון, אלא שבטלו מצוח הזברת השם, ומעוות שלא יוכל לתקון הוא. אבל אם העונים עדיין לא ענו אחריו, כיון שעדיין לא נתקיימה מצות זימון, יחזור המברך ויזמן בשם:
(יד) אם שבעה אכלו פת ושלשה אכלו פירות או שתו משקין בענין שחייבין בברכה אחרונה, יכולין לזמן בשם (בכאן כ"ע מודו דסגי בפירות ובמשקה). ומצוה להדר אחר עשרה לברך בשם, אבל אם רק ששה אכלו פת אינם יכולים לזמן בשם דרובא דמינכר בעינן:
(טו) כל שאכלו ביחד, אפילו לא אכלו כל הסעודה ביחד, אלא שישבו לאכול וברכו ברכת המוציא אפילו כל אחד אוכל מככר שלו, כיון שנקבעו יחד בין בשלשה בין בעשרה אינן רשאין ליחלק. ואפילו א' רוצה לגמור סעודתו קודם שיגמרו האחרים, אינן רשאין ליחלק. אבל אם לא קבעו עצמם בתחלת הסעודה, אלא שלאחר ששנים כבר אכלו, אפילו לא אכלו עדיין רק כזית, ובא השלישי וקבע עמהם, אם גמר סעודתו עמהם חייבים בזימון. אבל אם רצה לגמור סעודתו קודם להן, כיון שלא התחיל עמהם וגם לא גמר עמהם, רשאי ליחלק ולברך בפני עצמו. ומ"מ מצוה היא להמתין שיברכו בזימון. אם הוא אונס או מתיירא מהפסד, אפילו קבע עצמו עמהם בחחלה מותר לגמור סעודתו קודם להם ולברך בפ"ע. אבל אם אין הדרך נחוץ, צריך להחמיר:
(טז) שלשה שאכלו ביחד ושכח אחד מהם וברך ברהמ"ז בפני עצמו, יכולין לזמן לאחר שגמר זה בהמ"ז, ויענה גם הוא ברוך שאכלנו משלו וכו', אבל אם זה נצטרף לזימון עם שנים אחרים, שוב אינו יכול להצטרף לזימון עם אלו, ואם שנים ברכו אפילו בפני עצמן, בטל זימון:
(יז) שלשה שאכלו, ושנים גמרו סעודתן ורוצים לברך, ואחד עדיין לא גמר סעודתו ואינו רוצה לברך, צריך הוא להפסיק מסעודתו כדי שיברכו בזימון ויענה גם הוא עמהם ויוצא ידי זימון, וימתין עד שסיים המברך הזן את הכל, ואחר כך יכול לאכול וא"צ לברך ברכה ראשונה כיון שדעתו היה לאכול עוד, וכשיגמור סעודתו יברך ברהמ"ז. אבל שנים אינן צריכין להפסיק בשביל אחד, אלא אם ירצו לעשות לו לכבודו לפנים משורת הדין. ועשרה שאכלו ביחד, צריכין ארבעה להפסיק בשביל ששה שהם הרוב, ואינן צריכין להמתין רק עד שאמר ברוך אלקינו וכו'. ולאחר שגמרו הם סעודתן יזמנו לעצמן בלי הזכרת השם:
(יח) בסעודות גדולות שהרבה מסובין שם, יש לבחור שיברך מי שקולו חזק כדי שישמעו כל המסובין מן המברך לכל הפחות עד הזן את הכל. ואם אי אפשר בכך, יברכו בחבורות של עשרה עשרה:
(יט) שתי חבורות שאוכלין בבית אחד או בשני בתים, אם מקצתן רואין אלו את אלו, מצטרפות לזימון, ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן, ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן. וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד. וכל היכא שמצטרפות, צריכין שישמעו כולן מן המברך לכה"פ עד הזן את הכל:
(כ) מי שהוא אצל המברכים בזימון והוא לא אכל ולא שתה עמהם כשהוא שומע המברך אומר נברך שאכלנו משלו, עונה הוא "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ואם מזמנין בעשרה ואומר המברך נברך אלקינו וכו', עונה גם הוא "ברוך אלקינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ואם בא לאחר שכבר אמר המברך נברך וכו' ושומע שהעונים אומרים ברוך שאכלנו וכו' או ברוך אלקינו שאכלנו וכו', עונה אחריהם אמן:
(כא) שלשה שאכלו כל אחד מככר שלו, ואחד מהם אכל פת נכרי, ושנים נזהרים מפת נכרי, מכל מקום מצטרפין לזימון, ויברך זה שאכל פת נכרי שהוא יכול לאכול גם עם האחרים. וכן אם אחד אוכל מאכלי חלב, ושנים מאכלי בשר, מצטרפין ויברך זה שאכל מאכלי חלב שהוא יכול לאכול גם עם האחרים. אך אם זה שאוכל מאכלי חלב אינו שותה יין, או שאין כאן אלא שכר שהוא חדש והוא נזהר מחדש, מוטב שיברך זה שאכל בשר, בכוס, מלברך בלא כוס. ואם אחד אכל גבינה קשה ושנים בשר, י"א דאינן מצטרפין וי"א דמ"מ מצטרפין כיון שיכולין לאכול מלחם אחד, ויש להקל:
(כב) נשים שאכלו עם אנשים שנתחייבו בזימון, נחחייבו גם הנה וצריכות לשמוע ברכת הזימון. קטן נוהגין שאין מצטרף לזימון עד שהוא בן י"ג שנה ויום אחד ואז מצטרף, ויכול לברך גם הוא בזימון אע"פ שלא נבדק אם הביא שתי שערות:
(כג) מי שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית או שהוא עובר עבירות בפרהסיא, אינו מצטרף לזימון. גר גמור מצטרף לזימון, וגם הוא יכול לברך ולומר על שהנחלת לאבותינו, דכתיב באברהם כי אב המון גוים נתתיך, ודרשינן לשעבר היה אב לארם, מכאן ואילך לכל הגוים: