סימן פה - דין אם נפלה דליקה בשבת
סימן פה. דין אם נפלה דליקה בשבת, ובו ח' סעיפים:
(א) אם ח"ו נפלה דליקה בשבת, חשו רז"ל כי בעה"ב ובני ביתו אשר שם הדליקה, אם יתעסקו בהצלה והמה נחפזים ובהולים על ממונם, שמא מתוך כך ישכחו שהיום שבת ויכבו את הדליקה, ע"כ אסרו להציל אפילו חפצים שהן מותרין בטלטול למקום שמותרין להוציא, ורק מה שהוא צריך לו להיום מותר לו להציל. כיצד. נפלה דליקה בליל שבת קודם הסעודה, מציל מזון ג' סעודות, הראוי לאדם לאדם, הראוי לבהמה לבהמה, ובשחרית מזון ב' סעודות, ובמנחה מזון סעודה אחת. ואם יש בכלי אחד מאכלים הרבה כגון סל מלא ככרות וחבית מלאה יין וכדומה, כיון שמוציאו בפעם אחת, מותר. וכן אם פירס סדין וכדומה וקבץ בו כל מה שיכול להוציא ממאכלים ומשקאות ומוציאן בפעם אחת, מותר. גם מותר לו להוציא כל הכלים שהוא צריך להשתמש בהם היום:
(ב) ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו או כלי אחד שמחזיק אפי' הרבה, והרי הוא של המציל, כיון שבעה"ב הפקיר וזכה זה מן ההפקר. ואם הוא ירא שמים ומחזיר לבעה"ב מה שהציל כיון שיודע שלא הפקיר ברצונו, מותר לו לקחת שכר ההצלה ואין זאת שכר שבת, כיון שמצד הדין הכל הוא שלו. ומ"מ מדת חסידות שלא ליטול שכר על טורח הצלה שבשבת אע"פ שאינו שכר שבת, כי החסיד יש לו לוותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה:
(ג) וכל זאת רק למקום שמותרין להוציא לשם. אבל למקום שאסורין להוציא, אסור להציל שום דבר. אך בגדים שיכולין ללבשם, מותר לו ללבוש ולעטוף כל מה שיכול ומוציא אפילו לרה"ר, ופושט וחוזר ולובש ומוציא אפי' כל היום, ויכול לומר גם לאחרים בואו והצילו, ומצילין כן:
(ד) והבתים שאין שם הדליקה, אלא שהם קרובים ויראים שתגיע גם להם, כיון שהם אינם בהולים ב"כ, מותרין להציל כל דבר למקום שמותרין להוציא לשם. י"א דגם מעות ושאר דברים יקריט אע"פ שהן מוקצין מותר להצילן מן ההפסד הגדול הפתאומי כגון דליקה או שטף מים או גזילה ע"י מה שמניחין עליהם אתה דבר מאכל ומטלטלין אותן כן ביחד, (אבל במקום אחר אין שום היתר לטלטל כן מוקצה). ויש מקילין עוד יותר שאפי' לבדן יכולין לטלטלן, משום דבמקום הפסד גדול פתאומי נדחה איסור מוקצה, ובלבד שלא יוציא למקום שאסורין להוציא:
(ה) כל ספרי קודש בין שהן בכתב בין שהן בדפוס מצילין אותן מפני הדליקה או שטף מים וכדומה אפילו לחצר או למבוי שאסורין להוציא לשם מחמת שלא עשו עירוב, והוא כשהן מתוקנין בענין שהיה מועיל עירובי חצרות או שיתופי מבואות. ועל ידי גוי מותר להצילן אפילו דרך רשות הרבים. (הצלת המת מן הדליקה עיין לקמן סימן פ"ח סעיף ט"ז):
(ו) מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין:
(ז) ספר תורה קודם להציל לשאר ספרים:
(ח) כשיש חשש ספק סכנת נפשות מותר לכבות את הדליקה. ולכן במקומות שהישראלים דרים בין הגוים, מותר לכבות את הדליקה אפי' הוא בבית גוי, והכל לפי הענין. ודוקא לכבות מותר, אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון. ואם עבר וחלל, ילך אל הרב לבקש שיורהו תשובה:
(א) אם ח"ו נפלה דליקה בשבת, חשו רז"ל כי בעה"ב ובני ביתו אשר שם הדליקה, אם יתעסקו בהצלה והמה נחפזים ובהולים על ממונם, שמא מתוך כך ישכחו שהיום שבת ויכבו את הדליקה, ע"כ אסרו להציל אפילו חפצים שהן מותרין בטלטול למקום שמותרין להוציא, ורק מה שהוא צריך לו להיום מותר לו להציל. כיצד. נפלה דליקה בליל שבת קודם הסעודה, מציל מזון ג' סעודות, הראוי לאדם לאדם, הראוי לבהמה לבהמה, ובשחרית מזון ב' סעודות, ובמנחה מזון סעודה אחת. ואם יש בכלי אחד מאכלים הרבה כגון סל מלא ככרות וחבית מלאה יין וכדומה, כיון שמוציאו בפעם אחת, מותר. וכן אם פירס סדין וכדומה וקבץ בו כל מה שיכול להוציא ממאכלים ומשקאות ומוציאן בפעם אחת, מותר. גם מותר לו להוציא כל הכלים שהוא צריך להשתמש בהם היום:
(ב) ואומר לאחרים בואו והצילו לכם, וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו או כלי אחד שמחזיק אפי' הרבה, והרי הוא של המציל, כיון שבעה"ב הפקיר וזכה זה מן ההפקר. ואם הוא ירא שמים ומחזיר לבעה"ב מה שהציל כיון שיודע שלא הפקיר ברצונו, מותר לו לקחת שכר ההצלה ואין זאת שכר שבת, כיון שמצד הדין הכל הוא שלו. ומ"מ מדת חסידות שלא ליטול שכר על טורח הצלה שבשבת אע"פ שאינו שכר שבת, כי החסיד יש לו לוותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה:
(ג) וכל זאת רק למקום שמותרין להוציא לשם. אבל למקום שאסורין להוציא, אסור להציל שום דבר. אך בגדים שיכולין ללבשם, מותר לו ללבוש ולעטוף כל מה שיכול ומוציא אפילו לרה"ר, ופושט וחוזר ולובש ומוציא אפי' כל היום, ויכול לומר גם לאחרים בואו והצילו, ומצילין כן:
(ד) והבתים שאין שם הדליקה, אלא שהם קרובים ויראים שתגיע גם להם, כיון שהם אינם בהולים ב"כ, מותרין להציל כל דבר למקום שמותרין להוציא לשם. י"א דגם מעות ושאר דברים יקריט אע"פ שהן מוקצין מותר להצילן מן ההפסד הגדול הפתאומי כגון דליקה או שטף מים או גזילה ע"י מה שמניחין עליהם אתה דבר מאכל ומטלטלין אותן כן ביחד, (אבל במקום אחר אין שום היתר לטלטל כן מוקצה). ויש מקילין עוד יותר שאפי' לבדן יכולין לטלטלן, משום דבמקום הפסד גדול פתאומי נדחה איסור מוקצה, ובלבד שלא יוציא למקום שאסורין להוציא:
(ה) כל ספרי קודש בין שהן בכתב בין שהן בדפוס מצילין אותן מפני הדליקה או שטף מים וכדומה אפילו לחצר או למבוי שאסורין להוציא לשם מחמת שלא עשו עירוב, והוא כשהן מתוקנין בענין שהיה מועיל עירובי חצרות או שיתופי מבואות. ועל ידי גוי מותר להצילן אפילו דרך רשות הרבים. (הצלת המת מן הדליקה עיין לקמן סימן פ"ח סעיף ט"ז):
(ו) מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין:
(ז) ספר תורה קודם להציל לשאר ספרים:
(ח) כשיש חשש ספק סכנת נפשות מותר לכבות את הדליקה. ולכן במקומות שהישראלים דרים בין הגוים, מותר לכבות את הדליקה אפי' הוא בבית גוי, והכל לפי הענין. ודוקא לכבות מותר, אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון. ואם עבר וחלל, ילך אל הרב לבקש שיורהו תשובה: