סימן צו - דיני תפלת ערבית ודיני הבדלה
סימן צו. דיני תפלת ערבית ודיני הבדלה, ובו ט"ו סעיפים:
(א) נוהגין שמאחרין תפלת ערבית. ובאמירת והוא רחום וברכו ממשיכין בניגון כדי להוסיף מחול על הקודש. בתפלת ערבית אומרים אתה חוננתנו, ואם שכח ולא אמר, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה, אומרו במקום שנזכר וגומר ואומר וחננו וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה חונן הדעת ואינו חוזר, שהרי יבדיל אח"כ על הכוס, רק שיזהר מאד שלא לעשות שום מלאכה ושלא יטעום כלום קודם שיבדיל על הכוס. ואם עשה מלאכה או טעם, צריך לחזור ולהתפלל. (ומי שאין לו כוס להבדיל עליו ושכח לומר אתה חוננתנו, יש לו דינים אחרים):
(ב) לאחר שמנה עשרה אומרים חצי קדיש. אח"כ אומרים ויהי נועם לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן, ויש לאמרו מעומד. ונוהגין לכפול את הפסוק האחרון אורך ימים וגו'. אח"כ אומרים ואתה קדוש וגו' וסדר קדושה ששייך לויהי נועם, שע"י מלאכת המשכן שרתה שכינה בישראל, וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אם חל יו"ט בשבוע הבא אפילו בע"ש, אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש, דכיון שאומרים בויהי נועם ומעשה ידינו כוננהו, צריך שיהיו כל ששת ימים ראויין למלאכה, וכיון שאין לומר ויהי נועם, גם ואתה קדוש אין אומרים, דשייכי להדדי. לאחר ויהי נועם ואתה קדוש אומרים קדיש שלם, ואח"כ אומרים ויתן לך ועלינו. וכל זה האריכות שמאריכין לאחר תפלת ערבית במוצ"ש, הוא כדי שישהו ישראל בהשלמת סדריהם כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם, כי ממתינים להם עד שישלימו כנסיה האחרונה שבישראל את סדריהם:
(ג) כשם שמצוה לקדש את השבת בכניסתו על כוס יין, כך מצוה לקדשו ביציאתו על כוס יין דהיינו בהבדלה, ומברכים גם על הבשמים ועל הנר. וגם נשים חייבות בהבדלה, ועל כן ישמעו היטב ברכת הבדלה. במקום שאין למצוא יין, מבדילין על שכר או מעד [מי דבש] או שאר משקה שהוא חמר מדינה (עיין לעיל סימן מ"ה סעיף א') חוץ מן המים:
(ד) כיון שהגיע בין השמשות אסור לאכול או לשתות שום דבר, חוץ מן המים, קודם הבדלה. אך מי שמאריך בסעודה שלישית אפילו עד תוך הלילה, מותר כיון שהתחיל בהיתר. ומותר לו לשתות גם מכוס של ברכת המזון מפני שהוא ג"כ שייך לסעודה. ודוקא כשדרכו תמיד לברך על הכוס, אבל מי שמברך לפעמים בלא כוס (מפני שסומך על הפוסקים דבהמ"ז אינה טעונה כוס) אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה:
(ה) גם מלאכה אין לעשות קודם הבדלה, והנשים שצריכין להדליק נרות קודם הבדלה יאמרו תתלה ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך המבדיל בין קודש לחול. ואם חל יו"ט ביום א', יסיימו המבדיל בין קודש לקודש:
(ו) מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר אפי' לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה שיעשה לו מלאכה. ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו אע"פ שאחר כך מזכיר עדיין של שבת בברכת המזון:
(ז) כשמוזג את הכוס להבדלה, ימלאו על כל גדותיו עד שישפך קצת ממנו, וזהו לסימן ברכה. ונוטל את הכוס בימין ואת הבשמים בשמאל עד אחר שמברך בפה"ג ואח"כ נוטל את הכוס בשמאל והבשמים בימין ומברך בורא מיני בשמים, ואח"כ מברך על הנר, ואח"כ שוב נוטל את הכוס בימינו ומברך ברכת המבדיל. ולאחר הגמר יושב ושותה כל הכוס כולו בעצמו, והמעט שנשאר בכוס, שופכו ומכבה בו את הנר, ורוחץ בו עיניו לחיבוב מצוה. ונוהגין שאין הנשים שותות מכוס הבדלה:
(ח) יש ליתן בתוך הבשמים קצת פיזעם (מוסק) לפי שעליו מברכין לכולי עלמא בורא מיני בשמים. ויש ליקח גם הדס, הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא זימנא, ליתעביד ביה נמי מצוה אחריתא:
(ט) הנר, מצוה שיהא משעוה מאיזה נרות קלועות יחד שהיא אבוקה. ואם אין לו, יכרך על ב' נרות אחרות שיתקרבו יחד בשלהבת שתהא אבוקה. ונוהגין שלאחר ברכת מאורי האש מסתכלין בצפרנים. ויש לראות בצפרני יד ימין. גם נוהגין להסתכל בכף יד ימין. ויש לכפוף ארבע האצבעות על האגודל לתוך כף היד, ומסתכל בצפרנים ובכף היד בבת אחת, ואח"כ פושט את האצבעות ומסתכל בצפרנים מאחוריהם:
(י) סומא אינו מברך על הנר. ומי שאינו מריח, לא יברך על הבשמים:
(יא) אם לאחר שבירך על היין ואוחז את הבשמים בידו ונתכוין לברך עליהם, טעה בלשונו ואמר בורא מאורי האש, ותוך כדי דיבור נזכר וסתם עוד בורא מיני בשמים, עלתה לו הברכה להבשמים ומברך אח"כ על הנר. אבל אם נתכוין בברכתו על הנר, עלתה לו על הנר ומברך אח"כ על הבשמים:
(יב) מצוה להרבות קצת בנרות במוצאי שבת, ולומר הזמירות ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כדרך שמלוין את המלך ביציאתו מן העיר. ומזכירין אליהו הנביא ומתפללין שיבא ויבשר לנו הגאולה, לפי שאין אליהו בא בע"ש שלא לבטל את ישראל מעסקי צרכי השבת. וגם בשבת אין מתפללין שיבא כיון דמספקא לן דילמא יש תחומין למעלה מעשרה ואינו יכול לבוא בשבת, ועל כן לאחר שעבר השבת שיכול לבא אנו מתפללים שיבא ויבשר לנו טוב. ועוד איתא במדרש, דבכל מוצ"ש אליהו נכנס לגן עדן ויושב תחת עץ החיים וכותב זכותן של ישראל המשמרים את השבת, ולכן מזכירין אותו אז לטובה:
(יג) מי שאפשר לו, יקיים סעודת מלוה מלכה בפת ותבשיל חם, ויסדר שלחנו יפה לכבוד הלוית השבת. ומי שאי אפשר לו לאכול פת' יאכל לכל הפחות מיני מזונות או פירות:
(יד) מי שהבדיל כבר, יכול להבדיל בשביל בניו שהגיעו לחינוך להוציאן ידי חובתן, ומכ"ש בשביל גדול. ודוקא כשאינן יכולין להבדיל בעצמן. אבל מי שיודע להבדיל בעצמו, יבדיל בעצמו. והמבדיל בשביל אחרים, כשמברך בורא מיני בשמים צריך להריח בהם שלא תהא ברכתו לבטלה (דברכת בורא מיני בשמים בהבדלה לא נתקנה אלא בשביל הנאת האדם). ובשביל נשים לחוד אין להבדיל מי שהבדיל כבר (משום דיש אומרים דפטורות):
(טו) שכח או נאנס או הזיד ולא הבדיל במוצ"ש, יכול להבדיל עד סוף יום ג'. אבל לא יברך לא על הבשמים ולא על הנר רק ברכת בפה"ג וברכת המבדיל. ולאחר שכלה יום ג', אינו יכול להבדיל עוד, כי ג' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שלאחר השבת והרי הן בכלל מוצאי שבת, אבל ג' ימים האחרונים נקראים ימים שלפני שבת הבא ואין להם ענין לשבת שעבר:
(א) נוהגין שמאחרין תפלת ערבית. ובאמירת והוא רחום וברכו ממשיכין בניגון כדי להוסיף מחול על הקודש. בתפלת ערבית אומרים אתה חוננתנו, ואם שכח ולא אמר, אם נזכר קודם שאמר את השם מן הברכה, אומרו במקום שנזכר וגומר ואומר וחננו וכו'. אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה חונן הדעת ואינו חוזר, שהרי יבדיל אח"כ על הכוס, רק שיזהר מאד שלא לעשות שום מלאכה ושלא יטעום כלום קודם שיבדיל על הכוס. ואם עשה מלאכה או טעם, צריך לחזור ולהתפלל. (ומי שאין לו כוס להבדיל עליו ושכח לומר אתה חוננתנו, יש לו דינים אחרים):
(ב) לאחר שמנה עשרה אומרים חצי קדיש. אח"כ אומרים ויהי נועם לפי שהוא מזמור של ברכה שבו בירך משה את ישראל בשעה שסיימו מלאכת המשכן, ויש לאמרו מעומד. ונוהגין לכפול את הפסוק האחרון אורך ימים וגו'. אח"כ אומרים ואתה קדוש וגו' וסדר קדושה ששייך לויהי נועם, שע"י מלאכת המשכן שרתה שכינה בישראל, וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. אם חל יו"ט בשבוע הבא אפילו בע"ש, אין אומרים ויהי נועם ואתה קדוש, דכיון שאומרים בויהי נועם ומעשה ידינו כוננהו, צריך שיהיו כל ששת ימים ראויין למלאכה, וכיון שאין לומר ויהי נועם, גם ואתה קדוש אין אומרים, דשייכי להדדי. לאחר ויהי נועם ואתה קדוש אומרים קדיש שלם, ואח"כ אומרים ויתן לך ועלינו. וכל זה האריכות שמאריכין לאחר תפלת ערבית במוצ"ש, הוא כדי שישהו ישראל בהשלמת סדריהם כדי להאריך לרשעים מלחזור לגיהנם, כי ממתינים להם עד שישלימו כנסיה האחרונה שבישראל את סדריהם:
(ג) כשם שמצוה לקדש את השבת בכניסתו על כוס יין, כך מצוה לקדשו ביציאתו על כוס יין דהיינו בהבדלה, ומברכים גם על הבשמים ועל הנר. וגם נשים חייבות בהבדלה, ועל כן ישמעו היטב ברכת הבדלה. במקום שאין למצוא יין, מבדילין על שכר או מעד [מי דבש] או שאר משקה שהוא חמר מדינה (עיין לעיל סימן מ"ה סעיף א') חוץ מן המים:
(ד) כיון שהגיע בין השמשות אסור לאכול או לשתות שום דבר, חוץ מן המים, קודם הבדלה. אך מי שמאריך בסעודה שלישית אפילו עד תוך הלילה, מותר כיון שהתחיל בהיתר. ומותר לו לשתות גם מכוס של ברכת המזון מפני שהוא ג"כ שייך לסעודה. ודוקא כשדרכו תמיד לברך על הכוס, אבל מי שמברך לפעמים בלא כוס (מפני שסומך על הפוסקים דבהמ"ז אינה טעונה כוס) אסור לו לשתות עתה מכוס ברכת המזון קודם הבדלה:
(ה) גם מלאכה אין לעשות קודם הבדלה, והנשים שצריכין להדליק נרות קודם הבדלה יאמרו תתלה ברוך המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, ברוך המבדיל בין קודש לחול. ואם חל יו"ט ביום א', יסיימו המבדיל בין קודש לקודש:
(ו) מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר אפי' לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה שיעשה לו מלאכה. ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו אע"פ שאחר כך מזכיר עדיין של שבת בברכת המזון:
(ז) כשמוזג את הכוס להבדלה, ימלאו על כל גדותיו עד שישפך קצת ממנו, וזהו לסימן ברכה. ונוטל את הכוס בימין ואת הבשמים בשמאל עד אחר שמברך בפה"ג ואח"כ נוטל את הכוס בשמאל והבשמים בימין ומברך בורא מיני בשמים, ואח"כ מברך על הנר, ואח"כ שוב נוטל את הכוס בימינו ומברך ברכת המבדיל. ולאחר הגמר יושב ושותה כל הכוס כולו בעצמו, והמעט שנשאר בכוס, שופכו ומכבה בו את הנר, ורוחץ בו עיניו לחיבוב מצוה. ונוהגין שאין הנשים שותות מכוס הבדלה:
(ח) יש ליתן בתוך הבשמים קצת פיזעם (מוסק) לפי שעליו מברכין לכולי עלמא בורא מיני בשמים. ויש ליקח גם הדס, הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא זימנא, ליתעביד ביה נמי מצוה אחריתא:
(ט) הנר, מצוה שיהא משעוה מאיזה נרות קלועות יחד שהיא אבוקה. ואם אין לו, יכרך על ב' נרות אחרות שיתקרבו יחד בשלהבת שתהא אבוקה. ונוהגין שלאחר ברכת מאורי האש מסתכלין בצפרנים. ויש לראות בצפרני יד ימין. גם נוהגין להסתכל בכף יד ימין. ויש לכפוף ארבע האצבעות על האגודל לתוך כף היד, ומסתכל בצפרנים ובכף היד בבת אחת, ואח"כ פושט את האצבעות ומסתכל בצפרנים מאחוריהם:
(י) סומא אינו מברך על הנר. ומי שאינו מריח, לא יברך על הבשמים:
(יא) אם לאחר שבירך על היין ואוחז את הבשמים בידו ונתכוין לברך עליהם, טעה בלשונו ואמר בורא מאורי האש, ותוך כדי דיבור נזכר וסתם עוד בורא מיני בשמים, עלתה לו הברכה להבשמים ומברך אח"כ על הנר. אבל אם נתכוין בברכתו על הנר, עלתה לו על הנר ומברך אח"כ על הבשמים:
(יב) מצוה להרבות קצת בנרות במוצאי שבת, ולומר הזמירות ללוות את השבת ביציאתו דרך כבוד כדרך שמלוין את המלך ביציאתו מן העיר. ומזכירין אליהו הנביא ומתפללין שיבא ויבשר לנו הגאולה, לפי שאין אליהו בא בע"ש שלא לבטל את ישראל מעסקי צרכי השבת. וגם בשבת אין מתפללין שיבא כיון דמספקא לן דילמא יש תחומין למעלה מעשרה ואינו יכול לבוא בשבת, ועל כן לאחר שעבר השבת שיכול לבא אנו מתפללים שיבא ויבשר לנו טוב. ועוד איתא במדרש, דבכל מוצ"ש אליהו נכנס לגן עדן ויושב תחת עץ החיים וכותב זכותן של ישראל המשמרים את השבת, ולכן מזכירין אותו אז לטובה:
(יג) מי שאפשר לו, יקיים סעודת מלוה מלכה בפת ותבשיל חם, ויסדר שלחנו יפה לכבוד הלוית השבת. ומי שאי אפשר לו לאכול פת' יאכל לכל הפחות מיני מזונות או פירות:
(יד) מי שהבדיל כבר, יכול להבדיל בשביל בניו שהגיעו לחינוך להוציאן ידי חובתן, ומכ"ש בשביל גדול. ודוקא כשאינן יכולין להבדיל בעצמן. אבל מי שיודע להבדיל בעצמו, יבדיל בעצמו. והמבדיל בשביל אחרים, כשמברך בורא מיני בשמים צריך להריח בהם שלא תהא ברכתו לבטלה (דברכת בורא מיני בשמים בהבדלה לא נתקנה אלא בשביל הנאת האדם). ובשביל נשים לחוד אין להבדיל מי שהבדיל כבר (משום דיש אומרים דפטורות):
(טו) שכח או נאנס או הזיד ולא הבדיל במוצ"ש, יכול להבדיל עד סוף יום ג'. אבל לא יברך לא על הבשמים ולא על הנר רק ברכת בפה"ג וברכת המבדיל. ולאחר שכלה יום ג', אינו יכול להבדיל עוד, כי ג' ימים הראשונים של השבוע נקראים ימים שלאחר השבת והרי הן בכלל מוצאי שבת, אבל ג' ימים האחרונים נקראים ימים שלפני שבת הבא ואין להם ענין לשבת שעבר: