סימן נט - דין ברכת שהחיינו והטוב והמטיב
סימן נט. דין ברכת שהחיינו והטוב והמטיב, ובו כ"א סעיפים:
(א) על שמועות טובות ששמע מפי אדם נאמן שראה את הדבר ומכ"ש אם הוא בעצמו ראה את הדבר, אם היא טובה רק לו לבדו מברך שהחיינו. ואם היא טובה לו וגם לאחרים, מברך ברוך אתה ה' אמ"ה הטוב והמטיב, כלומר טוב לו וגם מטיב לחברו. אם בשעה שהוא רואה או שומע את השמועה אינו יכול לברך מחמת גופו או מחמת מקומו, יכול לברך אחר כך, וכן בברכת דיין האמת:
(ב) חייב האדם לברך את ה' ית"ש גם על הרעה, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע (פי' גם כשהוא עוםק בעיני עוה"ז יקיים בכל דרכיך דעהו, ע"ל סי' ל"א). ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאודך, בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין מדה טובה בין מדת פורענות הוי מודה לו. מה הוא מברך - על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה' אמ"ה דיין האמת. אם באו לו כמה שמועות בבת אחת בין טובות בין רעות, די לו בברכה אחת. וחייב אדם לברך גם על הרעה בדעה שלמה ובנפש חפצה כמו שהוא מברך על הטובה, שנאמר חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה, כי גם הרעה לעובדי הית"ש היא שמחתם וטובתם כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו ה' ית"ש באמונתו, כי הכל כפרת עונותיו. נמצא כי בקבלת רעה זו הוא עובד את ה', והעבודה היא שמחה לו:
(ג) הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אע"פ שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה, כגון שמצא מציאה ואם ישמע הדבר למלך יקח כל אשר לו, מ"מ מברך הטוב והמטיב. וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה, אע"פ שהדברים מרעין שרעה זו גורמת לו טובה, כגון שבא לו שטף על שדהו ומזיק תבואתו, וכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה את שדהו, מ"מ מברך דיין האמת, שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה:
(ד) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד:
(ה) ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, וגם האשה תברך כן. ואם מתה האשה בלדתה מברך שהחיינו דהא ליכא הטבה לאחריני. וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו:
(ו) מת אביו או אחד משאר קרוביו, או אפילו אינו קרובו אלא שהוא אדם כשר ומכ"ש תלמיד חכם שהוא מצטער עליו, מברך בא"י אמ"ה דיין האמת. ועל שאר אדם שאינו מצטער כ"כ אומר ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות. אם נשאר מאביו ממון לירש מברך ג"כ שהחיינו. ואם יש לו עוד אחים לחלוק בירושה אזי במקום ברכת שהחיינו מברך הטוב והמטיב:
(ז) בנה או קנה בית, או קנה כלים או מלבושים חשובים, אפילו היו לו כיוצא באלו תחלה אלא שאלו לא היו שלו מעולם (לאפוקי מכרן וחזר וקנאן) והוא שמח בהם, מברך שהחיינו. ויש לברך בשעת הקנין או גמר הבנין אע"פ שעדיין לא נשתמש בהם, כי אין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן:
(ח) וכשילבש המלבוש יברך מלביש ערומים. ואף שכבר בירך שחרית מלביש ערומים חוזר ומברך כשלובשו. אך אם לבשו שחרית נפטר בברכה זאת. י"א דהקונה כובע, כשמשימו בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה, ובאזור יברך אוזר ישראל בגבורה, ויש חולקין. על כן טוב ללבשן פעם הראשונה שחרית ויכוין לפטרן בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות. קנה לו טלית של מצוה, אזי לאחר שעשה בו את הציצית יברך שהחיינו. ואם לא בירך אז, יברך בעיטוף הראשון לאחר שבירך להתעטף בציצית:
(ט) קנה כלים שישתמשו בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב:
