סימן סו - הלכות עיסקא
סימן סו. הלכות עיסקא, ובו י"ב סעיפים:
(א) הנותן לחברו מעות שיתעסק בהן והריוח יהיה לחצאין, וגם ההפסד יהיה על שניהם בשוה, זהו נקרא עיסקא ואסור, מפני כי החצי ממעות אלו הוא מלוה ביד המקבל שהרי הוא באחריות שלו והוא נוטל את הריוח, וגם ההפסד עליו. והחצי הוא פקדון אצלו, שהרי הוא באחריות הנותן, והוא לוקח את הריוח מחצי זה, וגם ההפסד מחצי זה עליו. והמקבל שהוא מתעסק וטורח בחצי הפקדון שהוא שייך לנותן זהו רק מפני שנותן לו את החצי בהלואה והוי ריבית ואסור. ויש היתר לזה אם הנותן נותן להמקבל איזה שכר בשביל העמל והטורח שהוא מתעסק בחלקו. ויש לקצוץ או שיתן לו מיד בשעת נתינת המעות שכרו, ודי אפילו בדבר מועט:
(ב) יכולין להתנות שלא יהא המקבל נאמן לומר שהפסיד מן הקרן כי אם על פי עדים כשרים, ועל הריוח לא יהא נאמן כי אם בשבועה:
(ג) גם יכולין להתנות שהברירה היא ביד המקבל, שאם ירצה לתת להנותן כו"כ בעד חלק הריוח שלו תהא הרשות בידו, וכל מותר הריוח ישאר לו. ודרך זה הוא נכון כי מסתמא המקבל לא ירצה לישבע ויתן לנותן כפי מה שיקצבו ביניהם, וזהו היתר עסקא הנהוג בינינו. ואפי' אם המקבל יודע אח"כ בעצמו שלא הרויח או אפי' אם הפסיד יכול ליתן להנותן את הקרן עם הריוח שקצבו ביניהם ואין כאן שום איסור, דכיון שיש עליו חיוב שבועה, יכול לפטור את עצמו בממונו מן השבועה:
(ד) אבל שיקנה המקבל את חלק הריוח של הנותן בכך וכך שיהיה מחויב לתת לו אחר כך כו"כ בכל אופן זהו אסור, אלא צריך שיהיה להמקבל הברירה:
(ה) נתן לו עיסקא על זמן, ונתעכב אצלו המעות גם אחר זמן הפרעון, צריך המתעסק ליתן לו ריוח גם בעד הזמן שאח"כ, כי מסתמא נשאר בידו על תנאי הראשון. ומ"מ טוב יותר לכתוב תיכף בתוך השטר עיסקא שאם ישארו המעות אצל המקבל לאחר הזמן יהיה גם כן בתנאי זה:
(ו) נוסח שטר עיסקא - מודה אני חתום מטה שקבלתי לידי מאת ר' ראובן ישראלי מירושלים סך מאה זהובים בתורת עיסקא לחצי שנה מיום דלמטה, והתחייבתי את עצמי שכל סחורה טובה שתהא נראה בעיני שהיא היותר קרובה להרויח בה מחוייב אני לקנות בעד סך הנ"ל, והם קודמין למעותי, וכל הריוח שיתן ה' לידי מאותה סחורה יהיה מחצה הריוח לי והמחצה לר' ראובן הנ"ל, וכן ח"ו ההפסד הוא חלק כחלק. ומיד לאחר כלות חצי שנה מיום דלמטה אני מחויב להחזיר לר' ראובן הנ"ל את הקרן וגם חצי הריוח שלו, ולא תהא לי נאמנות לומר הפסדתי אלא על פי שני עדים כשרים, ועל הריוח לא אהא נאמן רק בשבועה. ואולם תנאי היה בינינו שאם ארצה ליתן לו בעד חלק הריוח שלו עשרה זהובים אזי אין לו עלי שום תביעה כי המותר שייך לי לבד אפי' יבורד שהיה הרבה ריוח, וכל דין תורת נאמנות לבעל השטר אף לאחר זמן פרעון. וכל זמן שלא אחזיד את המעות הנ"ל הם בידי בעסקא באופן הנ"ל וקבלתי שכר עמלי:
ירושלים כ"ח שבט תשל"ח לפ"ק. שמעון יעקבי:
בפנינו עדים - לוי אברהמי, יהודה יצחקי:
(ז) אם השעה דחוקה וא"א להם לכתוב שטר עיסקא, יכולין להתנות כל הדברים הנ"ל בעל פה:
(ח) אם מקדים מעות על הסחורה, יכתבו שטר היתר עיסקא בענין זה - מודה אני חתום מטה שקבלתי מאת ר' ראובן ישראלי מירושלים סך מאה זהובים להתעסק במעות אלו במכונה שאני מחזיק בכפר מוצא ער ר"ח ניסן הבע"ל, והריוח שיעלה לערך מעות אלו לאחר נכיון כל ההוצאות יהיה מחצה שלי ומחצה לר' ראובן הנ"ל, וכן ח"ו ההפסד יהיה חלק כחלק, ומיד בר"ח ניסן הבע"ל אני מחויב להחזיר לר' ראובן הנ"ל את הקרן עם חלק הריוח שלו, ולא אהא נאמן לומר הפסדתי אלא בבירור ע"פ שני עדים כשרים, ועל הריוח לא אהא נאמן כי אם בשבועה. אך זאת הותנה בינינו שאם ארצה בר"ת ניסן הבע"ל ליתן לר' ראובן הנ"ל בעד הקרן וגם בעד חלק הריוח שלו סך חמש מדות ספירט, אזי אין לו עלי עוד שום תביעה יותר. וכל דין תורת נאמנות לבעל השטר אף לאחר זמן הפרעון, וקבלתי שכר עמלי. ירושלים י"א תשרי תשל"ח לפ"ק. שמעון יעקבי:
בפנינו עדים - לוי אברהמי יהודה יצחקי:
(ט) אם הנותן רוצה שהמקבל יתן לו שטר חוב פשוט ואמיץ כחק המדינה בכדי שאם המקבל יסרב לפרוע או ימות יהא לו נקל לגבות מעותיו על ידי ערכאות, אלא שבעל פה הם מתנים שמעות אלו הם בתורת עיסקא, לא מהני. ואפילו אם השטר אינו אלא על הקרן לבד דכיון שהנותן יכול לגבות כל המעות כשטר חוב שבידו, אפילו אם יהיה הפסד ברור, אסור. ואפילו אם המקבל מאמין להנותן והוא אדם חסיד, מ"מ לא מהני. ואפילו אם המקבל נותן להנותן גם שטר עיסקא שכתוב בו כי המעות שנכתבו בשטר חוב הם בתורה עיסקא, ג"כ לא מהני דאיכא למיחש שמא הנותן או יורשיו יעלימו אח"כ את השטר עיסקא ויגבו בשטר חוב. ואין היתר לזה אלא שישלישו את השטר עיסקא ביד שליש, או שהנותן יחתום א"ע על השטר עיסקא ויהא מונח ביד המקבל, או שיכתבו על השטר חוב שהוא על פי אופן המבואר בשטר עיטקא, או לכל הפחות ייחדו עדים שהשטר חוב הוא בתורת עיסקא. ובכל אופנים אלו, אפילו אם נכלל בשט"ח הקרן עם הריוח שפיר דמי:
(י) שטר עיסקא לא מהני להתיר אלא אם האמת כן הוא שהוא נוטל את המעות לעשות בהן איזה עסק, אבל אם אינו נוטל את המעות לצורך עסק אלא לפרוע איזה חוב וכדומה, אז לא מהני שטר עיסקא כיון שהוא שקר. אבל יכולין לעשות באופן זה, כגון ראובן שהוא צריך למעות ויש לו איזה סחורה אפילו במקום אחר, יכול למכרה לשמעון אפילו בזול גדול, ובתנאי שהברירה ביד ראובן שאם לא ימסרנה לידי שמעון עד יום פלוני, יתן לו בעדה כו"כ ושמעון יתן לראובן את המעות ויעשו קנין סודר לקיום המקח, דהיינו ששמעון הלוקח יתן קצת מבגדו לראובן שיתפוס בו, ובזה הוא קונה את הסחורה של ראובן ואפי' שלא בפני עדים, והסחורה היא באחריותו של שמעון הקונה:
(יא) וכן ראובן שהיה חייב לשמעון מעות, ובהגיע זמן הפעון אין לו מעות לראובן, והתפשרו ששמעון ימתין לו אתה זמן, בזה ג"כ אין תקנה בשטר עיסקא, אלא שראובן ימכור לשמעון איזה סחורה שיש לו באופן הנ"ל, ושמעון יחזיר לו את השט"ח שהי' לו עליו מכבר, וראובן יתן לו שטר על הסחורה אשר קנה מאתו באופן הנ"ל:
(יב) ישראל שנותן לחבירו בהמה לגדלה ושיחלקו אח"כ בריוח, דינו כמו שנותן לו מעות בעיסקא (ועי' ביו"ד סימן קע"ז):
(א) הנותן לחברו מעות שיתעסק בהן והריוח יהיה לחצאין, וגם ההפסד יהיה על שניהם בשוה, זהו נקרא עיסקא ואסור, מפני כי החצי ממעות אלו הוא מלוה ביד המקבל שהרי הוא באחריות שלו והוא נוטל את הריוח, וגם ההפסד עליו. והחצי הוא פקדון אצלו, שהרי הוא באחריות הנותן, והוא לוקח את הריוח מחצי זה, וגם ההפסד מחצי זה עליו. והמקבל שהוא מתעסק וטורח בחצי הפקדון שהוא שייך לנותן זהו רק מפני שנותן לו את החצי בהלואה והוי ריבית ואסור. ויש היתר לזה אם הנותן נותן להמקבל איזה שכר בשביל העמל והטורח שהוא מתעסק בחלקו. ויש לקצוץ או שיתן לו מיד בשעת נתינת המעות שכרו, ודי אפילו בדבר מועט:
(ב) יכולין להתנות שלא יהא המקבל נאמן לומר שהפסיד מן הקרן כי אם על פי עדים כשרים, ועל הריוח לא יהא נאמן כי אם בשבועה:
(ג) גם יכולין להתנות שהברירה היא ביד המקבל, שאם ירצה לתת להנותן כו"כ בעד חלק הריוח שלו תהא הרשות בידו, וכל מותר הריוח ישאר לו. ודרך זה הוא נכון כי מסתמא המקבל לא ירצה לישבע ויתן לנותן כפי מה שיקצבו ביניהם, וזהו היתר עסקא הנהוג בינינו. ואפי' אם המקבל יודע אח"כ בעצמו שלא הרויח או אפי' אם הפסיד יכול ליתן להנותן את הקרן עם הריוח שקצבו ביניהם ואין כאן שום איסור, דכיון שיש עליו חיוב שבועה, יכול לפטור את עצמו בממונו מן השבועה:
(ד) אבל שיקנה המקבל את חלק הריוח של הנותן בכך וכך שיהיה מחויב לתת לו אחר כך כו"כ בכל אופן זהו אסור, אלא צריך שיהיה להמקבל הברירה:
(ה) נתן לו עיסקא על זמן, ונתעכב אצלו המעות גם אחר זמן הפרעון, צריך המתעסק ליתן לו ריוח גם בעד הזמן שאח"כ, כי מסתמא נשאר בידו על תנאי הראשון. ומ"מ טוב יותר לכתוב תיכף בתוך השטר עיסקא שאם ישארו המעות אצל המקבל לאחר הזמן יהיה גם כן בתנאי זה:
(ו) נוסח שטר עיסקא - מודה אני חתום מטה שקבלתי לידי מאת ר' ראובן ישראלי מירושלים סך מאה זהובים בתורת עיסקא לחצי שנה מיום דלמטה, והתחייבתי את עצמי שכל סחורה טובה שתהא נראה בעיני שהיא היותר קרובה להרויח בה מחוייב אני לקנות בעד סך הנ"ל, והם קודמין למעותי, וכל הריוח שיתן ה' לידי מאותה סחורה יהיה מחצה הריוח לי והמחצה לר' ראובן הנ"ל, וכן ח"ו ההפסד הוא חלק כחלק. ומיד לאחר כלות חצי שנה מיום דלמטה אני מחויב להחזיר לר' ראובן הנ"ל את הקרן וגם חצי הריוח שלו, ולא תהא לי נאמנות לומר הפסדתי אלא על פי שני עדים כשרים, ועל הריוח לא אהא נאמן רק בשבועה. ואולם תנאי היה בינינו שאם ארצה ליתן לו בעד חלק הריוח שלו עשרה זהובים אזי אין לו עלי שום תביעה כי המותר שייך לי לבד אפי' יבורד שהיה הרבה ריוח, וכל דין תורת נאמנות לבעל השטר אף לאחר זמן פרעון. וכל זמן שלא אחזיד את המעות הנ"ל הם בידי בעסקא באופן הנ"ל וקבלתי שכר עמלי:
ירושלים כ"ח שבט תשל"ח לפ"ק. שמעון יעקבי:
בפנינו עדים - לוי אברהמי, יהודה יצחקי:
(ז) אם השעה דחוקה וא"א להם לכתוב שטר עיסקא, יכולין להתנות כל הדברים הנ"ל בעל פה:
(ח) אם מקדים מעות על הסחורה, יכתבו שטר היתר עיסקא בענין זה - מודה אני חתום מטה שקבלתי מאת ר' ראובן ישראלי מירושלים סך מאה זהובים להתעסק במעות אלו במכונה שאני מחזיק בכפר מוצא ער ר"ח ניסן הבע"ל, והריוח שיעלה לערך מעות אלו לאחר נכיון כל ההוצאות יהיה מחצה שלי ומחצה לר' ראובן הנ"ל, וכן ח"ו ההפסד יהיה חלק כחלק, ומיד בר"ח ניסן הבע"ל אני מחויב להחזיר לר' ראובן הנ"ל את הקרן עם חלק הריוח שלו, ולא אהא נאמן לומר הפסדתי אלא בבירור ע"פ שני עדים כשרים, ועל הריוח לא אהא נאמן כי אם בשבועה. אך זאת הותנה בינינו שאם ארצה בר"ת ניסן הבע"ל ליתן לר' ראובן הנ"ל בעד הקרן וגם בעד חלק הריוח שלו סך חמש מדות ספירט, אזי אין לו עלי עוד שום תביעה יותר. וכל דין תורת נאמנות לבעל השטר אף לאחר זמן הפרעון, וקבלתי שכר עמלי. ירושלים י"א תשרי תשל"ח לפ"ק. שמעון יעקבי:
בפנינו עדים - לוי אברהמי יהודה יצחקי:
(ט) אם הנותן רוצה שהמקבל יתן לו שטר חוב פשוט ואמיץ כחק המדינה בכדי שאם המקבל יסרב לפרוע או ימות יהא לו נקל לגבות מעותיו על ידי ערכאות, אלא שבעל פה הם מתנים שמעות אלו הם בתורת עיסקא, לא מהני. ואפילו אם השטר אינו אלא על הקרן לבד דכיון שהנותן יכול לגבות כל המעות כשטר חוב שבידו, אפילו אם יהיה הפסד ברור, אסור. ואפילו אם המקבל מאמין להנותן והוא אדם חסיד, מ"מ לא מהני. ואפילו אם המקבל נותן להנותן גם שטר עיסקא שכתוב בו כי המעות שנכתבו בשטר חוב הם בתורה עיסקא, ג"כ לא מהני דאיכא למיחש שמא הנותן או יורשיו יעלימו אח"כ את השטר עיסקא ויגבו בשטר חוב. ואין היתר לזה אלא שישלישו את השטר עיסקא ביד שליש, או שהנותן יחתום א"ע על השטר עיסקא ויהא מונח ביד המקבל, או שיכתבו על השטר חוב שהוא על פי אופן המבואר בשטר עיטקא, או לכל הפחות ייחדו עדים שהשטר חוב הוא בתורת עיסקא. ובכל אופנים אלו, אפילו אם נכלל בשט"ח הקרן עם הריוח שפיר דמי:
(י) שטר עיסקא לא מהני להתיר אלא אם האמת כן הוא שהוא נוטל את המעות לעשות בהן איזה עסק, אבל אם אינו נוטל את המעות לצורך עסק אלא לפרוע איזה חוב וכדומה, אז לא מהני שטר עיסקא כיון שהוא שקר. אבל יכולין לעשות באופן זה, כגון ראובן שהוא צריך למעות ויש לו איזה סחורה אפילו במקום אחר, יכול למכרה לשמעון אפילו בזול גדול, ובתנאי שהברירה ביד ראובן שאם לא ימסרנה לידי שמעון עד יום פלוני, יתן לו בעדה כו"כ ושמעון יתן לראובן את המעות ויעשו קנין סודר לקיום המקח, דהיינו ששמעון הלוקח יתן קצת מבגדו לראובן שיתפוס בו, ובזה הוא קונה את הסחורה של ראובן ואפי' שלא בפני עדים, והסחורה היא באחריותו של שמעון הקונה:
(יא) וכן ראובן שהיה חייב לשמעון מעות, ובהגיע זמן הפעון אין לו מעות לראובן, והתפשרו ששמעון ימתין לו אתה זמן, בזה ג"כ אין תקנה בשטר עיסקא, אלא שראובן ימכור לשמעון איזה סחורה שיש לו באופן הנ"ל, ושמעון יחזיר לו את השט"ח שהי' לו עליו מכבר, וראובן יתן לו שטר על הסחורה אשר קנה מאתו באופן הנ"ל:
(יב) ישראל שנותן לחבירו בהמה לגדלה ושיחלקו אח"כ בריוח, דינו כמו שנותן לו מעות בעיסקא (ועי' ביו"ד סימן קע"ז):