סימן נז - דין בירך על מאכל או משקה ואת"כ הביאו לו עוד
סימן נז. דין בירך על מאכל או משקה ואת"כ הביאו לו עוד, ובו ז' סעיפים:
(א) בירך על הלחם ולא היה בדעתו לאכול יותר ממה שהכין לו, כגון שקנה לו לחם או גלוסקא וסבר שיהי' לו די, ושוב נתאוה לאכול יותר ושלח לקנות לו עוד, אפי' יש לפניו עוד ממה שהכין לו בתחלה, מ"מ צריך לברך שנית המוציא על מה שהביאו לו משום דהוי נמלך, אבל מי שיש לו לחם בביתו וחתך לעצמו חתיכה שהיה סבור שיהי' לו די, ואח"כ נתאוה ליותר וחתך לו עוד, אע"פ שאין לו עוד מן הראשון אין צריך לברך שנית, דזה לא מקרי נמלך כי הדרך הוא כך:
(ב) בירך על הפירות שהוא אוכל והביאו לו אח"כ עוד פירות, אם בשעת הברכה היתה דעתו על כל מה שיביאו לו, אזי אפילו אם אין לו עוד מהראשונות ואפילו אינן ממין הראשון אלא שברכותיהן שוות, אינו צריך לברך שנית על אלו שהביאו לו. ואם הוא נמלך ממש דהיינו שמתחלה לא היתה דעתו לאכול רק אלו שהם לפניו ואח"כ נמלך לאכול יותר, אזי אפי' הם ממין הראשון וגם יש לפניו עוד גם מהראשונות, מכל מקום צריך לברך שנית על אלו שהביאו לו:
(ג) ואם מתחלה היתה דעתו סתם לא כך ולא כך, אזי יש חילוק שאם בשעה שהביאו לו השניות לא היה לו עוד מהראשונות, צריך לברך שנית. אבל אם היו לו אז עוד מהראשונות, יש ספק אם צריך לברך שנית על השניות או אינו צריך, לכן טוב לתהר שכשהוא מברך תהא דעתו על כל מה שיביאו לו. ואם לא היתה דעתו כך אלא בסתמא, כיון דאיכא ספיקא בברכה יש לו למנוע את עצמו מלאכלם:
(ד) הביאו לו פרי שהוא חשוב וחביב עליו יותר מן הראשונות או שהוא ממין שבעה, אפילו יש לפניו עוד מהראשונות צריך לברך על זה שהביאו לו. כי מה שאינו חשוב אינו יכול לפטור את החשוב דרך גררא אלא דוקא כשנתכוין לפטרו (כדלעיל סימן י' סעיף י"א):
(ה) בירך על השכר ונתכוין לפטור כל מה שיביאו לו מברכת שהכל, והביאו לו דגים, אינו צריך לברך על הדגים. אבל אם היתה דעתו סתם, אפילו אם בשעה שהביאו לו את הדגים עדיין היה שכר לפניו, מ"מ צריך לברך על הדגים. ולא דמי לפירות אפי' שאלו תפוחים ואלו אגוזים מ"מ הכל מין אוכל הוא. אבל שכר ודגים המה לגמרי שני מינים מחולקים זה אוכל וזה משקה, ואינן פוטרין זה את זה אלא אם כן היו לפניו בשעת ברכה או שהיתה דעתו עליהם:
(ו) כל זאת לא מיירי אלא באדם האוכל משלו, אבל אם הוא אוכל אצל חבירו, כיון שבירך על מין אחד, פוטר כל מה שיביאו לו אפי' אין לו עוד מהראשונים, דהכל תלוי בדעת הבעה"ב, אך אם נמלך ממש אז צריך לברך שנית. ואם לא היה בדעת בעה"ב להביא יותר רק לבקשת האורחים נתן להם, ג"ב אינן צריכין לברך לפי שהאורחים סומכין בדעתם שהבעה"ב מסתמא יתן להם כל צרכם:
(ז) מי שבא לסעודה ונתנו לו כוס ובירך עליו ואח"כ שוב נתנו לו כוסות, אם המנהג הוא כן מסתמא היתה דעתו על כולם ואין צריך לברך עוד:
(א) בירך על הלחם ולא היה בדעתו לאכול יותר ממה שהכין לו, כגון שקנה לו לחם או גלוסקא וסבר שיהי' לו די, ושוב נתאוה לאכול יותר ושלח לקנות לו עוד, אפי' יש לפניו עוד ממה שהכין לו בתחלה, מ"מ צריך לברך שנית המוציא על מה שהביאו לו משום דהוי נמלך, אבל מי שיש לו לחם בביתו וחתך לעצמו חתיכה שהיה סבור שיהי' לו די, ואח"כ נתאוה ליותר וחתך לו עוד, אע"פ שאין לו עוד מן הראשון אין צריך לברך שנית, דזה לא מקרי נמלך כי הדרך הוא כך:
(ב) בירך על הפירות שהוא אוכל והביאו לו אח"כ עוד פירות, אם בשעת הברכה היתה דעתו על כל מה שיביאו לו, אזי אפילו אם אין לו עוד מהראשונות ואפילו אינן ממין הראשון אלא שברכותיהן שוות, אינו צריך לברך שנית על אלו שהביאו לו. ואם הוא נמלך ממש דהיינו שמתחלה לא היתה דעתו לאכול רק אלו שהם לפניו ואח"כ נמלך לאכול יותר, אזי אפי' הם ממין הראשון וגם יש לפניו עוד גם מהראשונות, מכל מקום צריך לברך שנית על אלו שהביאו לו:
(ג) ואם מתחלה היתה דעתו סתם לא כך ולא כך, אזי יש חילוק שאם בשעה שהביאו לו השניות לא היה לו עוד מהראשונות, צריך לברך שנית. אבל אם היו לו אז עוד מהראשונות, יש ספק אם צריך לברך שנית על השניות או אינו צריך, לכן טוב לתהר שכשהוא מברך תהא דעתו על כל מה שיביאו לו. ואם לא היתה דעתו כך אלא בסתמא, כיון דאיכא ספיקא בברכה יש לו למנוע את עצמו מלאכלם:
(ד) הביאו לו פרי שהוא חשוב וחביב עליו יותר מן הראשונות או שהוא ממין שבעה, אפילו יש לפניו עוד מהראשונות צריך לברך על זה שהביאו לו. כי מה שאינו חשוב אינו יכול לפטור את החשוב דרך גררא אלא דוקא כשנתכוין לפטרו (כדלעיל סימן י' סעיף י"א):
(ה) בירך על השכר ונתכוין לפטור כל מה שיביאו לו מברכת שהכל, והביאו לו דגים, אינו צריך לברך על הדגים. אבל אם היתה דעתו סתם, אפילו אם בשעה שהביאו לו את הדגים עדיין היה שכר לפניו, מ"מ צריך לברך על הדגים. ולא דמי לפירות אפי' שאלו תפוחים ואלו אגוזים מ"מ הכל מין אוכל הוא. אבל שכר ודגים המה לגמרי שני מינים מחולקים זה אוכל וזה משקה, ואינן פוטרין זה את זה אלא אם כן היו לפניו בשעת ברכה או שהיתה דעתו עליהם:
(ו) כל זאת לא מיירי אלא באדם האוכל משלו, אבל אם הוא אוכל אצל חבירו, כיון שבירך על מין אחד, פוטר כל מה שיביאו לו אפי' אין לו עוד מהראשונים, דהכל תלוי בדעת הבעה"ב, אך אם נמלך ממש אז צריך לברך שנית. ואם לא היה בדעת בעה"ב להביא יותר רק לבקשת האורחים נתן להם, ג"ב אינן צריכין לברך לפי שהאורחים סומכין בדעתם שהבעה"ב מסתמא יתן להם כל צרכם:
(ז) מי שבא לסעודה ונתנו לו כוס ובירך עליו ואח"כ שוב נתנו לו כוסות, אם המנהג הוא כן מסתמא היתה דעתו על כולם ואין צריך לברך עוד: