סימן נו - דיני טעות בברכות
סימן נו. דיני טעות בברכות, ובו ז' סעיפים:
(א) טעה וברך על לחם גמור בורא מיני מזונות או על פת כיסנין המוציא יצא. אבל אם בירך על תבשיל אפי' ממיני דגן המוציא, לא יצא. טעה ובירך על ענבים בורא פרי הגפן, יצא. וכן אם טעה בברכה אחרונה ובירך על הגפן, יצא, שהרי גם הענבים פרי הגפן הם:
(ב) טעה ובירך על פרי העץ בפה"א, או שהיו שתיהן לפניו וטעה והקדים לברך על פרי האדמה ונתכוין לפטור כזה גם את פה"ע, יצא, שהרי גם העץ יונק מן האדמה. אבל אם בירך על פרי האדמה בפה"ע לא יצא. ולכן אם הוא מסופק באיזה פרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה ואי אפשר לו לברר בשום אופן, יברך עליו בפה"א:
(ג) טעה ובירך על היין בפה"ע, אם נזכר מיד, יאמר תוך כדי דיבור בפה"ג. ואם לא נזכר מיד, יצא בדיעבד:
(ד) על כל דבר אפי' על הפת ועל היין אם טעה ובירך שהכל, יצא (וע"ל סי' נ' ס"ב):
(ה) אע"פ שלכתחילה צריך לדקדק ולכוין על מה שהוא מברך (כמ"ש בסי' נ' סעיף ג'), מ"מ בדיעבד אם טעה בכוונה, כגון שלקח בידו כוס קסבר שהוא יין ובירך על דעת שהוא יין וקודם שאמר בפה"ג נזכר שהוא מים או שכר וסיים שהכל נהיה בדברו, א"צ לחזור ולברך, דמשום טעות בכוונה א"צ לחזור ולברך. וכ"ש אם טעה בהיפוך שהיה סבור שהוא שכר או מים ובירך על דעת לומר שהכל וקודם שאמר שהכל נזכר שהוא יין וסיים בפה"ג שיצא. שהרי אפי' אם הי' מסיים כפי הכוונה היה יוצא:
(ו) אפילו אם סיים כל הברכה בטעות אלא שנזכר תוך כדי דיבור ותיקן אמירתו, כגון שלקח כוס מים או שכר קסבר שהוא יין ובירך בפה"ג, ונזכר מיד שהוא מים או שכר וסיים שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו, יצא:
(ז) ואם לא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לברך מחדש ברכת שהכל אם הוא רוצה לשתות כוס זה. ואם היה בדעתו לשתות גם מן אחר, יקח יין וישתה מיד ואינו צריך ברכה שניה כל שלא הפסיד בדיבור (ע"ל סי' נ' ס"ד וס"ה). ואפי' טעם תתילה מן הכוס וע"י טעימתו נודע לו שהוא מים או שכר, מכל מקום לא הוי הפסק בדיעבד (ולענין קידוש ע"ל סי' ע"ז סעיף י"ב):
(א) טעה וברך על לחם גמור בורא מיני מזונות או על פת כיסנין המוציא יצא. אבל אם בירך על תבשיל אפי' ממיני דגן המוציא, לא יצא. טעה ובירך על ענבים בורא פרי הגפן, יצא. וכן אם טעה בברכה אחרונה ובירך על הגפן, יצא, שהרי גם הענבים פרי הגפן הם:
(ב) טעה ובירך על פרי העץ בפה"א, או שהיו שתיהן לפניו וטעה והקדים לברך על פרי האדמה ונתכוין לפטור כזה גם את פה"ע, יצא, שהרי גם העץ יונק מן האדמה. אבל אם בירך על פרי האדמה בפה"ע לא יצא. ולכן אם הוא מסופק באיזה פרי אם הוא פרי העץ או פרי האדמה ואי אפשר לו לברר בשום אופן, יברך עליו בפה"א:
(ג) טעה ובירך על היין בפה"ע, אם נזכר מיד, יאמר תוך כדי דיבור בפה"ג. ואם לא נזכר מיד, יצא בדיעבד:
(ד) על כל דבר אפי' על הפת ועל היין אם טעה ובירך שהכל, יצא (וע"ל סי' נ' ס"ב):
(ה) אע"פ שלכתחילה צריך לדקדק ולכוין על מה שהוא מברך (כמ"ש בסי' נ' סעיף ג'), מ"מ בדיעבד אם טעה בכוונה, כגון שלקח בידו כוס קסבר שהוא יין ובירך על דעת שהוא יין וקודם שאמר בפה"ג נזכר שהוא מים או שכר וסיים שהכל נהיה בדברו, א"צ לחזור ולברך, דמשום טעות בכוונה א"צ לחזור ולברך. וכ"ש אם טעה בהיפוך שהיה סבור שהוא שכר או מים ובירך על דעת לומר שהכל וקודם שאמר שהכל נזכר שהוא יין וסיים בפה"ג שיצא. שהרי אפי' אם הי' מסיים כפי הכוונה היה יוצא:
(ו) אפילו אם סיים כל הברכה בטעות אלא שנזכר תוך כדי דיבור ותיקן אמירתו, כגון שלקח כוס מים או שכר קסבר שהוא יין ובירך בפה"ג, ונזכר מיד שהוא מים או שכר וסיים שהכל נהיה בדברו, וכך היתה אמירתו בורא פרי הגפן שהכל נהיה בדברו, יצא:
(ז) ואם לא נזכר תוך כדי דיבור, צריך לברך מחדש ברכת שהכל אם הוא רוצה לשתות כוס זה. ואם היה בדעתו לשתות גם מן אחר, יקח יין וישתה מיד ואינו צריך ברכה שניה כל שלא הפסיד בדיבור (ע"ל סי' נ' ס"ד וס"ה). ואפי' טעם תתילה מן הכוס וע"י טעימתו נודע לו שהוא מים או שכר, מכל מקום לא הוי הפסק בדיעבד (ולענין קידוש ע"ל סי' ע"ז סעיף י"ב):