(י) אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שהוא טובה לו וגם להנותן טובה, כי אם זה המקבל הוא עני הרי היא טובה להנותן שזכהו הש"י ליתן צדקה, ואם המקבל הוא עשיר, שמח הנותן שזה מקבל ממנו מתנה:
(יא) על ספרים חדשים שקנה אינו מברך שהחיינו משום דמצות לאו ליהנות ניתנו:
(יב) על דבר שאינו חשוב כ"כ כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות אין לברך ואפי' אם הוא עני ששמח בהם. ועשיר גדול שקנה כלים חדשים שראוי לבינוני לשמוח בהם אלא שהוא לעשרו אינם חשובים אצלו כ"כ ואינו שמח בהם, ג"כ לא יברך:
(יג) נוהגין לומר למי שלבש בגד חדש "תבלה ותחדש". ועל מנעלים או שאר בגדים שנעשו מעורות אפילו מבהמות ותיות טמאות, ואפילו אם העורות הם תפורים רק תחת הבגד, אין אומרים תבלה ותחדש, כי אם יחדש בגד כזה צריכין מתחילה להמית בעל חי, וכתיב ורחמיו על כל מעשיו:
(יד) פרי שהוא מתחדש משנה לשנה, בפעם הראשונה שהוא אוכלו יברך שהחיינו. ויברך תחלה שהחיינו ואח"כ ברכת הפרי. ואם שכח ובירך תחלה ברכת הפרי, יכול לברך גם אחר כך שהחיינו ולא הוי הספק. ואם לא בירך באכילה הראשונה שוב אינו מברך. אם יש לפניו כמה מינים תדשים, די בברכת שהחיינו אחת לכולם. שני מינים אע"פ שהם דומים קצת כמו קירשן ו-ויינקסל [מיני דובדבנים] ואפילו אין חלוקין בשמות אלא בטע כמו תאנים לבנות ותאנים שחורות אם בירך שהחיינו על מין אחד, כשנזדמן לו אח"כ מין השני מברך גם עליו שהחיינו כי שתי שמחות הן:
(טו) אם בידך שהחיינו על ענבים, יש אומרים דאין צריך לברך עוד שהחיינו על היין החדש כי שמחה אחת היא שהיין יוצא מן הענבים. וי"א דמ"מ צריך לברך שהחיינו גם על היין החדש משום דיש בו שמחה יתירה מבענבים. וע"כ טוב שאם בירך שהחיינו על ענבים אזי כשישתה יין חדש יברך תחלה שהחיינו על איזה מין חדש לפטור גם את היין. אכל אם בירך תחלה שהחיינו על היין לכ"ע אינו מברך עוד על ענבים. וכל זה דוקא כשהוא שותה את היין כשהוא תירוש שהוא ניכר שהוא יין חדש, אבל אם אינו שותהו עד שהוא יין, אפילו לא בירך שהחיינו על ענבים אינו מברך עליו שהחיינו משום דאינו ניכר בין חדש לישן:
(טז) אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים, וכן בכל פרי אחר גמרו:
(יז) נוהגין שאין מברכין שהחיינו על ירקות ומיני לפתות מפני שהן מתקיימות זמן רב על ידי שמטמינין אותן בקרקע ובחול, וגם הם מצויין, וגם אין בהם שמחה כל כך:
(יח) אין מברכין שהחיינו על הריח משום דמן הריח נהנית הנשמה, והנשמה היא נצחית:
(יט) עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל. ר' אלעזר הוי מצמצם ליה פריטי וקנה לו מכל דבר פעם אחת בשנה ואכל (ירושלמי סוף קידושין):
(כ) הרואה את חברו לאחר שלשים יום (עי' סי' שאח"ז סעי' י"ב) והוא חביב עליו מאד ומכ"ש אדם שהוא גדול ממנו כגון אביו או רבו ושמח בראייתו, מברך שהחיינו אע"פ שבתוך הזמן קבל ממנו מכתב. ואם רואהו לאחר י"ב חודש מברך בא"י אמ"ה מחיה המתים, (מפני שנשכח מן הלב כמו שהמת נשכח לאחר י"ב חודש דכתיב נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד, מה כלי מי שאבד אותו ולא מצאו בתוך י"ב חודש מתיאש ממנו, אף המת נשכח מן הלב לאחר י"ב חודש), ואינו מברך שהחיינו. אבל אם קבל ממנו מכתב בתוך הזמן או ששמע בתוך הזמן משלומו, אינו מברך מחיה המתים אלא שהחיינו. ואין חילוק בין זכרים לנקבות דאפי' האיש שהוא רואה את אשתו או את אמו או אחותו או בתו. וכן האשה שהיא רואה את בעלה או אביה או אחיה או בנה מברכין כן:
(כא) חברו שלא ראה אותו מעולם אלא שע"י מכתבים שהריצו מזה לזה נעשו אוהבים, אם רואהו אח"כ אינו מברך על ראייתו דכיון שלא התראו מעולם פנים אל פנים אין האהבה גדולה כ"כ שיהא שמח בראייתו. (דין הטוב והמטיב על שינוי יין כתוב בסימן מ"ט):
(א) על שמועות טובות ששמע מפי אדם נאמן שראה את הדבר ומכ"ש אם הוא בעצמו ראה את הדבר, אם היא טובה רק לו לבדו מברך שהחיינו. ואם היא טובה לו וגם לאחרים, מברך ברוך אתה ה' אמ"ה הטוב והמטיב, כלומר טוב לו וגם מטיב לחברו. אם בשעה שהוא רואה או שומע את השמועה אינו יכול לברך מחמת גופו או מחמת מקומו, יכול לברך אחר כך, וכן בברכת דיין האמת:
(ב) חייב האדם לברך את ה' ית"ש גם על הרעה, שנאמר ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. בכל לבבך, בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע (פי' גם כשהוא עוםק בעיני עוה"ז יקיים בכל דרכיך דעהו, ע"ל סי' ל"א). ובכל נפשך, אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאודך, בכל ממונך. דבר אחר, בכל מאודך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין מדה טובה בין מדת פורענות הוי מודה לו. מה הוא מברך - על שמועות רעות מברך ברוך אתה ה' אמ"ה דיין האמת. אם באו לו כמה שמועות בבת אחת בין טובות בין רעות, די לו בברכה אחת. וחייב אדם לברך גם על הרעה בדעה שלמה ובנפש חפצה כמו שהוא מברך על הטובה, שנאמר חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה. אם חסד אשירה, ואם משפט אשירה, כי גם הרעה לעובדי הית"ש היא שמחתם וטובתם כיון שמקבל באהבה מה שגזר עליו ה' ית"ש באמונתו, כי הכל כפרת עונותיו. נמצא כי בקבלת רעה זו הוא עובד את ה', והעבודה היא שמחה לו:
(ג) הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אע"פ שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה, כגון שמצא מציאה ואם ישמע הדבר למלך יקח כל אשר לו, מ"מ מברך הטוב והמטיב. וכן אם נגעה אליו רעה או שמע שמועה רעה, אע"פ שהדברים מרעין שרעה זו גורמת לו טובה, כגון שבא לו שטף על שדהו ומזיק תבואתו, וכשיעבור השטף טובה היא לו שהשקה את שדהו, מ"מ מברך דיין האמת, שאין מברכין על העתיד להיות אלא על מה שאירע עתה:
(ד) לעולם יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד:
(ה) ילדה אשתו זכר מברך הטוב והמטיב, וגם האשה תברך כן. ואם מתה האשה בלדתה מברך שהחיינו דהא ליכא הטבה לאחריני. וכן אם מת האב קודם שילדתו, היא מברכת שהחיינו:
(ו) מת אביו או אחד משאר קרוביו, או אפילו אינו קרובו אלא שהוא אדם כשר ומכ"ש תלמיד חכם שהוא מצטער עליו, מברך בא"י אמ"ה דיין האמת. ועל שאר אדם שאינו מצטער כ"כ אומר ברוך דיין אמת בלא שם ומלכות. אם נשאר מאביו ממון לירש מברך ג"כ שהחיינו. ואם יש לו עוד אחים לחלוק בירושה אזי במקום ברכת שהחיינו מברך הטוב והמטיב:
(ז) בנה או קנה בית, או קנה כלים או מלבושים חשובים, אפילו היו לו כיוצא באלו תחלה אלא שאלו לא היו שלו מעולם (לאפוקי מכרן וחזר וקנאן) והוא שמח בהם, מברך שהחיינו. ויש לברך בשעת הקנין או גמר הבנין אע"פ שעדיין לא נשתמש בהם, כי אין הברכה אלא על שמחת הלב שהוא שמח בקנייתן:
(ח) וכשילבש המלבוש יברך מלביש ערומים. ואף שכבר בירך שחרית מלביש ערומים חוזר ומברך כשלובשו. אך אם לבשו שחרית נפטר בברכה זאת. י"א דהקונה כובע, כשמשימו בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה, ובאזור יברך אוזר ישראל בגבורה, ויש חולקין. על כן טוב ללבשן פעם הראשונה שחרית ויכוין לפטרן בברכות אלו שאומר אותן בסדר הברכות. קנה לו טלית של מצוה, אזי לאחר שעשה בו את הציצית יברך שהחיינו. ואם לא בירך אז, יברך בעיטוף הראשון לאחר שבירך להתעטף בציצית:
(ט) קנה כלים שישתמשו בהם הוא ובני ביתו מברך הטוב והמטיב:
(י) אם נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שהוא טובה לו וגם להנותן טובה, כי אם זה המקבל הוא עני הרי היא טובה להנותן שזכהו הש"י ליתן צדקה, ואם המקבל הוא עשיר, שמח הנותן שזה מקבל ממנו מתנה:
(יא) על ספרים חדשים שקנה אינו מברך שהחיינו משום דמצות לאו ליהנות ניתנו:
(יב) על דבר שאינו חשוב כ"כ כגון חלוק או מנעלים ואנפלאות אין לברך ואפי' אם הוא עני ששמח בהם. ועשיר גדול שקנה כלים חדשים שראוי לבינוני לשמוח בהם אלא שהוא לעשרו אינם חשובים אצלו כ"כ ואינו שמח בהם, ג"כ לא יברך:
(יג) נוהגין לומר למי שלבש בגד חדש "תבלה ותחדש". ועל מנעלים או שאר בגדים שנעשו מעורות אפילו מבהמות ותיות טמאות, ואפילו אם העורות הם תפורים רק תחת הבגד, אין אומרים תבלה ותחדש, כי אם יחדש בגד כזה צריכין מתחילה להמית בעל חי, וכתיב ורחמיו על כל מעשיו:
(יד) פרי שהוא מתחדש משנה לשנה, בפעם הראשונה שהוא אוכלו יברך שהחיינו. ויברך תחלה שהחיינו ואח"כ ברכת הפרי. ואם שכח ובירך תחלה ברכת הפרי, יכול לברך גם אחר כך שהחיינו ולא הוי הספק. ואם לא בירך באכילה הראשונה שוב אינו מברך. אם יש לפניו כמה מינים תדשים, די בברכת שהחיינו אחת לכולם. שני מינים אע"פ שהם דומים קצת כמו קירשן ו-ויינקסל [מיני דובדבנים] ואפילו אין חלוקין בשמות אלא בטע כמו תאנים לבנות ותאנים שחורות אם בירך שהחיינו על מין אחד, כשנזדמן לו אח"כ מין השני מברך גם עליו שהחיינו כי שתי שמחות הן:
(טו) אם בידך שהחיינו על ענבים, יש אומרים דאין צריך לברך עוד שהחיינו על היין החדש כי שמחה אחת היא שהיין יוצא מן הענבים. וי"א דמ"מ צריך לברך שהחיינו גם על היין החדש משום דיש בו שמחה יתירה מבענבים. וע"כ טוב שאם בירך שהחיינו על ענבים אזי כשישתה יין חדש יברך תחלה שהחיינו על איזה מין חדש לפטור גם את היין. אכל אם בירך תחלה שהחיינו על היין לכ"ע אינו מברך עוד על ענבים. וכל זה דוקא כשהוא שותה את היין כשהוא תירוש שהוא ניכר שהוא יין חדש, אבל אם אינו שותהו עד שהוא יין, אפילו לא בירך שהחיינו על ענבים אינו מברך עליו שהחיינו משום דאינו ניכר בין חדש לישן:
(טז) אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים, וכן בכל פרי אחר גמרו:
(יז) נוהגין שאין מברכין שהחיינו על ירקות ומיני לפתות מפני שהן מתקיימות זמן רב על ידי שמטמינין אותן בקרקע ובחול, וגם הם מצויין, וגם אין בהם שמחה כל כך:
(יח) אין מברכין שהחיינו על הריח משום דמן הריח נהנית הנשמה, והנשמה היא נצחית:
(יט) עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל. ר' אלעזר הוי מצמצם ליה פריטי וקנה לו מכל דבר פעם אחת בשנה ואכל (ירושלמי סוף קידושין):
(כ) הרואה את חברו לאחר שלשים יום (עי' סי' שאח"ז סעי' י"ב) והוא חביב עליו מאד ומכ"ש אדם שהוא גדול ממנו כגון אביו או רבו ושמח בראייתו, מברך שהחיינו אע"פ שבתוך הזמן קבל ממנו מכתב. ואם רואהו לאחר י"ב חודש מברך בא"י אמ"ה מחיה המתים, (מפני שנשכח מן הלב כמו שהמת נשכח לאחר י"ב חודש דכתיב נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד, מה כלי מי שאבד אותו ולא מצאו בתוך י"ב חודש מתיאש ממנו, אף המת נשכח מן הלב לאחר י"ב חודש), ואינו מברך שהחיינו. אבל אם קבל ממנו מכתב בתוך הזמן או ששמע בתוך הזמן משלומו, אינו מברך מחיה המתים אלא שהחיינו. ואין חילוק בין זכרים לנקבות דאפי' האיש שהוא רואה את אשתו או את אמו או אחותו או בתו. וכן האשה שהיא רואה את בעלה או אביה או אחיה או בנה מברכין כן:
(כא) חברו שלא ראה אותו מעולם אלא שע"י מכתבים שהריצו מזה לזה נעשו אוהבים, אם רואהו אח"כ אינו מברך על ראייתו דכיון שלא התראו מעולם פנים אל פנים אין האהבה גדולה כ"כ שיהא שמח בראייתו. (דין הטוב והמטיב על שינוי יין כתוב בסימן מ"ט):