מאגר ספרי קודש

סימן סג. אסור להונות בדברים ולגנוב דעת הבריות, ובו ה' סעיפים:

(א) כשם שאונאה אסורה במקח וממכר כך אסורה אונאה בדברים, שנאמר ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך, זו אונאת דברים. וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון. זה בממונו וזה בגופו. והצועק על אונאת דברים נענה מיד. וצריך ליזהר ביותר מאונאת אשתו שלא לצערה בדברים, לפי שהאשה רכה בטבע, ועל צער מועט היא בוכה. והשם יתברך מקפיד על הדמעות. ושערי דמעה לא ננעלו:

(ב) כיצד הוא אונאת דברים. לא יאמר לחברו - בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו. היה אתד מבקש לקנות תבואה, לא יאמר לו לך אצל פלוני והוא יודע שאין לו למכור. אם היה חברו בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם באו יסורים על חברו ר"ל לא יאמר לו כדרך שאמרו חברי איוב לאיוב, הלא יראתך כסלתך, זכר נא מי הוא נקי אבד (והם שאמרו לו כן מפני שהיה מעוות דברים כלפי השגחת הש"י ומדותיו). אם שאלו מאתו איזה דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה אתה תשיב בדבר הזה. וכן כל כיוצא בדברים אלו שהם צער הלב:

(ג) מי שיש לו שם כינוי לגנאי, אע"פ שהוא רגיל באותו כינוי ואינו מתבייש בו, אם זה כוונתו לביישו אסור לקרותו בכינוי זה משום אונאת דברים:

(ד) אסור לגנוב דעת הבריות (פי' לרמות בדברים אע"פ שאין בו חסרון ממון) אפילו דעת נכרי. ולכן אסור למכור לו בשר נבלה בחזקת שחוטה. אם מוכר איזה דבר שיש בו מום אע"פ שהדבר שוה כמו שהוא מוכרו, מ"מ צריך להודיע ללוקח את המום (וע"ל סי' קפ"ב, ס"ד] (ובמתנה ליכא משום גניבת דעת):

(ה) לא יבקש מחברו שיאכל אצלו כשהוא יודע שלא יאכל. לא יתן לו מתנה כשהוא יודע שלא יקבל. וכן כל כיוצא בזה שהוא אחד בפה ואחד בלב, יראה לחברו שהוא מכבדו, ואין כוונתו שלמה אסור. אלא יהא תמיד פיו ולבו שוים. וינהוג בשפת אמת ורוח נכון ולב טהור: