סימן פא - ארבע רשויות לשבת
סימן פא. ארבע רשויות לשבת, ובו ה' סעיפים:
(א) ארבע רשויות לשבת - רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור. ונבאר קצת מהן בקצרה:
(ב) איזהו רשות היחיד - מקום שהוא לכל הפחות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (שזהו מקום חשוב שראוי להשתמש בו), ומוקף במחיצות גבוהות לכה"פ עשרה טפחים (אפילו אינן שלמות לגמרי. וחריץ עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים ג"כ דינו במחיצה, ע' ח"צ סי' ה'), וכן בור שהוא עמוק עשרה ורחב ד' על ד', וכן תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד'. ואפי' כלי כגון תיבה אם גבוה עשרה או חבית שהיא עגולה ויש בה לרבע ד' על ד', כל אלו אפי' הן ברה"ר או בכרמלית, הרי הן נחלקות לעצמן והן רשות היחיד. ואויר רה"י הוא רה"י עד לרקיע. והמחיצות עצמן שהן מקיטות לרה"י על גביהן ג"כ דין רה"י. והחורים שבמחיצות שכלפי רה"י אפי' הן מפולשות מעבר לעבר, כיון שיכולין להשתמש בהן ברה"י, הרי הן בטלין אצלו ונחשבים ברשות היחיד. (ואם הם רק כלפי חוץ יתבאר בסעיף שלאחר זה):
(ג) איזהו רשות הרבים - רחובות ושווקים שהן שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, שכן היה רוחב הדרך במחנה לויה שבמדבר. וכן דרכים שעוברין בהם מעיר לעיר ורחבים ט"ז אמה הרי הן רה"ר. וכל דבר שהוא ברה"ר אם אינו גבוה ג' טפחים מן הקרקע, אפי' הם קוצים או צואה שאין רבים דורסים עליהם, מ"מ בטל הוא לגבי הקרקע והרי הוא כרה"ר. וכן גומא ברה"ר אם אינה עמוקה ג' טפחים, הרי היא כרה"ר. והחורים שבכתלים כלפי רה"ר ואינם מפולשים לפנים לרה"י, אם נמוכים מג' טפחים לקרקע, בטלי לגבי רה"ר והרי הן כרה"ר. ואם הן למעלה מג' טפחים, נדונין לפי מדותיהן אם יש בו ד' על ד' והוא למטה מעשרה טפחים, הרי היא כרמלית. ולמעלה מי' טפחים הוי רה"י. ואם אין בו ד' על ד', הרי הוא מקום פטור בין שהוא למעלה מעשרה בין שהוא למטה מעשרה. המבואות שנכנסים לרה"ר, לפעמים הן רה"ר ולפעמים הן כרמלית, ויש בזה הרבה חילוקי דינים. י"א שכל שאין ששים רבוא אנשים עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר, אינו רה"ר אלא כרמלית. ולכן בזמן הזה אין לנו רה"ר, וכל יר"ש יחמיר לעצמו:
(ד) איזהו כרמלית - מקום שאין הלוך לרבים וגם אינו מוקף במחיצות כראוי, כגון השדות, ונהר שהוא עמוק לכל הפחות עשרה טפחים ורחב לכה"פ ד' טפחים ומבואות שיש להן שלש מחיצות, ואצטוונית (הוא מקום שלפני החנויות שהסוחרים יושבים)' ואצטבא (הוא מקום שמניחים עליו פרקמטיא) שלפני העמודים ברה"ר, והיא רחבה ארבעה וגבוהה ג' טפחים או יותר עד י' טפחים. וכן מקום שיש בו ארבעה על ארבעה מוקף במחיצות שאינן גבוהות עשרה, ותל שיש בו ד' על ד' וגבוה מג' ועד י', ובור שהוא ד' עד ד' ועמוק מג' ועד י', ועוד יש הרבה שהן כרמלית. (ולשון כרמלית הוא לשון רך מל, פי' לא לח ולא יבש אלא בינוני, הבא נמי לא רה"י לפי שאין לו מחיצות כראוי' וגם לא רה"ר לפי שאין רבים הולכים שם):
(ה) איזהו מקום פטור - כל מקום ברה"ר שאין בו ד' על ד' והוא גבוה משלשה ולמעלה, או בור שאין בו ד' על ד' ועמוק משלשה ולמטה, וכן מקום שאין בו ד' על ד' ומוקף במחיצות משלשה ולמעלה. וכל אלו דוקא כשהן ברה"ר הן מקום פטור, אבל אם הן בכרמלית הרי הן גם כן כרמלית:
(א) ארבע רשויות לשבת - רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור. ונבאר קצת מהן בקצרה:
(ב) איזהו רשות היחיד - מקום שהוא לכל הפחות ארבעה טפחים על ארבעה טפחים (שזהו מקום חשוב שראוי להשתמש בו), ומוקף במחיצות גבוהות לכה"פ עשרה טפחים (אפילו אינן שלמות לגמרי. וחריץ עמוק עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים ג"כ דינו במחיצה, ע' ח"צ סי' ה'), וכן בור שהוא עמוק עשרה ורחב ד' על ד', וכן תל שהוא גבוה עשרה ורחב ד' על ד'. ואפי' כלי כגון תיבה אם גבוה עשרה או חבית שהיא עגולה ויש בה לרבע ד' על ד', כל אלו אפי' הן ברה"ר או בכרמלית, הרי הן נחלקות לעצמן והן רשות היחיד. ואויר רה"י הוא רה"י עד לרקיע. והמחיצות עצמן שהן מקיטות לרה"י על גביהן ג"כ דין רה"י. והחורים שבמחיצות שכלפי רה"י אפי' הן מפולשות מעבר לעבר, כיון שיכולין להשתמש בהן ברה"י, הרי הן בטלין אצלו ונחשבים ברשות היחיד. (ואם הם רק כלפי חוץ יתבאר בסעיף שלאחר זה):
(ג) איזהו רשות הרבים - רחובות ושווקים שהן שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, שכן היה רוחב הדרך במחנה לויה שבמדבר. וכן דרכים שעוברין בהם מעיר לעיר ורחבים ט"ז אמה הרי הן רה"ר. וכל דבר שהוא ברה"ר אם אינו גבוה ג' טפחים מן הקרקע, אפי' הם קוצים או צואה שאין רבים דורסים עליהם, מ"מ בטל הוא לגבי הקרקע והרי הוא כרה"ר. וכן גומא ברה"ר אם אינה עמוקה ג' טפחים, הרי היא כרה"ר. והחורים שבכתלים כלפי רה"ר ואינם מפולשים לפנים לרה"י, אם נמוכים מג' טפחים לקרקע, בטלי לגבי רה"ר והרי הן כרה"ר. ואם הן למעלה מג' טפחים, נדונין לפי מדותיהן אם יש בו ד' על ד' והוא למטה מעשרה טפחים, הרי היא כרמלית. ולמעלה מי' טפחים הוי רה"י. ואם אין בו ד' על ד', הרי הוא מקום פטור בין שהוא למעלה מעשרה בין שהוא למטה מעשרה. המבואות שנכנסים לרה"ר, לפעמים הן רה"ר ולפעמים הן כרמלית, ויש בזה הרבה חילוקי דינים. י"א שכל שאין ששים רבוא אנשים עוברים בו בכל יום כדגלי מדבר, אינו רה"ר אלא כרמלית. ולכן בזמן הזה אין לנו רה"ר, וכל יר"ש יחמיר לעצמו:
(ד) איזהו כרמלית - מקום שאין הלוך לרבים וגם אינו מוקף במחיצות כראוי, כגון השדות, ונהר שהוא עמוק לכל הפחות עשרה טפחים ורחב לכה"פ ד' טפחים ומבואות שיש להן שלש מחיצות, ואצטוונית (הוא מקום שלפני החנויות שהסוחרים יושבים)' ואצטבא (הוא מקום שמניחים עליו פרקמטיא) שלפני העמודים ברה"ר, והיא רחבה ארבעה וגבוהה ג' טפחים או יותר עד י' טפחים. וכן מקום שיש בו ארבעה על ארבעה מוקף במחיצות שאינן גבוהות עשרה, ותל שיש בו ד' על ד' וגבוה מג' ועד י', ובור שהוא ד' עד ד' ועמוק מג' ועד י', ועוד יש הרבה שהן כרמלית. (ולשון כרמלית הוא לשון רך מל, פי' לא לח ולא יבש אלא בינוני, הבא נמי לא רה"י לפי שאין לו מחיצות כראוי' וגם לא רה"ר לפי שאין רבים הולכים שם):
(ה) איזהו מקום פטור - כל מקום ברה"ר שאין בו ד' על ד' והוא גבוה משלשה ולמעלה, או בור שאין בו ד' על ד' ועמוק משלשה ולמטה, וכן מקום שאין בו ד' על ד' ומוקף במחיצות משלשה ולמעלה. וכל אלו דוקא כשהן ברה"ר הן מקום פטור, אבל אם הן בכרמלית הרי הן גם כן כרמלית: