סימן נ - כללים בברכה ראשונה מכרכת הנהנין
סימן נ. כללים בברכה ראשונה מכרכת הנהנין, ובו ט"ז סעיפים:
(א) כתיב לה' הארץ ומלואה, שהכל הוא כמו הקדש. וכמו שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנהנה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו כן אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה היא הפדיון. והנהנה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי ה' ית"ש. ואין שיעור לברכה ראשונה, שאפי' אוכל או שותה כל שהוא, חייב לברך ברכה ראשונה:
(ב) אף ע"פ שבדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר אפילו על פת או על יין יצא (כדלקמן סימן נ"ו), לכתחלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמוד להבין אתה ברכה יברך על כל מין ומין. ואך בדבר שאי אפשר לברר מאיזה מין הוא, או שנסתפקו הפוסקים ואי אפשר להכריע, אז יוצאין בברכת שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה, עדיף טפי:
(ג) הדבר שמברכין לאכלו או לשתותו או להריח בו או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו ויכוין איזה ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכיר את השם שהוא עיקר הברכה, ידע מה שיסיים ויברך. ואם לא אחזו כלל אלא שהיה לפניו כשבירך עליו, יצא. אבל אם לא היה לפניו כלל כשבירך אלא שהביאו לו אחר כך, אף ע"פ שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא וצריך לברך שנית:
(ד) נטל בידו פרי לאכלו וברך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפך הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, א"כ היתה הברכה גם על הנשאר ואינו צריך לברך שנית, אבל בסתם לא חלה הברכה רק על מה שהיה בידו וצריך לברך שנית. וכן אפילו אם היה דעתו לאכול או לשתות יותר אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה והובא לו עתה, צריך לברך שנית, אפילו בענין שאם היה אוכל או שותה את הראשון לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני:
(ה) צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה, ואפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע (דהא על הלעיסה אינו צריך ברכה כדלקמן ס"ז). ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך. אבל אם שהה בשתיקה, א"צ לחזור ולברך. ושהייה שהיא לצורך האכילה, לא חשיב הפסק כלל. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהייה לא הוי הפסק משום שהיא לצורך האכילה. אך כשרוצה לאכול אתה פרי ואין לו יותר ויש לחוש שמא פרי זו מתולע שאינו ראוי לאכילה, יפתחנו ויבדקנו קודם הברכה:
(ו) השותה מים ושופך מעט קודם שתייתו משום חשש מים הרעים, ישפוך קודם שיתחיל לברך ולא אחר הברכה משום בזיון הברכה:
(ז) הטועם את התבשיל אם צריך מלח וכיוצא בו ופולט, אינו צריך לברך. אבל אם בולע יש ספק, אם צריך לברך כיון שהוא בולע או א"צ לברך כיון שאין כוונתו לאכילה, ולכן יזהר שיכוין ליהנות ממנו בתורת אבילה ויברך עליו ויבלע:
(ח) האוכל או שותה לרפואה, אם הוא דבר מוטעם ונהנה ממנו, מברך עליו לפניו ולאחריו ברכה הראויה לו, ואפילו הוא דבר איסור, כיון שהתורה התירה לו עתה, צריך הוא לברך עליו. ואם הוא דבר מר שאינו נהנה ממנו אינו מברך עליו. השותה ביצה חיה לצחצח קולו, אף שאינו נהנה מטעמו נהנה הוא ממזונו דמיזן זיין ומברך עליו:
(ט) נכנס לו דבר בגרונו ושותה משקין או אוכל חתיכת פת לבלעו או שאר דבר שנהנה ממנו, צריך לברך עליו לפניו ולאחריו. אבל אם הוא שותה מים שלא לצמאו אלא כדי להבליע מה שנכנס לו בגרונו או לצורך אחר, לא יברך לפי שאין הנאה לאדם בשתיית המים אלא כשהוא שותה לצמאו:
(י) שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם הוא דבר שאף אם יפליטו לא יהא נמאס, יפליטו לתוך ידו ויברך עליו. ולא יברך עליו בעודו בפיו משום דכתיב ימלא פי תהלתך. ואם הוא דבר שאם יפליטו יהא נמאס, כיון דאסור לאבד אוכלין, מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליו. ואם אירע לו כן במשקין שאי אפשר לו לסלקן לצד אחד, אזי אם יש לו עוד משקין, יפלוט אלו לאיבוד. ואם אין לו יותר והוא דחוק על זה המעט שבתוך פיו, בולען ויברך אח"כ ברכה ראשונה (דכיון דנזכר בעודו בפיו דומה קצת לעובר לעשייתו) אבל ברכה אחרונה לא יברך. אך אם הוא יין ושתה רביעית, יברך גם ברכה אחרונה:
(יא) היו לפניו שני מינים שברכותיהם שוות כגון אגוז ותפוח שיכול לברך על אחד ולפטור גם השני, חייב לעשות כן, ואסור לו לברך על אחד בכוונה שלא לפטור את השני כדי לברך גם עליו בפני עצמו, משום דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה, ויברך על היותר חשוב (כדלקמן סי' נ"ה) ונפטר השני אע"פ שלא היתה כוונתו לפטרו. אבל אם בירך על זה שאינו חשוב, אינו נפטר החשוב אלא א"כ היה דעתו לפטרו. אבל אם בירך בסתם צריך לחזור ולברך על החשוב, דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב דרך גררא:
(יב) אבל אם הם שני מינים כגון פרי העץ ופרי האדמה או דבר שברכתו שהכל, אע"ג דבדיעבד אם בירך על כולם שהכל או שבירך על פרי העץ בפה"א יצא, מ"מ לכתחילה אסור לעשות כן אלא יברך על כל אחד ואחד ברכה המיוחדת לו. וברכת בפה"ע קודמת (ע"ל סי' נ"ה ס"ד), ואפילו יש לפניו יין וענבים ורוצה לשתות יין קודם ומברך בפה"ג, אע"פ שאם הוא מתכוין לפטור בברכה זו גם הענבים יכול לפטרן, מ"מ לכתחלה לא יעשה כן אלא יכוין שלא לפטור את הענבים כדי לברך גם עליהם ברכה המתוקנת שהיא בפה"ע:
(יג) בכל הדברים חוץ מן הפת (שנתבאר דינו בסי' מ"ב סעיף י"ט כ' כ"א) אם שינה מקומו, אע"פ שלא הסיח דעתו נחשב כמו היסח הדעת. ולכן מי שאוכל או שותה בחדר אחד ואח"כ הולך לחדר אחר לגמור שם אכילתו ושתייתו, אפילו ממין הראשון ואפילו אוחז בידו את המאכל או המשקה ונושאו אל החדר האחר, מכל מקום צריך לברך עליו שם מחדש ברכה ראשונה. אבל ברכה אחרונה על מה שאכל תחלה אינו צריך, כי הברכה שיברך בסוף תעלה לשתיהן:
(יד) וכן אם הלך לחוץ ואח"כ חוזר למקומו לגמור אכילתו, צריך לברך מחרש ברכה ראשונה. במה דברים אמורים, כשהוא אוכל לבדו או כשהוא אוכל עם אחרים וכולם שינו את מקומם. אבל אם אחד נשאר על מקומו, אזי גם אלו שהלכו כיון שדעתם לחזור לכאן אל זה שנשאר כאן ולגמור כאן אכילתן, לכן כשחוזרין ואוכלין או שותין אינן צריכין לברך מחדש, דכיון שנשאר כאן אחד לא נתבטלה הקביעות וכולם חוזרין לקביעותם ונחשב הכל כסעודה אחת:
(טו) בחדר אחד מפינה לפינה אע"פ שהחדר גדול מאוד לא הוי שינוי מקום:
(טז) אם אוכל פירות בגן שהוא מוקף מחיצות ובירך על פירות מאילן אחד על דעת לאכול גם מאילנות אחרים, יכול לאכול גם מאילנות אחרים אע"פ שאינו רואה מקומו כל שלא הסיח דעתו ואין צריך לברך שנית. אבל אם אין הגן מוקף מחיצות ומכ"ש מגן זה לגן אחר לא מהני דעתו:
(א) כתיב לה' הארץ ומלואה, שהכל הוא כמו הקדש. וכמו שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנהנה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו כן אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה היא הפדיון. והנהנה בלא ברכה כאילו מעל בקדשי ה' ית"ש. ואין שיעור לברכה ראשונה, שאפי' אוכל או שותה כל שהוא, חייב לברך ברכה ראשונה:
(ב) אף ע"פ שבדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר אפילו על פת או על יין יצא (כדלקמן סימן נ"ו), לכתחלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמוד להבין אתה ברכה יברך על כל מין ומין. ואך בדבר שאי אפשר לברר מאיזה מין הוא, או שנסתפקו הפוסקים ואי אפשר להכריע, אז יוצאין בברכת שהכל. ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה, עדיף טפי:
(ג) הדבר שמברכין לאכלו או לשתותו או להריח בו או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו ויכוין איזה ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכיר את השם שהוא עיקר הברכה, ידע מה שיסיים ויברך. ואם לא אחזו כלל אלא שהיה לפניו כשבירך עליו, יצא. אבל אם לא היה לפניו כלל כשבירך אלא שהביאו לו אחר כך, אף ע"פ שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא וצריך לברך שנית:
(ד) נטל בידו פרי לאכלו וברך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפך הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, א"כ היתה הברכה גם על הנשאר ואינו צריך לברך שנית, אבל בסתם לא חלה הברכה רק על מה שהיה בידו וצריך לברך שנית. וכן אפילו אם היה דעתו לאכול או לשתות יותר אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה והובא לו עתה, צריך לברך שנית, אפילו בענין שאם היה אוכל או שותה את הראשון לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני:
(ה) צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה, ואפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע (דהא על הלעיסה אינו צריך ברכה כדלקמן ס"ז). ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך. אבל אם שהה בשתיקה, א"צ לחזור ולברך. ושהייה שהיא לצורך האכילה, לא חשיב הפסק כלל. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהייה לא הוי הפסק משום שהיא לצורך האכילה. אך כשרוצה לאכול אתה פרי ואין לו יותר ויש לחוש שמא פרי זו מתולע שאינו ראוי לאכילה, יפתחנו ויבדקנו קודם הברכה:
(ו) השותה מים ושופך מעט קודם שתייתו משום חשש מים הרעים, ישפוך קודם שיתחיל לברך ולא אחר הברכה משום בזיון הברכה:
(ז) הטועם את התבשיל אם צריך מלח וכיוצא בו ופולט, אינו צריך לברך. אבל אם בולע יש ספק, אם צריך לברך כיון שהוא בולע או א"צ לברך כיון שאין כוונתו לאכילה, ולכן יזהר שיכוין ליהנות ממנו בתורת אבילה ויברך עליו ויבלע:
(ח) האוכל או שותה לרפואה, אם הוא דבר מוטעם ונהנה ממנו, מברך עליו לפניו ולאחריו ברכה הראויה לו, ואפילו הוא דבר איסור, כיון שהתורה התירה לו עתה, צריך הוא לברך עליו. ואם הוא דבר מר שאינו נהנה ממנו אינו מברך עליו. השותה ביצה חיה לצחצח קולו, אף שאינו נהנה מטעמו נהנה הוא ממזונו דמיזן זיין ומברך עליו:
(ט) נכנס לו דבר בגרונו ושותה משקין או אוכל חתיכת פת לבלעו או שאר דבר שנהנה ממנו, צריך לברך עליו לפניו ולאחריו. אבל אם הוא שותה מים שלא לצמאו אלא כדי להבליע מה שנכנס לו בגרונו או לצורך אחר, לא יברך לפי שאין הנאה לאדם בשתיית המים אלא כשהוא שותה לצמאו:
(י) שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה, אם הוא דבר שאף אם יפליטו לא יהא נמאס, יפליטו לתוך ידו ויברך עליו. ולא יברך עליו בעודו בפיו משום דכתיב ימלא פי תהלתך. ואם הוא דבר שאם יפליטו יהא נמאס, כיון דאסור לאבד אוכלין, מסלקו בפיו לצד אחד ומברך עליו. ואם אירע לו כן במשקין שאי אפשר לו לסלקן לצד אחד, אזי אם יש לו עוד משקין, יפלוט אלו לאיבוד. ואם אין לו יותר והוא דחוק על זה המעט שבתוך פיו, בולען ויברך אח"כ ברכה ראשונה (דכיון דנזכר בעודו בפיו דומה קצת לעובר לעשייתו) אבל ברכה אחרונה לא יברך. אך אם הוא יין ושתה רביעית, יברך גם ברכה אחרונה:
(יא) היו לפניו שני מינים שברכותיהם שוות כגון אגוז ותפוח שיכול לברך על אחד ולפטור גם השני, חייב לעשות כן, ואסור לו לברך על אחד בכוונה שלא לפטור את השני כדי לברך גם עליו בפני עצמו, משום דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה, ויברך על היותר חשוב (כדלקמן סי' נ"ה) ונפטר השני אע"פ שלא היתה כוונתו לפטרו. אבל אם בירך על זה שאינו חשוב, אינו נפטר החשוב אלא א"כ היה דעתו לפטרו. אבל אם בירך בסתם צריך לחזור ולברך על החשוב, דאינו בדין שיפטור שאינו חשוב לחשוב דרך גררא:
(יב) אבל אם הם שני מינים כגון פרי העץ ופרי האדמה או דבר שברכתו שהכל, אע"ג דבדיעבד אם בירך על כולם שהכל או שבירך על פרי העץ בפה"א יצא, מ"מ לכתחילה אסור לעשות כן אלא יברך על כל אחד ואחד ברכה המיוחדת לו. וברכת בפה"ע קודמת (ע"ל סי' נ"ה ס"ד), ואפילו יש לפניו יין וענבים ורוצה לשתות יין קודם ומברך בפה"ג, אע"פ שאם הוא מתכוין לפטור בברכה זו גם הענבים יכול לפטרן, מ"מ לכתחלה לא יעשה כן אלא יכוין שלא לפטור את הענבים כדי לברך גם עליהם ברכה המתוקנת שהיא בפה"ע:
(יג) בכל הדברים חוץ מן הפת (שנתבאר דינו בסי' מ"ב סעיף י"ט כ' כ"א) אם שינה מקומו, אע"פ שלא הסיח דעתו נחשב כמו היסח הדעת. ולכן מי שאוכל או שותה בחדר אחד ואח"כ הולך לחדר אחר לגמור שם אכילתו ושתייתו, אפילו ממין הראשון ואפילו אוחז בידו את המאכל או המשקה ונושאו אל החדר האחר, מכל מקום צריך לברך עליו שם מחדש ברכה ראשונה. אבל ברכה אחרונה על מה שאכל תחלה אינו צריך, כי הברכה שיברך בסוף תעלה לשתיהן:
(יד) וכן אם הלך לחוץ ואח"כ חוזר למקומו לגמור אכילתו, צריך לברך מחרש ברכה ראשונה. במה דברים אמורים, כשהוא אוכל לבדו או כשהוא אוכל עם אחרים וכולם שינו את מקומם. אבל אם אחד נשאר על מקומו, אזי גם אלו שהלכו כיון שדעתם לחזור לכאן אל זה שנשאר כאן ולגמור כאן אכילתן, לכן כשחוזרין ואוכלין או שותין אינן צריכין לברך מחדש, דכיון שנשאר כאן אחד לא נתבטלה הקביעות וכולם חוזרין לקביעותם ונחשב הכל כסעודה אחת:
(טו) בחדר אחד מפינה לפינה אע"פ שהחדר גדול מאוד לא הוי שינוי מקום:
(טז) אם אוכל פירות בגן שהוא מוקף מחיצות ובירך על פירות מאילן אחד על דעת לאכול גם מאילנות אחרים, יכול לאכול גם מאילנות אחרים אע"פ שאינו רואה מקומו כל שלא הסיח דעתו ואין צריך לברך שנית. אבל אם אין הגן מוקף מחיצות ומכ"ש מגן זה לגן אחר לא מהני דעתו: